זאת תמונה שנתקלתי בה במשך שותתות באינטרנט למרות שיש כאן כמה טעויות של המצייר\מתכנן זהו רעיון די נחמד אבל במקום לדון לפני שהבנתם קצת פרטים

לפי המתכנן זהו טנק המאכלס את המנוע מקדימה את שני אנשי הצוות (כן כן זהו טנק רק לשני אנשים) מאחורי המנוע (באמצע) ואת הצריח מאחור קוטר התותח אינו ידוע אך אני משער שזאת בין 125-140 מ"מ אחד החסרונות הבולטים של הטנק זהו כנראה משקל כבד לעומת הספק נמוך יחסית (אין מספיק מקום כדי לאכלס מנוע נורמאלי למשקל זה) ומלאי תחמושת מדולל (בין 16 ל24 פגזים) המתכנן לא קלל את הטען האוטומאטי בציור ולכן אפשר לשער שהו יוריד עוד יותר את כמות ותחמושת האנטנה שעל הצריח משלבת כנראה ציין לייזר לטילים משוגרי כנה ומצלמה טרמיט שזה מביא לטנק יתרון נוסף שבזכותו הוא יכול לתקוף את האויב כשהוא נמצא מאחורי מסתור גם כן עוד יתרון זהו השריון העבה של הטנק שנראה בעובי של כמעת מטר + חומרים מורכבים המוסיפים לקשיחותו + המנוע שמגן על שאר הטנק ואנשי הצוות מהתקפה חזיתית (כמו במרכבה) הצריח שנמצא מאחור מאפשר לשלב תותך ארוך יותר ולא להפריע בזאת לתנועת הטנק במקומות צפופים בקיצור נראה כמו פרויקט מעניין מאוד חוות דעת???

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.siz.co.il/up/g54ajtow3qmz.gif]

מה עם קצת סימני פיסוק?

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

מזכיר את רעיון הS-TANK השוודי (מבחינת הגודל ושני אנשי צוות) בתוספת רעיון שיצא לי לשמוע לפני עשר שנים, של צמצום הצריח למערכת כינון והזנה לתותח בלבד.

ידוע לי גם שבתעשיה האוירית ניסו לשכנע את משהב"ט לבחון תפישה של טנק בן שני אנשי צוות הפועל בתפישה של טייס וטייס משנה. אחד הנימוקים העיקריים נגד של משהב"ט היה "מה יהיה כשיצטרכו לתקן את הטנק תו"כ קרב?".
אני אז הייתי בקמ"ט ומי שהציג לי את הרעיון היה אחד המהנדסים מהצוות.
כשגיחכתי למשמע תשובת משהב"ט ואמרתי באינסטינקט שזה לא יכול להיות ואפשר פשוט להסיע דרג טכני בנגמ"שים ברמת מיגון כשל האכזרית והפומה, תשובתו היתה שטענה זו נדחתה על ידם בפסקנות.

הוא אז דיבר על תפישה של שתי מערכות איתור/כינון בטנק, אחת לכל איש צוות, ומי שיש לו מטרה תקפה יכול "לקחת" את התותח- בשיטה שמוכרת לחיל האויר- "אני לוקח- אתה לוקח", לשעבד את התותח אליו ולירות.

כמובן שהתפישה היתה של טנק עם מערכת טעינה אוטומטית.

לדעתי כרעיון לדור הבא של התפתחות הטנקים זה רעיון יעיל ותקף.

על הרעיון שבשרטוט הפשוט והעקרוני שהבאת אין לי מה להעיר כי אין לי השכלה מקצועית ברמה שתאפשר לי לומר דברי טעם.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

הרעיון המרכזי בתצורה הזו הוא לצמצם את הצריח למימדים קטנים ביותר כך שרק התותח בולט מעל לקו עמדות, מה שיקשה מראוד לאתר ולפגוע בו וע"י כך להגביר את שרידות הטנק.
הצוות שנמצא מתחת לקו העמדות לא חשוף לפגיעה ישירה וגם פגיעה בתותח לא תוביל בהכרח להצתת התחמשת שבצריח.
תועלת שניה היא הפרדה מוחלטת בין הצוות לתחמושת מה ששוב מגדיל את שרידות הצוות.

