לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > השכלה כללית > הסטוריה ותיעוד
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 15-04-2008, 19:55
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,096
יומן תרצ"ו

כידוע, התחלתי לנסות ולחקור את תקופת המאורעות. אפילו מצאתי ספר משונה של ברכה חבס, שנכתב ב-1937, ומסכם את המאורעות של 1936, כיון שברכה הניחה באותה עת שהם הסתיימו, ומיהרה להוציא "אלבום".
ואז שמתי לב פתאום שהם התחילו בדיוק היום, לפני 72 שנים. 15 באפריל.
בכוונתי לפרסם כל יום משהו כמו יומן, על ארועי היום לפני 72 שנה. המידע שאוב בעיקר מהספר של חבס ומהאינטרנט, ואני מניח שאפול לכל מלכודת אפשרית, ואמחזר כל טעות, הגזמה או פוליטיזציה (או דיסאינפורמציה) שיפלו בחיקי.
אשמח אם תגיבו. אנסה לבנות זאת כל יום, למשך תקופה, כדי שנוכל להכנס לאווירה של הימים הנשכחים ההם.

יום רביעי, 15 אפריל, 1936.

קצת פחות מחצי שנה לאחר שכוחות בריטים הרגו את עזלדין אל קסאם, הלך והצטבר מתח, כעס וזעם בקרב הכפריים הפלשתינאים. המתח הזה לובה לא מעט ע"י פוליטיקאים מקומיים, וראשי כנופיות.

כנופיה מטול כרם, בהנהגתו של ישיש בשם פרחאן אל סעדי (את המידע הזה שאבתי מכאן, תודה ל-אורי) הציבה מחסום על כביש טול כרם - שכם. משאית עם 2 יהודים נקלעה למחסום, והשניים נרצחו. אחד מהם היה יהודי בן 70 בשם ישראל חזן, שעלה מסלוניקי שנה קודם לכן. השני היה צבי דננברג, אך הוא רק נפצע באותו ארוע, ומת מפצעיו רק 5 ימים לאחר מכן.

שמו של ישראל חזן מוזכר בדרך כלל כהרוג הראשון של מאורעות תרצ"ו.
הרצח של שני היהודים לא היה ממש חריג באותה תקופה, שבה דברים מסוג זה קרו מפעם לפעם, בעיקר בגלל פעילותן של הכנופיות. אלא שהפעם, כתוצאה מהמתיחות, הענינים התגלגלו ככדור שלג.

המשך מחר.

נערך לאחרונה ע"י ארדיכל בתאריך 15-04-2008 בשעה 20:10.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #2  
ישן 16-04-2008, 18:43
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,096
יום חמישי, 16 באפריל, 1936
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "יומן תרצ"ו"

צבי דננברג הפצוע, וגופתו של ישראל חזן, הועברו לתל אביב. צבי דננברג היה מילידי השנתון הראשון של העיר, בן כיתה לנחום גוטמן, עמישלום גילוץ, אחוזבית וייס ושאר הילדים שנולדו בשכונה העברית בשנה הראשונה להיווסדה, 1909. למרות שלא מצאתי לכך סימוכין, נראה לי שמותו של חזן המבוגר, העולה החדש, היה פחות מזעזע מפציעתו האנושה של דננברג, שהיה מוכר היטב בעיר, בחור בן 27. בכל מקרה, ההתנכלות הזו, וכנראה גם הסלקציה הברורה של הקרבנות (ראו הרחבה בהמשך), העבירו בישוב זעזוע עמוק.

למחרת ההתנכלות בשני היהודים בכביש טול כרם - שכם, החליטו אנשי ארגון ב', בפיקודו של אברהם תהומי, להתנקם. הם התגנבו לצריף בו לנו שני ערבים שכנראה עבדו בפתח תקווה ונשארו ללון באזור העיר, ורצחו אותם ביריות אקדח.

וכאן בא הקטע המפתיע: רוב הסיכויים שהאקדח הזה נמכר לאנשי ארגון ב' ע"י לא אחר מאשר חסן סאלאמה. בתקופה הזו הוא לא היה אלא שודד רגיל, ללא כל תודעה לאומית, ומכר להגנה (שממנה פרש אחר כך תהומי) כלי שנשק שהוא "הרים" ממחסני הצבא הבריטי. יותר מכך - כאשר ההגנה ביקשו לרכוש יותר כלי נשק מכפי שהוא יכול היה למכור, חסן סאלאמה טרח לתווך בעסקת נשק בין ההגנה לבין ערבים מעבר הירדן.

אברהם תהומי היה איש ההגנה, מפקד מחוז ירושלים, עד 1931. באותה שנה הוא נסע לרגל עסקים לארה"ב, אך באירופה התברר לו שאיננו יכול לקבל אשרה, והוא שב לארץ. הוא ביקש לחזור לתפקידו הקודם, כמפקד המחוז, אך כיון שאדם אחר כבר מונה לתפקיד, מבוקשו לא ניתן לו. הוא פרש מההגנה, ועימו רבים מנאמניו בירושלים. הם הקימו את ארגון ב', שהיה הרבה יותר מיליטנטי מההגנה, והתחברו לאצ"ל. הרבה מפעילותם היתה באזור פתח תקווה.

אורי - אשמח לתגובה על הקטעים האחרונים, או בכלל.

ותוספות לארועי אתמול: ישראל חזן וצבי דננברג נורו כשהיו באוטובוס או מונית עם לא מעט נוסעים אחרים. יחד איתם נורה יהודי נוסף שהיה איתם, והחלים. לשאר הנוסעים, שהיו רובם ערבים, לא ארע כלום. אחד הנוסעים אף קיבל מהכנופיה יחס של כבוד רב, בהיותו גרמני לא יהודי.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #3  
ישן 16-04-2008, 20:11
צלמית המשתמש של ori
  ori ori אינו מחובר  
אדמין לשעבר
 
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
יום למחרת הרצח ליד טול כרם - הריגת שני ערבים בידי פעילי ארגון ב', ליד פ"ת
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "יומן תרצ"ו"

ההריגה, שהייתה יוזמה מקומית, ככל הנראה, מתבררת כפעולה יהודית כיוון שאחד ההרוגים הספיק
למסור למשטרה תיאור של היורים, לפני שמת. בת"א עצמה - הלוויית חזן ב16 באפריל הופכת להפגנה
גדולה וערבים מותקפים במקומות שונים בעיר. התסיסה עוברת במהירות מת"א ליפו, וכאשר מגיעות
ב19 באפריל שמועות על כך שנרצחו ארבעה ערבים במהלך ההפגנות היהודיות - מתחילה התפרעות
קשה מאוד, שבמהלכה נרצחים תשעה יהודים וכששים נפצעים.
המהירות שבה האירועים תופסים תאוצה, מדהימה את הבריטים (שהחזיקו בארץ כוח מינימלי שכלל
שני גדודי חי"ר, פלוגת רכבים משוריינים, כנף מפציצים ודרגי סיוע ולוגיסטיקה; משטרה שמנתה 2900
איש - מתוכם רק 911 היו בריטים - וה-TJFF שמנה כאלף איש, ועל הסייגים לגבי נאמנותו כבר
הרחבתי...). מקורות בריטיים בכלל לא תופסים שזו התחלה של מרד, בין השאר בגלל שהערבים עצמם
לא תפסו שזו התחלתו של מרד (בדומה למה שקרה כשהתחילה האנתפאצ'ה הראשונה בדצמבר 1987),
ומי שהובילו את ההפגנות, היו צעירים מקומיים שהקימו "וועדות לאומיות" (לג'אן קומיה), ורק כעבור שבוע
התארגנו המפלגות הקיימות ב"וועד הערבי העליון", ונטלו על עצמן את הנהגת המרד והשביתה הכללית
(שגם היא החלה כיוזמות מקומיות).

המרד הערבי הוא אחת התופעות היותר מעניינות שבארץ לא הוקדש לה מחקר מספיק - שכן היא כלי
מצויין ללימוד הן בגלל תרומתה בכל הנוגע לעיצוב הזהות הלאומית הפלסטינית, הן בנוגע ללימוד דרכי
התמודדות עם גרילה וטרור, והן בנוגע להתמודדות היעילה מאוד של היישוב, שהמשיך לבנות מדינה
בעצם ימי הניסיון המוחשי ביותר לחסל את שאיפותיו הלאומיות.
המחקרים החשובים בורת שאני מכיר בנושא (ולדעתי הם מומלצים לכל מי שמתעניין בתקופה), הם
ספריו של ד"ר יובל ארנון-אוחנה "הפלאחים במרד הערבי" ו"חרב מבית" שעוסקים בצד הערבי,
כשלצידם יש ספרו המעולה של פרופ' יהושע פורת "מהתקוממות למרידה", שעוסק בתנועה הלאומית
הפלסטינית בין 1929 ל1939 (ומהווה המשך למחקר על יצירת התנועה הלאומית הפלסטינית בין 1918
ל1929). הן פורת והן ארנון-אוחנה כללו בספרם נספח נהדר שנותן מעט פרטים על עשרות רבות של
ראשי כנופיות, מקום פעילותם, וקשרים לכנופיות אחרות, וכן הלאה...

באשר לתיאור הפן הצבאי של המרד - אין תחליף לספרו של ד"ר אל"מ במיל יגאל אייל, "האינתפאדה
הראשונה", שכולל שימוש באינסוף מקורות ראשוניים בריטיים.

מי שרוצה קתת חומר ראשוני ערבי, יכול להנות מספרו של עזרא דנין, "תעודות ודמויות", שכולל המוני
מכתבים ומסמכים של ראשי כנופיות, שנפלו בידי "ההגנה". המחקר יצא בראשית שנות הארבעים,
ועובד והורחב ב1981 לספר מקיף, ומלא הערות שוליים מפורטות.

על הצד היהודי במרד הערבי - יש עשרות על עשרות של מחקרים...
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #4  
ישן 16-04-2008, 20:35
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,096
שוויה שוויה
בתגובה להודעה מספר 3 שנכתבה על ידי ori שמתחילה ב "יום למחרת הרצח ליד טול כרם - הריגת שני ערבים בידי פעילי ארגון ב', ליד פ"ת"

אורי, אתה הורס לי את ההפתעות. אנחנו מתקדמים יום אחרי יום, וההלוויה של חזן תקרה רק מחר.
לשאר קוראי - אל תדאגו. על אף הספוילר, יש לי הרבה חידושים לספר לכם מחר. הזמינו כרטיסים מראש.
אגב, על פי המניין הרשמי אנחנו עדיין בפור-פליי, כיון שהמרד הערבי הגדול יפרוץ רק עוד .... חכו ותראו.

בכל מקרה, אורי, תודה על הטיפים. הספרים שציינת אינם בידי (אני לא ממש בעניין של הסטוריה צבאית. אני יותר חזק בצד של ארכיטקטורה), ולפיכך לא אוכל לצטט מהם בימים הבאים. כאמור, מקורותי הם האינטרנט וברכה חבס (וזה אומר, בעיקר העתון "דבר"). אשמח אם תוסיף מדי יום את המידע הרלבנטי.
הידע שלך ממשיך להרשים אותי.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #9  
ישן 17-04-2008, 21:27
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,096
יום שישי, 17 באפריל, 1936
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "יומן תרצ"ו"

הבוקר, לפני 72 שנה בדיוק, התקיימה הלוויתו של ישראל חזן. תזכורת מהיומיים האחרונים: חזן נהרג, צבי דננברג ויהושוע נפחי נפצעו קשה ע"י כנופיה ערבית ליד טול כרם. למחרת הרגו אנשי ארגון ב' של תהומי 2 ערבים בפתח תקוה - את חסאן אבו ראס, וסלים אל מצרי (עובד זר, ממצרים).

במהלך ההלוויה קרה משהו, שכל כותבי העיתים בימים ההם, ומאוחר יותר, מתפלמסים איתו. העובדה ה"אוביקטיבית" היא שנפוצו ביפו שמועות על טבח בערבים שמתבצע בתל אביב, או לחלופין - שהיאהוד מתכוונים להתנפל על יפו. השמועות היכו גלים בקרקע המאוד פוריה של המתיחות באותם ימים וגרמו לגל של הסטריה, התגודדויות והטפות במסגדים.

העובדות הפחות "אוביקטיביות" הן לגבי האירוע שגרם לאותן שמועות. מדובר בארוע מכונן, שכל צד מספר לגביו גרסה משלו - ועוד יותר מזה: האירוע חושף קרע בין הערבים ליהודים, אבל גם קרע נוסף, בין האוכלוסייה המיושבת לבין אוכלוסייה יהודית אחרת, שניתן לזהות אותה בכמה קריטריונים: מזרחיים, צעירים, אנשי אצ"ל. כל כותב מזהה פן אחר אצלהם.

גילש ציטט אתמול (אבל הוא לא יגלה לנו יותר על הימים הבאים. נכון? ) את מה שכתוב בספר תולדות ההגנה על אותה קבוצה שהתפרעה. כתיבה מהסוג הזה היתה נפוצה. אביא בהמשך עוד דוגמאות.

בדו"ח שנמסר לפרלמנט הבריטי, נאמר כי "המוני יהודים הפגינו בת"א וניסו לחדור לתוך יפו. הם נהדפו ע"י המשטרה... ואחדים נאסרו".
ראשי הנהגת הישוב היהודי, שכונו אז "הועד הלאומי" פרסמו הכחשה, וטענו כי לא היה כל נסיון לחדור ליפו. ב"דבר-היום" מתאריך 30/4/36 פורטה ההכחשה עוד יותר. הכותב, או הכותבים, מסבירים כי המוני יהודים השתתפו בהלוויתו של ישראל חזן, אך רק קומץ של צעירים ארגנו "מעין הפגנה" שצעדה לאורך רחוב אלנבי, עד פינת אלנבי-נחלת בנימין (ככר מד"א). זה הכל. הם אפילו לא התקרבו ליפו.

אגלה טיפונת על העתיד: כדור השלג ימשיך להתגלגל, וההסלמה תגבר. בשבוע הבא כבר יהיו לנו הרבה יותר הרוגים. בסוף אותו שבוע כותב ב"דבר" מישהו, המכנה את עצמו "בן ירושלים", מאמר מתלהם תחת הכותרת אל נשכח. הוא מונה כל מיני דברים שאסור לשכוח, אבל בין היתר יש שם קטע מוזר ולא קל להבנה:
אל נשכח כי האספסוף המשתולל היוצר מתיחות ומהומות בינינו וביניהם, צומח רובו ככולו משכבות "הילדים העזובים" והרעבים, שהתעלמו מהם ומצרות לבבם והפקרנו אותם בידי הרחוב. אל נשכח איך ההזנחה הפלילית הזאת מתנקמת בנו "היושבים לבטח בקרב הארץ" (המרכאות במקור - ארדיכל). אל נשכח לתת לחם וחינוך לדור הצעיר העני והעזוב שלנו. אל נשכח כי בידיו אנו מפקידים את גורל תחיתנו. אל-נשכח!

על פי דיווח העתון "דבר" עולה כי מסע הלוויה של ישראל חזן התחיל בבי"ח הדסה, באלנבי פינת מזא"ה, משם לבית הכנסת הגדול (אלנבי/אחד העם), בחזרה לאורך אלנבי עד פינת רח' ביאליק ומשם לעיריה הישנה בכיכר ביאליק, והלאה לבית הקברות. לכל אורך תהלוכת ההלוויה נשמעו קריאות של נקם, וקריאות בוז לכיוון השוטרים הבריטים. האוירה היתה טעונה מאד. בבית הקברות עצמו המתיחות גאתה, והאנשים לא מיהרו להתפזר. חלק מהאבלים חזרו דרך אידלסון לאלנבי, והתקדמו ברח' נחלת בנימין (המדרחוב כיום) עד שנעצרו ע"י מכונית עם שוטרים בריטים.השוטרים החלו להכות את האבלים/מפגינים, התעוררה מהומה, והשוטרים עברו למרדף אחרי המפגינים. המפגינים יידו אבנים ובקבוקים על השוטרים, שהכו באופן נמרץ ביותר את מי שהם תפסו. 15 מהמפגינים אושפזו באותו יום.
כלומר - איש לא ניסה להגיע ליפו, ולכאורה מדובר בהפגנה אנטי בריטית, שלוותה בהתפרעות קלה.

אלא שהאלימות המילולית כלפי אותה קבוצת נערים היא מאד חריפה. העתון דבר קורא להם "התנשאות אספסוף של המשקע התחתי ביותר בקובעת הרויזיוניסטית, נערים פרועים, לרוב מבני עדות המזרח, הדוגלים בשם "נוער המרי" - כזאת היתה תמונת הרחוב התל-אביבי בליל שבת וכל יום השבת...". כנראה שאותה קבוצה "עשתה בלגנים" כבר הרבה זמן לפני ואחרי אותו יום שישי. במשך השבוע הבא כולם מתנפלים עליהם, באופן מילולי, ומתחרים מי ישתמש נגדם במילים קשות יותר. ב"דבר", שופרה של ההסתדרות של בן גוריון, התרבו ביטויים כמו "אספסוף, מחוסר תרבות, משולל אחריות, צמא להפרעת סדר לשמה, השתלט לשעה קלה על הרחוב התל אביבי..." ו- "אוי ואבוי לנו אם אלה קלי ראש ומחוסרי תרבות יהיו המביעים את סערת נפשנו, אוי ואבוי לעיר העברית הגדולה, אם כל פרחח יעשה ברחובותיה כעולה על דעתו המטומטמת.."

