לפני שתי דקות הינו כולנו בעלטה.... איך אתם מסכמים את החוויה??
לי זה היה נורא נעים.. שמתי לי נרות,קראתי קצת והכי חשוב הייתי עם עצמי....
מרוב שהיה לי נעים אני ממשיכה את השעה הזאת... ואני נשארת בחושך עד שאלך לישון....

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3524399,00.html

תודה לפיינטבול

היה נחמד

החלטתי לא להשתמש בכלל בחשמל מ-7 עד 9, וגם אני הדלקתי כמה נרות. כדאי לחזור על זה שוב (:

אני מביא מאמר מאתר "הארץ" אשר נכתב על ידי פרופ' ביורן לומבורג.
לומבורג (43) מוביל קו שונה במקצת משאר אנשי הסביבה והוא סוטה מהמגמה הכלל עולמית במחשבה על צורת הטיפול בנושאי הסביבה (התחממות גלובאלית, אפקט החממה, שליטה בפליטות co2 וכ"ו).
לומבורג בעל השכלה ב"מדעי הפוליטיקה" וחסר השכלה בנושאי אקלים סביבה או ביולוגיה, עם זאת הוא מפורסם בין היתר בזכות ספרו :
The Skeptical Environmentalist.
ובעל ה"תואר" אחד מ 50 האנשים שיוכלו להציל את כדו"א מעיתון הגארדיין (הלונדוני, אני חושב)
בנוסף, הוא פרופ' בביה"ס למנהל עסקים בקופנהגן, ונאם בכנס הרצליה האחרון.
האתר שלו: http://www.lomborg.com/

אז, אמנם הוא לא איש סביבה בהשכלתו, אך ללא כל ספק הוא מקדיש חלק ניכר מחייו לשם כך ובהחלט כדאי לשמוע מה יש לו להגיד כאן: (בהחלט מתיישב עם חלק מהדעות שלי בעניין)

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/976909.html

ישבו שעה בחושך, בשביל מה?

מאת ביורן לומבורג

פרויקט "שעת כדור הארץ" מדגים את המצב שבו נתון חלק ניכר מהדיון בענייני סביבה; היגיון ועובדות אינם חלק ממנו

כשהדברים מגיעים לנושאים "ירוקים" - ההיגיון הבריא, כך נראה, נעזב לאנחות. חוסר היכולת שלנו לחשוב בבהירות על נושאים אלה היה יכול להיות משעשע, לולא היו ההשלכות האפשריות שלו כה קשות.

קחו לדוגמה את פרויקט "שעת כדור הארץ" - שבמסגרתו כובו האורות ב-27 ערים גדולות בעולם (כולל תל אביב) למשך שעה, במטרה לעורר מודעות לבעיית שינויי האקלים. עשרות חברות כלכליות ועיריות הצטרפו ליוזמה, אפילו בתי המלוכה של דנמרק ושוודיה כיבו את האורות בארמונותיהם הרבים - עד כדי כך World Wildlife Fund-ש (הקרן העולמית להגנה על חיות הבר - WWF) מיהרה להגדיר את הפרויקט כהצלחה כבירה. עיתונים ברחבי העולם מילאו את חובתם ופירסמו סיפורים קלילים על החגיגות שערכו הפעילים למען איכות הסביבה עת כובו האורות ברחבי העולם.

איש, כך נראה, לא רצה לקלקל את החגיגה ולהצביע על חוסר התוחלת שבאירוע, על העובדה שהוא האיר מטאפורה מחרידה, ועל כך שלמעשה הרמה הכללית של הזיהום רק עלתה כתוצאה ממנו. עיתונים בדנמרק - המדינה שבה החל הקמפיין - ציטטו בשמחה את ה-WWF בעניין ההצלחה המהממת של האירוע. ואולם, מה שהצליחה שעת ההאפלה לחסוך הן עשר טונות של פחמן דו-חמצני - פליטה ממוצעת של דני אחד בלבד בשנה. אם מישהו היה מודד את המאמץ המשולב של המלכה, חברות כלכליות ועיריות - המאזן של שעת כיבוי האורות היתה מסתכמת בכ-20 דולר רווח.