ישנם שני דגמים בעלי תפיסה דומה.

אמנם נגמ"ש ולא טנק - סטרייקר עם תותח 105 ממ בתצורה דומה, אבל הצוות לא ממש מופרד מהתחמושת
יש עוד דגם של טנק צרפתי אם אינני טועה, בתצורה כזו אבל אינני זוכר את שמו.

יש גם לא מעט אתגרים טכניים בתכנון טנק שכזה כמו תפעול תקלות ומעצורים בתותח בלי נגישות אליו, כנ"ל במקלע המקביל (אם יש כזה).
אתגר נוסף הןא היכולת ליצור תובה שתגן על בהצוות במקרה של התפוצצות התחמושת, במקרה זה ניתן ליצור מחיצה בין הצות לצריח עם נקודות גזירה מסביב לצריח שינתבו את ההדף החוצה מהתובה לכיוונים הרצוים.

באשר לטענה על תיקון הטנק תו"כ קרב, עקב היעדר הצריח והצוות הקטן סביר להניח שהטנק יהיה קל יותר ולכן אולי ניתן יהיה להשתמש בגלגלים ולא במזקו"ם מה שיאפשר לשני אנשים לטפל בטנק במקרה הצורך.

בכל מקרה מדובר ברעיון מוכר עם הרבה פטנציאל לדעתי אם כי לא כטנק יחיד

בעיה שכן עולה היא העובדה שהטנק הזה לא יעיל במקרים של לחימה בשטח עירוני, לדעתי.

תרגישו חופשי לצפות בגלריה שלי
וגם במצגת המובחרות
אין כל ערך להחלטת הכבשים בזכות הצמחונות בשעה שהזאב נשאר בדעה אחרת.
(ויליאם רארף אינג')
גם כאשר יגור זאב עם כבש-אני לא מציע שנהיה הכבש.
(אלוף מיל' עוזי דיין)

אם בטנק הנ"ל כמו במרכבה המנוע נמצא מלפנים כדי להוסיף מיגון לצוות , והיות והצד הקדמי בד"כ הכי מועד לפגיעות אז גם אם נניח שהצוות שרד אז מנוע הטנק לא. במצב כזה הטנק מושבת לגמרי אז מה השגנו?

NZSAS

אפשר למחוק, עניתי לעצמי

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

בשנות ה-80 פותח בארה"ב DFSV (קיצור של Direct Fire Support Vehicle) שהציג לראשונה צריח לא מאוייש ע"ג תובה של טנק. הטנק החזיק בטן של 32 פגזים 105 מ"מ ומקלע מקביל 7.62 עם 5000 כדור (עם אופציה למקלע נוסף במדף המפקד מימין לתותח). הפרוייקט בוטל התחילת שנות ה-90, מסיבות שעדיין לא ברורות לי.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

רעיון צריח התותח הלא מאוייש אכן אינו חדש: ימיו כימי הטען האוטומטי. ברור שברגע שבצריח אין אנשי צוות, ניתן לחסוך הרבה ממשקל המיגון עליו, במחיר של תוספת קטנה של אלקטרוניקה.
אני מכיר את הרעיון בעיקר מנסיונות לחסוך במשקל בפיתוח טנקים קלים (כמו ה RDF/LT http://www.armyrecognition.com/foru...topic.php?t=739), ופחות בקטרים "אמיתיים" של 10 מ"מ ומעלה. גם בהצעה הרוסית, ייתכן והכוונה פשוט למצוא דרך לשים תותח גדול מאוד על רק"מ קטן וקל יחסית. היות ואיני טייס ולא שריונר, קשה לי לענות למה 2 אנשי צוות במסק"ר יכולים לנהוג כלי מורכב יחסית באוויר ולהילחם במקביל, ולטנק או רק"מ נדרשים 4 אנשי צוות. קשה לי גם להעריך אם קשה יותר לפקד על טנק מצריח מסתובב או מהתובה. ולגבי עניין השרידות והאחזקה