כנראה, בעיקר מכמות הכעס העולה מהכתובים, היה בת"א, היום לפני 72 שנה, בהחלט בלגן רציני. היו בהחלט קריאות, הסתות ונאומים שדברו על נקם. היו בני נוער שהתלהבו מאד. ההלוויה של ישראל חזן הסתיימה בהתגוששות רבתי עם הבריטים, אך הם לא היו המטרה. קרה כאן משהו דומה למצב באירופה ערב מלחמת העולם הראשונה: מהרגע שכדור השלג התחיל להתגלגל, לא ניתן היה לעצור אותו.

מחר נראה איך הכדור מתעבה והולך.

נערך לאחרונה ע"י ארדיכל בתאריך 17-04-2008 בשעה 21:32.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #11  
ישן 18-04-2008, 21:26
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,096
שבת, 18 באפריל, 1936
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "יומן תרצ"ו"

לאחר הלוויתו של ישראל חזן, שנרצח ליד טול כרם, נהיה בלגן די רציני, אם כי מוכחש, ברחובות תל אביב. חבורות שזוהו אז כצעירים-רביזיוניסטים-ממוצא מזרחי התפרעו ברחובות, הוכו ע"י השוטרים והללו היכו אותם בחזרה. כל זה קרה אתמול, יום שישי. הערבים ביפו התרגשו מאד מהארועים, וחששו שהיהודים מתכננים לתקוף אותם.

ההגנה הכריזה היום, יום שבת, על גיוס כללי, וכל בחור וטוב לנשק הוציא את נשקו מהסליקים, והתכונן לקרב. הצלקות האיומות של תרפ"ט טרם הגלידו, ומאז היו לא מעט התנכלויות מקומיות, לרבות רצח, של יהודים. הפעם, החליטה ההגנה, נהיה מוכנים (כלומר - שוב אנחנו נלחמים את המלחמה הקודמת. חכו ותראו מה נהיה מזה..)

המתח גואה, ובמהלך השבת החבר'ה שהתפרעו אתמול ממשיכים קצת להתפרע. הם תוקפים ערבים בת"א ומכים אותם (אם כי אף אחד מהם לא הגיע לבתי החולים לצורך טיפול. מכות עדינות) ובוזזים לפחות חנות של ערבי אחד.

בערב, כשהשבת יוצאת והערבים לא עושים שום דבר, מחליטים ראשי ההגנה לבטל את הכוננות, לפזר את המגינים ולהסליק את הנשקים.

עד כאן, מארועי היום לפני 72 שנה. כמה הערות לגבי ההיסטוריוגרפיה של הימים הקודמים: אין לי ספק שחזן נרצח ב-15/4, ונקבר ב-17/4. לא הגיוני בעיני שעתוני התקופה ההיא לא דייקו לגבי התאריכים. יחד עם זאת - על קברו כתוב שהוא נרצח ב-19/4. להלן:

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

מה שאומר שמישהו טעה דווקא בכיתוב על המצבה (כנראה משרד הבטחון). לך תאמין למצבות, חקוקות באבן!

הערה נוספת - רצח הערבים בפ"ת, המיוחס לתהומי, לא הוכח מעולם. דבר, של אותו שבוע, מנסה לטעון שזה היה ריב פנימי בין ערבים. מי שזיהה כביכול את התוקפים כיהודים היה אל-מצרי, מהגר עבודה שזה עתה הגיע לא"י. האם מישהו זוכר אם תהומי הודה בביצוע הרצח הזה? היה איזה ראיון ארוך איתו בהיותו בהונג-קונג, באחרית ימיו. האם הראיון התייחס גם לזה?

והערה אחרונה להיום - ממש הוּלכתי שולל (הוליכו אותי שולל) בענין הרצח של חזן ודננברג. הם לא נרצחו לאחר מה שעלול היה להתפרש מדברי כ"סלקציה". היו שם, באותו ארוע, רק 2 רכבים, ובהם 4 אנשים: 3 יהודים וגרמני גוי משרונה. ביהודים ירו, בגרמני לא. זה לא הבדל כל כך גדול מכפי שסיפרתי, אבל מרגיז אותי שבתגובת דבר לדו"ח שהוגש לפרלמנט הבריטי, הם ניסו להציג את התהליך כסלקציה ברורה ומכוונת.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #12  
ישן 19-04-2008, 15:42
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,096
יום ראשון, 19 באפריל, 1936
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "יומן תרצ"ו"

היום, לפני 72 שנה, נחשב ליום הרשמי של פרוץ המאורעות. אתמול, יום שישי, הובא למנוחות בת"א ישראל חזן, שנרצח במארב יומיים קודם לכן. בזמן ההלוויה ואחריה והתעוררה מהומה לא קטנה ברחובות העיר העברית, מלווה בקריאות נקם. בשבת היה שקט יחסי, אם כי היו מי שליבו קצת את האש. כיון שלא קרה שום דבר מיוחד בשבת, הוחלט לבטל את הכוננות בהגנה, והשבוע החדש החל כרגיל. יהודים שגרים ביפו יצאו מבתיהם לעבודה, יהודים מת"א הלכו ליפו לענייניהם. יחד עם זאת, התחיל ההמון הערבי ברחובות יפו לרחוש שמועות על רצח של 4 ערבים בתל אביב – 3 גברים ואישה. הכחשת נציב המחוז הבריטי, שאף קבלה ביטוי ברמקולים לא הרגיעה את הרוחות. אפילו האימאם במסגד הגדול הכחיש כי מישהו נרצח, אך לשווא.

בסביבות 9.30 נתקל אליעזר ביצ'וצקי, שהלך לעבודתו מת"א ליפו, בחבורת ערבים ממנשייה. ממש ליד המקום בו נמצאת כיום ככר תומרי (גן הכובשים, דייויד אינטרקונטיננטל). הם התנפלו עליו והכו אותו עם אלות וצינורות ברזל. שלושה שוטרים הגיעו למקום, והצליחו לתפוש את אחד מהם, סלח חוסיין אבו עוסבא, מהכפר עבאסייה (כיום יהוד). הוא נשפט ונדון ל-15 שנות מאסר.

הרצח של ביצ'וצקי התפרסם מייד. יהודים בהמוניהם החלו לנוס מיפו אל תל אביב, אך במקביל החלו יהודים מת"א לצאת ליפו כדי "להראות להם", וערביי יפו יצאו מולם. המשטרה ניצבה בתווך, וחסמה את הכבישים. קצת אחרי עשר החליט חיים פשיגודה, פקיד במשרד עורכי דין, כי הוא יכול לצאת ממשרדי הממשל, שם הסתתר. הוא התרחק מבנין הממשל (הסראייה, בכיכר השעון, מול תחנת המשטרה) כמה צעדים, והוכה למוות. בחורה צעירה שהייתה עמו הספיקה לנוס חזרה לבית הממשל.

בשעה הקרובה נרצחו גם יצחק פרנקל, אביגדור קופרמינץ, חים קורנפלד ודוד שמבאדאל. כולם נתפשו ע"י ההמון בעת ניסיונותיהם להגיע לת"א מעבודתם ביפו. ההמון הציב גם באריקדות ליד אבו כביר, על הכביש לירושלים. המשאית של שמעיה קרמר נקלעה למחסום, הוא הוכה קשות ופונה לת"א ע"י מכוניות אחרות, שם מת מפצעיו. יוסף חיים זליקוב, שנקלע גם הוא למחסום עם מכוניתו הפרטית, הצליח להסתובב, אך המכונית עלתה בלהבות והוא נפצע קשה. גם הוא מת למחרת מפצעיו. יוסף ליב ליברמן, עגלון, מצא את עצמו עם עגלתו וסוסיו בדרום יפו מול המון פורעים, ונדקר למוות.

עד הצהריים הגיעו להדסה כבר 25 פצועים. עד סוף היום נמנו 9 הרוגים וחמישים ושבעה פצועים. המתיחות הגיעה לשיאים חדשים, והקריאות לנקם הדהדו בת"א. גם העירייה וגם ההסתדרות עשו ככל יכולתן להרגיע את הציבור, ולמנוע ממנו לצאת לפעולות תגמול. השוטרים עצמם, חלקם בריטים, חלקם יהודים וחלקם ערבים, היו עסוקים כהוגן באותו יום – הם ניסו להפריד בין הערים, להרגיע את הרוחות, לעצור את ההמון הערבי המשתולל (שני ערבים נהרגו מאש המשטרה, ואחד נפצע קשה), לחלץ יהודים מיפו, ולחלץ פצועים והרוגים אל בתי החולים. יחד עם זאת החלו להישמע בקרב הישוב היהודי המון טענות, שקיבלו ביטוי חזק מאד בשבועות הקרובים, בדבר אדישות וחוסר יעילות מוחלט של המשטרה.

ההתפרעות הערבית התגברה, והחלה לזלוג מיפו החוצה. הוקמו מחסומי דרכים ברמלה, ובטול כרם. חסן סלאמה, אחד מגיבורי הפורום הזה, ישב עם יצחק כרמלי, איש ההגנה, בבית קפה בראש העין – כנראה לצורך עסקת נשק. ההמון זיהה את כרמלי, ורצה לבצע בו לינץ'. סלאמה הגן עליו עם אקדחו וחילץ אותו. כרמלי שב לפ"ת, כינס מייד את כל ארגוני ההגנה היהודים (ההגנה, ארגון ב' – מה עוד?) והם הכריזו על הקמת מפקדה משותפת. אברהם שפירא, זקן השומרים, מונה לעמוד בראשה.

בינתיים, בת"א, החלה להיווצר "בעיית פליטים". מאות מתושביה היהודים של יפו נסו לת"א, ולא התכוונו לחזור ליפו. החלו בהקמת עיר אוהלים בחוף הים (לימים הם יתיישבו בנחלת יהודה, ליד ראשל"צ, ובשכונות הדרומיות של ת"א). בישובים האחרים, בכל הארץ, נכנסת ההגנה לכוננות רבה, הנשק שוב יוצא מהסליקים, והחבר'ה מתארגנים להתגוננות

בשכם מתכנסים ראשי הישוב הערבי, ומחליטים על הקמת "ועד לאומי". בינתיים הם מציגים את תביעותיהם: להפסיק את העלייה היהודית, להחרים תוצרת יהודית, להחרים את יריד המזרח.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #16  
ישן 06-05-2008, 09:56
  g.l.s.h g.l.s.h אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
הלכתי ובדקתי את נושא עזרא ובצרון ברישון אתמול
בתגובה להודעה מספר 14 שנכתבה על ידי Hacham_Maimon שמתחילה ב "עזרה וביצרון"

הסתבר שסיפור פליטי יפו וגלגולם ברישון היה קצת אחר:

אלה היו פליטים שהתגוררו בת"א בתחילה ואז עברו לרישון, שם שוכנו שמין מעברת אוהלים שהייתה על מגרש בפינת רחוב הרצל וצבי פרנק דהיום (מכוסה כיום בבניין חנויות ומשרדים ותחנת הדלק "עוז"). הם שכנו שם זמן לא קצר - יריבים טובים לקבוצות הכדורגל המקומיות. לבסוף קמו כמה פרנסים שהרימו קול כי מדובר בביזיון לפיו הפליטים מושכים זמן במעברה, ואז הוקמה שכונת עזרא ובצרון (אני שמעתי מבנו של אדם די ידוע כי אביו היה היוזם, אבל זה מצריך בדיקה). מסתבר שגאידמק לא היה הראשון-רישון הייתה הראשונה בטיפול בפליטים חסרי אבא שלא דרך הרשויות הרישמיות...

אגב: באותה הזדמנות רציתי לברר אודות פרשיה (משנת 1944 או 1945 אאל"ט) שהפתיע אותי לקרוא עליה בספר תולדות ההגנה, אודות "ביריה לעניים" שעשו הבריטים בשכונת עזרא ובצרון, כאשר צרו על השכונה מה שגרם לגיוס כללי של כל הצעירים ופריצת המצור הבריטי. היה נראה לי מוזר שדווקא על השכונה הקטנטונת הזאת הבריטים התלבשו.

הסתבר, לבסוף, כי היה מדובר על פשיטה בריטית, עקב מידע מודיעיני, על קיבוץ "אמונים" (מחנה הכשרה של הקיבוץ הדתי שהיה מעבר לכביש גהה דהיום. כיום זה מוסד חינוכי בשם "שדה חמד") בו רוכז נשק מוברח. ה"חשודים" (חברי הגרעין המבוקשים) נמלטו ברגל לעזרא ובצרון וזו כותרה ע"י הכלניות. גיוס כללי של צעירי הסביבה די קילקל לבריטים, עד כמה שהבנתי.

מקרה דומה מאוד היה בשטח גרעין דתי אחר - שהיה היכן שיושב היום המושב "חמד" (צפונית למשמר השבעה) - וגם שם הסתיים הסיפור באופן די דומה. משחק הוגן בסופו של דבר היה כאן.
_____________________________________
.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #17  
ישן 13-06-2010, 00:24
  תומר ניצן תומר ניצן אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.06.10
הודעות: 2
תוספת של אינפורמציה
בתגובה להודעה מספר 12 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "יום ראשון, 19 באפריל, 1936"

אני נצר למשפחת ביצ'וצקי אשר ראש המשפחה אליעזר ביצ'וצקי היה ראשון הנרצחים של מאורעות תרצ"ו בתל אביב. רק רציתי להוסיף אינפורמציה מהותית לגבי אותו איש. בנו של אליעזר, פילה ביצ'וצקי, לימים דב ביצ'וצקי היה באותו רגע נורא של רצח אביו כבן 11 בלבד. הוא הפך להיות ראש למשפחתו אשר נותרה הוא, אימו חנה ואחותו אמה, לימים אפרת. אותו דב ביצ'וצקי שינה את שם משפחתו בשנת 1948 לבן אליעזר ומאותו יום כונה דב בן אליעזר. דב בן אליעזר אשר נפטר בראשון לספטמבר בשנת 1994 היה מורה ומחנך בישראל אשר לימד בתיכון חדש בתל אביב למעלה מארבעים שנה, עוד בתקופתה של טוני הלה האגדית. בן אליעזר הנמנה על דור הפלמ"ח שכלל את חבריו הטובים אביבי ורעייתו נתיבה בן יהודה, חיים גורי ועוד, גידל דורות שלמים של ילדים בתיכון חדש והפך להיות אגדה של ממש עוד בעודו בחיים. אני כנכדו למדתי אחרי מותו בתיכון חדש, גאה באותו סבא נפלא ואדם מרהיב אופקים כפי שהיה. דב בן אליעזר פעל במסגרת האצ"ל לפני קום המדינה אך לאחר מכן בשנת 1948 כאשר החל את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים הוא פגש בחיים גורי שהפך לחבר טוב מאוד שלו. חיים גורי, בין היתר, הצליח להזיז את סבי שמאלה מבחינת דעותיו הפוליטיות כך שאת סבא אני כבר הכרתי כשמאלן מובהק אם כי לא קיצוני. סבא תמיד היה אדם של חברות רעות, אהבת האדם ולימים כאשר בגרתי עלתה בי השאלה שמהדהדת בי עד עצם היום הזה והיא כיצד אדם שכל כך נפגע מההתנגדות הערבית של לפני קום המדינה, הצליח לשים את הכל מאחוריו ולחיות בדו קיום כמעט מוחלט, אם כי מוחלט מבחינתו, עם שכניו הערבים. סבא תמיד היה לוקח אותי איתו לסיורי נדל"ן בתל אביב והיינו עוצרים בכל פעם בחומוסיה אחרת או איזו מסעדת בשרים יפואית שסבא הכיר כמובן את בעליה. כולם היו חבריו וכולם הרעיפו עליו אהבה ואני חושב שזה מה שאני תמיד אזכור ממנו. אדם יקר לי מאוד שחסר לי מאוד עד היום וכנראה גם לתמיד. יהי זכרו וזכרם של נרצחי מאורעות תרצ"ו ברוך.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #19  
ישן 22-09-2013, 03:33
  תומר ניצן תומר ניצן אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.06.10
הודעות: 2
סליחה על העיכוב שבתגובה....
בתגובה להודעה מספר 18 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "דב בן אליעזר"

ארדיכל, אורי הינו דודי. שמחתי לשמוע כי היית בן כיתתו וכי למדת תחת סבי וזכית ליהנות מעט מאוצרותיו. שמעתי לאורך השנים הרבה מאוד תגובות אוהדות מן הסתם עליו ועל פועלו והדבר כמובן מחמיא לי אך איננו מפתיע. כנכדו זכיתי ללמוד ממנו רבות ו"אמיתות ברזל" שלמדתי ממנו נגעו לפנינים שאצלי נתקבעו בזכרון האישי כמו "הירקון נקרא ירקון על שום שהוא ירוק" או "הירדן קרוי ירדן כיוון שהוא יורד דרומה". כתלמיד "תיכון חדש" בעצמי למדתי תחת מורים שהתחנכו אצל סבא, חלקם התחנכו יותר טוב אך חלקם מעט פחות טוב. הדבר שאותי באופן אישי מעציב בכל פעם מחדש הינה הרגרסיה של עולם החינוך ועל שום שהתחושה הכללית היא שאינו עומד יותר בראש מעיניו של הציבור בישראל, בטח שלא כבעבר. צר לי על כך ואני תקווה שהדברים ישתנו וכי ישימו דגש רב יותר מעתה והלאה על הדברים החשובים יותר שמעצבים אותנו בסופו של דבר כעם וכחברה.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #20  
ישן 20-04-2008, 14:51
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,096
יום ב', 20 באפריל, 1936
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "יומן תרצ"ו"

ההתפרעויות, שהתחילו אתמול ביפו, מתגברות.

