|
ישראל יודלוביץ בשבי האוסטרי
ישראל יודלוביץ נולד בערך ב-1895, ב- Mitau בירת Kurland רוסיה (היום Jelgava, לטביה).
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גויס ישראל לצבא הרוסי, ולאחר מספר חודשי לחימה הוא נפל בשבי
האוסטרים והועבר למחנה שבויים במדינת שטיירמרק ליד העיירה קניטלפלד.
ב- 15.3.1915 הוא כתב את הגלויה הראשונה לאחותו דינה יודלוביץ אצל דר' רופין יפו פלשתינה:
Autriche / Steiermark / Gefangenenlager / Barake 20 / Knittekfeld / I. Judelowitz
אוסטריה / שטיירמרק / מחנה שבויים / צריף 20 / קניטלפלד / י. יודלוביץ 11219
דינה היקרה!
שמחתי מאוד לקבל ממך מכתב לאחר זמן כה רב. 5 חודשים הייתי בשדה הקטל ונשאתי בעול הכבד של
המלחמה כבר נפרדתי מן החיים, אבל תודה לאל בכל זאת נשארתי בחיים. אני בריא ומרגיש טוב מאוד.
.... קבלתי מכתבים מהבית, גם ממקס ודורית מוינה. מותר לשלוח רק 2 גלויות בחודש.
מההורים קבלתי כבר 3 גלויות......אני מקווה שניפגש אחרי המלחמה, יהיה לי הרבה לספר לך
ואני מצפה בהקדם לתשובה ממך. פסחא שמח, דרישת שלום, נשיקות, ישראל.
במשך כל זמן השבי הקפיד ישראל לשלוח לאחותו לפחות גלויה אחת מדי חודש, השניה מן הסתם
להורים. אין בדברים שהוא כותב אפילו רמז על חיי היום יום במחנה או על התנאים בהם הוא מוחזק,
אבל תמונות המזכרת שצילמו השומרים מצאו דרכם לאתר הנצחה של המחנה ומהם אפשר ללמוד
משהו על המחנה והתנאים ששררו בו.
בקניטלפלד הוחזקו בשנות המלחמה למעלה מ- 30.000 שבויים רוסים, ב-220 צריפים.
זו הייתה "עיר בתוך עיר". שטח המחנה עלה על שטח העיר ומספר השבויים עלה על מספר תושביה.
מחנה השבויים בקניטלפלד
הגלויה האחרונה מקניטלפלד נשלחה בראשית יולי 1915. זמן קצר אחרי מועד זה נשלח
ישראל יודלוביץ למחנה חדש ליד Arnoldstein בדרום אוסטריה לרגלי האלפים.
ב- 23.5.1915. הכריזה איטליה מלחמה על אוסטריה ופתחה בכך חזית חדשה לאורך כמאה ק"מ.
האוסטרים מצאו עצמם במצב מביך; לא נמצא כביש ראוי שבאמצעותו ניתן להעביר ציוד ואספקה
לחזית החדשה. בליית בררה נאלצו האוסטרים לפרוץ דרך במעבר ההרים Vrsic Pass באלפים
(היום בתחום סלובניה), בגובה 1600 מטר. בעבודה זו הועסקו כ- 10.000 שבויי מלחמה רוסים בשנים
16-1915, ביניהם גם ישראל יודלוביץ. פרט לעבודות הסלילה ופינוי השלג, אולצו השבויים גם לגרור תותחים במעלה ההרים.
ב-30 ביולי 1915 שלח ישראל את הגלויה הראשונה מארנולדשטיין ובה הוא מסב את תשומת ליבה של אחותו לכתובתו החדשה:
Kg. Arb. Abt. XVI Arnoldstein Kaernten.
שבויי מלחמה, מחלקת עובדים 16, ארנולדשטיין, קרנטן.
ארנולדשטיין היה בסיס האם של השבויים הרוסים שהועסקו בעבודות הכפיה, אבל בהמשך זוהו מחנות העבודה
של השבויים לאורך המעבר Vrsic Pass על פי דואר צבאי, מחנהו של ישראל יודלוביץ היה מסונף לדואר צבאי 608.
בתחילת 1916 גורש ארתור רופין מן הארץ וניהול המשרד הארצישראלי בו עבדה דינה,
עבר לידי דר' יעקב טהון. דינה מן הסתם יידעה את אחיה על שנוי הכתובת, ובגלויה הבאה מביע
ישראל את תמיהתו: "אינך נמצאת יותר אצל דר' רופין" ? על הגלויות מופיעה כעת כתובתו החדשה של ישראל:
Kg. Arb. Abt. 4b Feldpost 608 I. Judelowitz 11219
שבויי מלחמה, מחלקת עובדים 4ב, דואר צבאי 608, י. יודלוביץ 11219
VRSIC Pass
התנאים בהם עבדו שבויי המלחמה היו קשים ורבים מתו מקור, תת תזונה ומחלות. בעיירה Trenta
בעברו הדרומי של המעבר מצוי בית קברות צבאי בו קבורים רבים משבויי המלחמה הרוסים.