סיבות אפשריות שהתפיסה לא התקבלה:
א. רצף בלחימה: רק"מ כזה מחייב שני אנשי צוות ערניים, ולכן מוגבל ל "גיחות" של מספר שעות; טנק יכול לתפוס עמדה כשחלק מהצוות ישן. פיתרון אפשרי: איש צוות שלישי, בתובה.
ב. קושי בהכשרה: קשה למצוא מט"ק שיכול להפעיל מערכת נשק תו"כ פיקוד על הכלי
ג. פוליטיקה: כלים כאלו נולדים כ "משמידי טנקים" או "כלים לסיוע ישיר", ללא זרוע שבאמת רוצה אותם: הם כבדים מדי בעיני החי"ר (שבצבא מתוקן, כולל נגמ"שי לחימה, שגם עליהם קשה לו להתמקצע), ושונים מדי מטנק בעינ י מפקדי השריון.
ד. היסטוריה: סה"כ בעשורים האחרונים לא היו קרבות שבהם השריון ספג מפלה מוחצת דיה להניע שינוי מהותי בתכנון שלו.

אני בהחלט מסכים עם הסיבות שמנית לאי כניסתו לשרות של רק"מ מסוג זה. ברצוני להוסיף עוד מספר סיבות:

• נכון שצוות בן שני אנשים יכול "לצאת לגיחה". כבר כיום, ניתן לתפעל טנק תקני עם שני אנשי צוות בעת חרום, אך לצורך תפעול ממושך יש צורך בארבעה.
• הצורך בארבעה קיים גם מסיבות של תחזוקת הכלי בשטח. על שני אנשי צוות זו תהייה מעמסה כבדה מדי.
• על מנת לתפעל תותח טנק בקליבר 105 מ"מ ומעלה ביעילות (ז"א פלטפורמה שתוכל לספוג את הרטע, תהיה יציבה מספיק לירי תוך תנועה, תאפשר ירי לצדדים ללא אבדן שיווי המשקל) יש צורך במסה מינימאלית. ראינו כבר דוגמה איומה של טנק קל עם תותח גדול - השרידן - שהתהפך אם ירה בצידוד של 90 מעלות.
• לכאורה כבר הרכיבו תותחי 105 מ"מ על כלים קלים, וגם קליברים גדולים יותר (וראה את מגוון התותחים וההתקנים מתוצרת KENERGA), אך בכל מקרה אלו לא היו תותחי טנק, אלא תותחים הפועלים בלחץ מופחת וברטיעה רכה. הדבר מכתיב מהירות לוע נמוכה, הווי אומר - טווח מוקטן. במקרה ומקבלים פתרון כזה - אז מוותרים על חודרנים קינטיים, לטובת חלול, מעיך או טילים משוגרי קנה.
• במשוואה התכנונית - יש מחיר כבד לכל פשרה. אם תרצה חימוש עיקרי בעל יכולת מלאה - אתה זקוק לכלי גדול מספיק כדי לשאת אותו, ואז אנחנו חוזרים לטנק כפי שהכרנו אותו.

אין כל קושי בהכשרה של מט"ק אשר יפקד על כלי ויתפקד כתותחן, בטנקים אלו שני התפקידים שכרוכים זה בזהֿ, רוב האינטראקציה בתוך הטנק היא בין התותחן למפקד, מה שגם שכבר היו מקרים של מט"קים שתפקדו גם כתותחנים עקב פציעה של תותחנים או היעדר תותחן.
בנוסף ניתן להעביר חלק מממשימות הניווט ומשימות נוספות לנהג.

באשר לרצף חימה, גם כיום נדרש צוות של 4 לתפעול תקין של הטנק, כל ה4 נלחמים ונחים באותם זמנים, לא נוצר מצב מתוכנן מלכתחילה שבו חצי צוות יוצא לקרב בטנק.

כלים (טנקים) כאלו יכולים להיות שימושיים רק לשריון ורק במקרה של קרב שב"ש או סיוע לכוחות אחרים, כמו כל כלי שמוצע, אם יהיו לו יתרונות שיעניינו את החיל הוא יופעל.