בת"א מתקיימים מסעי ההלוויה של הרוגי אתמול. נישאים נאומים. מאיר דיזנגוף נושא נאום פייסני-משהו, שבו הוא מאושש את רצוננו בשלום, וממשיך להוקיע מסעי נקם. בן גוריון, לעומתו, מאשים את חולשתנו ודלותנו במותם של התשעה, ומייחל לכוח רב יותר. יצחק בן צבי מבטיח "תגובה ציונית הולמת" – בכל מקום בו נפל יהודי, יבואו אלפים במקומו. במקביל, נערכים ה"לוחמים" משני המחנות לקו עימות ארוך, והמשטרה הבריטית בתווך. פורצות קטטות. בגבול של שכונת שפירא עם יפו נתקיימת מלחמת אבנים ובקבוקים, מעל לראשיהם (ולעיתים פחות גבוה) של השוטרים. השוטרים מנסים לרסן, ויורים אל הקהל. הם יורים תחילה על הערבים, ואחר כך על היהודים. יהושע לוי, בן 54, נפגע משני כדורים. ההמון שהשתתף בהלוויה אץ לתגבר את "הקווים" בשכונת שפירא.

בינתיים ממשיכים להגיע מיפו עוד ועוד פצועים, בעיקר מבין היהודים תושבי יפו. ערבים הציבו מארב ליד הגשר לשכונת התקווה (כנראה היה גשר פרוש על המוסררה, האיילון. שכונת התקווה הייתה השכונה היחידה בת"א ממזרח לאיילון). זליג לוינסון ושלמה מארסום נקלעו למארב ונורו למוות. שלמה היה מעין שומר ראש שהעירייה הציבה ללוינסון בגלל המצב הביטחוני, ועל פי בקשתו. טוביה פרוסאק ודניאל כהן נדקרו למוות ביפו, שם עבדו. שמחה סימן טוב נהרג בביתו בנווה-שלום (ממערב לנווה צדק, בגבול מנשייה). ההמון צר על הבית, פרץ פנימה, דקרו למוות את בעל הבית ופצעו את שאר בני משפחתו. צבי דננברג, שנפצע לפני 5 ימים עם שלום חזן, מת מפצעיו.

מתיחות ממשיכה לגאות. העירייה, העיתון דבר וראשי ההסתדרות עושים כל מאמץ להרגיע את הישוב היהודי, ולמנוע הסלמה. הערבים מתחילים בגל של הצתות ופגיעות ברכוש: המחסן של האחים שלוש הוצת. חנויות רבות עולות באש. מחסנים נוספים, הסמוכים לגבול יפו-תל אביב מעלים עשן. בכרם התימנים ובשכונת שפירא מוצתים הרבה צריפי מגורים. הבריחה ההמונית נמשכת, ונמנו כבר 1300 פליטים, חסרי בית, בגבולות תל אביב. העירייה משכנת אותם במבני ציבור, אך הזרם מתגבר והולך. חלקם נשארו לישון תחת כיפת השמיים בכיכר מול העירייה (כיכר ביאליק).

בסוף היום המצב הוא כזה: עוד 6 הרוגים יהודים, ועשרות פצועים. כל הדרכים מתל אביב דרומה ומזרחה היו מנותקות. השמועות שנפוצו ברחובות ת"א דיברו על גיוס כללי של ערביי א"י ליפו, וכי משאיות ממשיכות להגיע לעיר הערבית עם צעירים מכל הארץ. המונים המשיכו להתגודד לאורך קו התפר. בסוף היום הגיעו תגבורות של הצבא הבריטי והחזירו את הסדר על כנו. הזליגה החוצה ממשיכה. בעמק הירדן המזרחי מעבדים החלוצים את האדמות של מה שהוגדר כבר כאדמות תל עמל. הישוב טרם עלה על הקרקע, והגרעין שאמור לאכלס אותו מתגוררים עדיין בבית אלפא, אך כל בוקר יוצאים לעבד את אדמותיהם. בלילה שבין היום למחר (20-21/4) , בעודם בבית אלפא, הם רואים עשן עולה מאדמותיהם. פלאחים מהסביבה שרפו את ערימת החציר הגדולה, והשחיתה את כל יבולם. עוד נשמע הרבה על שריפה והתנכלות לשדות, ועל תל עמל.

בשכם נבחר הועד הלאומי, והם נפגשים מייד עם מושל המחוז. הם דורשים ליצור אזורי חיץ ניטראליים בגבולות ת"א, להבטיח את שלומם של הערבים בשכונות היהודיות, ולנהוג בפחות אלימות כלפי הציבור הערבי. הם גם מכריזים על שביתה כללית.

ושוב, הערות היסטוריוגרפיות:

א. על פי כל העדויות צבי דננברג (שנפצע קשה ביום הראשון למהומות, ומת היום מפצעיו) נולד ב-1909 בתל אביב. כיון שתל אביב נוסדה ב-1909, הרי שהוא צריך היה להיות בן לאחת ממשפחות המייסדים, אך אין משפחת דננברג בין המייסדים. הייתה משפחת דננברג בנווה צדק, הם הם הדננברג של המצות, אך לא מצאתי בשושלת היוחסין שלהם את צבי. האם ייתכן שכבר בשנה הראשונה להיווסדה של אחוזת בית הצטרפו עוד משפחות ל-66 המייסדים? תעלומה.

ב. מסתובבות באינטרנט שמועות על כך שהיום (לפני 72 שנה) היה גם רצח של "שני ערבים במטעי הבננות". אין לי מושג מהיכן הן נולדו, ועל איזה מטעי בננות מדובר. בכל מקרה, אם זה נכון – זה לא נשמע משונה. ההיסטריה סביב ה-"אל תנקמו" מעידה על רצון עז לנקום, ולכן זה לא יהיה מפתיע אם אכן היה נקם.

ג. יש לי את ספר "ההגנה בירושלים" שיצא ע"י חברי ההגנה בירושלים ב-1973. הוא נערך ע"י רחל ינאית בן צבי, יצחק אברהמי וירח עציון. הספר מורכב מעדויות של חברי ההגנה, בנושאים שונים, אך בראש כל פרק יש תיאור של עורכי הספר על הנושא שבו דן אותו פרק. בפרק על פרוץ המאורעות העורכים ממחזרים את הסיפור על הסלקציה של חזן ודננברג מתוך שיירה שלמה של נוסעים שלא אונה להם כל רע, ורק היהודים הוצאו להורג. כאמור – ממקרא תיאור הדברים ב"דבר" למחרת היום, זה לא היה כך. מצד שני, באותה הקדמה, מתארים העורכים את הבלגנים של יום שישי כ"הפגנת המונים נסערת", ולא כפי שהוצג ע"י אחרים כהשתוללות של קבוצת שוליים קטנה ובלתי נחשבת.

נערך לאחרונה ע"י ארדיכל בתאריך 20-04-2008 בשעה 14:56.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #22  
ישן 20-04-2008, 17:35
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,096
סוגיית הסלקציה
בתגובה להודעה מספר 21 שנכתבה על ידי ori שמתחילה ב "לפי יהושע פורת ויהודה סלוצקי (כל אחד בנפרד) כנופיית סעדי הציבה מחסום לצורך גיוס כספים"

אין ספק שחזן ודננברג נקלעו למקום שלא היו צריכים להיות בו, ונהרגו ע"י כנופיה שהציבה מארב.

השאלה היא איך מתארים את זה: כהרג יהודים ע"י מתנכלים ערבים, בין אם זה למטרות פשע או למטרות גיוס כספים, או כ"סלקציה": עוצרת שיירה שלמה, מפרידים את היהודים מתוך שאר הנוסעים, והורגים אותם.
כיום, לאחר השואה ולאחר טבח מינכן, אני הרבה יותר רגיש לסוגיה הזו. אני שב ומבהיר - ברור שהיהודים נהרגו בגלל היותם יהודים. השאלה היא איך זה נעשה - בלהט ביצוע העבירה, או בקור מחושב וסדיסטי.

עפ"י דבר היו שם 2 מכוניות, 4 נוסעים. 3 הנוסעים היהודים נורו, הגרמני לא. 2 מתוך היהודים שנורו נותרו בחיים, אחד מהם מת לאחר 5 ימים. לי זה נשמע כמו להט הארועים (זה לא נותן לרוצחים אף נקודת זכות), ולא כהוצאה להורג. הצד שלנו ניסה להציג את זה כהוצאה להורג על מנת להצדיק את הארועים הבאים. זה הכל, אבל זה חשוב. אני מנסה, באמצעים המוגבלים ברשותי, לרדת לחקר האמת.

ללא קשר: אין בידי אף אחד מהמקורות הרביזיוניסטים לתקופה. ככל שהתרשמתי - לרוב חברי הפורום יש אותם, או שהם יודעים אותם בע"פ. אשמח אם תעדכנו את היומן הזה במקורות שאינם בידי.

והערה אחרונה - אין לי שום אג'נדה. זו דרכי ללמוד את התקופה, יום אחרי יום, ולהעזר בכולכם כדי לדעת כמה שיותר.כמובן שארצה לדעת מה באמת קרה, ולהיות מסוגל לסנן דיסאינפורמציה ופרשנויות רטרוספקטיביות.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #23  
ישן 20-04-2008, 19:08
צלמית המשתמש של ori
  ori ori אינו מחובר  
אדמין לשעבר
 
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
אני לא רוצה לחוות דיעה לגבי סלקציה במובנה הנאצי, אבל אין ספק שלא דובר ב"להט הרגע"
בתגובה להודעה מספר 22 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "סוגיית הסלקציה"

פרחאן אל-סעדי ואנשיו יכלו לא להרוג את חזן (קשיש בן 70), את דננברג, ולפצוע יהודי נוסף (שאיש מהם
לא היה חמוש), אך בחרו כן לעשות זאת.
החבורה הזו הוכיחה עצמה ככנופייה מחושבת גם בהמשך דרכה (מדובר באותה חבורת רוצחים
שהתנקשה בחייו של לואיס אנדרוז בספטמבר 1937, באירוע שהיה פתיחתו ה"רשמית" של השלב השני
של המרד).
עובדתית, המחסום עצר י-ו-ת-ר משתי מכוניות, מכוניות ערביות אולצו לשלם כופר והמשיכו בדרכן.
המכוניות היהודיות נבדקו, נוסעיהן יצאו החוצה - ושניים מהם נרצחו. אפשר לתת לזה פרשנויות רבות,
אבל להט לא היה כאן.
הרוצח היה עבריין לאומני-דתי עם פז"ם ארוך-שנים, הוא היה מעורב בטרור לפני אירוע זה, וגם אחריו,
ובסופו של דבר הוא גם הוצא להורג בעוון פעילותו החבלנית המתמשכת (הוא הורשע ברצח אנדרוז).

לצערי, אין לי מקורות רוויזיוניסטיים בנושא. ארנון-אוחנה ופורת הם חוקרים מקצועיים.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #24  
ישן 21-04-2008, 20:51
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,096
יום ג', 21 באפריל, 1936
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "יומן תרצ"ו"

הצבא והמשטרה המתוגברים בגבולות יפו-ת"א מונעים התנגשויות בין המחנות. יהודים נמנעים מלהכנס לשטחים בשליטה ערבית, ולהיפך. באזורים המעורבים, בגבולות העיר, מועלים באש בתי מגורים, בתי מלאכה ועסקים של יהודים, במשך היום כולו. שלום חדד שנפצע ביום ראשון, ויצחק צייטלין, שנפצע אתמול, מתו היום מפצעיהם. כל הרוגי המאורעות משלושת הימים האחרונים הובאו למנוחות בקבר אחים בבית העלמין ברח' טרומפלדור. קברם הארוך והמזעזע ניצב עד היום ליד הכניסה לבית הקברות:

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

בדבר מתפרסמת מפה המראה את מקום נפילתם של כל אחד מהרוגי הימים האחרונים:

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


עפ"י דבר, כל היום כולו היו ניסיונות לתקוף את תל אביב, והם לא צלחו בשל ההתערבות של הבריטים, מה שלא מונע מהעיתון של ההסתדרות לתקוף את הבריטים בשל אזלת ידם, אדישותם, ואפילו פחדנותם. לא מדווח בדבר על מעשי תגמול מהצד היהודי, אך יש לכך רמזים למכביר:

העתון מדווח על קשייהם של הסדרנים לעצור "את אלה שאבד להם מתוך צרה ויגון כוח הסבל, לא לעשות מעשים בלתי אחראים" והוא מציין שרוב הציבור לא נהג כך. ערבי נפצע בקטטה במרכז וולובלסקי. מנחם תלמי מספר מאוחר יותר כי כבר ב-19/4, יומיים קודם לכן, הוצאו כל כלי הנשק של ההגנה ממקומות המסתור שלהם, וחולקו בין העמדות לאורך קו התפר. ההבדל, מספר תלמי, בין מאורעות תרפ"ט למאורעות תרצ"ו הוא כי בתרצ"ו היה לנו נשק חם. אני מניח שהנשק ירה אל מול כל ההתנפלויות הללו של ערבים על ת"א, מכל כיוון, ואני מניח שלא כולם החטיאו.בכל מקרה - לא ידוע על הרוגים ערבים היום, למעט שניים שנורו ע"י המשטרה (המקורות הערבים והבריטים ניסו להאשים במותם את היהודים).

בעיית הפליטים מתגברת. היום כבר ניתן למנות למעלה מ-5,000 פליטים, חסרי בית, ברחובות תל אביב, שנמלטו מיפו ומשכונות מעורבות בגבול העיר. מתחילה גם פעילות מוגברת במישור המדיני – חיים וייצמן נפגש עם הנציב העליון, ולאחריו נפגשים עמו חברי המשלחת של הועד הערבי העליון, בראשות חוסייני. הערבים מציבים 3 דרישות: להפסיק את עליית היהודים, לאסור על מכירת קרקע ליהודים ולמנות ממשלה נבחרת לפלסטין (כפי שנעשה בכל הארצות הערביות השכנות). הם גם מודיעים על התחלה של שביתה כללית.

השביתה הכללית מורגשת בכל מקום. מי שלא מצטרף לשביתה מרצון, באים ומכריחים אותו. החנויות נסגרות. פועלים ערבים לא מגיעים למקומות העבודה – הן בישובים היהודים והן בישובים הערבים. ההנחה היא כי שביתה כללית תשבור את בעלי ההון הפרטי היהודי. כואב במיוחד הוא הניתוק התחבורתי , בכבישים ובנמלי הים.

ביומיים הקרובים השביתה הערבית הכללית תלך ותתחזק, ופועלים ערבים שאיישו כל כך הרבה משרות בערים ובמושבות של היהודים, יפסיקו לבוא לעבודתם. הנתק בין הכלכלה הערבית לכלכלה היהודית יהפוך לעובדה קיימת. בגבול יפו-ת"א המתיחות מתייצבת, איננה נרגעת אך גם לא מחריפה. בעמק יזרעאל יהיו עוד כמה מקרים של הצתה ופגיעה ביבולים.

אני יוצא לחופשה של יומיים. אשוב ואדווח ב-24/4.

נערך לאחרונה ע"י ארדיכל בתאריך 21-04-2008 בשעה 20:57.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #25  
ישן 22-04-2008, 11:09
  .ישראלה היפהפיה .ישראלה היפהפיה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
ארדיכל נטל רובהו מן הסליק ויצא צפונה להגן על המשק ואני נותרתי במפקדת הש"י לעדכנכם:
בתגובה להודעה מספר 24 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "יום ג', 21 באפריל, 1936"

ב22/4 "צופים ורוכבים ערבים מבקרים בסביבת הנקדות היהודיות בקרבת פ"ת ותנועה חשודה בכפרים הסמוכים"
שמועות משמשות ככלי ללבוי האש: בשבט אבו קישק ובטול כרם הופצה שמועה כי יהודים רצחו את גיסו של השיך אבו קישק. שוטרים ממשטרת הרצליה יצאו לבדוק את הנושא והמת נתגלה ע"י שליח ערבי ביפו.
באיזור כפר סבא הופצה שמועה כי נמצא שומר פרדסים ערבי הרוג ליד הדר.
בשכם נמשכו ההפגנות .
בחיפה דרשה משלחת לשכת המסחר העברית ממנהל הנמל מר רוג'רס כי העבודה לא תפסק. 30 פועלים ערבים מחיפה העבירו לאגודה המוסלמית מכתב המתנגד אף הוא לשביתה
מועצת פועלי חיפה תובעת מהכל "משמעת, אחריות, שקט וסדר. אין להגרר אחר שמועות ויש לשלוט ברוח"
ארגז נשק שניתן ברשיון לפרדס ליטוינסקי שליד הרצליה - נלקח ע"י המשטרה הבריטית
ירי לעבר צריף בפרדסי חדרה
* הודעה חיובית שתשמח את ארדיכל המסכן עצמו בדרכים: ב'א-לויא' נתפרסמה ידיעה כי אנשי אום חאלד פצעו יהודי. ערביי אום חאלד באו למושבה בכדי להכחיש הידיעה ולומר כי פניהם לשלום. הם מסרו כי היו רוצים לפרסם ההכחשה בעיתון אך אין סכוי כי הודעתם תפורסם.

