12-04-2008, 12:21
|
|
|
|
חבר מתאריך: 07.10.05
הודעות: 2,637
|
|
*סיפורי ליל הסדר בצבא* אשכול מורקים
עם עונת האביב הדופקת בכניסה , מגיע איתו פסח.
לכן חשבתי אותי נבצע אשכול מורקים שבו נעלה סיפורי "ליל הסדר" שנערך בצבא.
פסח בעיני בצבא הוא החג הכי מרגיז שיש , כי הצבא "מתכונן" אליו בצורה הכי מוזרה שיש.
רק בצבא אתה אוכל מצות שבוע וחצי לפני פסח ושבועיים אחרי פסח, מעודף המצות שהצבא מזמין לעצמו. אחרי פסח, כאשר אתה מת לאיזה לחמניה "טרייה" או פרוסת שוקולד. אתה מתכנן לרס"ר מטבח שיתן לך לחם. והוא מביא לך קופסאת מצות.
זאת הקדמה שלי לסיפור שקרה לי לפני מספר שניים.
את ליל הסדר 2006, אני לא אשכח לעולם. אני כבר בפלוגה המבצעית שלי. תופס כוננות בגבול הצפון עם לבנון (טרום החטיפה). כאשר השקט מסביב הוא מבלבל , עכשיו קל להגיד את זה. אך קשה היה עם השקט הזה. "הוא היה יותר מידי טוב". משהו לא היה הגיוני. אך זה לה סיפור שלנו.
כוח הכוננות מנע אז צוות דחפור. אנוכי,מפקד הכלי ומפעיל שלי. יחד איתנו היה גם צוות טנק מחטיבה 7
באמת אנשים זהב. במקומות הללו יצא לי להכיר הכי טוב את ה טנק, למרות שאני לא שיריונר.
בחור "נידח" כ200 מטר מהגבול עם לבנון. יושבים להם 6 חבר'ה צעירים. בכוננות 24/7. סוג של "השרדות". איך לא להשתגע. הדבר הכי יפה בנקודה היה. הנוף והשקט.
אין ספק שהנוף והשקט עזרנו לאנשים לא להתחרפן באותה נקודה. והשקט עזר בלהכיר אנשים אחרים וגם היה זמן לעצמך "לשפצר" "לתפור" או לקרוא איזה ספר טוב. מהנקודה היה אפשר לראות את גבול הים עם לבנון ועד עתלית. היופי היה, מפרץ חיפה בלילה עם כל האורות עליו.
מלבדינו היה גם את המוצב, דבורנית. שישב בתוך הגבול עם לבנון. את המוצב הזה באותה תקופה אויש על ידי גדוד חרב. גדוד המורכב מלוחמים דרוזים וצ'רקסים. גדוד זהב אין ספק.
הפלוגה הייתה עוזרת לנו בכל מה שניתן. ודואגת לנו בכל יום.
אך הנה אנחנו בתקופה של ערב פסח. שאלנו את המ"פ של הפלוגה מה התוכניות לערב... הוא ציין כי יתבצע ליל סדר כמהדרין. ומה עם הכוננות, באותה נשימה שאלתי ? צוות אחד יהיה למעלה וצוות אחד יהיה חייב להישאר למטה. לשמור על הכלים.
טוב עם הבשורה המרה הזאת אנחנו, מתייעצים בנינו מי יעלה ומי ישאר... אנחנו , המוהנדסים. הצענו להישאר. מכיוון שאנחנו רק 2 אנשים. ויהיה נכון שצוות הטנק יעלה. כך הרבה יותר אנשים "יחגגו" את ליל הסדר. כמו כן החג היה חשוב לשני לוחמים שלהם.
אני והמפעיל שלי נשארנו לנקודה שלנו עם ה טנק וה D9. מאבטחים את עצמנו, לכל צרה שתבוא.
באותה תקופה בפסח, מכבי ת"א בכדורסל הייתה בפנייל פור. ושנינו הינו מתים על מכבי. מעריצים כבדים של מכבי.
ונאלצנו לעביר את הזמן בלהקשיב לצלילי הרדיו שבקעו להם מהפלאפון. ולהתעדכן מה עם מכבי.
כעבור שעתיים, באיזור השער 11 בלילה. יורד צוות הטנק. עם ארגז מלא דברים טובים שנשמר במיוחד בשביל ה "דובי", ככה נקרא היה צוות הדחפור.
עוף,בקר,דגים מכל טוב הארץ היה שם... אני והמפעיל מתחילים בגרסה שלנו לליל הסדר. הגרסה המאוד מקוצרת  . אחרי כ רבע של זלילה ללא מעצורים. נגמר לנו המצות שצוות הטנק הביא לנו.
כמיטב המסורת, עלינו בקשר מול החמ"ל של המוצב. בתקווה שביוריד לנו מצות כי להמשיך את החגיגת ליל הסדר שלנו. החמ"ל אמר שהוא יטפל בזה וכבר יוצא סיור לכיוון שלנו עם מצות.
כעבור 5 דקות אנחנו רואים את האורות הפנסים של האמר אשר החל את הירידה שלו לכיוונו. אנחנו מבסוטים.
מנפתחת הדלת, יוצאת יד עם שקית. אנחנו פותחים את השקית. שנינו עם פרצוף  . הדרוזי מסתכל עלינו ושואל מה הבעיה.
ואני בשיא הטבעיות "אחי, זה פסח". והוא "נו". ואני "אחי זה לחם". והוא "החמ"ל אמור שה"דובי" רוצה לחם, אז הנה הבאתי לחם".
אחרי שנייה. אני והמפעיל שלי   על הרצפה.
אמרנו תודה לצוות הסיור. והמשכנו להתפרע על מטעמי החג.
את הרגע הזה עם האמר אני לא אשכח לעולם  
והנה כמה תמנות מהמקום.
 
התמונה הזאת כבר "מחגיגות יום העצמאות ה58" . תלינו את דגלי ישראל על הדחפור.
_____________________________________
"רק מי שהריח את המוות יכול באמת להעריך את חיים,,
"שאלוהים ירחם על אויבי,כי אני לא ארחם עליהם,,-גנרל ג'ורג' סמית' פטון
נערך לאחרונה ע"י הנשר הקטן בתאריך 12-04-2008 בשעה 19:56.
|
ראשי
צ'אט
- כול הזכויות שמורות @
מצב כלאיים
