הערה: ביצוע המהרה (אוברקלוק) לרכיבי המחשב עלול לפגוע ברכיבים הללו. במקרים אלו, תיתכן שתוסר האחריות עליהם ותיאלצו לרכוש חדשים. באופן אישי, אני הצלחתי לשרוף לוח-אם כאשר הצ'יפסט שלו התחמם יותר מדי בלי אזהרה מוקדמת - זה יכול לקרות גם לכם.
הצעד הראשון הוא היכרות עם המעבד, לוח-האם, הזכרונות ואמצעי הקירור שלכם. הרכיבים האלו יקבעו את רמת ההמהרה הסופית שלכם. כתלות בסוג המעבד חשוב לדעת איזה טמפ' לא מומלץ לעבור, מה מתח ברירת המחדל שלו ועד כמה ניתן להעלות אותו, ובאופן כללי מומלץ לבדוק לאיזו רמת המהרה הגיעו
אנשים אחרים עם מערכת דומה לשלכם. ככלל, לא מומלץ לעבור את רמת ה60 מעלות במאמץ ולא מומלץ להעלות את מתח המעבד ביותר מ 0.15 וולט. בנוסף, בידקו שאתם יודעים כיצד לאפס את הביוס במידה והמחשב לא עולה בכלל במהלך ההמהרה. ניתן לעשות זאת בדר"כ ע"י ג'מפר או הוצאת הסוללה מלוח-האם.
בנושא הקירור, אגב, לא חייבים ללכת ולרכוש איזה מאוורר מפלצתי לפני שמתחילים עם ההמהרה. עם קירור סטוק (כלומר מקורי שהגיע עם המעבד) המהרתי את הOpeteron 1210 שלי מ-1.8Ghz ל2.85Ghz וזה בהחלט מספיק עבורי. הרבה פעמים, לאו דווקא הקירור הוא זה שיגביל את ההמהרה, אלא לוח-האם, הזכרונות ואפילו המעבד. במידה וכבר רכשתם את המחשב עם קירור סטוק תבצעו את ההמהרה, תראו אם טמפ' המעבד היא זו שמגבילה אתכם ובמידה שכן, לכו וקנו קירור טוב יותר.
תהליך ההמהרה קצת שונה בין מעבדים שונים ובעיקר בין מעבדי INTEL וAMD. במדריך אני אתייחס בכלליות וכשיש הבדלים מהותיים אציין זאת. את ההמהרה נבצע מהביוס, כאשר התפריטים והאפשרויות משתנים בין לוחות-האם השונים. חשוב להכיר את האופציות הקיימות אצלכם והאם יש דרך לראות אופציות נוספות (לדוגמא יש לוחות שבכדי לקבל תפריטים מורחבים יש ללחוץ ctrl+F1 לאחר הכניסה לביוס).
השלב הבא כרוך בהבנה איך נקבעים תדרי המעבד והזכרונות ומה ההשפעה שלהם על שאר המערכת:
system bus frequency שמכונה גם FSB באינטל או HTT בAMD הוא למעשה התדר המרכזי של המערכת. בתדר הזה תלויים למעשה הרבה רכיבים בלוח-האם: המעבד, הזכרונות, אפיק הSATA, אפיקי
PCI/PCIe/AGP וכו'..
תדר המעבד נקבע ע"י הFSB כפול מספר מסויים הנקרא מכפיל המעבד.
מכפיל המעבד הינו מספר אשר בדר"כ ניתן להורדה אך לא להעלאה. ישנם מעבדים מסויימים אשר ניתן בהם להעלות את המכפיל, לדוגמא מעבדי Black Edition של AMD או מעבדי הExtreme של אינטל. ישנם גם מעבדים ישנים יחסית בהם לא ניתן בכלל לשנות את המכפיל.
אז למעשה, כדי להעלות את תדר המעבד יש צורך בהעלאת הFSB או לחילופין בהעלאת המכפיל (אם ניתן).
לדוגמא: מעבד E6400 של אינטל, מגיע עם bus frequency של 266.6. שימו לב שהFSB שלו מוגדר כ1066 מג"ה מאחר ובמעבדים אלו הוא מוכפל ב-4 (בדומה לזיכרון DDR המוכפל ב-2 – פרטים בהגדרות חומרה בפורום חומרה), אך לחישוב תדר המעבד זה לא משנה. מכפיל המעבד במקרה הזה הוא 8
ולכן תדר המעבד הוא 266.6 * 8 = 2130 מג"ה. מכיוון שאת המכפלה לא ניתן להעלות, אם נרצה להמהיר את תדר המעבד ל2400 מג"ה (לדוגמא), נעלה את הFSB ל300 מג"ה, ואז 300 * 8 = 2400 מג"ה.
תדר הזכרון נקבע בצורה שונה בין מעבדי אינטל ומעבדי AMD.
במעבדי אינטל התדר נקבע בצורה ישירה לפי הFSB בהתאם למחלק הזכרון בו משתמשים. מחלק הזיכרון קובע את היחס בין תדר הזיכרון לבין הFSB. שימו לב, שבזכרונות DDR התדר האמיתי הוא כפול ממה שאתם מקבלים. נחזור למעבד הE6400 כדוגמא. כזכור, הFSB שלו הוא 266.6 מג"ה. אם נשתמש במחלק זיכרון של 1:1, תדר הזיכרון גם יהיה 266.6 מג"ה, ומכאן שהזכרונות יעבדו בתדר של 533.3 מג"ה (DDR = כפול, זוכרים?). מה קורה אם מתקינים זיכרונות מהירים יותר? לדוגמא, בכדי שהזכרונות יעבדו בתדר של 667 מג"ה, המחלק יהיה 5:4. לתדר של 1066 מג"ה המחלק יהיה 2:1. ברוב המקרים המחלק הנמוך ביותר יהיה 1:1 והגבוה ביותר 2:1. חשוב לציין שכל לוח-אם יראה את המחלק בצורה שונה לחלוטין. יש כאלה שפשוט יראו את תדר הזכרונות המוכפל כבר, יש כאלו אשר יראו מכפיל מסויים שיתנהג כמו מחלק ויש אחרים. חשוב לקרוא בספר לוח האם בכדי להבין איך זה עובד אצלכם.
במעבדי AMD הסיפור טיפה מסובך יותר. החישוב בעיקרון נעשה ע"י הכפלת הFSB במכפיל המעבד וחלוקה במחלק הזיכרון. כדי לפשט את העניין, פשוט התייחסו למחלק כאל חלוקה ישירה של תדר המעבד (ולא הFSB) במספרים שלמים. לדוגמא, עם מעבד AMD הפועל בתדר של 2400 מג"ה ניתן ללא קושי להפעיל זכרונות ב800 מג"ה בשימוש במחלק שלם 6 (400=2400/6), אך לא ניתן להפעיל ב667 מג"ה (333.3=2400/7.2) מכיוון ש7.2 אינו מספר שלם. כן ניתן להפעיל אותם ב600 מג"ה בשימוש במחלק שלם 7. כלומר מעבד AMD שפועל בתדר של 2400 מג"ה יכול לפעול עם זכרונות במהירות: 400 מג"ה, 533.3 מג"ה, 600 מג"ה ו-800 מג"ה. גם כאן, לכל לוח-אם יש דרך משלו להציג את המחלק בביוס.
אחרי שהבנו את העיקרון מאחורי הדברים, ניתן סוף סוף לגשת לביצוע ההמהרה:
שלב 1: נכנסים לביוס, ומוודאים שכל האופציות נגישות.
שלב 2: מקבעים את תדר אפיק הPCIe. לעיתים זה יהיה במספר ולעיתים פשוט תהיה אופציה לנעול. בכל מקרה, לדאוג שהוא לא עולה יחד עם הFSB. בנוסף, מומלץ לבטל את אופציית הSpread Spectrum.
במעבדי AMD בלבד - להנמיך את מכפיל הHTT ל-3. השארתו על AUTO או על מספר גבוה יותר יגרום לכם להמהיר את הHTT של המעבד מעל 1000mhz ובעוד שהתרומה לביצועים קלושה, הפגיעה ביציבות המערכת קשה. תדר הHTT נקבע לפי הFSB כפול מכפיל הHTT. הישארו מתחת ל1000mhz.
שלב 3: קביעת מחלק זיכרון נמוך ובנוסף תזמונים גבוהים יחסית. בדר"כ, התזמונים יהיו על מצב AUTO, במקרה זה, עם הורדת המחלק, יתכן שלוח-האם באופן אוטומטי יוריד את התזמונים. לכן, מומלץ לקבוע אותם ידנית. השתמשו בערכים גבוהים יחסית כמו 5-5-5-15 בCommand Rate של 2T. זכרו, שהמטרה כרגע היא להגיע לתדר מעבד גבוה, וחייבים לוודא שהזכרונות לא יגבילו אתכם. בזכרונות עצמם נטפל אח"כ.
שלב 4: העלאת תדר המעבד. כזכור ניתן לעשות זאת ע"י העלאת המכפלה או העלאת הFSB. מכיוון, שסביר להניח שהמעבד שלכם נעול מכפלה, יש צורך להעלות את הFSB. את ההעלאה הראשונה ניתן לעשות בקפיצה גדולה יחסית של 10 מג"ה (כתלות במכפלה מדובר בדר"כ בקפיצה של כ100 מג"ה בתדר המעבד). שימרו את כל ההגדרות, וודאו שהמחשב נכנס למערכת ההפעלה והריצו תוכנת מאמץ תוך כדי ניטור הטמפרטורות השונות. הריצו את תוכנת המאמץ במשך 10 דקות לפחות. זה יספיק בדר"כ להערכה ראשונית, אם כי לא מבטיח יציבות מושלמת. ניגע בכך מאוחר יותר. אם הכל עבר בשלום, אפשר לחזור לביוס ולהמשיך להעלות את התדר בקפיצות של כ-5 מג"ה בכל פעם. אם המכפיל שלכם נמוך במיוחד (לדוגמא 6 או 7) ניתן להמהיר בקפיצות מעט גדולות יותר. בכל מקרה, לא מומלץ להעלות את תדר המעבד ביותר מ50 מג"ה בכל פעם. אחרי כל העלאה, שוב חוזרים למערכת ההפעלה ומריצים את תוכנות המאמץ. אם תוכנת המאמץ עוברת בשלום, אך המעבד פשוט חם מדי, אל תמשיכו בלי להשקיע בקירור טוב יותר. אם תוכנת המאמץ נכשלת, אך המעבד עדין רחוק יחסית מטווח המעלות המסוכן, ניתן להעלות את המתח שלו בקפיצה אחת בביוס. המשיכו עד שתגיעו למהירות המעבד הרצויה או לחילופין למהירות המקסימלית שהמערכת שלכם מאפשרת ושומרת בה על יציבות.
שלב 5: המהרת הזיכרון. אחרי שהגענו אל תדר המעבד הרצוי, יש למצות את מהירות ותזמוני הזיכרון. שחקו עם מחלק הזיכרון והתזמונים בכדי למצוא את השילוב האופטימלי. לעיתים יהיה עדיף להוריד מעט את תדר המעבד אם נרוויח קפיצה גדולה בתדר הזיכרון. לעיתים תגלו שזכרונות ה800 מג"ה שרכשתם, לא עובדים בתדר גבוה יותר, אבל עובדים מצויין עם תזמונים מאוד נמוכים. גם כאן במקרה של חוסר יציבות, ניתן להעלות את מתח הזיכרון. עשו זאת בזהירות ובקפיצות קטנות, ובכל מקרה לא מומלץ לעבור את ה2.2-2.3 וולט במקרה של DDR2. כמובן שאחרי כל העלאה קטנה מומלץ לבדוק יציבות כמו שעשינו עם המעבד.
שלב 6: וידוא יציבות מערכת. הריצו את תוכנת המאמץ למשך כשעתיים, הריצו איזה משחק או שניים, גם הרצה של 3Dmark לא תזיק. אם הכל עובר בשלום, סביר להניח שאתם בסדר והמערכת יציבה בתדר אליו הגעתם. אם נכשלתם, הורידו במעט את הערכים השונים או לחילופין העלו מתח (אם הטמפ' מאפשרת) ובידקו שוב.
תוכנות מאמץ מומלצות:
Prime95, OCCT, Orthos Prime
במידה ויש לכם מעבד מרובה ליבות, ודאו שהגירסה אותה אתם מורידים מתאימה לכך.
תוכנות ניטור טמפ':
Speed Fan, Everest, תוכנות שמגיעות עם לוחות-אם מסויימים.
שימו לב שלעיתים התוצאות לא יהיו נכונות, ולעיתים הערכים לא בהכרח יהיו תואמים למה שרשום. אצלי לדוגמא בEverest טמפ' המעבד מופיעה כ-AUX ואילו בCPU
מופיע 0 קבוע. מומלץ בכל מקרה להוריד את גירסת הביוס העדכנית ביותר ללוח-האם שלכם מאתר החברה, עדכון זה גם ישפר לעיתים את דיוק הערכים.
הערות, שאלות והבהרות בנוגע למדריך יתקבלו כאן בברכה. שאלות ספיצפיות בנוגע להמהרה שלכם אנא לפרסם באשכול נפרד בפורום ולא באשכול זה.
כל הזכויות למדריך זה שמורות ואין להעתיק למקומות אחרים ללא אישורי.
ראשי
צ'אט
27-03-2008, 23:03
מצב כלאיים