ולמי שלא הספיק לקרוא הבוקר את עיתון דבר בטרם יצא למלאכתו בניר או בחרושת:"הולכת וגוברת ההסתה. על כל פני הארץ. זו האמצאה החדשה של המנהיגות הערבית שהסתבכה ללא מוצא בין מאורעות דמים לבין סכסוכים פנימיים"

ואקנח בקטע מתוך שירו של מרדכי טמקין: "ראיתיכם בהתאפקכם"
ראיתיכם בהתאפקכם ובהתרגזכם
בפרפר לבבכם מחרדה וזעםן
ראיתיכם בהתחמץ דמכם
מתאות נקם לא באה
ראיתיכם בחגרכם עז לשתות
בעינים עצומות
את חרפת האויב עד תום
כסם המרפא המר
ובשחוח נפשכם למען תצדקו
לרגל גאוה דום.
....
....
....
הוי ראיתיכם, עניים סוערים,
צרובי קלון וחנוקי חמה
ומעי המו לכם
ורחמי כלו לכם
ולבי דאב ואימה.

***
חברות וחברים! הגיעתני זה הידיעה כי כלתה הרעה על מחנה הצופים אשר עלה הגלילה ותמו עוגותיהם וגם צפחת הקולה יבשה. אין מנוס [אמרה רעייתי], גם עלי לעלות צפונה! יען כי הפסיק אגד הסעות האוטומובילים עם פרוץ המאורעות [ולא חידשם בעוז כסדרם עד ימינו אנו...] - ארתום אם כן את סוסתי ואצא לדרך רוויית הסכנות.

נערך לאחרונה ע"י .ישראלה היפהפיה בתאריך 22-04-2008 בשעה 11:26.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #26  
ישן 22-04-2008, 12:06
צלמית המשתמש של ori
  ori ori אינו מחובר  
אדמין לשעבר
 
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
הערות לגבי השביתה הכלית והוועד הערבי העליון:
בתגובה להודעה מספר 24 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "יום ג', 21 באפריל, 1936"

השביתה הכללית היא רצף של יוזמות מקומיות, שהופכת למהלך ארצי רק אחרי כשבוע. הוועד הערבי
העליון הוקם רק סביב ה25 באפריל, בניסיון ליטול את ההנהגה על האירועים. הוא כלל נציגים משש
המפלגות הערביות הקיימות [הבולטות בהן היו "המפלגה הלאומית הערבית הפלסטינית" של חמולת
חסיני (יש להגות "חוסייני"), "מפלגת ההגנה העצמית" של חמולת נשאשיבי, מפלגת "אסתקלאל" בראשות
עוני עבד אל-האדי, מפלגה נוספת של חמולת ח'אלדי, ושתי מפלגות קטנות].
החברה הערבית הייתה מחולקת עוד לפני תחילת המרד ל"מג'לסיין" (דהיינו תומכי המועצה המסלמית
העליונה שבשליטת המפתי), ו"מעראצ'ה" (נהגה "מוּערדה" - אופוזיציה), שבראשה עמדו הנשאשיבים.
הוועד הערבי העליון היה מעין ניסיון ל"ממשלת אחדות" בראשות המפתי. בהתחלה זה עבד, על ההמשך
יספר ארדיכל בעוד כמה חודשים, כשנגיע ליארצייט...
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #27  
ישן 23-04-2008, 17:26
  .ישראלה היפהפיה .ישראלה היפהפיה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
23/4 יומיים חלפו וארדיכל טרם שב.
בתגובה להודעה מספר 24 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "יום ג', 21 באפריל, 1936"

בדרכי חזרה מן הגליל עצרתי במרשמ העמק בכדי להשקות את סוסתי. סרתי לחרד האוכל ופגשתי את בלר'ה סרדן העבודה. איה ארדיכל? שאלתיו...
בלר'ה נד בראשו ומבטו מלא תמיהה והערכה. ארדיכל.. הוא אמר. ארדיכל אינו יודע מנוח. מתרוצץ בין עמדות המשק יומם ולילה ואינו מוכן כי יחליפוהו.
וכעת?
כעת הוא בעמדה המרזחית. ב'וורטפול'.
לפתע החריד את האויר רעש 'דריכה' אשר בא מכיוון מרזח . נשמע קול 'פאק - פאק' נראה הבזק ולאחריו.. דומיה. הבטנו זה בזה וידענו: הוורטפול - צולם.

אין מה לעשות, אמר בלר'ה. ארדיכל כבר לא יכתוב היום. עליך המלאכה.

23/4 - הדלקות על גבולות תל אביב יפו לא פסקו. צופים ערבים מוסיפים להיות פעילים בהסתה ובהצתות, מהם מזויינים בנשק.
נגדעו עצים בעמק יזרעאל - כ20 דונם של הרכבות צעירות בבית אלפא, עין חרוד ותל יוסף
יריות אל רמת הכובש ובסביבת רמת השרון מצד שבט אבו קישק
מכוניות אגד נוסעות בשיירות מת"א לירושלים. עמק חפר מנותק לגמרי. שוטרים וצבא מלווים את התחבורה מכפ"ס צפונה
בחיפה שביתות חלקיות. ערבים בנשר נאלצים להפסיק עבודתם מפחד מארגני השביתה. שיך אל פארוקי בעל העיתון איסלמיה מפיץ כרוז הסתה.
העתונות הערבית מוסיפה להפיץ שמועות: 'המסגד בסכנה', 'אלף בתים נשרפו בת"א'.

מאמר ב'דבר' קורא לממשלה להתקין כביש חלופי מת"א למושבות הדרום
מאמר ב'א-דיפאע' מבקש דברים אחרים: 'התעורר בן המדבר והוא [האם הכוונה לאללה?] לא ישכח את האומץ ומדות חזקות' "אם האנגלים אינם רוצים לבטל את הצהרת בלפור על הערבים לבטלה בכוח עצמם'

וייצמן, בן גוריון ושרתוק נפגשו עם הנציב העליון
בא"י 2500 שוטרים וקצינים כולל ערבים, אנגלים ויהודים. מינסטריון ההגנה מודיע כי 'קרוב לודאי שוב בטליון שלם' ישלח לא"י.
בת"א 6000 פליטים. עם זאת, נפתח בת"א הקונגרס העולמי של רופאים יהודים. וייצמן בנאומו אומר כי זו /הסמל לתשובה היחידה שאנו יכולים לתת לכל הדברים'

ידיעה אחרונה, נעימה יותר בכדי לשמח את ארדיכל: מוחתר משמר העמק [ישוב סמוך למרשמ העמק] ביקר בכפרים ערבים בסביבה ומוחתרי הכפרים השיבו לו ביקור והביעו רצונם לקיים יחסי שכנות טובים.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #28  
ישן 24-04-2008, 10:46
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,096
יום שישי, 24 באפריל, 1936
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "יומן תרצ"ו"

שבתי. ישראלה מילא את מקומי נהדר, וכנראה שאני יכול לפרוש לגמלאות. ישראלה - תודה. אגב, ארדיכל בא ממקור אכדי, שפירושו ארע דיכל (עבד ההיכל). היפוך האותיות מארדיכל לאדריכל קרה מתישהו בשנות הארבעים של המאה הקודמת - עד אז כולם היו ארדיכלים. בספרות הקודש ידוע, למשל, הסיפור על "מלך שבנה פלטין על ידי ארדיכל, ראה אותה ולא ערבה לו, על מי לו להתרעם לא על ארדיכל! ויתעצב על לבו". בכל מקרה, אעלה את הסוגיה הזו לפורום בלשנות.

היום, לפני 72 שנה, לא קרה כלום. אבל אל יקל הדבר בעיניכם: לאחר הפרעות ביפו בימים ראשון ושני, ההתפתחויות הפוליטיות והכרזת השביתה בימים שלאחר מכן, וההצתות ביפו, בבית אלפא, בתל עמל וכו' בימים שלאחר מכן, הלכה ונוצרה מתיחות עצומה. כולם היו בטוחים שהיום, יום שישי, זה יעבור לירושלים.

ובכן, זה לא עבר. הממשלה הבריטית לחצה על המופתי שירסן את עמו, אסרה על כניסת כלי רכב לעיר, והצעידה כוח תגבורת שהגיע ממצרים (היו שמועות, אחר כך הן הוכחשו, ובסוף הסתבר שזה נכון - חיילים בריטים שהיו מוצבים במצרים שונעו לא"י) באופן הפגנתי. כתוצאה מהצעדים הללו עברו התפילות בירושלים בשקט מוחלט.

מחר, מוצאי שבת, ינאם משה שרת בועדה הפוליטית של מפא"י ובאופטימיות רבה כבר יסכם את ארועי תרפ"ט (להזכירכם - הם החלו רק לפני 10 ימים). הוא יאמר: "...ואפשר כבר לראות כמה דרגות במאורעות: דרגה א' - המאורעות ביפו; דרגה ב' - המתיחות הקיפה את כל הארץ וביחוד את ירושלים; דרגה ג' - השביתה". אוי, כמה שהאיש היה אופטימי, וכמה שהמציאות תטפח על פניו!

בת"א וביפו המתיחות מתחילה קצת להרגע. סחורות שהיו מיועדות להגיע לביתני יריד המזרח תקועות במחסנים ביפו. הצתות בשכונות הגבול נמשכות. עולה קריאה לספח לת"א את השכונות היהודיות בדרום העיר - פלורנטין, שפירא, עובד ואחרות. עולה גם דרישה לאפשר לדוברות לפרוק את האניות שמגיעות לאזור ת"א-יפו, ולהעלות את המטען לחופי ת"א. הנציב העליון מאד נוטה להיענות לדרישות הישוב היהודי, אך שר המושבות (תומאס? האם הוא היה שר המושבות, או מזכיר המושבות בפרלמנט? האם היה הבדל בין 2 התארים?) דווקא נוטה לצד הערבי. העתונות העברית ממטירה אש וגופרית על אותו תומאס.

מאידך נפתחת חזית חדשה: רמת הכובש. מפקדי ההגנה של אזור השרון ושל כפר סבא, החברים גליניק ואהרונוביץ', ביקרו ברמת הכובש לבחון את ההיערכות למקרה של פעולות איבה. סוכם כי המדיניות הקיימת היא טובה: בערב החברים מסתגרים בחדריהם, ומעמעמים אורות. אם נשמע הפעמון המודיע על התקפה - כל החברים רצים לעמדות ומוציאים את הנשקים הבלתי-לגאליים.

המפקדים נשארו בקיבוץ לקבלת השבת, ובלילה מאוחר עמדו לנסוע לבתיהם. השומרים הבחינו בתנועה חשודה, ובטרם הספיקו להבין מה קורה, ניתך מטר יריות על חדר האוכל של הקיבוץ. שומר אחד השיב אש. שוטר יהודי, שהוצב בקיבוץ, ירה גם הוא. השוטרים הערבים שהוצבו בקיבוץ לא זזו. קבוצת חברים, עם אקדחים בכיסיהם, נשכבו בעמדות לצד השוטרים הערבים, כדי לא לאפשר להם לזוז - ושאר החברים רצו עם נשק לא חוקי לכל העמדות האחרות. ב-3.30 הגיעה משמר חיילים בריטיים, שעסקו רק בחקירה לגבי הנשק הלא-חוקי, ולא התענינו בכלל ביריות שנורו אל הקיבוץ. רק מחר בבוקר (יום שבת) יגיע קצין משטרה בריטי וינהל חקירה נמרצת בדבר זהות התוקפים, וכתוצאה מכך ירחיק מהישוב את כל השוטרים הערבים.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #30  
ישן 25-04-2008, 18:40
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,096
שבת, 25 באפריל, 1936
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "יומן תרצ"ו"

לאחר לא מעט גישושים, הוקם הועד הערבי העליון (אורי, היית שותף לגישושים? איך ידעת על זה כבר אתמול?). בועד משתתפים נציגי המפלגות הערביות השונות, לרבות מפלגת החוסיינים ובראשה חאג' אמין אל חוסייני, ואחיינו ג'מאל אל חוסייני (ינהיג את הועד בעת מלחמת השחרור). ממפלגת האיסתיקלאל השתתפו אחמד חילמי פחה ועוני עבד-אל-האדי, שמונה להיות מזכיר הועד, איש שנחשב ע"י היהודים כדומיננטי ביותר והערמומי ביותר מבין חברי הועד. מהמפלגה הנוצרית השתתפו אלפרד רוק ויעקב פראג'. כמו כן מונו נציגים בודדים למפלגות ולחמולות הראשיות - ראג'ב נאששיבי, ראש עירית ירושלים; ד"ר חאלדי, יעקב גוסין ועבד-אל-לטיף צאלח. הועד ינהל מעתה את הארועים.

הצעד הראשון של הועד היה לחזור על 3 התביעות הערביות: לא לעליה, לא למכירת אדמות ליהודים, ודרישה להקמת ממשלה פלשתינאית. חשוב להזכיר, בהיבט של הדרישה האחרונה, כי באותה עת הערבים היוו רוב גדול בא"י, ולכן לא נרתעו מדרישה להקים ממשלה נבחרת, ביודעם שזו תהיה ממשלה ערבית. שנים ספורות קודם לכן קיבלה סוריה עצמאות מצרפת לאחר תביעה דומה, שלוותה בשביתה כללית, וכך גם ארצות ערב האחרות.

הועד מקים גם שתי זרועות ביצועיות - קרן לעזרה לנזקקים, ותנועת נוער. הקרן נועדה בעיקר לתמוך בשובתים, ולימים יתברר שיש לה הרבה מאד כסף, כנראה ממקורות איטלקיים (איטליה הפשיסטית, של מוסוליני). תפקידה של תנועת הנוער היה לעודד את השביתה, להלשין על מפירי שביתה, ולמנוע - ככל יכולתה - את ההפרות הללו.

למרות הכל, השביתה איננה מושלמת. נמל חיפה, החדש יחסית, לא מושבת: מלכתחילה חיפה נשלטה ע"י משפחות מתונות, אך גם היה חשש אמיתי של פועלי הנמל הערבים כי ברגע שיעדרו מעבודתם, היא תתיפש ע"י מובטלים יהודים. ביפו, לעומת זאת, השביתה מוחלטת ופוגעת קשה בציבור היהודי. במיוחד מעיבה השביתה על תערוכת יריד המזרח שאמורה להפתח, אך חלק גדול מהמוצגים שאמורים להיות בה טרם נפרק, או שנפרק והוא מאוחסן במחסני הנמל ביפו. ראשי הישוב היהודי לא מרפים מללחוץ על הממשל הבריטי לאפשר להם לאלתר נמל בתל אביב.

מהנדס העיר ת"א, יעקב בן סירה (שיפמן), מספר כי הלך בשבת (כנראה היום. אולי בשבת הבאה, אך סביר שזה קרה היום) לאורך החוף. איתו היו יוסף שפירא, ממנהלי חברת החשמל, ובר-כוכבא מאירוביץ', מהמחלקה הימית של הסוכנות. הם חיפשו מקום שבו ניתן יהיה להקים נמל מאולתר, זמני, ובחרו לבסוף את החוף מול קפה גלינה, בשטח בו הוקם לבסוף נמל ת"א. לאתר הנבחר היו 2 יתרונות - לא היו בו רכסי כורכר, והקרבה לגני התערוכה יצרה כבר תשתית טובה של מחסנים. מאז, מספר בן-סירה, הוא יקדיש את עצמו אך ורק לבניית הנמל, למשך 6 החודשים הבאים.

ברחבי הארץ נמשכות ההתנכלויות: הצתות במחסנים בעיר העתיקה בירושלים ובפתח תקווה, ובשדות של תל עמל, בית השיטה, תל יוסף ובית אלפא; הגורן של כפר מנחם עלה בלהבות; הצתות בשדות גניגר; עקירת עצים בצופית (לבני- !!), יריות אל רמת הכובש וכפר יעבץ; אבנים על הרכבת מבאר שבע לרחובות.