לכלי כזה יכולות להיות אותן יכולות של טנק "רגיל", אבל כנראה שבעלות נמוכה בהרבה וזה יתרון לא קטן.
1. שני אנשי צוות ולכן עלות ההכשרה, ציוד, והפעלת הצוות קוצצו בחצי.
2. עקב היעדר הצריח וההפחתה הניכרת במשקל צריכת הסולר תפחת באופן ניכר.
3. אם כלי שכזה ינוע כל גלגלים צריכת הדלק תהיה נמוכה אף יותר וכל העלויות של תחזוקת המזקו"ם שמהוות עלויות מרכזיות בתחזוקת רק"מ יפחתו באופן ניכר.

יש שתי בעיות שלדעתי מונעות פיתוח של כזה כלי.
1. הבעיה ש DZZ תיאר בנושא ספיגת הרתע בעת ירי לצד מעל גבי תובה קלה.
2. התנתקות המערכת הצבאית מפרדיגמות כמו טנק עם צריח ו4 אנשי צוות - זו הבעיה האמיתית.

כמו שכתבתי, לדעתי מדובר בסוג של כלי עם פוטנציאל אדיר אבל לא ככלי יחיד מסוגו במערך.

תרגישו חופשי לצפות בגלריה שלי
וגם במצגת המובחרות
אין כל ערך להחלטת הכבשים בזכות הצמחונות בשעה שהזאב נשאר בדעה אחרת.
(ויליאם רארף אינג')
גם כאשר יגור זאב עם כבש-אני לא מציע שנהיה הכבש.
(אלוף מיל' עוזי דיין)

אני אנסה את כוחי-

ציטוט:
"... היות ואיני טייס ולא שריונר, קשה לי לענות למה 2 אנשי צוות במסק"ר יכולים לנהוג כלי מורכב יחסית באוויר ולהילחם במקביל, ולטנק או רק"מ נדרשים 4 אנשי צוות..."
לכך ניתן להציע מספר תשובות-
א.במסוק יש יותר אוטומציה, אף אחד מצוות המסוק לא טוען רקטות לכוורות במהלך הטיסה בין ירי לירי. אפשר גם להסיט רגע את התשובה ולהזכיר שלמעשה למסוק בטן תחמושת זעירה לעומת טנק, והוא כלי שנלחם בגיחות, אבל אחזור לכך בהמשך.

ב.במסוק לשני אנשי הצוות יכולת למודעות מצבית (situational awareness) תודות לתכנון תא טייס שמגדיר בהנחות היסוד שלו שדה ראיה לטייסים. נסה ליישם תא צוות עם שדה ראייה שכזה בטנק, ויחזרו אחריך כל מדינות העולם.

ג.במסוק אין לנהג צורך להתמודד כל הזמן עם כל תוואי קרקעי שבדרכו, עליו לשמר את הימצאות הכלי שלו מעל או על יד תוואי הקרקע. נכון שיגידו מייד "אבל תנסה אתה לבצע טיסת זחילה כדי לא להתגלות צמוד לפני השטח!" אך למרות זאת, הטייסים ראשם בחוץ והמסוק תכליתו להישאר מעל או על יד התוואי הקרקעי, כך שהנהג במסוק לא מתעסק כמו נהג הטנק בתפעול טכני של כניסה למכשולים עם שדה ראייה אפסי, אלא באיתור ושימור נתיב התקדמות בלעדיהם עם שדה ראיה טוב עשרות מונים, וכלי שמרחף ולא קופץ ומגיב לכל מכשול אותו הוא חוצה.

ד.צמד הטייסים במסוק מבצע גיחה וחוזר החוצה משדה הקרב. אנשי הצוות של הטנק שרויים בו משכי זמן ארוכים עשרות מונים. הטייסים יאכלו ויתקלחו כדי לעלות רעננים וממוקדים לגיחה הבאה על מנת להיות ביעילות מירבית, לצבא היבשה אין יכולת להציע אפילו הגנה מפני ארטילריה על חניון לילה או נקודת התחמשות.


"...קשה לי גם להעריך אם קשה יותר לפקד על טנק מצריח מסתובב או מהתובה."
עניין המודעות המצבית חוזר גם כאן, ישנם דרישות רבות ממפקד כלי מתמרן בקו המגע עוד לפני שהוציא את הירייה הראשונה, או אפילו איתר את המטרה הראשונה שלו. הכלי היעיל ביותר מבחינת המפקד הוא היכולת להרגיש שהוא עם "ראש בחוץ", מחובר לקרקע ולעולם שסביבו.
הנה מעט מהן-
א.מודעות לקרקע מבחינת נתיב התקדמות הכלי. איזה מכשול עביר, איך מגיעים לנקודה הבאה, תנועה ביחס לשאר הכלים במסגרת.