ב-12 למרץ 1916 פקד אותם אסון נוסף, מפולת שלגים עצומה קברה מחנה עובדים על כל אנשיו.
הערכות לגבי מספר הנספים נעות בין 200 ל- 400 בהם כשמונים חיילים אוסטרים שומרים ואנשי
מנהלה. ב-1917 בנו השבויים מצבה בצורת פירמידה לזכר חבריהם שנספו עליה נכתב: “לבני רוסיה",
ובצידה בנו קפלה בסגנון המקובל שם. האתר זכה לעדנה ב-2006 במלאת 90 שנה לאירוע,
המקום שופץ ונוקה, וממשלת סלובניה ערכה במקום טקס מרשים לזכר הנספים.
ישראל יודלוביץ עמד בכל התלאות, ובכל הגלויות ששלח משם הוא מציין ששלומו טוב וכמובן
אף מילה על כל אותם אירועים עליהם נודע אחרי המלחמה. החל מאוגוסט 1916 הוא שולח גלויות
של הצלב האדום, אפשר שזה מעיד על ביקור במקום ואולי גם לא, כך או כך עד סוף 1916, לאחר
18חדשי עבודת כפיה במעבר האלפים, הוא עדיין שייך למחלקת העבודה 4b בדואר צבאי 608.
בתחילת 1917 לאחר שנתיים בשבי הועבר ישראל למחנה שבויים שלישי Harth ליד Amstetten.
כל הגלויות ששלח משם נושאות את כתובת המחנה וסמל הצלב האדום.
Harth היה מחנה השבויים הגדול ביותר באיזור. בשטח של 1000 על 700 מטר עמדו למעלה מ- 400
צריפים, ויועד מלכתחילה ל-30.000 איש. המחנה פעל מ- 1915 עד 1918 וגם כאן הועסקו השבויים
בעבודות חוץ שונות בכפיה מלבד עבודות השיגרה בתוך המחנה. במשך כל תקופת פעילותו נפטרו
במחנה כ- 2000 שבויים. מלבד רוסים הוחזקו במחנה זה גם איטלקים, סרבים, ושבויים ממונטנגרו.
מחנה שבויים "הארת" ליד אמשטטן.
הגלויה האחרונה הנמצאת ברשותי נשלחה ממחנה Harth בסוף 1917, זו הגלויה ה- 40 שכתב
ישראל מאז נפל בשבי. בסך הכל היו בהתכתבות זו כחמישים גלויות. את עשר הגלויות האחרונות
שנותבו לירושלים רכש מישהו לפני. איני יודע עד מתי שהה ישראל במחנה זה, מתי שוחרר וכו'.
הגלויות הוצעו למכירה לפני כ- 30 שנה כנראה לאחר מות דינה. מישהו מכר את ההיסטוריה
המשפחתית בנזיד עדשים. (50 דולר )
לא הצלחתי לגלות מה עלה בגורלה של דינה, האם נישאה? מה היה שמה? והיכן התגוררה. אולי
גם לא היתה לה משפחה, ולקרובים רחוקים הגלויות לא אמרו דבר.
באתר של יוצאי ליבאו מוזכרים 4 אנשים בני המקום בשם יודלוביץ המתגוררים בארץ.
אחד מהם עדיין איתנו, האיש בן שמונים, עלה ארצה ב- 1937, שלושת האחרים שנפטרו היו הוריו
ואחיו. הוא אינו מכיר את ישראל ודינה, אך למרבה הפלא מצא האיש תמונה של ישראל באלבום
התמונות של אביו והוא לבטח קרוב משפחה מהענף שהתגורר במיטאו.
דינה שמרה את הגלויות בדבקות במשך למעלה משישים שנה, כנראה שישראל לא הגיע ארצה
והשנים יותר לא נפגשו. באותו אתר של יוצאי לטביה נאמר:
With the conquest of Libau by the Germans the systematic extermination started… Mitau was
captured on August 29, 1941, and the remaining Jews were murdered by the Germans and their
Latvian collaborators.
Zur freundlicher Erinnerung, Mitau d. 7 Februar 1911, Israel Judelowitz
"למזכרת ידידותית – מיטאו, ה- 7 לפברואר 1911, ישראל יודלוביץ"
 |
ראשי
צ'אט
05-04-2008, 13:37
מצב כלאיים