והערה היסטוריוגרפית בודדת: מצאתי כמה איזכורים לכך שאת מלון פאלאס, בירושלים, שעובר כיום מבצע ארכיטקטוני של פירוק, תוך שימור החזיתות בלבד, בנה הועד הערבי העליון. ב-1929. נו.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #31  
ישן 26-04-2008, 17:24
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,096
יום א', 26 באפריל, 1936
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "יומן תרצ"ו"

הארועים של היום היו מהסוג שהכרנו אחר כך, בזמן האינתיפאדה הראשונה (אני מתכוון לזו שפרצה ב-88'. יש מקורות, בעיקר פלסטיניים, שמכנים את מאורעות תרצ"ו כ"אינתיפאדה הראשונה"):
ידוי אבנים על מכוניות (אוטו של אגד נרגם היום ליד רמלה, מכונית ובה פועלי מחצבות של מגדל צדק נרגמה היום באזור ראש העין);
דקירות בסמטאות העיר העתיקה - יהודי נפצע ליד שער שכם. לא מצאתי את שמו;
הצתות - הוצתנ חורשה בעמק בית שאן, שדה חיטה ליד בית השיטה, החציר של תל עדשים (מבקת"ב שהושלך מתוך הרכבת);
פגיעה נכסית - עדרי צאן עלו ופגעו בשדות בית אלפא ועין חרוד;
הצבת מחסומי דרכים - הוצב מחסום בין ירושלים לים המלח;
פגיעה בתשתיות - הערבים מנתקים קווי טלפון. היום נותקו קווי הטלפון של עין שמר, כרכור, גן השומרון ופרדס חנה.

מידת הצלחתה של השביתה הערבית ממשיכה להטריד מאד את אמצעי התקשורת היהודים והערבים. דבר מדווח בשמחה כי בחיפה השביתה כמעט ואינה מורגשת, ובירושלים הסוחרים פתחו את חנויותיהם, אך השבאב הכריח אותם לסגור. בני הכפר ג'ליל, ליד הרצליה, מוחים כנגד השביתה. המוכתר של כרכור הערבית מבקר אצל שכנו, מוכתר כרכור היהודית, ומבטיח שקט ושלווה. ראש עיריית חיפה, חסן שוקרי, מבקר אצל הפליטים היהודים בעיר שנסו ממגוריהם בשכונות המעורבות - ואדי ניסנס, ואדי רושמייה ואחרות. "דבר" משבח את מעשי ראש העיר הערבי.

ת"א ויפו עדיין תחת עוצר, שהוטל כבר לפני שבוע. היו כמה הקלות באשר לשעות, אך בלילה העוצר עדיין תקף.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #33  
ישן 26-04-2008, 21:36
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,096
וזו לא טעותי היחידה
בתגובה להודעה מספר 32 שנכתבה על ידי ori שמתחילה ב "ההתייחסות למרד כאל אנתפאצ'ה ראשונה, היא של חוקר ישראלי (יגאל אייל)"

טעיתי גם לגבי מועד פרוץ האיניתפאדה הראשונה: לא 88' אלא דצמבר 87'.

כמובן אתה צודק לגבי ד"ר יגאל אייל. נתקלתי בשם ספרו, זכרתי אותו, אך לא זכרתי את שמו של אייל, ובטעות ייחסתי זאת למקור פלסטיני.

אגב, אין בידי את "האינתיפאדה הראשונה - דיכוי המרד הערבי על-ידי הצבא הבריטי בארץ-ישראל 1936-1939", של אל"מ (מיל') ד"ר יגאל אייל. אם למישהו מקוראי היומן יש אותו, אשמח לעדכונים. מהמעט שנחשפתי אליו באינטרנט, זה נשמע כספר מעניין.

סולואוויה - אני בטוח שיש לך אותו. הלו....

יש עוד ספר משמעותי על המאורעות: בדם ואש - מאורעות תרצ"ו, או משהו דומה מאד. אשמח להתעדכן אם למישהו יש את הספר.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #35  
ישן 27-04-2008, 16:24
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,096
יום שני, 27 באפריל, 1936
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "יומן תרצ"ו"

העניין הגדול ביותר היום היא השביתה - תצליח, או לא? המקורות היהודים מנסים להציג את הערבים כשואפי שלום ושונאי שביתה, שנפלו טרף לתועמלנים זרים. כל חנות שנפתחה היא קרן אור, וכל פושטק שמורה לסוחר לסגור את החנות היא הוכחה לצדקתנו. מצד שני, אותם מקורות עצמם לא מהססים להציג את הערבים כאכזרים, שונאי יהודים, צמאי דם וילדותיים.

מי שעוד מצטרפים למחול ה"אמרנו לכם" הם הקומוניסטים של הפ.ק.פ, ובמיוחד היהודים. הם נלחמו כל הזמן נגד העבודה העברית, בטענה שהמאבק על ייהוד העבודה מנשל את הפועל הערבי במקום לאחד את שורות הפועלים נגד אויבם המשותף - הבורגני, בעל ההון. עכשיו, שהמאורעות פורצים, הם קוראים לא לשבור את השביתה, ומצד שני, אל מול הגילויים הלאומניים של הפועל הערבי, הם אומרים: טוב, אמרנו לכם. דחקתם אותו לפינה!

וכולם נגד הבריטים. הועד העליון הערבי מחליט להעביר מעין משאל עם, כדי להחליט אם להכריז על מרד כללי, שיתבטא - קודם כל - באי תשלום מיסים. היהודים משתדלים מאד לשמור על הבריטים כידידיהם, אך לא מפסיקים להתלונן. על אי ההיערכות וחוסר המוכנות של המשטרה הבריטית. על העונשים הקלים מדי שמוטלים על פורעים ערבים. על העובדה שהמופתי, וראש עיריית ירושלים, שניהם חברי הועד הערבי, מקבלים משכורות ממשלת הוד מלכותו. ועוד.

בשטח הענינים נמשכים כפי שהיו בימים האחרונים: הצתות בתל עדשים; עדרי צאן עולים על שדות כפר ברוך; מסמרים על הכבישים (הערבים התקינו מטאטאים קטנים, מחוברים לפגוש, שניקו את המסמרים מלפני גלגלי מכוניותיהם); יריות על רכבים יהודים באבו כביר; ניתוקי טלפון במקומות רבים.

העוצר בת"א מוסר לאיטו, והבריטים קוראים לתושבי שכונות הגבול - פלורנטין, שפירא ומולדת לחזור לבתיהם. בספרו של משה שרת, יומן מדיני, הוא מביא את המכתב שכתב להנהלת הסוכנות היהודית בלונדון, ב-7 במאי, שבו הוא כתב: התל אביבים לא הפסיקו ללחוץ על המשטרה הבריטית ללות אותם לנמל יפו, כדי לשחרר שם סחורות מהמחסנים. מדובר על צורך דחוף, שכן עוד יומיים (מהיום, 27/4) אמור להיפתח יריד המזרח, והסחורות חייבות לצאת. הבריטים חששו שמבצע כזה יסעיר שוב את הרוחות, וסרבו.

אחיו של דב הוז (ממנהיגי ההגנה) ששמו לא נמסר, מאס באין אונים הבריטי, ופשוט נסע לנמל יפו עם משאית, והתחיל להעמיס. למחרת בבוקרהוא עשה זאת שוב. הפעם הוא שיחד כמה משוטרי הנמל, והללו סיפקו לו משמר בטחון. הבריטים נכנעו, והתירו לפרוק את הסחורות בנמל יפו.

אל תרדמו, קוראים יקרים. ממחר יהיה לנו גם את היומן של רמת הכובש, ואחר כך של ההגנה בירושלים. תהיינה עוד זויות ראיה, וכמובן - הארועים יסלימו.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #36  
ישן 28-04-2008, 19:06
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,096
יום שלישי, 28 באפריל, 1936
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "יומן תרצ"ו"

מצטער. למרות הבטחותי (התכוונתי, בחיי) זה יום נטול חשיבות מיוחדת. אבל - גם מחר הוא כזה, ולפיכך לא יתפרסם מחר היומן, וארכז את שני הימים הללו ביחד. ביום רביעי (2008) יקרה משהו מעניין, וכדאי שתבואו לבקר. אז הנה היומן לימים שלישי ורביעי (1936):

משה בלינסון, העורך של דבר, כותב בטורו היומי עוד מאמר על השביתה. מצד אחד הוא מגנה אותה, כועס עליה, ומנבא שהיא תתמוגג. הוא כותב: "...לכך מחייב אותה חוסר הסיכויים שלה, המוכרח להתגלות, בבהירות ההולכת וגדלה, עם כל יום עובר". מאידך הוא מאד כועס על הבריטים שלא נלחמים כנגד השובתים, ובמיוחד הוא שופך רותחין על אמונתם ש... השביתה תתמוגג. הוא כותב: "אם השלטון תולה את תקוותיו להחזרת הסדר בהתנוונות השביתה "מאליה", אזי עליו לדעת שהוא מהלך על פי תהום". הסוג הזה של סתירות, התחסדות, בכיינות וכדומה מאפיין את הקו המערכתי של דבר.

ביומיים הללו נמשכת הרוטינה הרגילה של ההתנכלויות לישובים היהודיים: הצתות (יער בלפור, בתים בכרם התימנים, ביח"ר לויתן בשכונת מולדת בת"א (איפה זה?). רימונים (שנקראו אז "פצצות") נזרקים בגבולות יפו-ת"א. יריות אל פרדס ליטוינסקי (שוב - אינני יודע איפה זה. אבל זה לא בתל ליטוינסקי, שזה כיום תל השומר). במגדל מתנפל המון ערבים על עובדים יהודים בפרדס סמוך, ומכים בהם, בגלל פרשה שהתבדתה בדבר חטיפת 2 ילדים ערבים.

בהיעדר יכולת לשלם מכס, החליטו הבריטים לקבוע תחנת מכס בתחנת הרכבת של ת"א. אני מניח שבית המכס, הבנין הגדול והנטוש שעומד מול תחנת המשטרה ברח' הרכבת, נבנה אחר כך, אבל היום הוחלט על הקמתו.

היום מתחיל להתפרסם יומן יומי של קיבוץ רמת הכובש, בספר על תולדות הקיבוץ. לצערי לא קורה שום דבר מעניין היום, אבל המצוקות שלהם מעניינות: הם עדיין בעניין של כיבוש העבודה. סביב רמת הכובש יש לא מעט פרדסים יהודיים, שעובדו עד אז ע"י פועלים ערבים. כיון שהערבים לא מגיעים לעבודה, הקיבוצניקים מציעים את שרותיהם. אלא שהפעם ידם על העליונה - הם לא מבקשים עבודה, אלא מציעים ל"בורגנים" שיעסיקו אותם. הם גם מנצלים היטב את העובדה שהבורגנים צריכים אותם, ונכנסים למו"מ קשוח מול הפרדסנים: הם מבקשים גם דמי נסיעה. היומן מדווח בשמחה שכנראה המשא ומתן יסתיים בחיוב.

יומן רמת הכובש מציין גם שהיום התחילו לבצר את הקיבוץ.

בתחום המדיני - הועד הערבי העליון מבקש להפגש עם האמיר פייצל. משה שרת שומע על כך, וממהר לכתוב לאמיר בעצמו. הוא בעיקר מגנה את השביתה, ומסביר בפירוט רב מדוע השביתה היא לרעת כולם. למרבית הפלא הוא מצליח: כשהועד יחזור מהביקור בעמאן, הוא ידווח כי האמיר הציע להפסיק מיד את השביתה (אינני יודע מתי זה קרה, אבל זה ביום-יומיים האלה, או מיד אחריהם).
מצד שני - גוברת ברחוב הערבי התעמולה בעד מרי אזרחי (כזכור - אתמול החליט הועד העליון להעביר את זה ל"משאל עם"). שרת מציין בפליאה מסוימת שההצעה הזו באה דווקא מהמתונים בועד, רג'א שחאדה וחסן צדקי. הוא מנחש שהם מציעים הצעות קיצוניות כדי שהממשלה תצטרך לשבור את השביתה בכוח, וכך הם ייפטרו מיריבם, המופתי.

כאמור, אשוב מחרתיים. יש למה לצפות.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #40  
ישן 30-04-2008, 19:35
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,096
יום חמישי, 30 באפריל, 1936
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "יומן תרצ"ו"

היום נפתח יריד המזרח בתל אביב. הכל בסדר, מדווח האח של דב הוז, ששמו יצחק הוז, והוא הסוכן הרשמי לעניני הובלה של יריד המזרח. כל הסחורות מיפו שוחררו והגיעו לביתניהם. נאומי ברכה של שר המושבות ושל הנציב העליון ברדיו. ארועים חגיגיים - תחרות בין התזמורות השונו בא"י, ובין המקהלות. דרבי תל אביבי ב...האבקות ובוקס. תצוגת מכוניות. קיררררררר המוות. הופעה של תאטרון המטאטא. רוב מבני היריד נבנו כבר שנתיים קודם, והם עדיין מקור גאווה לתושבי העיר - לבנים, מודרנים, גדולים. אלה הם המבנים שניצבים כיום במגרשי התערוכה - עלובים ומוזנחים.

אז קודם כל - מבט כולל (התמונות הן כנראה מהיריד הקודם, שנתיים לפני זה, אך היריד היה דומה מאד גם ב-36'):

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

והנה שלושה צמדים של אז והיום. הראשון - ארמון תוצרת הארץ. אז - מבנה ענק ומשוש הישוב העברי. כיום נותר רק האגף הימני מהתמונה, המסומן גם בתמונה האוירית:

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

הצמד השני הוא של הביתן הלבנוני (אינני יודע אם הם השתתפו ב-36'. זה מ-34'). אז - מבנה תערוכה גאה. היום - הנהל"ח של מוסך אריה:

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

הצמד השלישי הוא הפועל הגאה בכניסה למגרשי התערוכה. שוקם לאחרונה. הוא יצירה של אלחנני, מ-1934, אבל כאמור - גאוות העיר גם ב-36':
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

ובחזרה למאורעות. אליעזר וטנשטיין נתקל במחסום בדרכו מירושלים לת"א. הוא ניסה להתחמק, התהפך, ומכוניתו נדלקה. הוא נתקע מתחת למכונית ונהרג. הצתות בחדרה ובקיבוץ מעברות. רימוני יד הושלכו לבניני הממשלה ביפו.

ומשהו הקשור ליום הזכרון לשואה, למרות שב-36' המלה "שואה" היתה הרבה פחות נוראית, והשימוש בה היה כמעט יומיומי.
ב-20/4 היה אחד הימים הקשים ביותר שעברו על תושבי תל אביב. בבוקר הם קברו את תשעה ההרוגים של יום האתמול, ובמשך היום התבשרו על הרצחם של שישה אנשים נוספים. בערב, בעודם כואבים ואבלים, נשמעו לפתע משרונה, המושבה הטמפלרית, קולות שמחה וריקודים. זה היה יום הולדתו של היטלר, והנאצים של שרונה חגגו אותו במופגן, ואף הניפו דגל נאצי מעל גג אחד המבנים, דגל שנראה היטב מתל אביב.
להזכירכם - הנאצים עוד לא היו במלחמה עם הבריטים, וגם האנטישמיות שלהם טרם לבשה את המימדים המפלצתיים שהיא לבשה אחר כך. יחד עם זאת - התל אביבים כבר שנאו מאד את היטלר ואת הנאצים, והשמחה המלווה בהנפת הדגל תרמה לא מעט לאיבתם כלפי האיכרים הגרמנים.

אסיים בתודה לתל אביבי על הערותיו, והסבר קצר: לאחר שמשגרים הודעה, וקוראים אותה, ניתן עדיין לערוך אותה ולשנות. אין צורך לתקן בהודעה נפרדת. טלי כתבה לך את זה, אך מצאתי צורך להרחיב.

נערך לאחרונה ע"י ארדיכל בתאריך 30-04-2008 בשעה 19:39.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #41  
ישן 01-05-2008, 19:20
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,096
יום שישי, אחד במאי, 1936
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "יומן תרצ"ו"

אחד במאי. אז זה עוד היה יום מאד משמעותי. חג הפועלים. לא היה עדיין יום השואה, כי טרם היתה שואה, וגם לא יום העצמאות, כי גם היא טרם קרתה. האביב נחגג רק ע"י פסח ואחד במאי. זה של היהדות, וזה של הסוציאליזמוס.
אבל האחד במאי, 1936, היה קצת עצוב וקצת מתוח. כולם טרחו לציין את זה. במאמר המערכת של משה בלינסון ב"דבר" היה כתוב: "ההופכים לאבל חגנו, החג המבשר את שחרור העובד ואחוות העמים, לא יוכלו לנו! ... באחד במאי, אשר חל בימים טרופים... התנקשות אלימים במפעל המפואר של העם העברי בארצו, העיד ציבור הפועלים כי יודע הוא מה היא דרכו - דרך ההגנה ודרך השלום - ולא יסור ממנה".

הועד הפועל של ההסתדרות (זוכרים? הַוָדָפּוֹיֱעל) פרסם כרוז, ובו כתב: ... כולנו למשמר! כולנו לשלום ולאחוה!...

ברמת הכובש הניחו היום את אבן היסוד לבית התרבות, אשר יכיל "חדרים לקריאה, לחוגים-למוסיקה ולתערוכות". החבר אלפרוביץ' ציין בנאומו כי "אמנם לא נפתרה עדיין שאלת הדירות לחברים, אך צורך ראשוני לנו בהקמת הבית הציבורי - בית התרבות". (קצת כמו הנזיר הבודהיסטי שבמטבע האחרונה קנה פרח, ולא לחם, כדי שיהיה לו בשביל מה לחיות!).
בנאומים אחרים הזכירו שוב ושוב את הצוררים והמתנקשים, חורשי הרעה. לא שכחו לציין בכל הזדמנות גם את כמיהתנו לשלום. בלילה שרו ורקדו, "עד חצות".