ב.מודעות לקרקע מבחינת קווי ראיה- גלוי או נסתר מן האויב או היעד.

ג.היכולת לראות תא שטח ולקבל תחושת עומק- חיוני לצורך הערכת המצב שתשפיע על בחירת קו התקדמות, חשיפה לאיומים, התרחשויות במרחב.

ד.עצם העובדה שהצריח מסתובב ביחס לכלי לא מפריעה לרוב בני האדם. לרוב נראה כי מט"קים מסתגלים במהירות לעובדה שהם ב"ראש" של כלי אשר יודע לנוע ביחס ל"גוף" הכלי.


"... ולגבי עניין השרידות והאחזקה

סיבות אפשריות שהתפיסה לא התקבלה:
א. רצף בלחימה: רק"מ כזה מחייב שני אנשי צוות ערניים, ולכן מוגבל ל "גיחות" של מספר שעות; טנק יכול לתפוס עמדה כשחלק מהצוות ישן. פיתרון אפשרי: איש צוות שלישי, בתובה."
אני חולק עליך במהות העניין. אם בהנחת היסוד אנו דנים בכלי שתכליתו להיוות גורם מרכזי בקרב היבשה במלחמה מלאה, עם תמרון, ארטילריה, ח"א, חי"ר וכוחות משורינים של האויב, אז אין מה לדבר על טנק ששוהה בעמדה עם חצי צוות ישן.
אמנם אני צעיר ולא נלחמתי בשום מלחמה "מלאה" שכזו, אך העולם האמיתי וגם האינטרנט מלאים בתיאורי החוויות מפי לוחמים שכן עשו זאת.טרחתי לקרוא וללמוד כמה שיכולתי מהם ואפילו בקבצי הלקחים שקיימים בתוך צה"ל ניתן לזהות בבירור שאין חיה כזו, להתייחס לטנק (ולכן גם ליורשו) במהלך מלחמה כאל כלי שמבצע מארב ארטישוק ברצועת הבטחון או מול קלקיליה (במובן של חלק מהצוות לא פעיל או נח).


"ב. קושי בהכשרה: קשה למצוא מט"ק שיכול להפעיל מערכת נשק תו"כ פיקוד על הכלי"
סליחה, כל מט"ק מוסמך לביצוע כל התפקידים בטנק. בוודאי שלא ניתן לרמוז שכל מט"ק יהיה התותחן הכי טוב, אבל אין כל קושי בהכשרת מפקד לשמש גם כתותחן. במיוחד אם הולכים על תכנון מסודר של כלי, ומניחים שאת האוטומציה והטכנולוגיה של תקופתנו ניתן לכלול בפנים.
אם יודעים לדבר כאן בפה מלא על מערכת טען אוטומטי (עקב אכילס של כל הצעה עד כה להקטנת מספר אש"צ בטנק), מה הבעיה לדבר על מערכות בקרת ירי שחוסכות פעולות או לפחות מסייעות למפעילן? אני משוכנע שהדבר בהישג יד כיום ואפילו במחיר שניתן להרשות לעצמנו.


"ג. פוליטיקה: כלים כאלו נולדים כ "משמידי טנקים" או "כלים לסיוע ישיר", ללא זרוע שבאמת רוצה אותם: הם כבדים מדי בעיני החי"ר (שבצבא מתוקן, כולל נגמ"שי לחימה, שגם עליהם קשה לו להתמקצע), ושונים מדי מטנק בעינ י מפקדי השריון."
כאן אני חושב בערך כמוך, רק שנדמה לי שהנימוקים לסרבנות של אנשי השריון ומערכת הבטחון מבוססים על קיבעון, חוסר פתיחות ואולי דוגמטיות יותר מאשר על הסיבות שמנית אתה.