האם זו הדרך להבטיח עתיד ירוק יותר? איזה סוג של מסר עולה מכיבוי האורות?

כפי שחלק מהפרשנים השמרנים אוהבים לציין, התנועה למען הסביבה אכן נהפכה לחלק מכוחות האופל - באופן מילולי, לא מטאפורי. אכן, הקריאה לשבת בחושך, יש להניח, רק תשכנע אותנו בחוסר הסבירות שבוויתור על השימוש בדלקים פוסיליים (שמקורם במחצבים). מעניין שאיש לא ניסה להציע לוותר על מזגן, טלפון, אינטרנט, סרטים, או אוכל חם למען "שעת כדור הארץ".

אירוני הדבר שהמשמעות של פרויקט "שעת כדור הארץ" היתה גם ניצול אנרגיה בלתי יעיל והגברת זיהום האוויר. יש להניח, כי רוב האנשים הדליקו נרות במקום הנורות שכיבו. נרות נראים כל כך טבעיים. אבל כשמודדים את האור שהם מפיקים מתברר, כי נורות ליבון יעילות כמעט פי מאה יותר, ונורות פלורסצנט יעילות פי 300 ויותר.

נרות גם יוצרים בבית זיהום אוויר חלקיקי מזיק במיוחד, שלפי הערכות מתים ממנו בארה"ב יותר ממאה אלף בני אדם בממוצע כל שנה. שיעורי הזיהום שיוצרים הנרות בבית גדולים פי 10 עד 100 מרמת זיהום האוויר שיוצרים מחוץ לבית כלי הרכב, מפעלי התעשייה וייצור החשמל.

פרויקט "שעת כדור הארץ" מדגים את המצב של חלק ניכר מהדיון שלנו בענייני סביבה. מאכילים אותנו בסיפורים המתאימים למסגרות חשיבה קיימות. לדוגמה, ההתנתקות של קרחון עצום באנטארקטיקה באחרונה הוכיחה לכאורה את ההשפעה הגוברת של התחממות כדור הארץ. אך לא מספרים שבאזור לא היה כלל קרח רק לפני 400 שנה, לא שקרחון וילקינס הוא פחות מ-0.01% מאנטארקטיקה, ולא שהקרח באוקיינוס הדרומי מכסה כיום את השטחים הנרחבים ביותר מאז החלו למדוד אותו באמצעות לוויין.

כולנו שמענו את אל גור מדבר על שנות ההוריקנים הדרמטיות 2004 ו-2005, אבל לא שמענו כמעט דבר על כך שב-2006 ו-2007 לא היו כמעט נזקי הוריקנים. סוכנות הביטוח הבריטית לוידס התלוננה, שהעדר אסונות הטבע מאלץ אותה להקטין את הפרמיות שהיא גובה. מספרים לנו בלא הפסק על הטמפרטורות העולות, אבל בשנה שעברה חווינו את שינוי הטמפרטורה החד ביותר שתועד אי פעם - והוא היה כלפי מטה. בינואר חוותה הונג קונג את גל הקור הקשה ביותר מאז 1885. הסופות שהתחוללו השנה במרכז ובדרום סין הפכו את החורף הזה לקשה ביותר במדינה ביובל האחרון.

כשמציגים לנו תמונה מעוותת אנו צפויים לקבל החלטות שגויות. בשום מקום זה לא בלט כל כך כמו בפרויקט "שעת כדור הארץ". כשעושים משהו שאינו מביא שום תועלת ורק מקטין דרמטית את יעילות ניצול האנרגיה ומגביר את זיהום האוויר - ההישג היחיד הוא איום על התקווה לעיצוב של מדיניות ציבורית נאורה.

פרופ' לומבורג הקים את "Copenhagen Consensus" וחיבר את הספרים "Cool It" ו-"The Skeptical Environmentalist"

Keep your mouth shut and your pen dry until you know the facts!