קרל פלדברג, עו"ד יהודי אמיד מהמבורג, עלה לארץ בעלייה החמישית שנתיים קודם לכן, ופתח מוסך בחיפה. חלומו היה לבנות כאן בית חרושת למכוניות. הבוקר, יום שישי, באחד במאי, הוא נסע בחיפה ועבר בדיוק ליד המסגד הראשי כשההמון יצא מהמסגד, כדי לקיים את תהלוכת 1 במאי הערבית. הם זיהו את היהודי שניסה לעבור דרכם, ורגמו אותו באבנים עד שחולץ ע"י המשטרה. הוא מת בערב מפצעיו.

בלילה היו יריות אל כפר סבא, עטרות ואל בית הכרם בירושלים. עצים נכרתו בסביבות הרצליה. הבריטים מצאו עקבות של מי ששרפו את החציר של תל עדשים. העקבות הוליכו לישוב בשם כסלות (?), והם מטילים על הכפר עונש קיבוצי. אין לי מושג מה היה העונש. האם זו הגליה, כפי שאורי כתב? בזמן הקרוב נגלה שהבריטים ממש לא היו רחמנים.

גם מחר לא אפרסם את היומן. ממש לא קרה כלום בשבת ההיא.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #42  
ישן 02-05-2008, 00:27
צלמית המשתמש של ori
  ori ori אינו מחובר  
אדמין לשעבר
 
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
ב-1.5.36 מצטרף אלינו מקור נדיר - סא"ל מילר מפקדו היוצא של ה-TJFF...
בתגובה להודעה מספר 41 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "יום שישי, אחד במאי, 1936"

מילר שלנו היה אדם קפדן ונסער. הוא התאהב בתפקידו כ"כ ש12 שנים אחרי סיום תפקידו, אחרי שכבר
התקדם מדרגת לוטננט קולנל לדרגת מייג'ור ג'נרל, עדיין זכר בחיבה את הימים הטובים בפלשתינה,
והקים את ארגון יוצאי הTJFF (שעל מסמכים שלו, ששלח למשרדי החוץ והאוצר בתקווה לסייע לכל מיני
יוצאי TJFF שהפכו פליטים בעקבות הנכבה הציונית הנפשעת, כתבתי לפני כמה חודשים...).

ובכן, מילר הותיר אחריו מסמכים אישיים ובהם גם יומן (שכל יום בו נפתח, כראוי ליומן של בריטי משעמם,
בתיאור על מזג האוויר...). למתעניינים, יומן זה נמצא במוזאון המלחמה האימפריאלי בלאמבת', שבדרום
לונדון. סימונו הוא IMW 70.20.4.

להלן דבריו של מילר לגבי מאורעות האחד במאי, בכל הנוגע לכוחות הבריטיים, פלוס חוו"ד נאורה על
"היהודי" (ביחיד, הוא לא היה מאוהב בנו...) :
תשמחו לדעת שחג הפועלים היה יום יפה, ושמילר שלנו טס מזרקא (מפקדת הTJFF, 15 ק"מ צפון
מזרח לעמאן) לי-ם, בכדי להפגש עם מפקדו הישיר, מפקד כל הכוחות הבריטיים בארץ, (התפקיד כונה
בשם AOC - Air Officer Commanding), תת-מרשל הוויאיריה פיירס, ועם מפקד המשטרה הבריטית
בארץ, ספייסר.
הערה:
ראוי לציין שתופעה זו - פיקוד צבאי כללי בידי איש חיל אוויר, הייתה אופיינית למקומות
שהוגדרו כשקטים. כאשר הכוחות הסדירים עברו סף מסויים, הובא מפקד צבאי יבשתי למקום. בארץ
היה קצין היבשה הבכיר הקולונל אבטס, סגנו של פיירס.

מילר מלא שבחים לפיירס ולאבטס ששומרים על קור רוח ולא מתרגשים, אך ספייסר היסטרי
ותגובותיהם הלחוצות של שוטריו, נובעות מלחץ זה...
מילר מלא טענות כרימון על ההשכלה הקלוקלת של השוטרים הבריטיים, ועל כך ששני העמים חיים
בערים מעורבות.

מסקנתו האישית היא ש"היהודי מרוויח ממהומות" שכן ההנהגה הערבית היא בידי חבורת אדיוטים,
ששולטים על אספסוף נבער. "היהודי" רואה את הערבים כאספסוף וחש שמתוקף השכלתו ועליונותו
הטכנולוגית, יש לו הזאת "לטאטא אותם". הערבים המסכנים רואים "ביהודי" מישהו שבא להציפם
ולנשלם מאדמות אבותיהם...

ראוי לציין שאת כל התובנות האלה כותב מילר בשעה שהוא בתהליך חפיפה עם מחליפו לוטננט
קולונל קריסטל, שירש ממנו את היחס החם ליהודים.
שלושה שבועות לפני פגישה זו (ושבוע לפני הרצח של חזן ודננברג) ישב מילר להכין מסמך מסכם של
פעילות הTJFF, שכולל המלצות לגבגי מבנה וארגון הTJFF - ולגבי אי-שינוי הרכבו האנושי (הסוכנות
תבעה הגדלת הרכיב היהודי בכוח, אך מילר היה מזועזע מעצם הרעיון...).
מחר (יותר נכון היום, כבר ה2.5...) יקבל מילר מפיירס תשובה שהיא אקדמית לחלוטין (מאז כבר
החלה מיני-מלחמה...), שמסכימה עם רוב מסקנותיו...
למי שמתפעל ממסקנותיו של מילר לגבי היהודים והערבים ניתן להוסיף שבמכתבו מה8.4.36, הוא
כותב שהמצב בא"י שקט לחלוטין, והוא מקווה שלא יהיו בעיות, שכן אז תהיה בעייה להפעיל בא"י
את הכוח (שרק שניייה לפני הסביר כמה הוא מהימן ויעיל ואסור לשנות את הרכבו האנושי...).
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #44  
ישן 03-05-2008, 18:14
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,096
יום ראשון, 3 במאי, 1936
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "יומן תרצ"ו"

סוף סוף הוסר העוצר מעל תל אביב. גם בלילה. במהלך תקופת העוצר הארוכה היו לא מעט שנתפשו ברחובות תל אביב כשהם מפרים את העוצר, והם נשפטו ונידונו לתקופות מאסר קצרות. "דבר" לא שוכח לציין שהן פחות קצרות מאלו שהוטלו על נושאי נשק קר, שנלכדו ביפו. עדיין בנושאי שיטור - קצין המחוז בשכם (ערבי) הוסמך להטיל עונשים סביבתיים.

הארועים ממשיכים להתרחש על אש קטנה, ומעצבנת מאד: הטלת רימונים בחיפה, הצתות בחיפה, בת"א, בירושלים ובמרחביה. פיזור מסמרים בדרכי הארץ. משלוח של ביצים מעזה לתל אביב, שנשלח ברכבת, זוהה בלוד, והביצים שוברו. פיזור מסמרים בכבישי הארץ (אני ממש זוכר את זה מהאינתיפאדה של 1988) משבית הרבה מהתנועה, והרכבות עובדות כפול.

כזכור - הועד הערבי העליון העביר את שאלת המרי האזרחי למשאל עם. המשאל טרם הוכרע, אך התעמולה גוברת. העתונים הערבים מטיפים למרי, כרוזים נתלים ברחובות.

משה שרת נואם היום בפני הנהלת הסוכנות, והוא אופטימי, כהרגלו: נראה שהמצב עתה הולך וטוב, הוא אומר. הוא מדווח כי הממשלה (הבריטים) מוכנה לגייס 100 שוטרים יהודים, אך רק כאלה שיש להם נסיון שיטור קודם. מצליחים למצוא רק 17 כאלה, והם מגויסים. למען הסימטריה יגויסו גם 50 שוטרים ערבים חדשים. שרת מדווח על פגישת ויצמן-הנציב העליון אתמול. ויצמן זעף והיה תקיף מהרגיל.הנציב העלה את סוגיית ועדת החקירה (התחיל להתגלגל רעיון כזה, שיבשיל מאוחר יותר ל"ועדת פיל"). ויצמן ענה שאין לו בעיה עם ועדה, ובלבד שלא תיסוג מהעקרונות של הצהרת בלפור. הוא כבר החל לגייס תומכים מכל חבר העמים הבריטי שיגנו על רעיון הבית הלאומי היהודי.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #45  
ישן 04-05-2008, 20:05
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,096
יום שני, 4 במאי, 1936
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "יומן תרצ"ו"

כיון שזה יום "משעמם", אעסוק בסוגיה אחרת. אבל קודם כל - ארועי היום: בעיקר הצתות. בכל מקום. הנוסעים ברכבת העמק מצאו דרך להשליך גחלים מהחלונות, ולהצית כך את השדות של ישובי עמק בית שאן. ייתכן שהיו אלה עובדי הרכבת עצמם. דליקות גם בחיפה, בירושלים ובמשמר העמק. יומן רמת הכובש מתרכז היום בקיטורים על המצב הכלכלי. העובדים לא מעיזים לצאת לפרדסים ולשדות, קשה לשווק סחורה בכבישים, ומוצרי המחיה, הנקנים בעיר, התייקרו. עד כאן.

הנושא האחר הוא יצחק לנדוברג (שדה). מאז התפוררותו של גדוד העבודה הוא פרש מהחיים הציבוריים, חי בשקט בירושלים, והציע את תרומתו לבטחון כל אימת שהיה בכך צורך. הוא היה לוחם מנוסה ממלחמת העולם הראשונה, ונחשב היה לבטחוניסט מובהק. במאורעות 29' הוא עזר להגנה, וגם הפעם הוא הציע את עזרתו. התיעוד לגביו שיש בידי הוא מתוך עדויות של חברי ההגנה בירושלים (כולל שלו עצמו), בספר בשם "ההגנה בירושלים". הבעיה היא שהעדויות הן פסיפס, לעיתים סותרות זו את זו, וללא תאריכים. אנסה, אם כך לספר בימים "משעממים" קצת מארועי יצחק שדה, תוך מאמץ לקלוע לימים הנכונים. מפעם לפעם מסופר שם על ארוע שאני יכול לתארך, ולפי זה אנסה לקלוע.

בכל מקרה, עם פרוץ המאורעות יצחק שדה מציע את עזרתו להגנה. הם שולחים אותו להרטוב, נקודת ישוב מבודדת לחלוטין (הכניסה המזרחית לבית שמש, כיום). שדה, אבי "היציאה מהגדר", הגיע לישוב ברכבת מירושלים ללוד, מלווה ע"י 2 צעירים ושתי צעירות. הצעירות נשאו תחת בגדיהן רימונים ואקדחים. יצחק שדה אמור היה לרכז כל ערב את כל תושבי הרטוב (כ-40 איש סה"כ) בבית אבן, ולהגן עליהם במשך הלילה. הרטוב היתה מוקפת ישובים ערביים, בסמיכות רבה. הכפר ערטוף ממש נשק למושבה היהודית.

שדה הציע ליצחק הקר ולאברהם נוריאל, השניים שבאו איתו מירושלים, לצאת לסיורים ליליים בשטח. כוונתו היתה לפגוש את תוקפי המושבה מחוץ למושבה, להפתיע אותם ולפגוע בהם בתנאי עליונות, ולא מתוך הבית המתגונן. הוא לימד את השניים הלכות שדאות, שאותן למד לאחר מלחמת העולם הראשונה בצבא האדום, שאך זה הוקם. לצערו של שדה, איש לא תקף את הרטוב, והוא מצא את עצמו משועמם ומתוסכל. הוא גם מודה, בין היתר, שלו הם כן היו נתקלים - לא היה לו מושג מה עלול היה לקרות: שני החבר'ה שאיתו היו מאד לא מאומנים, ושאר מגיני הישוב פחדו אפילו לצאת מהבנין. יצחק הקר, אגב, היה אחד מכ"ג יורדי הסירה, שנעלמו בזמן מלחמת העולם השניה. ירושלמי שכנראה למד לשחות.

יצחק שדה המשועמם דורש שימצאו לו קצת אקשן, ושיחזירו אותו לירושלים. מגיני הרטוב ותושביה לומדים להעריך אותו, ומסרבים לתת לו ללכת. בסוף הוא חוזר לירושלים, כנראה בימים אלה, לפני 72 שנה.

נערך לאחרונה ע"י ארדיכל בתאריך 04-05-2008 בשעה 20:08.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #47  
ישן 05-05-2008, 16:32
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,096
יום שלישי, 5 במאי, 1936
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "יומן תרצ"ו"

בשטח המתיחות נשמרת על אש קטנה. ההצתות נמשכות - משמר העמק, בנימינה, הרצליה, פתח תקוה, צופית, מסחה וסג'רה. במסחה וסג'רה (כפר תבור ואילניה) נפגע מכון המים, והישובים נותרו ללא מי שתיה. שוב השלכת גחלים מהרכבת בשדות עין חרוד.
ויש גם הסלמה קלה - יהודי נדקר בסמטאות ירושלים, ושומר בכפר יהושע - יעקב קרליק - מאבד עין בקרב יריות. פלח ערבי שרצה למכור את הירקות שלו באזור היהודי בטבריה נדקר אף הוא. ישובי הצפון מסוגרים, ולא מעיזים לצאת לשדות ולדרכים.

הספור המעניין היום הוא על מעצרם ושחרורם של 2 נכבדים ערבים, האדונים חסן צדקי דג'אני וסלאח עבדו. הם נכלאו בעוון הסתה, אך שוחררו כבר באותו יום. כך מדווח העתון דבר, ומשתומם על השחרור המהיר.
ביומני שרת הספור מעניין יותר. הוא נפגש עם הנציב העליון, והראה לו כרוז, שעליו היו חתומים השניים, שקרא להכריז על מרי אזרחי. להזכירכם - משאל העם טרם הוכרע בשאלה הזו. הוא שואל את הנציב אם הכרוז הזה הוא חוקי, ואם לא - מה בכוונת הנציב לעשות בקשר לכך. הנציב נבוך פעמיים - לראשונה בגלל השאלות הבוטות של שרת, והשניה בשל העובדה ששרת מציג בפניו את הכרוז, והוא, הנציב העליון, לא ידע על קיומו.

לא כל כך היתה לו ברירה, לנציב, והוא אוסר את השניים, ומשחררם מיד. הולדתה של הדלת המסתובבת.

אתמול, יום ב', ביקרו ברמת הכובש סגן מושל המחוז, מפקד משטרת שכם וקצין המחוז, והודיעו על כוונתם להקים תחנת משטרה קבועה ברמת הכובש. היום הגיעו לשם 3 שוטרים יהודים. זה לא מנע מהמוני ערבים מטירה וממיסכי (מיסכי היה כפר ערבי ששכן בין רמת הכובש לשדה וארבורג. לא נותר ממנו כלום) להתגודד ליד שער הקיבוץ - לשיר, לצעוק ולקלל.

עד כאן.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #50  
ישן 12-07-2008, 12:30
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,096
למה הפסקתי
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "יומן תרצ"ו"

תודה על המחמאה.
הפסקתי כי זה דרש ממני הרבה יותר מדי השקעה. כל יום הייתי חייב לפתוח כ-4 עד 5 ספרים, לחפש בהם רמזים למאורעות אותו יום, לחפש עוד רמזים באינטרנט, לנסח את ממצאי ולהעלותם לפורום.
מה עוד, שלעיתים קרובות (מדי) אחרי כל העבודה הזו, ממצאי היו: עבר עוד יום נטול ארועים מיוחדים.
זה התחיל לשעמם את הקוראים.
אבל - למדתי מזה המון. אם הייתי ממשיך, ובעזרת ההשלמות של חברי הפורום, זה יכול היה להיות שעור הסטוריה מרתק. לחקור ארוע ברמה המפורטת של יום אחר יום. אני חושב שהיה שווה לי כל המאמץ הזה, וצר לי שלא יכולתי לעמוד במאמץ והפסקתי.

בכל מקרה - תודה על המכתב. מעניין מאד. באשכול של ביצורי המאורעות, טלי הביאה רשמי ביקור מהזורע, עם צילומים של בצרון שהפך לדירת חברים.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #56  
ישן 10-08-2008, 13:49
צלמית המשתמש של hagarblu
  hagarblu hagarblu אינו מחובר  
ארל'ה בלומברג ז"ל, מנהל פורום הסטוריה וידיעת א"י
 
חבר מתאריך: 14.06.07
הודעות: 1,115
נסיון להחיות אשכול מעניין
בתגובה להודעה מספר 55 שנכתבה על ידי hagarblu שמתחילה ב "כל הכבוד.מייקל הוא קרוב רחוק..."