"ד. היסטוריה: סה"כ בעשורים האחרונים לא היו קרבות שבהם השריון ספג מפלה מוחצת דיה להניע שינוי מהותי בתכנון שלו."
אני שוב חולק עליך. מן הידע שהייתי נגיש אליו אודות קרבות שריון או העסקת טנקים מאז מלחמת יום הכיפורים (וכולל) אני חושב שהטנק מיצה את המבנה הנוכחי שלו והמצב פשוט זועק למעבר לשלב הבא התפתחות עיצוב הכלי.

לטעמי, השיטה של צריח עם אמצעי ירי שנחשף בעמדה בנפרד מתובה שנותרת נסתרת ומכילה את כל המערכות שאין טעם לחשוף לאש האויב, היא שיטה נכונה.
אני גם מאמין שכיום ניתן באמצעות טכנולוגיה לתת למפקד כלי שיושב בתוך תובה הרגשה של ראש בחוץ. אולי שילוב של מצלמות ותצוגה סטריאוסקופית, מירופונים שיתנו שמע סטריאו או היקפי, מי שמבין ידע להציע פתרונות יותר ישימים, אני מניח.

אחרי כל זאת, אני חושב שמערכת הטען האוטומטי היא עדיין עקב האכילס. אולי בכלל משום רגישות למכות מכאניות מטלטולי הנסיעה או עוצמת פגיעה של חימוש בטנק. אולי בשל מורכבות פתרון שיתן לצוות יכולת לירות פגז ח"ש/חץ ומייד לאחריו רקפת או חלול, ועדיין יהיה נתון לתפעול תקלות שלגבי טען אנושי הן עניין של דחיפה או מכה ביד.

לענייין של תותח שהרתע שלו "גדול" על הכלי שנושא אותו, הפתרון היחידי הוא רוחב הבסיס-רוחב התובה או תיאורטית (וקשה לי לחשוב ברצינות על פתרון כזה לכלי מתמרן בדרג המסתער) רוחק ה"מעדר" (בהשאלה מתומ"תים) שיפרש הצידה מן התובה בירי בצידוד (רק לשם הדוגמה התיאורטית, כן?).
פתרונות כאלה יסרבלו את הכלי ויפגעו ביעד הקטנת המידות והגברת הפשטות של הכלי.
אבל אי אפשר לדעת, אולי העתיד הוא בכלי ברוחב שלושה וחצי מטר ואורך ארבעה וחצי, משקל נמוך מארבעים טון, תובה גדולה ו"צריח" שהוא למעשה רק תותח שיושב על אמצעי הנעה לכינון,מכוסה במיגון רק ליחידת ההזנה שמשמש גם ככן לשתי יחידות אמצעי חוזי (ושמע- למה לא?) עצמאיות ומופעל על ידי שניים במתכונת טייס וטייס משנה, אר לשניהם מערכות שליטה מלאות בתנועת הכלי וחימושו, כך שכל אחד מהם משלים את חברו (אחד יורה שני נוהג או סורק, ואז מתחלפים אם השני זיהה מטרה, הוא פשוט משעבד אליו את התותח ויורה).

את המערך החימושי נושיב בנמ"רים, פומות אכזריות או נקפ"דונים, מה שיהיה, ועל כל אלה נוסיף מחלקת סיור עם אמצעי תצפית, הכוונה וניוד מתאימים לצורך עמידה בקצב התקדמות הטנקים ונדמה לי שזה מספיק...

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

בתחילת שנות ה-80 הרעיון של טנק עם כל הצוות בתובה העסיק צוותי תכנון רבים במערב. המחקר בנושא הגיע לשלב מתקדם למדי בשוודיה במסגרת מו"פ הטנק העתידי Strv 2000. תחילה נבנה רק"מ נסיוני שנקרא UDES-19 על בסיס נגמ"ש המרדר הגרמני, שעוד קודם כלל חימוש מופעל מתוך התובה. בהמשך נבנה ה-UDES-XX-20 יוצא הדופן. היה זה טנק במשקל של כ-25 טון שנבנה על בסיס המבנה הכללי של ה-Bv 206 ועשה שימוש באותו מבנה מפרקי, אבל עם זרועות היגוי הידראוליות גדולות. על הטנק הורכב תותח 120 מ"מ חלק קנה עם בלם לוע יחודי והפעילו אותו 3 אנשי צוות שישבו כולם במרכב הקדמי. נטען שה-UDES-XX-20 הפגין עבירות יוצאת מן הכלל בניסויים, אבל הקונספט נזנח ובסופו של דבר צבא שוודיה בחר בלאופרד 2 הקונבנציונאלי.




תצלומים נוספים ומידע נוסף (בשוודית) כאן.

משרד התכנון הירדני ע"ש המלך עבדאללה תיכנן צריח בו אנשי הצוות יושבים מתחת לטבעת הצריח כאשר התותח בולט למעלה. לתותח מערכת טעינה אוטומטית. נראה שהם רוכשים יכולות לא מבוטלות בהסבת רק"ם. להלן קישור

מזכיר מאוד את ה-T-95
http://he.wikipedia.org/wiki/T-95

ציטוט:

מזכיר מאוד את ה-T-95

לא ממש כי לפי רוב מקורות המידע הטי-90 משלב את הצריח באמצע הטנק אחרי המנוע ורק עז בא הצוות כאן זה להפך אך זאת רק השערה כי הטי-95 עוד לא נחשף

הצריח לא כ"כ קטן יחסית לצריח לא מאויש, וחבל שהצוות ישב בחזית הטנק ללא הגנה מהמנוע ומהמסרת
נראה שהתכנון של ה T95 שמר על צוות בן שלושה אנשים בניגוד לתכנונים במערב שהתבססו על צוות בן 2 אנשים.

תרגישו חופשי לצפות בגלריה שלי
וגם במצגת המובחרות
אין כל ערך להחלטת הכבשים בזכות הצמחונות בשעה שהזאב נשאר בדעה אחרת.
(ויליאם רארף אינג')
גם כאשר יגור זאב עם כבש-אני לא מציע שנהיה הכבש.
(אלוף מיל' עוזי דיין)

אני רואה בתכנון זה חסרונות:

• כל התחמושת בצריח - ז"א "בטן" קטנה מאד.
• הימצאות הצוות במדור מופרד בקדמת הטנק = מיגון קטן יותר מאשר באחורי הטנק, אי יכולת לתפעל ידנית את מערכות החימוש בעת תקלה, הצורך לצאת החוצה לצורך חימוש הצריח, בעיות במילוט הצוות בעת פגיעה, הסתמכות בלעדית כמעט על אמצעי ראיה אלקטרוניים לראיה סביבתית, במקום אפשרות להוציא ראש.
• החיסכון במשקל הטנק הוא שולי, היות והצריח הוא כמעט צריח רגיל, ולא תותח חיצוני, עם מטען ומאגר תחמושת בבטן הטנק.

התכנון של ה T 95 כפי שנראה באיורים האלו הוא באמת בעייתי מאוד.

כמו שכתבתי בהודעה הקודמת, הייתי מעביר את המנוע והממסרת לחזית הטנק וממקם את הצוות מאחוריהם, הבטן לא חייבת להיות קטנה משום שהצריח ריק מאנשים ומהמערכות שבשימוש הצוות.

כיסוי המדפים ע"י הצריח אכן בעייתי מאוד, הצריח גדול יותר מדי ביחס לצריח לא מאוייש ולכן מבטל את היתרון של קושי בזיהוי הצריח מעל קו עמדות.
אפשר ליצור צריח רחב בחלקו התחתון ורק התותח בולט מעליו.

באשר לתפעול תקלות בתותח מרחוק, זה אחד האתגרים העיקריים העומדים בפני מי שמעוניין לפתח כלי כזה, אבל הכנולוגיה מאפשרת ליצור אמצעים כאלו שיאפשרו לפתור את רוב התקלות וישנו אף יתרון של היעדר סיכון לצוות כמו כמקרה של איו"ר ו"התבשלות" פגז.

אל תהיה פסימיסט, תראה את האתגר שבפתרון בעיות

תרגישו חופשי לצפות בגלריה שלי
וגם במצגת המובחרות
אין כל ערך להחלטת הכבשים בזכות הצמחונות בשעה שהזאב נשאר בדעה אחרת.
(ויליאם רארף אינג')
גם כאשר יגור זאב עם כבש-אני לא מציע שנהיה הכבש.
(אלוף מיל' עוזי דיין)

מעבר לכך - אנחנו למעשה מוחקים כמעט כל מאפיין של הטנק המתואר, ומציעים משהו אחר. אז בוא ונפקס: מהם המאפיינים של טנק "מתקדם"?

לא הצעתי משהו אחר, דווקא בהודעה הראשונה התכנון דומה יותר למה שהצעתי, תובה עם מנוע וממסרת מקדימה ומאחוריהם הנהג והמפקד זה מאחורי זה (בדומה למסק"ר)

אבל בניגוד לאיור של ה T 95 הצריח צריך להסתיים רק בתותח שבולט מעל הצריח

תרגישו חופשי לצפות בגלריה שלי
וגם במצגת המובחרות
אין כל ערך להחלטת הכבשים בזכות הצמחונות בשעה שהזאב נשאר בדעה אחרת.
(ויליאם רארף אינג')
גם כאשר יגור זאב עם כבש-אני לא מציע שנהיה הכבש.
(אלוף מיל' עוזי דיין)

בתחום התעופה היה בזמנו ויכוח ארוך בקשר לצורת הישיבה של הצוות במקרה של מטוס דו מושבי. הישיבה בטנדם מוכתבת לרוב מרוחב המטוס/מסוק. בכל מחקר של הנדסת אנוש, אחת המסקנות הבסיסיות בנושא זה, שהישיבה צד לצד היא הטובה ביותר מבחינת קומוניקציה ועזרה הדדית בצוות. נראה לי שטנק הוא רכב מספיק רחב כדי להושיב בו 2-3 אנשי צוות זה ליד זה.

ואם כבר בצוות עסקינן, ברוב התכנונים המיועדים לצוות של שניים - מדברים על שתי עמדות זהות, שמכל אחת ניתן הן לנהוג ברכב והן לתפעל את מערכות החימוש. בכל מקרה מובן שסידור זה יקר יותר לבנייה, וכן יקר יותר לאיוש. היות וכל אחד מאנשי הצוות צריך לדעת הכל - נהיגה, תפעול מערכות נשק, קשר, ניווט, וכויצא בזה, עליהם לקבל הכשרה של מט"ק ומעלה - לפי המכנה המשותף הגבוה. אין התמקצעות. תפעול עם שני אנשי צוות מוגבל היות ואין כל יתירות. במקרה של היפגעות אחד מהם, הנותר יכול או להסיע את הכלי או להלחם, אך לא שניהם יחד. בצוות בן 4 לוחמים קיימת יתירות עד כדי כך שבמקרה חירום ניתן עדיין להפעיל את הכלי עם 2 אנשי צוות בצורה אפקטיבית. מסיבה זו, לעניות דעתי, הטנק העתידי יכלול 3 אנשי צוות, אם כי, כאמור, הכשרתם תהייה יקרה יתר. חלק מעלות ההכשרה והאימון ניתן להקטין ע"י שימוש מסיבי בסימולטורים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי צופה ורואה הצריח לא כ"כ קטן יחסית לצריח לא מאויש, וחבל שהצוות ישב בחזית הטנק ללא הגנה מהמנוע ומהמסרת נראה שהתכנון של ה T95 שמר על צוות בן שלושה אנשים בניגוד לתכנונים במערב שהתבססו על צוות בן 2 אנשים. ב

כמו שכבר אמרתי הטי-95 לא נחשף לציבור הרחב אף פעם ואיורים אלו הם רק השערות של חובבים

תרגישו חופשי לצפות בגלריה שלי
וגם במצגת המובחרות
אין כל ערך להחלטת הכבשים בזכות הצמחונות בשעה שהזאב נשאר בדעה אחרת.
(ויליאם רארף אינג')
גם כאשר יגור זאב עם כבש-אני לא מציע שנהיה הכבש.
(אלוף מיל' עוזי דיין)

כשהמנוע מקדימה קשה לחצות תעלות כי מרכז הכובד לא מאחור.

נדמה לי שכשהמנוע מאחרו הצריח בחצי הקדמי של הטנק ואז מרכז הכובד הוא קדמי.
אפשר לראות את זה בבירור במבט על שורת טנקי מג"ח ישנים, שהמשותף לכולם הוא שהם "רוכנים" לפנים.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'