איך שדברים מתחברים. מעיון מחודש בספר מאורעות תרצו בעריכת ברכה חבס, נתקלתי בהספד שנשא השומר פסח בר אדון, הלא הוא עזיז אפנדי,על קברו של דר לוי ביליג, חוקר האיסלאם, אשר נרצח בביתו החודש לפני 58 שנה.וכך כתוב: פעם הראיתי לו תמונה מהטכס הנערך מדי שנה אצל המתואלים שעיים, הכיתה שאותה חקר במיוחד, ובה פרש על סוסה מוכתמת בדם וחרב תקועה בראש הרוכב, מאחוריו, סמל לחוסייןאבו עלי שנרצח מערפו.קראתי לפניו אותו שיר ששרים בשעת הטכס, ...... ובו המשפט: וי , את חוסיין רצחו מאחור, מערפו. אז אמר: תועבה כזאת, רצח מעורף,ממארב,חרפה היא בעיני העם הערבי, בעל המסורת האבירית...את התמונה ניתן לראות באשכול כביש הצפון, ואת פסח בר אדון, אין באשכול רשימת שמירה.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #58  
ישן 19-08-2008, 14:09
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,096
אם כבר הוקפץ
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "יומן תרצ"ו"

אז אני רוצה להתייחס למידע חדש שמצאתי, ואני מגיב לבקשה שלי עצמי בהודעה מס' 11. שאלתי שם אם מישהו זוכר שמא תהומי הודה אי פעם ברצח הערבים בפ"ת, שהיה חלק משרשרת הארועים שהובילה לפרוץ המאורעות, ושינתה את חיי כולנו.

מצאתי בארכיון ההגנה מסמך די מדהים, ובו מספר איש ארגון ב', אדם בשם אהרון חייכמן, שהוא זה שירה בערבים. הוא סיפר זאת לי. סלוצקי, בתאריך 23 בנובמבר, 1960, ועדותו שמורה בתיק מס' 22.13 בארכיון ההגנה.

מר חייכמן היה המפקד המקומי של רמת גן בארגון ב', ואחרי הירצחם של חזן ודננברג (אם אני לא טועה, דננברג רק נפצע, וטרם מת באותו יום) חמתו בערה בו. הוא פנה לתהומי ודרש שיתנו לו להגיב. תהומי אישר.

מר חייכמן גייס את חברו הטוב, חנוך סטרליץ, למבצע. הם ארגנו שני אקדחים ושני זוגות אופניים, ויצאו לרצוח. הוא מספר:

"על יד גשר הירקון, אחרי פתח תקוה, נכנסנו לבקתה וירינו בשני ערבים. לא פורסם אז מי ביצע את הפעולה, אך זו היתה מן הפעולות הראשונות לשבירת ההבלגה בארץ".

ועכשיו אני:

ארגון ב' או לא. אצ"ל או לא. האיש לקח חבר, לקח אקדח, לקח אופניים ויצא לחפש לעצמו קרבן. הוא נכנס לבקתה וירה במי שהיה שם. כך, בדם קר, באופן סתמי. 24 שנים לאחר מכן הוא מספר על זה כלאחר יד. מעניינת אותו רק החשיבות ההיסטורית של הארוע: מן הפעולות הראשונות לשבירת ההבלגה. הוא די מתגאה במה שהוא עשה.

אותי זה מחליא.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #65  
ישן 21-08-2008, 11:28
  .ישראלה היפהפיה .ישראלה היפהפיה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "יומן תרצ"ו"

1/8 - יוסף כלב נפצע אנושות בהתנקשות בחיפה בחולפו עם משפחתו בגבול חליסה תל עמל על פני בתי חאג' חליל טהא. ירי בגלבוע, שריפות ביערות כפר החורש וראש פינה, ירי בכנרת, עטרות, מחנה ישראל, כפר עציון, בית וגן, ארזה, בית חנן, קלמניה וצופית.
15 אסירים יהודים בטבריה. על גג ביתם נמצאו סיד כבוי ובקבוקים וחלקם השליכו אבנים על המון שהתקיפם. וגם.. סיום הבציר בתל יוסף ומחצבה חדשה בגניגר.

2/8 שני הרוגים ביקנעם. העקבות הוליכו לריחניה. חברי הכנופיות רצחו את אחמד נאיף קצין משטרת חיפה, מתקפה על שומרי הפרדסים בעין חרוד.
סעודיה ועיראק הגישו תזכיר לממשלה הבריטית באשר לא,י והועד הערבי החליט להפגש עם עבדאללה.
א-דיפאע מהלל את זקן השופטים הבריטים ובטאון הפקפ מאשים את הציונים בהשלכת פצצה לבית ספר בת"א על מנת להשפיל את 'תנועת השחרור בארץ'.
3/8 הלוויה ביוקנעם וגם ירי ליד המושבה. הוקמה תחנת משטרה בשכונת התקוה.

4/8 מזכיר המושבות של הוד מעלתו מתלבט בפרלמנט בקול רם באם להפסיק את העליה.
פצצות בת"א ברחובות קלישר והכרמל ובטבריה ליד. רגימה באבנים ליד מלון גוברמן בטבריה.
מתקפה עזה על קבוצת החוגים בעין חרוד [?], ירי על בת שלמה, רעננה, נס ציונה, מולדת.
חבלה בצנור המים לירושלים
עיתון דבר נסגר בצו השלטונות ל5 ימים בנסיבות עלומות אשר סיכנו את שלום הציבור
עסקנים ערבים נפגשים עם עבדאללה ובמהלך היום בשעות העוצר פרץ של רקודים ושמחה בין הערבים בהגיע שמועה על הפסקת העליה. המשטרה הבריטית פיזרה את המתקהלים.

5-9/8 זאב לינדלפלד נרצח בעמק חפר בסמוך לכפר ברנדייס בהובילו ירקות ממשקו בכפר חוגלה לחדרה
ראובן לוי נרצח ליד שכונת התקוה בדרכו לעבודתו ואשר רוזנפלד נפל במשמרתו בפרדסי נס ציונה
השלכת פצצה על בית יהודי בחיפה. ירי חבלות ופצצות בסנהדריה, ארזה, מוצא בגזרת ירושלים ובשכונת התקוה, שפירא, אגרובנק בית וגן בסבבת ת"א.
וגם ירי וחבלות במשק האוצר ליד כפ"ס, משק יכין ליד תל מונד, קיבוץ עקיבא בבאר יעקב, נס ציונה\ קבוצת החוגים [בית השיטה?] בעמק ולעבר גבע. פצצה בראש פינה והסתה בחיפה.
התנפלות על ארכאולוג בריטי בעכו, חבלה בפסי הרכבת חיפה-לוד, התקפה על הצבא הבריטי ליד רמאללה.
בני עיראק וסוריה בין חברי הכנופיות ומוסלמי הודו מביעים תמיכה במרד הערבי והאמיר עבדאללה שוב 'מתווך'.

10/8 - מת מפצעיו יוסף כלב, ירי מהגלבוע לכרם תל יוסף, התנפלות במחצבות מגדל צדק וירי על באר יעקב, גן יבנה, טבריה, כדורי, ת"א, רמת רחל, עטרות, הרצליה, כפר סירקין, נשר והטלת פצצת תבערה אל מוסך יהודי בכביש פ"ת השרון.

11/8 גד אביגדורוב מראשוני 'השומר' נפל על משמרתו בהגנה על מצפה בגליל מפצצה שנתפוצצה בחפירות ההגנה. דוד בן גוריון מספידו בטלגרמה מלונדון.
פצצה על אוטובוס 'דרום יהודה' ליד אבו כביר שם עוברים האוטומובילים ללא משמר
ירי בירושלים, עין חרוד, גבע, גבעת עדה, תל ליטוינסקי\ בית וגן, פ"ת, טבריה.
נרצח סרג'נט ערבי במשטרה הבריטית ליד שער שכם.
עבדאללה מתווך והמופתי מתנגד להפסקת מעשי האלימות

12/8 יריות מעבר הירקון לעבר גני התערוכה שליד נמל ת"א.
פצצה בדרך לרמת הכובש כ8 מ' לפני אבטובוס מלא חברים, חברות וילדים וגם מתקפות על תל יוסף ועין חרוד. ירי בירושלים וירי בת"א, הדר, רעננה, כפר יעבץ, זכרון, כפר הס, כרכור, הר כנען.
מספר מתקפות על כוחות בריטיים וארועים אלימים בין הערבים לבין עצמם
פתילות לפצצות, כדורים, תרמילים ושמן לעשיית פצצות [?] נמצאו אצל שוטר ערבי כביש חיפה יגור.
מנהל בית החרושת העברי 'לגו' [משה למלשטרייך?] הקונה מלח לנקוי תכת מחברה גרמנית ביפו - מצא בתיבה נשק באריזה גרמנית. רקטות ורובה ציד. בחיפוש שערכו הבריטים בחברה נמצאו עוד תיבות שכאלה

13/8 - אלתר אונגר ובניו נרצחו בצפת במתקפה משולבת על הר כנען ועל הרובע היהודי. אלתר, סופר סת"ם וילדיו אברהם יעקב בן השש, חוה בת השבע ויפה בת התשע נרצחו מפצצה שהוטלה לתוך ביתם בעודם ישנים על המחצלת. ירי בכפ"ס, פ"ת, רעננה ולפרדסים שונים. ירי לאפיקים, בית זרע, כפר יעבץ, גבעת עדה, ירושלים ופצצה בדרך לשכונת התקוה.
טוביה רבינוביץ נפל על משמרתו בצופית

14-15/8 - חיים שולרר, ברוניה קולי והשוטרים המיוחדים מיכאל וייסר ויוסף האמרמאן נרצחו על הר הכרמל בדרכם לנקודה החדשה 'יערות הכרמל'. עקבות המרצחים הוליכו לכפר טירה שעל הכרמל.
נפטרה מפצעיה יפה אונגר שבעלה ושני ילדיה נרצחו יומיים קודם לכו בצפת. יהודי צפת נתיני חו"ל פנו בבקשה להגנת הקונסולים שלהם
התפרעויות השלכת אבנים בטבריה. נאצר אדין ראש עיריית חברון וממארגני השביתה נרצח בידי חבריו למרד הערבי
ירי והשלכת פצצות בשלושים ושמונה נקודות ישוב עברי במשך השבת
קרב בין הצבא הבריטי לכנופיהבאיזור ראש העין.
פצצה בת 35 ק"ג מחוברת לשעון נמצאה בקצה רחוב אהבת ציון בת"א בסמוך לים, פצצה נוספת בסמוך ומטען שהתפוצץ ברחוב זרובבל. עיתון 'פלשתין' מבכה את הפצצה - 'אילו התפוצצה הייתה עושה נפלאות'.
הצתה גדולה ברחובות - עצים וארגזי תפוזים בשווי 15000 לא"י עלו באש בסמוך לביה"ח 'הפרדס'.
התפוצצה פצצה והוצתו מחסני העצים של הערבי מיג'דלאליאגי שסרב לתרום לקרן השביתה בחיפה. האש התפשטה למחסנים סמוכים בבעלות יהודים. נמצאה פצצה בידי ערבי עובד בית המלאכה של הרכבת בחיפה. איומים של אנשי הכנופיות על ערביי פרדיס שלא השתתפו בשביתה. נמצא ערבי פצוע קשה ליד כפר סבא ולדבריו נורה מתוך פרדס יהודי.

16/8 יוליוס ואגשאל עובד חברת החשמל נרצח בירי משיצא לתקן תקלה בטרנספורמטור ליד מקוה ישראל.
הילד דוד אלבאלה נהרג ו19 נפצעו מפצצה שהושלכה מן הרכבת מירושלים בחולפה בת"א לקהל המצטופף ברחוב הרצל. ניתן להבין מן הכתוב כי הבריטים לא עצרו לא את הרכבת ולא את המשליך. מרכבת אחרת ידו אבנים לרחובות אלנבי והרצל כאשר המשמר הבריטי שעל הרכבת מכוון רוביו ל...קהל שברחוב. התקהלויות ערבים בקינג ג'ורג' ביפו ותקיפת שומר בנק אפ"ק. .
הלוויה בחיפה. הצתה, פצצות ואבנים בטבריה - שני פצועים בהם הילד יוסף מזרחי. ירי על שכונת אחוה בטבריה.
מה עוד? התקפות על יבניאל ואיילת השחר. ירי על - מנחמיה, סג'רה, מגדיאל, כפר יעבץ, יקנעם, גן יבנה, חדרה גבעת עדה, זכרון. התקפות בדרכים: בין ת"א לפ"ת, שיירות בדרך עפולה ת"א, קבר רחל, העיר העתיקה בירושלים, דרך בית שאן נהריים. ועקירת עצים בבינימינה
פיצוץ בגשר הרכבת קאקון-טול כרם ומשלוח מכתבי איום מאנשי הכנופיות לערביי חיפה.

17/8 רצח האחיות הרחמניות מרתה פינק ונחמה צדק בביה"ח ביפו.
בבריכת המצפה ברמת הכובש חודר כדור את חורי הביצרון והורג את חיה פרוינד [ארדיכל, לתשומת לבך. בודאי יש אנדרטה במקום]. שלושה פצועים שאחד מהם נפטר מפצעיו במתקפה עזה על קרית ענבים. מתיחות ביפו והתקהלויות במנשיה ובשכונת אפ"ק, ירי לב-י-"ח -משגב- -ל-ד-ך, נהג יהודי הותקף בטבריה, עוצר בטבריה בעת הלווית חבר כנופיות שנהרג בקרב עם הצבא, התנפלות של עשרות מערביי ריחניה על יוקנעם. התקפה על גבעת עדה, ירי בנס ציונה, דרך פ"ת ובמושבה קדימה.
ארמני נהרג וחמישה ערבים נפצעו בירי לתוך קרון ברכבת יפו-לוד. עזרה ראשונה הוגשה ע"י מד"א. רצח ערבי בידי ערבים בשפת ימה של יפו בקרבת 'בית וגן' והרג משליך פצצה ערבי ע"י שוטר בריטי בסמוך לשכונת ברנר.
בשוק של פצת זיהתה הגב' אונגר את רוצח בנה והוא נעצר אך זוכה מאוחר יותר שכן העדה הראשית חלתה.

18/8/ עוצר ביפו, הלוויית האחיות בת"א. הנציב העליון ואפילו הועדה הלאומית ביפו מגנים את רצח האחיות. האחיות נותרו במותן. מסתבר כי עיתון איסלמיה התלונן על יחסן הרע של חלק מן האחיות היהודיות בביה"ח יום קודם לרצח. ברמת הכובש - טבנקין מספיד את חיה פרוינד.
העיתונים הערביים מאשימים את היהודים בירי ברכבת ודורשים את פעולת הממשלה כנגד העיר המלאה פושעים - תל אביב.. הטיימס ורוייטר מסכימים עם האפשרות.
קרון משמר של הרכבת יורד מהפסים ליד קאקון, ירי ופצוע בבית וגן, ירי גם בכפר ברוך, רשפון, יפה נוף, גבעת שאול, מוצא עילית ותחתית, כביש י-ם ת"א, רעננה, תל בנימין ושוב רמת הכובש.
פצצה מושלכת אל ביתו של ראש עיריית נצרת. שני ערבים ושתי ערביות מג'אמוסין נפצעו מירי מאחד הפרדסים ודליקה בשטח אבו קישק. בספר מוגדרים ארועים אלו כ'בינם לבין עצמם'.
משטרת פ"ת מרחיקה מגבולות המושבה את הבדואים ואת כל השומרים והפועלים הערבים.
132 ק"ג דינאמיט הוחרמו בבית ג'אלה מחד ובית הדין לערעורים מקל בעונשם של מערערים ערבים מאידך.
השכונות היהודיות ביפו הכריזו על שייכותן לתל אביב.

19/8 - הוסר העוצר מעל יפו והוטל על שכונות פלורנטין ושפירא.
דעת הקהל הבריטית, ראש עיריית יפו וועד הנשים הערביות מזועזעים או מגנים או מסתייגים מרצח האחיות אך העיתונים 'פלשתין' ו'איסלמיה' חוזרים בהם מן הגנוי.
ירי והשתוללות בדרכים מת"א פ"ת ובישובים רבים
עסקנים ערבים שגורשו לסרפנד נמלטו למסגד עומר ושם לפי 'המנהג' אין הממשלה רשאית לעצור אנשים... [תמהתני מדוע לא נמלטו אנשי הלח"י לרחבת הכותל או לאחד מבתי הכנסת לאור 'מנהג' מתחשב זה של האנגלים].
אושר גיוסם של עוד 120 שוטרים עבריים מיוחדים ל'שומרון' והחלה סלילת כבישי עפולה-שאטה וגניגר-נהלל

20/8 - האנס גרונואלד הנהג נהרג ושלושה נוסעים נפצעו בירי על מכוניות שירות 'אביב' ליד רמלה. היו מעצרים אך שוב בית הדין הבריטי המקפיד בדיני ראיות שחרר את הרוצח. גרשון מושיוב שנפצע בקרית ענבים מת מפצעיו.
נורי סעיד מגיע מעיראק לתווך [בין הערבים לממשלה הבריטית כמובן...]
התקפה על ברנדייס ליד חדרה. שוטרים ערבים הגיעו בכדי... לחפש נשק בחפירות המגנים.
פצצה על פסי הרכבת ביפו. נהג הקטר היהודי והמסיק הערבי ניצלו.
הטיימס מודיע כי המשטרה חוקרת אפשרות שלרצח ערבי בפרס ליד שרונה בידי שני יהודים. ירי על ערבים וערביה הרוגה ליד בית ההבראה בהר הכרמל. 'דבר היום' קורא שוב להשמר מפני פריצת הגדר.
ועדת המנדטים מעירה לבריטים ודורשת מידע אודות המהומות המתחוללות בארץ.

21-22/8 דיזינגוף מאשים במכתבו את הבריטים בפרץ המאורעות.
מאיר בלקינד, ברוך גורויץ, ראובן שטראוס ושושנה לוזינסקי נרצחו בירי ליד משק 'האוצר' בכפר סבא לאחר שדרכם נחסמה בגל אבנים.
פרופ' ביליג מן האוניברסיטה העברית ידיד הערבים אשר היה חי בבית מבודד בדרך לארמון הנציב נרצח בירי בביתו.
מוקש ליד הרצליה. ארבעת חברי רשפון ששבו מעבודתם בגן שלמה ניצלו מדכור תותח ממולכד וממטח יריות בסמוך לפרדס ליטווינסקי. פרדס המתנגד לעבודה העברית.
רירי בבית וגן, ת"א, סנהדריה, תל ארזה, רוממה, מצפה, מגדל, צפת, עקרון, קדימה. הצתות בהדר, ראש פינה, משמר הירדן. פצצות בבית לחם, חבלה בצינור המים לירושלים, רכבת יורדת מן הפסים ליד קאקון [אולי היה כדאי שמלכתחילה יסעו כבר שלא על הפסים באיזור זה?], מחסן ובו 120 פצצות תורכיות כולל כדורי תותח נתגלה בכפר חמה. [לבני, מה המשמעות של 'כדור תותח' באותם ימים? האם זהו מטען העל 'ערך'?].
הטיימס מזהיר: ' אל תחזרו על טעות 1929, אל תשאירו נשק ביד המרצחים'.
שוחררו 25 מאסירי צרפנד ובינהם המסית הסורי 'סאמי סראג'' וגם איברהים א שאנטי עורך א-דיפאע וראש הגוארדיה הלאומית. נורי סעיד פחה 'המתווך' ביקר במחנה העצורים בצרפנד ונפגש עם ראשי המפלגות הערביות.
קצין ערבי בשם טאלב חוסין אשר לא הצליח בפענוח מקרה רצח היהודים ליד טירה משתדל מאוד בחקירת רצח הערבים ומטיל חשד על שוטרים יהודים. הפצוע הערבי שולל במסדר זהוי את זהויים כתוקפיו.
העוצר הוסר משכונות יפו היהודיות. תחנת הרכבת ביפו נפתחה שנית ותשעים שוטרים מיוחדים גויסו להגנת למושבות דרום יהודה.

23/8 ארבע לווית בת"א
"לאחר תועבת צפת , לאחר הרצח על הכרמל, לאחר רצח האחיות בבית החולים ביפו, רצח ד"ר ביליג בתלפיות, לאחר רצח הפועלים בכפר סבא - פקד הנציב העליון לשחרר עשרים וחמישה מן המסיתים שבסרפנד"
ושוב התקפות - ירי מחורשת שנלר בירושלים, התקפה על הרובע היהודי בצפת, ירי בגן שמואל, מתקפה על פרדסי גאולה בפ"ת, ירי ופצצות בגבול ת"א יפו.
ערבי פצוע נמצא בגבול פרדס יהודי בכפ"ס
הסנטורים קופלנד, היסטינג וורן הגיעו מארה"ב לחקור את המצב.

24/8 נורי סעיד ועבאללה מתווכים בין הבריטים לערבים ומאחר ובמזה"ת כאשר אינך מוזמן לסעודה הרי קרוב לודאי שאתה מופיע בתפריט - מטילים הבריטים קנס קיבוצי על אחוזת סמואל בחיפה. זאת לאחר שלא הצליחו לקשור בין יהודים לבין רצח הערבים על הכרמל. דבר תוהה מדוע לא הוטל קנס קיבוצי שכזה על ישובים ערבים בעשרות מקרי הרצח 'הבלתי מפוענחים' האחרים.

עורך עיתון א-דיפאע איבראהים א שאנטי אשר רק שוחרר ע"י הבריטים מסרפנד משיב למכתבו של דיזינגוף [ואולי גם לשאלה כנגד מי כוון המרד]: "לדיזנגוף אנו עונים, הדבר שיספק את הערבים הוא התערערות בנין הבית הלאומי עדי עד. יהא נא דיזינגוף בטוח כי הערבים לא ינוחו ולא ישקטו עד שיסדרו את החשבון עם הציונות עד מותה אינשאללה! אין ריבונות אחרת בארץ הזאת מלבד הערבים, אין גם שום דבר ששמו הבנה הדדית. הזרים צריכים לחזור אל הים שפלט אותם. הם בעלי מידות רעות ושפלות ואינם מוכשרים לגור בשכנות עם אומה שנתנה להם לחסות בצלה במשך הדורות".

הרוג ופצועים במתקפה על עובדים יהודים של עירית ירושלים. יקב קאפרמן מת מפצעיו.
ירי בתל ארזה, סנהדריה, רמת רחל, צפת, הר כנען, כפר סבא, רחובות, נס ציונה, טירת שלום, קרית שאול, יסוד המעלה, ראש פינה, משטרת כרכור, גדרה, באר יעקב, טבריה. מתקפה עזה על רמת הכובש [מה הם רוצים מכם?]

25/8מזוודת תופת נשלחה מיפו לסוחר שרייבר בת"א. ירי על עובדי פרדסים יהודים בדרום ת"א, ירי ברחוב בוסטרוס, ירי בבית המכס בחיפה, ירי בעמק הירדן, גבעת עדה, בת שלמה, ירקונה, גבעת מיכאל, כפר חיים, ראשל"צ, בנימינהונוצת בית החרושת לספירט 'המשקה' ליד כביש יפו ירושליים [האם זהו אותו בית חרושת בו השתדלו הבריטים לאפשר לערבים להרוג לוחמי הגנה 11 שנים מאוחר יותר?].
שני ארועים פוליטיים - האסיפה המורחבת של הועד הערבי העליון בירושלים ומושב הועד הפועל הציוני בציריך

26/8 נתגלה שולח הפצצה - טאהר באמיה הנכבד והעשיר, בנו של מוכר אדמת גבעת רמב"ם שבגבעתיים [האם מדובר בבנו של אדיב באמיה סוחר הקרקעות שתייוך במכירת שטחי סלאמה לצורך הרמת עיר גנים?].
פצצה קשורה לקרון ברכבת ת"א חיפה נתפוצצה. פצצה הושלכה ברחוב הירקון, מתקפה על שכונת בית וגן, ירי על גני התערוכה, שכונת התקוה ושכונת שפירא, התקפה על בית החרושת לויתן, ירי במקור חיים, עטרות ורמת רחל. התקפה על הרובע היהודי בצפת נהדפה בעזרת הצבא הבריטי אשר השתמש בתותח הרים קטן. פצצות בשכונת אחוה, עקירה בתל מונד, אבנים ברמלה, ירי בנשר ובנס ציונה. מהנדס יהודי ממחלקת העבודות הצבוריות מותקף בדרך עכו צפת. הצבא והמשטרה הבריטית סייעו ואף נעזר באוירון..
דבר מתריע כי ככל שמעמיק המו"מ עם יוזמי הטרור כך גדל הטרור.
וגם... ט"ו שנים להקמת נהלל.

27/8 מתקפה על פועלי שדה יהודים ליד מגדל. עימותים בין הבריטים לכנופיות.
בשבע בבוקר ירו בשני ערבים בקצה רחוב נחמני בתל אביב. הערבים נסעו בעגלה בכביש ת"א פ"ת. הפצועים הועברו במכונית מד"א לבית החולים הממשלתי. אחד הערבים מסר כי 'ארבעה בחורים בחולצות קצרות ומכנסיים קצרים ירו עליהם באקדוחים'.
[במיטב מסורת ההתנצלות] הרבנים הראשיים פונים בתזכיר לנציב העליון ולפיו 'אנו דוחים את העלילה כי שואפים אנו לכבוש בכח את המקומות הקדושים כיום לדתות האחרות'. [קצת נלעג לגבי מי שאינו מסוגל להבטיח אפילו את דרכו לעבודה].

28-29/8 דוד נשרי, סטודנט האוניברסיטה שהגיע לסייע בשמירה על מוצא נפל על משתרו. דב הוז מספיד.
העיתונות האנגלית נגד הפסקת העליה. לכבוד התיווך הוגברו ההתנקשויות [כך במקור] ירי על רשימה ארוכה מאוד של עשרות ישובים אך שוב מודגשת 'התקפה שלא הייתה כמותה על רמת הכובש'.
ירי ערבי על משתתפי הלווית נשרי
הורי מאכס קוקלר, יהודי שעלה ברגל לא"י קיבל הודעה משלטונות עבה"י על מציאת גופת בנם שנרצח ע"י חברי כנופיות

30/8 חבר קוארפרטיב איחוד-רגב יוסף אפנר נרצח בדרך פ"ת בהובילו נוסעים מת"א לנחלת יצחק. הירי בוצע מהפרדס הגרמני ליד גאראז' השרון. ירי בוצע גם לעבר רכב מד"א שהגיע לחלצו. . ירי לאורך ק"מ וחצי לעבר אוטובוס בכביש נשר-יגור.
הערבים קיבלו את תיווכו של נורי פחה וצבא הגיע ממלטה.
31/8 רימון יד על אוטובוס המקשר בירושלים, נפצע שומר בפ"ת, ירי לישובים רבים, הצתות.
העתונות האנגלית מתרה בממשלה פן תכנע לאלימות הערבית.

נערך לאחרונה ע"י .ישראלה היפהפיה בתאריך 23-08-2008 בשעה 11:36.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #66  
ישן 21-08-2008, 16:37
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,096
הזהר, ישראלה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "יומן תרצ"ו"

זו המון המון עבודה. כמובן שתבורך מאד אם תעמוד בזה. בזמנו ניסיתי לגבות את כתביה של ברכה חבס (או של עתון דבר) במקורות נוספים, שרק הלכו והתרבו, ומצאתי את עצמי יושב כל יום עם 5-6 ספרים פתוחים, ומחפש בכולם "מה קרה היום".

כיון שאנחנו כבר שלושה עם יומני חבס (ישראלה, אבא-של-הגר-בלומברג ואני) אני מוכן לעשות סבב שבועי. כל שבוע אחד אחר מאתנו ידווח (בטיפות או בסיכום שבועי) ונראה איך זה יילך.

ישראלה, בלומברג, מצפה לתגובותיכם.

תיכף אגיע לשאלותיך על חיה פרוינד מרמת הכובש, אבל קודם כל כמה מילים על רצח האחיות. זה היה זעזוע נוראי. הן היו אחיות, והלכו ליפו לטפל בחולים מכל העמים, ובכל זאת נרצחו. ההלוויה שלהן היתה אירוע המוני לחלוטין, אחד מהארועים הבולטים בתקופת המאורעות. הנה תמונות של ההלוויה:

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


באשר לחיה פרוינד, שנהרגה על המגדל: מצאתי עליה לא מעט חומר. כזכור, יש לי גם את יומני המאורעות של קיבוץ רמת הכובש. אז הנה המגדל עליו עמדה, וכדור חדר מבעד לחרך, והנה הקבר שלה.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

עוד הערה: ל"דבר" היה טון מאד בכייני. הם בעיקר אהבו לקטר על אי הצדק של הבריטים ביחס לישוב היהודי. שטויות. בשלב הזה ברור לחלוטין שהערבים מרדו בבריטים, והיהודים שתפו איתם פעולה. נזהרתי לא להתפתות לקו הזה.

ותוספת:
ביומני רמת הכובש יש כמובן דגש רב על מותה של חיה, אך גם דיווח מעניין: מספר מי שכתב את היומן שביום ההלוויה של חיה הם שלחו תזכיר ל"עזרה ובצרון", המוסד הלאומי שהוקם לטיפול בענייני בטחון היישובים וביצורם, ובו פירוט מעמסת השמירה מאז פרוץ המאורעות.

הם מפרטים כל חודש כמה שומרים שמרו, ומגיעים לכך שעד אמצע אוגוסט הם הפעילו 145 חודשי שמירה. מזה הם מפחיתים את חודשי השמירה שהם היו רגילים לשמור ללא המאורעות, ו-10 חודשי שמירה של מתנדבים שהגיעו מת"א (כנראה שני מחזורים של 10 איש כל אחד, שבאו לשבועיים). סה"כ - 116 חודשי עבודה.
הם היו על סף קריסה.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #67  
ישן 21-08-2008, 20:19
צלמית המשתמש של ori
  ori ori אינו מחובר  
אדמין לשעבר
 
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
הערבים מרדו בבירטים והיהודים שיתפו עימם פעולה?! זו גירסא מאוד בעייתית של האירועים...
בתגובה להודעה מספר 66 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "הזהר, ישראלה"

במשך חודשים ארוכים מאוד דרשו קצינים בריטיים הטלת משטר צבאי על הארץ, והנציב העליון סירב.
במשך כ-ל התקופה הזו ישב הוועד הערבי העליון בי-ם, רוב אנשיו המשיכו לקבל משכורת מהבריטים, ובכ"ז
איש מאותם "מורדים" לא נעצר, לא עוכב, ואפילו לא פוטר...

הדרישות של הערבים מהבריטים היו לחלוטין לא כאלה שנועדו לפגוע בריבונות הבריטית ככזו, אלא לחסל
את המטרה המקורית שלשמה נמסר לבריטים כתב המנדט - הקמת בית לאומי ליהודים בא"י.

הבריטים בשלב זה היו מאוד מפוצלים בשאלת א"י, והקביעה שהם אהדו את היהודים תהיה מופרזת
במקרה הטוב. הנציב העליון ווקופ היה פרו ציוני בבסיס, אבל הוא בעיקר רצה שקט, אחרי שהחלו המהומות.

רוב פקידי האדמיניסטרציה היו אנטי-ציוניים במקרה הטוב ואנטישמים במקרה הרע. הבאתי באשכול זה
ציטוטים של מפקד חיל הספר שסיים תפקידו עם תחילת המרד - והוא ממש לא היה לבד בדעתו על "היהודי".

העובדה היא שמחליפו של מילר בתפקיד, ג'ון קריסטל, הגיע עם היהודים לסכסוך חריף עוד יותר, בקשר
לנאום של ג'יימס רוטשילד בפרלמנט הבריטי (כתבתי על זה בפורום בשעתו תוך הבאת מסמכים...), שבו
הביע זעזוע מעצם המחשבה שחיילים ערביים בTJFF יסייעו בפועל לכנופיות...

מעשית, קשה להתעלם מהעובדה שכדי להרגיע את הערבים, בשני שלבי המרד, לא הסתפקו הבריטים
בהכרעה הצבאית הטוטאלית שלבדה הספיקה לשבירת גבו של המרד הערבי - אלא מיהרו לשחד את
"המורדים" בשלל הצעות מפתות (וועדת פיל הייתה החריד, שכן הציעה ליהודים לא פחות מ20 אחוז מא"י
המערבית, ועל כן הערבים נעלבו ורצחו את מושל הגליל הבריטי, מהפרו ציוניים היחידים באדמיניסטרציה
- לואיס אנדרוז).

היהודים לא "שיתפו פעולה" עם הבריטים, אלא לחמו במי שרצח בהם בעשרות, ופגע גם בבריטים,
שנתפסו כמגיני היהודים...
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #75  
ישן 23-08-2008, 14:36
צלמית המשתמש של ori
  ori ori אינו מחובר  
אדמין לשעבר
 
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
מבחינות מסויימות המצב כיום הוא אכן מצב של טרום מדינה
בתגובה להודעה מספר 74 שנכתבה על ידי hagarblu שמתחילה ב "תודה רבה. הלחץ מתחיל בעוד..."

באוקטובר 2000 כשנסגרו צירי תנועה חשובים ע"י המשטרה, בגלל פורעים שונים, נשאל פרופ יואב גלבר
האם זה מזכיר לו את תש"ח, והוא ענה ישר ולעניין: "לא, בתש"ח לא היו נותנים לצירים להשאר סגורים".

בעיית הגניבות החקלאיות היא הרבה מעבר לבעייה פלילית. זוהי בראש ובראשונה בעייה לאומית. גניבות
חקלאיות תוך-מגזריות הן נדירות הרבה יותר, בגלל שאלות של "דיה" ו"צלחה" שיהיה צורך לעשות, במטרה
להימנע מנקמות שונות. מהיהודים, לעומת זאת, הרווח בגניבה הוא כפול: גם הרכוש, וגם הסיפוק הגדול
שבהכאת האוייב העלוב שוק על ירך...

למרבה הצער, שיקולים פוליטיים הקשורים באלקטוראט הערבי ובהשפעתו בתוך מפלגות כמו קדימה
והעבודה, מונעים רפורמות חקיקתיות שתהפכונה את הגניבות לעבירה שפשוט לא משתלם לבצען...
לשיקולים אלה מצטרפים כמובן גם השיקולים של "להיראות טוב במרחב האקדמי הבינ"ל" ש-מ-א-ו-ד משפיע
על פסיקות ביה"מ העליון, וגורם לכך שפסקי דין בנוגע לפשעים אלה, הם רופסים במקרה הטוב ושערורייתיים
במקרה רע.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 18:21

הדף נוצר ב 1.36 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2021 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר