שלום.

במהלך ויכוח עם חבר שלי היום, הוא שאל אותי שאלה פשוטה:
"מה החייל הממוצע מרוויח מזה שהוא הולך לשרת בצה"ל?"

ברצוני לפתוח ולבקש לא להכניס לדיון את החשיבות של תרומה למדינה ושירות צבאי, כי זה לא הנושא.

השאלה שאני מעוניין לקבל עליה תשובה היא:

ממה שאני יודע/ מעריך/שמעתי, החיילים שאינם לוחמים מהווים כ-80% מחיילי החובה בצה"ל.
ניקח לשם הדיון חייל ממוצע כזה, או חייילת ממוצעת שאינה לוחמת.
האם בכלל יש, ואם יש אז איזה יתרון יש לו על פני אדם שלא מתגייס, ובמקום זה הולך לעבוד או ללמוד?
מה האדם מקבל מהצבא במהלך שלוש שנים שהוא נמצא בצבא?

אשמח לדעה שלכם בעניין.

-צפה להיות מותקף-

202 נוב' 08

אני לא מחפש מאבקים (לפחות לא הפעם ) ולא בא להתגרות באף אחד.
פשוט הוא שאל אותי את השאלה הזאת ובאמת ובתמים לא ידעתי מה לענות לו.
אני מודע היטב לחשיבות של השירות, ואני גם מאמין שאדם שהולך לצבא יוצא אדם טוב יותר ממה שהיה כשנכנס, פשוט גיליתי שאני לא יכול להבהיר לעצמי במילים למה זה, ולכן גם לא ידעתי מה לענות לו.
אני מבקש תשובה לשאלה פשוטה, לא פחות ולא יותר.

א. זאת חובתך.
ב. זאת תרומתך.

מעבר לזה כל השאר קישקוש בסיר.

יהיה משהו, כי יש משהו

מה שאתה אומר ברור מאליו, אבל זה לא הדיון, אז למה להיכנס לזה?
אני לא מדבר על מקצוע שאתה לומד, או השכלה בנושא ספציפי שיכול להיות שאתה מקבל.

קח ישראלי אחרי צבא, ומישהו מ(שקר כלשהו) באירופה, בן 21 שסיים שלוש שנים בקולג'.
מה ההבדלים ביניהם?

אני מאמין שאדם שיוצא מהצבא הוא אדם יותר "איכותי", אבל במה האיכות הזאת מתבטאת?
בדיון ש-op9090 הביא למטה, מישהו ציין שבצבא אתה לומד הרבה על עצמך, אבל לפי דעתי אתה גם לומד על עצמך כשאתה נמצא בקולג' או בעבודה.
אפשר להגיד שהצבא מקנה ערכים מסויימים , ועם זה אני מסכים.
כמו כן, אפשר להגיד שהאדם מקבל יכולות ניהול, שאולי לא היה מקבל אם לא היה משרת בצבא.

האם בזה זה מסתכם?

מה שאתה אומר ברור מאליו, אבל זה לא הדיון, אז למה להיכנס לזה?
אני לא מדבר על מקצוע שאתה לומד, או השכלה בנושא ספציפי שיכול להיות שאתה מקבל.

קח ישראלי אחרי צבא, ומישהו מ(שקר כלשהו) באירופה, בן 21 שסיים שלוש שנים בקולג'.
מה ההבדלים ביניהם?
מה ההבדל שאני השתחררתי בגיל 21 ו3 חודשים לפני כ-4 חודשים השתחררתי אחרי שהיתי שלוש שנים בצבא התכשלתי פיזית ונפשית עברתי מלחמה וכל הראייה שלי שונה מילד בן 21 שרק למד כל החיים שלו לעומת בנאדם שהיה במסגרת קשה כמו צבא עכשיו כביכול כל דבר בחיים יהיה קל עבודה? יש יותר קשה מצבא? לימודים? מתכשלים בראש? מצבים קשה ? דרכי התמודדות הכל שונה..
חייל קרבי הוא יוצא גבר נקודה לעומת ילד שמסים לימודים בגיל 21 הוא ילד שמסים לימודים .

אני מאמין שאדם שיוצא מהצבא הוא אדם יותר "איכותי", אבל במה האיכות הזאת מתבטאת?
רק אדם שמבין שחובה עליו לתרום לסביבה יוכל בסופו של דבר לתרום לעצמו

בדיון ש-op9090 הביא למטה, מישהו ציין שבצבא אתה לומד הרבה על עצמך, אבל לפי דעתי אתה גם לומד על עצמך כשאתה נמצא בקולג' או בעבודה.
אפשר להגיד שהצבא מקנה ערכים מסויימים , ועם זה אני מסכים.
כמו כן, אפשר להגיד שהאדם מקבל יכולות ניהול, שאולי לא היה מקבל אם לא היה משרת בצבא.
ניהול באופן שונה זה תלוי בתפקיד הצבאי שלך אני בשנתי האחרונה היתי חופל ואכן מדובר בנסיון ניהולי לכל החיים עבודה עם בירוקרטיה דוחות מעקבים וכו' כן קיבלתי קצת מושג על אופן הניהול שלי וזה גם דבר שהשתפר עם הזמן ..(על תבנה על זה בצבא וזה לא מתרתו כי אם כל הכבוד צבא זה לא אזרחות כי בחוץ לא מארגנים תרגלי פלוגה או הספקת מנות קרב )


האם בזה זה מסתכם?
לא זה ממש מורכב אבל תחשוב ילד בגיל 18 באירופה ארצות הברית באמת יודע מה הוא רוצה להיות שהוא יהיה גדול ? כי יש לי חברים בגיל 22-23 ועדין לא סגורים על מה ברוצנם לעשות בעתיד..
לכן כל דבר היתרונות והחסרונות שלו .

מדינת ישראל בקרוב מאוד חוגגת 60 שנה להקמתה , וזה לא דבר מובן מאליו!

זכויות ל- RedBlossom

היה דיון דומה במתגייסים וסדיריים
http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=398792


לדעתי מה שהצבא נותן ומה ששלוש שנים נוספות באזרחות נותנות תלויות במקום אליו אתה שואף ,יש מקומות שיראו בעין יפה את התרומה שלך למדינה, ולעומתם יש מקומות שיעדיפו נסיון ממשי בעבודה ספציפית .

אז ככה קיבלתי מהצבא בירכיים ,גב ,טחורים, נדודי שינה ,מספיק לא ?

אבל לא זה השאלה . השאלה היא למה אני צריך את כל הבלגן הזה ?

התשובה פשוטה אין בררה כדי לתת למדינה . המדינה זה לא אולמרט או ביבי או ברק .

המדינה זה אני ואתה חיים בצורה חופשית בלי הפחד שיום אחד פריץ א' או ב' יכול לעשות בנו כרצונו .

המדינה זה שלא נקום בבוקר אחד ובחור בשם הדולף{או ברגוטי } היה בשלטון וישלח את הסוג שלנו להשמדה עמונית .נברח ממדינה למדינה כדי לשמור על המשפחות שלנו במקרה הטוב .

עם כל הבעיות במדינה ויש הרבה ובעיות שיש בצבא ותאמין לי יש! ולפעמים אני כמעט נשבר למראה הצבא היום . אבל הבחירה היא אחת הצבא הוא הדרך היחידה לשמור עלינו בתור עם יהודי {ואני לא איש דתי } ולשמור על החופש שלנו לחיות בדרך שרוב תושבי המדינה בחרו לחיות בה .

חלק לא קטן במקום הקטן פה חושבים שאפשר שמישהו אחר יעשה את העבודה למשל תאילנדיים פיליפינים בקיצור סוג של פתרונות יהודים, תמורת כסף אפשר לשבת בבית החם ומשהוא יטפל לנו בהורים , משהוא ינקה החרינו אבל לא הפנמנו אף אחד לא ימות בשבלינו , ושעוד רגע כת נצטרך לשלוף את הדרקונים האירופים, שהכנו בעוד מועד ליום פקודה ! ולברוח כמו פלטים ובמקום שבעולם ידברן על בעיות הפלטים של הפלסטינאים ידברו על בעיות הפלטים של היהודים . {וסביר שלא ידברו }

אז לי לפחות היה ברור מה הצבא נתן ונותן לי .

בצבא אתה מגיע למצבים ומקומות שלא היית מגיע אליהם בשום צורה אחרת. אין טעם לחזור פה על מנטרות שחוקות, אבל בבסיס כל הסיסמאות אכן עומדות עובדות אמיתיות.

הצבא מלמד אותך להתמודד עם קשיים - הן פיזיים והן מנטליים - שמעט מאוד עבודות אזרחיות מציעות. אתה מקבל בגיל צעיר אחריות (בין אם על חיי אדם ובין אם על ציוד יקר/רגיש/מסוכן) שבאזרחות ניתנת לרוב רק לאנשים מבוגרים ומנוסים הרבה יותר. ערכים כמו רעות וחברות מקבלים משמעות עמוקה, וזאת כנראה גם הסיבה שלפעמים חברים מהצבא נשארים בקשר למשך עשרות שנים אח"כ.
לכל האמור לעיל יש צדדים חיוביים ויש גם צדדים שליליים, לפעמים חייל X ידע לנצל את הסמכות והאחריות בצורה נכונה וטובה, בעוד שחייל Y ינצל אותה לרעה.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

בד"כ אני אוהב לצתת מהמקורות של עמנו.

הפעם אחרוג.......



אל תשאל מה ארצך יכולה לעשות עבורך, שאל מה אתה יכול לעשות עבורה (ג'ון קנדי)



אם תכנס לחדר חשוך לגמרי ותדליק גפרור קטן - הוא יכבה את כל החושך.

זהו העיקרון המוביל את כל המתנדבים בכל העולם............... מעשה אחד טוב נגד כל הרע.

מדינת ישראל הכריזה על עצמאותה ב ה' באייר תש"ח.
אך טרם סיימה להבטיח את קיומה.
אין לי ארץ אחרת.
מי שבוחר לחיות כאן זה בתוך החבילה.

עצם השאלה מביאה אותי לחשוב שאנו על שפת תהום ועומדים לצעוד צעד גדול קדימה.
כשמחליטים להרוס את הסולידריות החברתית עד היסוד מקבלים " מה יוצא לי מזה"

שיתביישו הוריך מוריך וסביבתך הקרובה.

בד"כ אני לא אוהב לענות לתגובות כאלה.



הפעם אחרוג.....





לשמחתי, מהתגובות אני רואה שלא טעיתי הרבה בדעה שלי שבפורוםהזה יש אנשים בוגרים, שאפשר לשאול פה שאלות ולקבל תשובות בצורה תרבותית גם על נושאים שבד"כ לא מרבים לגעתבהם. חבל שתגובות כמו שלך הורסות את זה.

לא סתם שאלתי את השאלה שלי פה ולא בפורום מתגייסים או באחדהפורומים של תפוז.. הבנתי מראש ששם רוב התגובות יהיו בסגנון התגובה שלך, תגובותשאין בהן ממש תוכן, ושאינן מועילות לדיון בשום צורה, ואינן מועילות לי.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ilanb אל תשאל מה ארצך יכולה לעשות עבורך, שאל מה אתה יכול לעשות עבורה (ג'ון קנדי) אם תכנס לחדר חשוך לגמרי ותדליק גפרור קטן - הוא יכבה את כל החושך. זהו העיקרון המוביל את כל המתנדבים בכל העולם............... מעשה אחד טוב נגד כל הרע. מדינת ישראל הכריזה על עצמאותה ב ה' באייר תש"ח. אך טרם סיימה להבטיח את קיומה. אין לי ארץ אחרת. מי שבוחר לחיות כאן זה בתוך החבילה.

אין לי שום כוונה להתווכח איתך על זה, כי אני מכיר בחשיבותם של הדברים בדיוק כמוך.
חבל רק שאתה בא בגישה תוקפנית ושולל כל דיון בנושא.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ilanb עצם השאלה מביאה אותי לחשוב שאנו על שפת תהום ועומדים לצעוד צעד גדול קדימה. כשמחליטים להרוס את הסולידריות החברתית עד היסוד מקבלים " מה יוצא לי מזה"

סולידריות חברתית יש לי די והותר. זה מצער ששאלה פשוטה גורמת לך להיות כל כך חסר בטחון וחסר אמונה בעם שלך, בחברה שאתה חי ובצבא שלך.
אני סמוך ובטוח שאנחו רחוק מאוד מכל שפת תהום, ולמרות שיש דברים שדורשים תיקון במדינה שלנו, אני סומך על האנשים שחיים פה שלא ייתנו למדינה לשקוע בשום תהום, ושיפעלו בעת הצורך.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ilanb שיתביישו הוריך מוריך וסביבתך הקרובה.

שהם יתביישו?? זה אתה שצריך להתבייש!

מי אתה בכלל שתשפוט אותי או את הסביבה בה אני חי?
תרשה לי להבטיח לך שאין לא להם ולא לי שום סיבה להתבייש באיך שגדלתי או בחינוך שלי, ואני גם יכול לראות מהתגובה שלך שהערכים שהקנו לי השתרשו עמוק יותר ובצורה טובה יותר מאשר מה שניסו להעביר לך. מה גם שאותך משום מה לימדו שלא צריך לחקור ולשאול שאלות, אלא לפעול פי מנטרות וססמאות שאחרים שמו בראשך ובפיך, וחבל שכך.

פעם הבאה, לפני שאתה נכנס ככה לדיון ומשתלח בכל מי שמעז לעלות בדבריו דברים שלא עומדים בקו אחד עם מה שאתה מאמין בו, אני מציע לך בחום להירגע, לחשוב קצת מה הכותב רוצה ולמה הוא מתכוון, ואם זו לא בקשה מזגמת, אז גם לענות בצורה תרבותית ולעניין.

מוזר - התחלת לדבר על "חבר שלך" ופתאום עברת לגוף ראשון...

אמרתי שחבר שלי שאל אותי את השאלה. תדייק בדברים שלך.
די כבר להניח שאני מחפש סיבות להשתמט.
כל מה שרציתי לדעת זה מה אדם שמתגייס מקבל ומרוויח מצה"ל לעומת אדם דומה שלא התגייס.

אני אכתוב את הדיעות שלי בנושא, בינתיים הכי קרובה למה שאני חושב הייתה התגובה של sheep.

אני לא חושב שיש משהו מגונה בלשאול "מה יוצא לי מזה", כל עוד זוכרים ששירות צבאי הוא חובה ע"פ חוק, והמהדרין יגידו חובה מתוקף צורך ריאלי. הרי בסופו של דבר, אם לא נצטרך לעשות צבא כולנו נהיה במצב הרבה יותר טוב, לא? בקיצור, אני לא רואה שום דבר רע בלחפש מה אתה מרוויח בשירות, כל עוד אתה זוכר שאתה צריך לעשות אותו ולא מתחמק מזה. זוהי גם עבירה על החוק וגם, לדעתי, דבר לא מוסרי וראוי לגינוי.

עם זאת, ממה שאני ראיתי וחוויתי בצבא, אנשים שבאים בגישה זו בד"כ מחמיצים הזדמנות. וכאן המקום להגיד שלא כולם מרוויחים משהו מהצבא. כן, כל ה-אתה יודע מה-, אבל יש אנשים ולא מעט מהם, שמרחפים בשירות שלהם מיום ליום, מעבודה לעבודה ויוצאים בדיוק עם מה שהם נכנסו, אם לא פחות. ראיתי כאלה גם ביחידה שלי. העניין הוא, שלדעתי ברובם המוחלט של המקרים יש לחייל השפעה רבה על כך. אני לא מדבר עכשיו על חייל בממר"ם שחוטפים אותו לעבודה אחרי השחרור. אני מאמין שהשירות הצבאי הוא ההזדמנות הראשונה של רוב האנשים להתבגר, ללמוד להיות רציניים, ללמוד להיות אחראיים, ללמוד להתחייב למשהו ולעשות אותו טוב ועד הסוף. אני יודע שאני למדתי את הדברים האלה ואני יודע שזה היה לגמרי בשליטתי, כמו האנשים שלא למדו דבר וזה היה מבחירה שלהם, הם העדיפו להעביר את הזמן בלהתעצבן על הקצינים, לרבוץ במועדון וכדומה. אני אסתייג ואגיד שאני לא יודע איך זה ליפול על תפקיד ממש דפוק, ששואב לך את כל המוטיבציה ויש בו אפס מקום להתקדמות, אבל גם את התפקידים האלה מישהו צריך למלא וכאן שוב נכנס העניין של הגישה שבה בא החייל. מה גם שהתבגרות כוללת, לדעתי, למידת התמודדות עם מצבים כאלה, והתמודדות זה לא טיולים לקב"ן עם תירוצים.

אז לסיכום, אני מאמין שכל אחד יכול לצאת נשכר, גם אם הוא לא באיזו יחידה סופר טכנולוגית, זה פשוט תלוי בגישה שאיתה הוא מתגייס.

אם חבר שלך לא רוצה לשרת כי הוא לא מרוויח כלום אז שלא יגור במדינה הזו בכלל
עצם זה שהוא חיי פה,עושה מה שהוא רוצה ומרשה לעצמו לדבר שטויות זה בגלל שהרבה אחרים ויקרים נהרגו בשביל שתיהיה מדינה...

חלק מהמשיבים חושבים על שירות קרבי; כפי שציינת- רוב החיילים משרתים בתפקידים אחרים;
לדעתי המשוחדת, כמי ששירת כתומך לחימה ובמפקדה עורפית, ומבלי להתייחס לצד הערכי של שירות לעומת השתמטות:
א. שירות בחובה במפקדה עורפית, כאפסנאי/ פקידה/ נהג וכו'- נחות מבחינת תרומתו לפרט מתפקיד דומה בשוק האזרחי, כי רמת הציפיות וההכשרה נחותה. הוסף לכך את נטיית הצבא לשבץ אנשים לתפקידים שמתחת לרמתם (כלומר- ש.ג. בקריה בד"כ יעשה באזרחות משהו אחראי יותר) ותקבל תרומה זניחה לפרט; פקידות בענף שלי הפגינו אותה התנהגות ילדותית חודש אחרי שהגיעו אלינו ושבוע לפני שהשתחררו.

ב. שירות כתומך לחימה- לא תמיד תורם מבחינה מקצועית (אלא אם אתה מתכנן קריירה כאפסנאי/ מש"ק מודיעין וכו'), אבל מוסיף הרבה בגרות לחייל. תמיד יש מצבי לחץ של פעילות לא מתוכננת, בה אתה נדרש למשהו שלא חשבת שתעשה. אפילו אם אתה "סתם" אפסנאי, אתה יכול למצוא את עצמך עושה עבודה של שלושה אנשים באמצע הלילה. בתוספת הדינמיקה של בסיס סגור, נוצר הבדל ממשי באישיות לאורך השירות.

יש שתי תרומות של השירות בצבא למשרת.

א) אם לא תתגייס אנשים שכן יתגייסו עשויים לסלוד ממך בסתר ואף בגלוי, ולקרוא לך בשמות כמו "אומו, משתמט, מניאק". הם ידברו ביניהם על דברים שאף פעם לא תבין, וכשתספר להם איך דפקת את המערכת הם יצחקו איתך אבל ידפקו אותך בתור עונש על זה שגרמת להם להרגיש פראיירים.

ב) מי שמתגייס, למעשה מפסיק לשאול את השאלה "מה זה יתן לי" וזה די חשוב - לא כי הצבא נותן לך יותר מידי, אלא כי מי שממשיך לשאול את השאלה הזאת כל הזמן וכל הזמן מחפש איפה דפקו אותו ואיפה הוא יכול לדפוק את המערכת לא תמיד מגיע רחוק מידי. לפי נתוניו של יגיל לוי (לא היגיל מהפורום, יגיל אחר) משתמטים בדרך כלל הסתדרו בחיים פחות מאלה שלא, ולמנטליות של "מגיע לי, דפקו אותי, אני אתחמן אותם" כנראה שיש חלק בכך - הצלחת לתחמן את הצבא ולא להתגייס? יש סיכוי סביר שבעוד עשר שנים השיא שתגיע אליו הוא להיות קומבינטור של שלושה דגים - אחד שקיבל בחנות שלושה דגים במקום שניים ובטוח שהוא שיחק אותה בגדול.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי עבדול אלהזרד משתמטים בדרך כלל הסתדרו בחיים פחות מאלה שלא, .

למרות שעל פניה זאת נשמעת כמו אמירה הגיונית , חשוב לבדוק את הנתונים של ה"לא מתגייסים".

אם נסתכל על תל אביב למשל , נגלה שאחוזי ההשתמטות הגבוהים ביותר , מופיעים בתיכונים עם אוכלוסיה חלשה בדרום תל-אביב, מדובר באנשים שבכל מקרה היו בעמדת נחיתות .
וכדאי גם להזכיר את זה ש50% מהמשתמטים הם חרדים (שרובם בכלל לא עובד) ועוד כמה אחוזים של שלא מתגייסים בעקבות עבר פלילי ובעיות נפשיות או רפאויות אמיתיות.

בקיצור, אפשר להגיד שבארץ , רוב האוכלוסיה שלא מתגייסת , היא מראש חלשה יותר , השאלה היא מה קורה לשני אנשים שבאים מאותו מעמד ושניהם נורמטיבים בריאותית , רק שאחד מתגייס והשני משתמט בדרך כלשהי (ירידה מהארץ? לשקר לקב"ן? להמציא מחלות?).
האם גם במקרה כזה יהיה יתרון למתגייס?

אחוז "המשתמטים האמיתיים" קטן מאוד, כאמור, בסביבות 5% מכל מחזור. הם לא דתיים (שברצונם יכולים גם להתגייס עם מסגרת הטבות שערורייתית ומעוררת קנאה, להשתחרר אחרי חצי זמן ואז ללהג בלי סוף על כמה שהם תרמו יותר מכולם) הם לא עבריינים (שבהרבה מקרים היו שמחים להתגייס ולקבל גישה לחומרי נפץ וכלי נשק, אבל עדיף שלא..) הם לא חולים (שלפעמים רודפים אחרי צה"ל שבורח מהמחלות שלהם כמו מ.. אממ.. מחלה?) ולא משוגעים (יש גם משוגעים אמיתיים בארץ. חלק עדיין יכולים לנהל חיים תקינים, אבל אתה לא רוצה לתת להם רובה או משאית).

אז למה החבר'ה האלה לא התגייסו? כי הם התפנקו, או שלא בא להם לבזבז שלוש שנים, או שהם מפחדים שיראו להם את הזין במקלחת או שהם נורא כועסים על מה שהצבא עשה לפלסטינים/עובדי המועצה המקומית חוף עזה.

בדרך כלל ה"לא בא לי להתגייס" הזה לא עומד בפני עצמו, ומתבטא בעוד דברים. לפעמים, אבל לא תמיד, גם לא יבוא להם בעבודה, או באוניברסיטה, או עם החברה, והם ימצאו שלל דרכים לאמלל את עצמם ולהאשים את העולם.

השירות בצבא זו זכות שהיא חובה !
זה חלק מכור ההיתוך במדינתינו.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי argoman האם בכלל יש, ואם יש אז איזה יתרון יש לו על פני אדם שלא מתגייס, ובמקום זה הולך לעבוד או ללמוד? מה האדם מקבל מהצבא במהלך שלוש שנים שהוא נמצא בצבא?

בקיצור, כמו שנאמר פה כבר - מי שמעלה את השאלה הזאת הם בני תרבות ה"מגיע לי", אנשים שמודדים כל דבר שהם עושים לפי התועלת האישית שיוצאת להם ממנו כך שבמילא אם אומר להם שהם מרוויחים חברים לכל חיים, תרומה, גאווה, מסוגלות ושאר הישגים שאינם חומריים לא בדיוק אשכנע אותם להתגייס.

מנסיוני עם אנשים כאלו שכן מתגייסים תרומתם נמדדת במשורה והם מצפים לקבל פרס בכל פעם שהם מועילים בטובם לבצע את עבודתם.

דבר ראשון אני לא מבין את כול הקשקשת הזאת מעליי
הבחור שאל שאלה ואתם חופרים על הצדק שמאחורי השירות - זאת לא השאלה תבינו.

אני יסביר לך נקודתית מה השרות הקרבי תורם.
ככה.
יש טעון אחד שאני מסכים איתו וזה שבמקום להתגייס אפשר לעבוד ולעשות יותר כסף זה בטוח ואין מה לעשות מה כן.
אחרי 4 שנות שנות קרבי אני יכול להגיד לך ככה
א.יש איך שהשתחררתי פנו אליי חברות שעוסקות בביטחון לעבודה רווחית
ב. יש מקומות עבודה שלא מקבלים ממך קורות חיים ללא שירות צבאי בחלקן עבודות ממש סבבה גם כספית וגם עם אפשרות להתקדם כמו אלביט, אשכר , רפאל ועוד.
ג. יש מנהלים שפוסלים אותך ישר השרות בצבא הוא משהו שאומר למנהל שהבחור הזה עם ראש על הכתפיים וזה ב-א-מ-ת עושה הבדל בין אחד לאחר.
ד.תעודת לוחם שמקנה הנחות.
ה.אני עם התעודת לוחם ואללה לא מחכה בשום מועדון שום פאב לא משנה 50+ מכניסים ציק צאק
ו.יש לי חברים שעברתי איתם חוויה שלא מקבליה לשום דבר אחר חברות אחרת לגמרי.
ז.יש לי ימי כיף משפחתיים ואישים במלא מקומות.

הכי הכי הכי חשוב שההורים שלי מבסוטים ויש לי 30 אלף שקל לנצל לטובתי מתישבאלי

זהו ותגיד לחבר שלך שהוא סתם אדיו** ובלי "פראירים" כמונו הוא היה יושב עם אפוד קסדה בבית שלו

בשאלה שלי התכוונתי יותר מה הבנאדם מקבל מהצבא מבחינת אישיות, תכונות ויכולות שהופכות אנשים שמשתחררים מצה"ל לאנשים איכותיים יותר ממי שלא עשה צבא.

צר לי שלא הבהרתי את השאלה כראוי, אבל תודה על התשובה בכל מקרה.

אגב, השורה האחרונה שלך הייתה מיותר לחלוטין, וחבל.

מבחינה אישית
אינני יכול להגיב בצורה משכנעת
פשוט כי כול אדם סופג את השירות הצבאי באופן אישי
ברמה הכללית אני יכול לחזק את מה שקראתי בתגובות הקודמות
השירות הצבאי מחשל אותך הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית
אתה יכול לדמיין מהי התמודדות תחת לחצים
או לחליפין לקיחה של 7 לוחמים צעירים שאת כול ה"ידע" הצבאי שלהם רכשו ממך
ולהוביל אותם קורס או מסלול.
לראות אותם גדלים לפיקוד ואף קצונה.
תחושה מדהימה אני מבטיח
ברמה האישית אתה מגלה שאתה די מסתדר לבד.
יכול להרכיב לו"ז אישי ולעמוד בו נהיה יותר מעיז יותר עצמאי יותר אישיות בעל עוצמת יחיד
כלל לא הזכרתי אחריות על ציוד\רכב\תזונה\נשק\רפואה
קשה להסביר לאדם שמעדיף "לזרום" ולדלג על הצבא איך יוצאים ממנו
צריך להבין את אופי התקופה ולספוג ממנה כמה שיותר
בסוף הדרך מה שספגת לאישיות שלך זה מה שישאר.

הצבא נותן את הדברים הבאים:
1. הכשרה מקצועית - בין אם אפסנאי, לוחם, מתרגם או מכונאי או חובש, חייל יוצא מהצבא בהרבה מקרים עם מקצוע נחוץ בעולם. אפילו חייל מודיעין בימינו ימי המלחמה בטרור, יש ידע נדרש מאוד בכל העולם. ישנן חברות מודיעין פרטיות המשתתפות במכרזים בינ"ל של ממשלות מערביות. לוחמים, יכולים להרוויח כסף רב באבטחה בחו"ל של קהילות יהודיות ויהודים עשירים במיוחד (כמו משפחת ספרא). גם אפסנאים בצבא יכולים להיות מחסנאים באזרחות. ונהגים בצבא יכולים להיות נהגים באזרחות.

בן כיתה שלי מהתיכון, התחיל כמפ"ט בח"א, כנראה שעשה עבודה טובה ונאמנה מפני שאחרי שהתשחרר חתם קבע והתקדם מאוד גם בדרגות הקצונה וגם בלימודים אקדמים ע"ח הצבא וגם באחריות שצבר על ניהול מלאים בח"א.

2. הצבא הוא השדכן הגדול במדינה.

3. בגרות נפשית. הצורך לעמוד לבד על שלך, בתנאים לא פשוטים, לטפל בעצמך להסתדר עם אנשים לבצע משימות קשות או משעממות, ליצור קשרים, לקבל תמונת עולם בוגרת, לצבור חוויות טובות ורעות, אבל חוויות שאין מקום אחר לחוות אותן.

4. תחושת ערך. לדעת כי "המדינה צריכה אותי". חייבים לאזן את התחושה הזו עם הידיעה שהחיים הם לא הוליווד והדשא של החייל ביחידה השכנה לא ירוק יותר.

5. תחושת שייכות. להיות חלק מקבוצה כלשהי שיש לה הווי וחוויות משותפות, הוא דבר כמעט קריטי להתפתחות של גבר אנושי. הניכור והבדידות של חיים ללא שייכות שכזו, של משתמטים, היא קושי או מגבלה מיותרת שעליהם לסחוב.
הלחינם נלחמים בעלי מוגבלויות שונות להתנדב ולהתגייס ולתרום כמיטב יכולותיהם?

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

הסעיף החמישי הוא המהותי ביותר.

למרות שכולם אוהבים להרגיש מיוחדים ומרדנים מידי פעם, אנשים אוהבים מאוד לקבל פידבקים חיוביים מהסביבה שלהם, ולחץ חברתי משפיע על כולנו.

בתיכון/ישוב/שכונה ש"כולם" מתגייסים/לא מתגייסים זה בגלל ש"כולם" מתגייסים/לא מתגייסים. אם אחד משני הצעדים הוא זה שמקובל וזוכה לאהדה בסביבתו של המלש"ב, זה מה שהוא יעשה בדרך כלל.

מי שמסתובב בחברה בה מי שמתגייס הוא פראייר, כנראה לא יתגייס כי אכפת לו ממה שהחברים חושבים עליו - כנ"ל גם להיפך. בסופו של דבר מי שבוחר בצעד אחד יזכה לבוז ולגינוי מהקבוצה הנגדית.

השורה התחתונה היא, לאיזה "מועדון" אתה רוצה להשתייך. וכשאני מסתכל על זה, המועדון של הלא-מתגייסים פחות נראה לי - החבר'ה ממש לא משהו.

לפעמים אני מרגיש הכי מרדן פה בפורום, אבל היה לי חשוב לעשות שירות מלא וגם מילואים בתפקיד המקורי שהבבקו"ם החליטו עבורי. אפילו שהיחידה שלי לא "יוקרתית" או כיפית במיוחד. יש לה את היתרונות שלה ולחסרונות הרי הסתגלתי. ואני מספיק וותיק ובוגר לדעת שלאחרים יש את הקשיים והאחריות האופייניים לתפקיד שלהם, ולא רק כבוד וכיופים.

מתי למרוד ובמה למרוד, זה המבחן האמיתי של אזרח בוגר.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

השאלה האמיתית היא לא "מה יצא לך מהשירות", אלא "מה יצא לך אם לא תשרת (וגם אף אחד אחר לא)".
התשובה: מנוי לכל החיים למחנה נופש פעיל, הכל כלול (נסיעה ברכבת לשם, קערת מרק ביום וקצת לחם,חליפת פסים אופנתית ואפילו קעקוע מגניב).
לפרטים נוספים, שאל אנשים בני 70+ מאזור מגוריך.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

על הביטי "סייג לחוכמה - שתיקה" שמעת פעם?
לא שאלתי אף אחת מהשאלות האלה, אז די לדחוף לי מילים לפה.
את המנוי שאתה מדבר עליו סבא שלי מכיר טוב מאוד, ושמעתי מספיק סיפורים.. הוא היה שם כשה"ביקוש" היה גדול.

פעם הבאה תחשוב קצת על המילים שלך ועל כמה דבריך פוגעים לפני שאתה ממהר להקליד דברים כאלה בפורום.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי argoman על הביטי "סייג לחוכמה - שתיקה" שמעת פעם? לא שאלתי אף אחת מהשאלות האלה, אז די לדחוף לי מילים לפה. את המנוי שאתה מדבר עליו סבא שלי מכיר טוב מאוד, ושמעתי מספיק סיפורים.. הוא היה שם כשה"ביקוש" היה גדול. פעם הבאה תחשוב קצת על המילים שלך ועל כמה דבריך פוגעים לפני שאתה ממהר להקליד דברים כאלה בפורום.

ועוד אחד.......
"שהם יתביישו?? זה אתה שצריך להתבייש!

מי אתה בכלל שתשפוט אותי או את הסביבה בה אני חי?
מה גם שאותך משום מה לימדו שלא צריך לחקור ולשאול שאלות, אלא לפעול פי מנטרות וססמאות שאחרים שמו בראשך ובפיך, וחבל שכך.

פעם הבאה, לפני שאתה נכנס ככה לדיון ומשתלח בכל מי שמעז לעלות בדבריו דברים שלא עומדים בקו אחד עם מה שאתה מאמין בו, אני מציע לך בחום להירגע, לחשוב קצת מה הכותב רוצה ולמה הוא מתכוון, ואם זו לא בקשה מזגמת, אז גם לענות בצורה תרבותית ולעניין.

ואללה "פנינם לחג"

קם בן עשרה שואל שאלה וכשהתשובה לא מוצאת חן הוא סותם פיות.

מההגדה של פסח :
"רשע" מה הוא אומר ? מה העבודה הזאת לכם ? לכם ולא לו. ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר. אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו: .............

מהצבא לא מרוויחים זוהי זכות חובה לשרת בו.

הוא נתן לי דוד הרוג בשיירת יחיעם (תש"ח בשבילך), דודה נכת צה"ל, דוד פצוע באום כתף,(ששת הימים) אבא שנרט מכדור בברכו בששת הימים בכיבוש ירושליים (צנחן מה לעשות). שן שבורה וצלקת בזרוע ימין. הרבה לילות ללא שינה, אבדן חברים, ניחום אבלים, לילה ללא שינה (צלקות נפשיות?) כשהתרסקו המסוקים מעל שאר ישוב (30 שנה אחרי שמסוק של הגדוד שלי התרסק בבקעה) כשהכל צף ועולה מחדש והלב לא מוצא מנוח.אבדן בנים של חברים וילדים שתרמתי לחינוכם (עקדת יצחק?) מילואים רבי שנים (שתמיד באים במועד הלא מתאים). נסיעות אין סופיות לביקור הילדים ששרתו (ומשרתים) בצה"ל בכל טקס ובכל חור אפשרי. והתנדבות למילואים הרבה מעבר לגיל הנדרש עד היום כשאני כבר סבא.

כספית לא הרווחתי כלום..............
מקצועית למדתי המון (גם להרוג ביעילות)
חוייתית ואוו המון!
האם זה נורמלי ? לא!
נורמלי זה לרצות להיות צעיר וילד כמה שיותר..................לטייל לבלות לאהוב להנות.

הצבא הוא גוף לא נורמלי שמנסים לדחוס לתוכו אנשים נורמלים (לא תמיד זה מצליח).
והוא נועד למטרה אחת בלבד "צבא ההגנה לישראל" - או במילים אחרות להבטחת קיומנו הפיזי כאן.
לא תמיד זה מצליח אבל אין ברירה - אם רוצים מדינה (אפשר גם להחליט שלא) צריך גם צבא כרע הכרחי. אמא ללוחמים כתבה שהיא קיבלה אותם חזרה יותר בוגרים יותר טובים ? אולי (אני לא בטוח שהיא מכירה גם את כל הצלקות) יש לי חברים לדרך שנושאים צלקות פיזיות ויש כאלו שנושאים אותם פנימה והן לא פחות קשות.

אין בליבי דבר נגד אנשים שלא משרתים בצבא אם הם לא יכולים, ואו פוחדים - זה בסדר לפחד. ואדם שמפחד לא יכול להיות לוחם לא מפני שאינו רוצה אלא מפני שלא יכול. בשעת אמת זה עלול להפריע. היה איתנו בחור שבטירונות היה "אריה" כושר גופני יוצא מהכלל מעולה באימונים, חטף הלם קרב בהתקלות הראשונה ולא חזר ללחימה. זה לא עושה אותו אדם רע.

ישנם אנשים שעקב אי התאמתם למערכת הצבאית (או שהמערכת הכבדה הזו לא מסוגלת להתאים עצמה אליהם) הם מבכרים על פניה שרות לאומי כזה או אחר, אני מסיר בפניהם את הכובע בלי שמץ של ציניות.

הסוג שאיני מכבד זה של אנשים שמשתמטים או מכחישים.
משתמטים בגלל דלקת קרום החשק או הקושי שבהתמודדות, כי זה לא כדאי, כי בזמן שאחרים שורפים שלש שנים ויותר אפשר לצבור הון נכסים ותק בעבודה. סוג של פרזיטים.
וסוג המכחישים הוא בעייתי - יש להם בעיה לשרת אך תחת לטפל בה ואו להמירה בשרות לאומי הם מצדיקים את השתמטותם בכל מיני שאלות של "מה יוצא לי מזה? למה צריך את זה? "אני לא אהיה רוצח" ועוד.
פצפיזם (אפשרי אם מומר בשרות לאומי) זה מצויין לנורווגיה - קצת בעייתי כאן.
כתושב ישוב ספר כל לילותי כשאני ישן מישהו מסייר על גדר המערכת ושומר עלי, כתוצאה מכך הוא גם מרחיק את האפשרות שאוכלוסיה רחוקה מהגדר תהיה עוד יותר רגועה ופחות חוששת.
מישהו עושה את העבודה - זאת ההזדמנות להודות לכל הסדירים והמילואים ששמרו עלי עד היום מהיותי ילד ועד היום בו אני סבא.
אני לא רואה איך הדבר הזה ממשיך להתקיים אם אין הבנה שהשרות בצבא הוא זכות חובה לכל מי שיכול.
ויש שאלות שמקומן בסקנדינביה אך לא בישראל - פשוט כי אין ברירה. פשוט מפני שכשסבא שלך נצל מן התופת ההיא היה מי שלפני כן (בינהם גם הסבים שלי) הגיע הנה מתוך בחירה, והחל להקים בית לאומי לעם היהודי. ומה שאני עברתי הוא כאין וכאפס ממה שהם עברו בדרך למדינה. אני שמח שהם בנו את מה שבנו ועוד יותר שמח שסבא שלך יכול היה להיקלט כאן לאחר ששרד מן התופת ההיא.

אתה יודע מה עוד יותר אני שמח שניתנה לי הזכות והיכולת להשיב לך -
לך לשאול את השאלות (שלדעתי מקומן לא כאן) אבל תראה כאן אתה יכול לשאול אותן יש מדינות (גם שכנות)שלא היית מעז להעלות על דל שפתיך רעיונות הכופרים במהותה של המדינה.

אני מתנצל שוב על הרזומה שלי.....(בהחלט לא מתבייש בו ואם הייתי צריך להתחיל מבראשית לא הייתי בוחר בדרך אחרת)

ומקווה שתמצא זמן לעשות את חשבון הנפש עם עצמך ועם "חברך"
בסופו של יום חזון נביאי ישראל הוא צדק ורווחה ולא רווח וצדקה.

מאחל לך חג חרות שמח וגם חג עצמאות שמח.

תודה על הנאום.. יש לך אחלה יכולת להרביץ ציונות ב- "בני עשרה" לפי הגדרתך.
במקומך הייתי מסתובב בין בתי ספר, ומעביר את המסר למי שבאמת צריך לשמוע אותו (אני רציני). חבל שהוא היה מיותר במקרה זה.

לגבי התגובות שלי לאנשים אחרים, אני לא רואה זאת כ-"סתימת פיות" לפי הגדרתך.. פנו אלי בטון מסויים, אז עניתי באותו טון. אני לא רואה בזה משהו פסול.

עכשיו באמת כל הכבוד על הרזומה. אין מה להתנצל. במקומך הייתי מתפאר בו.
רק חבל שאתה חושב שאני משתמט, כי אתה טועה. ו- "להעלות על דל שפתי רעיונות הכופרים במהותה של המדינה"? אתה בטוח שאתה בשרשור הנכון? תקרא אותו שוב..
כמו כן, את חשבון הנפש שלי אשמור לדברים חשובים יותר, אבל תודה על העצה.

יום טוב.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי argoman תודה על הנאום.. יש לך אחלה יכולת להרביץ ציונות ב- "בני עשרה" לפי הגדרתך. במקומך הייתי מסתובב בין בתי ספר, ומעביר את המסר למי שבאמת צריך לשמוע אותו (אני רציני). חבל שהוא היה מיותר במקרה זה. עכשיו באמת כל הכבוד על הרזומה. אין מה להתנצל. במקומך הייתי מתפאר בו. רק חבל שאתה חושב שאני משתמט, כי אתה טועה. ו- "להעלות על דל שפתי רעיונות הכופרים במהותה של המדינה"? אתה בטוח שאתה בשרשור הנכון? תקרא אותו שוב.. כמו כן, את חשבון הנפש שלי אשמור לדברים חשובים יותר, אבל תודה על העצה. יום טוב.

אין במה להתפאר אלא להודות לשר ההיסטוריה על הזכות שניתנה לתרום ולהחזיר עבור מה שקיבלתי.

אין שמח ממני להיות טועה במקרה שלך.

(לא היה בי"ס שאליו הוזמנתי או הזמין עצמו למטווח ונענה בשלילה.)

חג שמח

סף סוף תשובה שאני מסכים איתה.
תודה.
החזרת לי את האמון באנשים.

A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון

Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...

הצבא תולש אותך (בין לילה) מסביבה נוחה ומרופדת, אל תוך סביבה אחרת, שונה מאוד, ובעיקר: ממש לא בנוייה סביבך. מכיוון שלא תמיד אתה כמהה לכך - "מורעל" - זו דווקא התנסות חיובית מאוד ותורמת (לרוב האנשים).

.

כאמא ששני בניה השתחררו לא מכבר יכולה להעיד כי שלחתי ילדים לצבא וקבלתי אנשים בוגרים אחריו.
(ולא בגלל הגיל הכרונולוגי).
קבלתי ילדים בוגרים (סליחה שכותבת ילדים ,אך הם מבחינתי תמיד ילדים שלי),עצמאיים הרבה יותר, מסתכלים על החיים באופן אחר, קבלו פרופורציות על דברים, נפשית הרבה יותר מחוסנים ,מעורבים חברתית ופוליטית הרבה מאשר קודם לכן, אוהבים יותר את המדינה (כי כעת מכירים כמעט כל שביל ושיח).קבלתי ילדים שיש בעייה חושבים על פתרונה בדרך הנכונה והמהירה ביותר.
וכדי לחדד אספר קוריוז.
בני ליווה קבוצה מתגלית. כשחזר ספר שהחבר'ה האמריקאים היו בני 27-28. שאלתי האם מצא איתם שפה משותפת (הרי הוא רק בין 21). תשובת בני הייתה : "אמא, הם תינוקות, הם ילדים שעדיין לא התבגר" זה ממצא את הכל.
והדבר בחשוב ביותר מלאו את חובתם שזאת גם זכות גדולה.

חג שמח לכם.

אמא

אני מכיר עוד אמא שחושבת כמוך.
היא אם לשישה, מהם ארבעה כבר גמרו שירות מלא (שניים מהם עם חתימת קבע), אחד בשירות סדיר ואחד לפני.
היה לה קשה מאוד בחלק מן הזמן, אבל בראיה לאחור היא מתעקשת בנחישות שהכל היה שווה והתמורה יקרה מפז.
אני מעריץ אותה על מפעל החיים הזה, וחושב שאת מסכמת במילים קולעות ונכונות את דעתה על השירות.

אז כל הכבוד לך, בהצדעה.

חג חירות ופסח שמח לכולנו, לכל השותפים לדרך.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

הצבא מועיל להרבה אנשים בהרבה מקרים, וגורע להרבה אנשים בהרבה מקרים.

להבטיח לעצמך שלך הוא יוסיף ולא יגרע - קשה להתחייב.


יש כאלו שבצבא עוסקים בתחום מסויים שמביא אותם לאזרחות עם נסיון וידע רב והם "נחטפים",
ויש כאלו שהצבא כביכול "בזבז" להם שלוש שנים שהם יכלו ללמוד ולרכוש נסיון.

יש כאלו שהצבא חישל אותם ויצק משמעות וראייה עמוקה יותר על החיים,
ויש כאלו שיצאו מהצבא בלי להשתנות בכלל.

יש כאלו שהצבא חישל אותם לעמוד באתגרים,
ויש כאלו באפריקה שמגיל 3 עומדים באתגרים פי כמה מהצבא - אז נלך לאפריקה?

יש כאלו שמתו וכאלו שנפצעו..


בקיצור, מה תכלית השאלה "מה הצבא יתן לי", זה מה שאני מנסה להבין.

אם תחליף את השאלה "לשם מה עלי להתגייס" או "למה לעשות צבא" אני מבין את השאלה, ואפשר לדון בזה.
אבל "מה הוא יתן לי" - הצבא לא בא כדי לתת לך שום דבר. ואם זו הגישה של מישהו אז לא משנה מה הוא יקבל מהצבא ומה יש לו, הערך של החיים שלו נמוך בהרבה ממי שהיה בצבא ויצא משם עם עור מחוספס וצלקות בלבד.

חלק לא קטן מהמגיבים פה באים מעמדה של התגוננות וזה חבל מאוד. אף אחד לא חלק על העובדה שחשוב וחובה להתגייס, השאלה היתה איך אתה יוצא מהצבא ובמה הוא מתבטא בשארית חייך.

הקדמה: אני משתחרר בקרוב והייתי בשני המחנות שעליהם אתה מדבר - חצי מהשרות הייתי לוחם וחצי שני הייתי בתל השומר (אני נמנע בכוונה מהמילה ג'ובניק שמקבלת סטיגמה של מפונק שלא תורם ועושה כלום 3 שנים ועדיף שלא היה מתגייס - עד כמה שזה לא נכון ברוב המקרים).

בסופו של דבר זה לא משנה הרבה אם אתה לוחם או לא (אם כי עוזר להיות לוחם), אם אתה רוצה ומנסה אתה תרוויח מהצבא והצבא ירוויח ממך ואם לא אתה תרקב. בשני המחנות יש את האנשים שכל היום מתבכיינים על כל דבר. לא משנה כמה התנאים טובים ביחידה שלך תמיד יהיו את אילו שלא יהיו מרוצים, ומזה צריך להתרחק כמו מאש. אדם שמסתכל על הדברים הטובים תורם הרבה יותר ובכך תורם גם לעצמו.

הצבא מייצר הרבה חוויות לחיים. בצבא אתה עובר דברים שלא חשבת שאי פעם תעבור. מעטים הם האנשים שלא היו בשריון ומבינים את ההנאה שבטנק.

בנוסף אתה מכיר אנשים שלא היית פוגש אחרת וכך מבין את החברה ואת המניעים החברתיים - תרבותיים - פוליטיים של קבוצות מסויימות שאחרת לא היית מבין. אותם אנשים הופכים לחברים מאוד טובים שלך בעקבות החוויות המשותפות והקרבה הבלתי נסבלת.

מהצבא לא רק מרוויחים. אין אדם בצבא שלא נתקל באטימות, בבירוקרטיה וב"טימטום צבאי" ואם תחפש את המילה "הגיון" באימייל הצבאי (Ctrl-K) לא תמצא. אין אדם שיצא מהצבא בלי הבנה יותר עמוקה של המילים "יאוש" ו"תסכול".

ובכל זאת אני חושב שאם מנסים אפשר להרוויח מהצבא הרבה יותר משמפסידים. אנשים יוצאים מהצבא הרבה יותר בוגרים, עם הבנה יותר עמוקה של החיים במדינה הזאת. אנשים רבים שנכנסים לצבא "מעופפים" יוצאים עם רגליים על הקרקע.

אני אישית חושב שיצאתי נשכר מהצבא ובטוח שהצבא יצא נשכר ממני.

ובכל זאת, עד מתי אוג' 05

אני קורא ואני ממש לא מאמין.

אני ממש לא מסכים עם אף אחד פה. אפילו לא תשובה אחת שתניח את דעתי.

בוא נבחן מקרה פשוט של "ישראל ישראלי" הישראלי הממוצע.
הוא לא מרמת אביב ג' ולא משדרות, סתם מעיר ממוצעת באמצע, עם ציונים ממוצעים, חברים ממוצעים וחוויות רגילות ונפוצות עד מאוד.
אז מה קורה לישראל עד שהוא מגיע לגיוס בגיל 18???

1. יש לו משטרה שהגנה עליו. סביר להניח שאף אחד לא ירה בו ברחוב "סתם כי בא לו", שאף אחד לא ניסה פשוט להתנחל בבית של ישראל "כי הוא יכול" וזרק את ישראל לרחוב ושהוא מסוגל לחצות את הכביש בבטחה, כי אנשים בסה"כ די מצייתים לתמרורים. אז נכון, זו לא המשטרה המושלמת,אבל היא אפשרה לאדם הממוצע להגיע לגיל 18 בחיים, עם כל האיברים שלו, ובלי טראומות שמונעות ממנו לתפקד.
2. הוא למד. לימודים זו זכות שבחלקים נרחבים של העולם לא מובנת מאליה. הוא למד בגן, למד בבי"ס ובתיכון, שרמתם אמנם לא טובה כפי שהיינו רוצים שתהיה, אבל רמתם גבוהה מאוד ביחס לממוצע העולמי. למרבית ילדי העולם, ולמעשה לרובם המכריע פרט לצפון אמריקה ולמערב ומרכז אירופה אין בכלל את האפשרות לרכוש השכלה ברמה הזו. טיוואן, סינגפור ודרום אפריקה הן היוצאות דופן הנדירות. המקרה הנפוץ הוא של זמביה, בוצואנה וכל אותן רפובליקות מרכז אסיאתיות שאף אחד לא זוכר את שמן. ברוב העולם הידע שמוקנה פה במסגרת התיכון, מוקנה רק במסגרת האוניברסיטה אם יש בכלל כזאת. אל תסתכל רק על ארה"ב. יש שם רק 300 מיליון תושבים, וגם מאלו הרבה מהם לא מרוויחים מספיק בכדי לתת לילדיהם את ההשכלה הממוצעת שניתנת פה. ביחס לממוצע העולמי אנחנו במצב נהדר.
3. ההורים שלו יכלו לתמוך בו כלכלית. נשמע מופרך שאני מציין את זה, הא? אבל זה לא כך. ב 2007 רמת האבטלה פה הייתה 6.6. בזימבאבואה, מדינה עם מכרות זהב ויהלומים, שבשנות השבעים כונתה "the bread basket of Africa" יש 80% אבטלה. לא מרצון, מאונס. כי אין מקומות עבודה. בג'יבטי יש מעל 40%, במקדוניה 35%, הממוצע העולמי עומד על 30% אבטלה - 3 מתוך עשרה לא יכולים להתפרנס. ולישראל ישראלי יש בממוצע לפחות הורה אחד מפרנס.
4. ישראל ישראלי לא מת ברעב. נשמע מגוחך, אבל ממש לא. בארגנטינה, מדינה לא הכי זולה בעולם בלשון המעטה, יש מעל 17% שמשתכרים בממוצע פחות משני דולר ביום. נסה לחיות שבוע משבע שקל ביום, תגיד לי מה מצבך. קו העוני המוצהר של ישראל הוא 7.3 דולר ליום. כמעט פי 4. בברזיל יש מעל 20% אנשים כאלו, בפנמה שחיה על סובסידיות ארה"ב יש 18%, בדיוק כמו בטורקיה. אנחנו ד"א לא מופיעים בטבלא של "פחות משני דולר ליום". אין מספיק אנשים שעונים לקטגוריה בכדי שנחשב "מתאימים סטטיסטית" למחקר.
   
5. יש לנו צבא ששומר על שקט יחסי, שאפשר לישראל שלנו ליישם את יתר הזכויות שהמדינה נתנה לו. מופרך? ממש לא. במלחמה הגדולה האחרונה באפריקה השתתפו צבאות של יותר מעשר מדינות. המלחמה שהתנהלה ברובה על אדמת קונגו (זאיר) (אבל גם על אדמות רואנדה, בורונדי, אנגולה, וסודן) כללה צבאות מזמביה, זימבבואה, נמיביה, אנגולה, צ'אד, אוגנדה, רואנדה, בורונדי, קונגו (3 צבאות שונים, לא באותו צד, תחת השם קונגו, וצבא נוסף ל"שחרור" זאיר - השם הישן של קונגו), לוב, סודן, הרפובליקה של מרכז אפריקה, ואני בטוח ששכחתי עוד כמה פחות חשובות - וזה לא כולל כמה עשרות ארגוני גרילה זעירים, בעלי מצעים פרטניים שנלחמו נגד כולם ומכונים "מאי-מאי". היא נמשכה מ97 ועד 2005, הביאה לפשיטת רגל כלכלית של מספר מדינות (זימבאבואה בראשן), להשמדת כלל הצבא של חלקן (בוצואנה ששלחה את כל הצבא והוא נמחק כלא היה) ומנעה יכולת קיום חיים סדירים מכשליש מאוכלוסיית אפריקה. אפילו בשדרות המופגזת תמידית ילדים הולכים כל יום לביה"ס ומבוגרים הולכים לעבודה. זה ממש לא טריוויאלי.

אני יכול להמשיך עוד ועוד על התשתיות שאנו אוהבים להתלונן עליהן, אבל עדיין רובנו נוסעים בכבישים האלו ונשארים בחיים, על זה שלמרות שאנו בוכים על מחירי הדלק -יש לנו דלק זמין ואת היכולת לקנות אותו - זכויות לא מובנות מאליהן ברוב העולם כיום לאחר שמחירי הנפט הגיעו למאה דולר לחבית, את מד"א, את היכולת לבחור בין עשרים סוגי לחם בסופר ועוד ועוד ועוד...


אתה שואל מה הצבא נותן לי.
אני עונה שהצבא נותן לך את היכולת לשלם את חובך לחברה.

אחרי ששילמת את חובך, תחזור אליך ותגיד לי מה אתה רוצה לעשות במדינה הזו (ללמוד, לעבוד, להקים משפחה) ואני אגיד לך באיזה מטבע המדינה בחרה לגבות על שרותיה (מילואים ומיסים).

הבנת?

A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון

Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...

נכון ביותר.
הכנסת באופן מושלם את כל הסיבות הטובות לברך "שהחיינו" בכל יום עצמאות וחג פסח (חג החירות).

כתוב היטב, מסכם נהדר את דעתי שלי בעניין.

בקיצור, כל הכבוד.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

ציטוט:

במקור נכתב על ידי argoman האם בכלל יש, ואם יש אז איזה יתרון יש לו על פני אדם שלא מתגייס, ובמקום זה הולך לעבוד או ללמוד? מה האדם מקבל מהצבא במהלך שלוש שנים שהוא נמצא בצבא? אשמח לדעה שלכם בעניין.

-לא יכולתי שלא להיזכר במה שאמר קוהלת, פרק א' פסוקים א'-ב':
א דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד, מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם. ב הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל.
(רקע: המסורת מייחסת לשלמה המלך שלושה ספרים: שיר השירים, משלי, וקוהלת.
נאמר שאת שיר השירים כתב שלמה המלך בצעירותו, את משלי בבגרותו, ואת קוהלת בזקנתו. )
שימו לב איך קוהלת כותב את ההתחלה של הספר שלו - הוא מתחיל בסוף!
הוא לא מפרט ומסדר מסה פילוסופית ואז מגיע למסקנה, לא, הוא מתחיל בקביעה נחרצת שאינה משתמעת לשני-פנים. הכל, ה-כ-ל, הכל הבל הבלי הבלים!
פסוקים ג'-ד':
ג מַה-יִּתְרוֹן, לָאָדָם: בְּכָל-עֲמָלוֹ--שֶׁיַּעֲמֹל, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. ד דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא, וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת.
מי יתרון לו, הוא שואל, לאדם שעובד כל החיים שלו על אדם שאינו עובד? דור הולך ודור בא, והארץ לעולם עומדת.
פסוקים ה'-ו':
ה וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ, וּבָא הַשָּׁמֶשׁ; וְאֶל-מְקוֹמוֹ--שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא, שָׁם. ו הוֹלֵךְ, אֶל-דָּרוֹם, וְסוֹבֵב, אֶל-צָפוֹן; סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ, וְעַל-סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ.
כאן מתחיל תיאור ספרותי-ציורי לכך ששום דבר לא משתנה בעולם. השמש זורחת במזרח ושוקעת במערב, הרוח נושבת לדרום, הולכת לצפון ואז שוב נושבת לדרום וחוזרת לצפון וחוזר חלילה.
פסוקים ז'-ח':
ז כָּל-הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל-הַיָּם, וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא; אֶל-מְקוֹם, שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים--שָׁם הֵם שָׁבִים, לָלָכֶת. ח כָּל-הַדְּבָרִים יְגֵעִים, לֹא-יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר; לֹא-תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת, וְלֹא-תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ.
כל הנחלים הולכים אל הים, ככה תמיד היה, ככה תמיד יהיה, אך הים איננו מתמלא והנחלים גם עושים תנועה הפוכה - מן הים אל הארץ.
פסוק ט':
ט מַה-שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל-חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.
כל מה שהיה, הוא שיהיה, וכל מה שנעשה, הוא שיעשה. מלחמות באות ומלחמות הולכת והכל חוזר על עצמו. כיום אנחנו חוגגים את חג הפסח, גם אז, לפני 3000 שנה כל יושבי-הארץ ניסו לכלותנו. המצרים והעמלקים והאדומים והמואבים והעמונים והפלישתים והפריזי והכנעני והאמורי. היום זה הסורים, הלבנונים, האיראנים ועד לא מזמן עם העיראקים, המצרים והירדנים. 3000 שנה, ומה נשתנה?
פסוק י':
י יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה-זֶה, חָדָשׁ הוּא: כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים, אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ.
ואם יש איזה אחד במקרה, שיגיד לך - הנה, הדבר הזה, החישובית למשל, הוא חדש! לא היה עוד דבר כזה מלפניו. קוהלת משיב, איך אתה יודע שלא היה כבר דבר כזה? ואולי היה?
פסוק יא':
יא אֵין זִכְרוֹן, לָרִאשֹׁנִים; וְגַם לָאַחֲרֹנִים שֶׁיִּהְיוּ, לֹא-יִהְיֶה לָהֶם זִכָּרוֹן--עִם שֶׁיִּהְיוּ, לָאַחֲרֹנָה. {פ}
את הראשונים - לא זוכרים. כמה בני נוער יודעים מה הייתה תנועת בית"ר? ופינסקר? ומיהו זלמן שז"ר? ולא צריך לשאול על אישים מלפני רק 60 שנה, אני בטוח שישנם אנשים שגם לא יודעים מי היה בלעם בן בעור.
וגם את האחרונים הוא אומר, אותנו, גם אותנו לא יזכרו! עוד סה"כ 60 שנה, מי בכלל ידע מיהו אולמרט?

פסוקים יב'-יד':
יב אֲנִי קֹהֶלֶת, הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל--בִּירוּשָׁלִָם. יג וְנָתַתִּי אֶת-לִבִּי, לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר בַּחָכְמָה, עַל כָּל-אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, תַּחַת הַשָּׁמָיִם; הוּא עִנְיַן רָע, נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם--לַעֲנוֹת בּוֹ. יד רָאִיתִי, אֶת-כָּל-הַמַּעֲשִׂים, שֶׁנַּעֲשׂוּ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ; וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל, וּרְעוּת רוּחַ.
אני שלמה המלך, שהייתי חכם מכל אדם, עשיתי מחקר מקיף על כל הנעשה תחת השמים, והגעתי למסקנה - הכל עיניין רע! ראיתי את כל המעשים שבני אדם עושים, והכל הבל ורעות רוח!
פסוק טו':
טו מְעֻוָּת, לֹא-יוּכַל לִתְקֹן; וְחֶסְרוֹן, לֹא-יוּכַל לְהִמָּנוֹת.
נכה - לא יוכל להשיב את רגליו, וטיפש - לא יכול להיות חכם, ומכוער - לא יכול להיות יפה.
פסוקים טז'-יז':
טז דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם-לִבִּי, לֵאמֹר--אֲנִי הִנֵּה הִגְדַּלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי חָכְמָה, עַל כָּל-אֲשֶׁר-הָיָה לְפָנַי עַל-יְרוּשָׁלִָם; וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה, חָכְמָה וָדָעַת. יז וָאֶתְּנָה לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה, וְדַעַת הוֹלֵלֹת וְשִׂכְלוּת: יָדַעְתִּי, שֶׁגַּם-זֶה הוּא רַעְיוֹן רוּחַ.
אני קוהלת, הגדלתי והוספתי חכמה והייתי חכם מכל אדם אשר היה מלפני בירושלים.
וידעתי חוכמה, וידעתי גם הוללות (שיכרות) וגם זה - רעיון רוח! גם זה לא מביא לאושר.
ומי שחשב שהפיתרון הוא להיזרק בחוף בהודו ולעשן את עצמו לדעת, קוהלת אומר - גם זה הבל הבלים ורעיון רוח, ולא מביא לאושר אמיתי. כי אחרי הסמים מתחילות ההזיות, הפחד והטראומה, ואחרי השיכרון מגיע ההאנג-אובר, ועדיין אתה נשאר מכור. גם הדברים האלה, קוהלת אומר, לא מביאים לאושר.
פסוק יח':
יח כִּי בְּרֹב חָכְמָה, רָב-כָּעַס; וְיוֹסִיף דַּעַת, יוֹסִיף מַכְאוֹב.
כי ככל שאתה חכם יותר ויודע מה קורה מסביבך, ככה אתה יותר כועס. ומי שמוסיף חכמה לעצמו - מוסיף לכאב שלו. איך אמר סייפר במטריקס? "בורות היא אושר עילאי" (המשפר המקורי: Ignorance is bliss והוא כמובן לקוח מן הספר "1984")

קוהלת מגיע לאמת פילוסופית, הכל הבל הבלים! הכל! בסופו של דבר כולנו מתים ונשכחים, אז למה לחיות? למה לך באמת להגייס לצבא, או לעבוד, או לחיות? מישהו בכלל יזכור אותך ואת מה שעשית? בני-הנינים שלך כבר לא ידעו מי היית!

(קצת התנצלות, אני במקור התכוונתי לצטט רק את הפסוקים הראשונים, אך נסחפתי)

חזרה לעיניין: קודם כל, הרווח שאתה משיג משירות בצה"ל תלוי בטיב השירות.
אם אתה הולך להיות ג'ובניק, למרות שיש לך פרופיל קרבי, באמת מה אתה הולך להרוויח מן השירות? אתה הולך להשחית את זמנך לריק, 3 שנים + מילואים מבוזבזות רק כי לא היה בא לך על קרבי.
אז אם אתה כבר מתגייס לצה"ל, תנסה לפחות להתגייס לשירות משמעותי.
שנית, אני לא מסכים, ברמה העיקרונית, עם הלך-הרוח שאומר שאתה חייב הכל למדינה (חינוך, בריאות, רווחה, בטחון וכדומה), אז מחובתך להתגייס.
הרי המדינה נוצרה בשביל היחיד, בשביל הפרט. וברגע שהיא לא טובה ברמה הפרטית ליחידים, אין שום הצדקה לקיומה.
אז מה אתה בעצם משיג בשירות משמעותי בצה"ל?
קודם כל, אחריות. אנשים סומכים עליך ואתה סומך עליהם. ולא סומכים עליך שתכין שיעורי-בית או משהו כזה, אלא סומכים עליך שתשמור על החיים שלהם, ובאותה מידה אתה סומך עליהם שישמרו על החיים שלך. על הדבר הכי יקר לך.
את האחריות הזאת אתה לא יכול להשיג בשום מקום אחר, וזה בהחלט משנה ומבגר את הבנאדם. וכתוצאה מכך, נוצרת מה שנקרא "רעות לוחמים", שנמשכת מהבקו"ם ועד סוף חייך.
אם אתה מתגייס לשירות קרבי, אז כפי שאמרו פה אתה מגיע למצבי "קצה". וב'קצה' הזה אתה לומד להכיר את עצמך באופן הכי עמוק שאפשר. היכן באזרחות, רועי קליין היה יכול לזרוק את עצמו על רימון כדי להציל את חבריו?
ודבר אחרון חביב, אם אתה לא מתגייס לצה"ל אתה משאיר את עצמך מחוץ למעגל חברתי מאוד מאוד רחב. וזה בהחלט עלול לפגוע בך בעתיד. יכול מאוד להיות שיבחרו אנשים ששירתו בצה"ל על פניך בראיון עבודה למשל. אפילו אם תיהיה מוכשר מהם.
הבאז בתקשורת שההשתמטות מתגברת, אינה נכונה. אני בהחלט מסכים עם כל מה שאומר עבדול אלהזרד בנושא הזה:

ציטוט:

אחוז "המשתמטים האמיתיים" קטן מאוד, כאמור, בסביבות 5% מכל מחזור. הם לא דתיים (שברצונם יכולים גם להתגייס עם מסגרת הטבות שערורייתית ומעוררת קנאה, להשתחרר אחרי חצי זמן ואז ללהג בלי סוף על כמה שהם תרמו יותר מכולם) הם לא עבריינים (שבהרבה מקרים היו שמחים להתגייס ולקבל גישה לחומרי נפץ וכלי נשק, אבל עדיף שלא..) הם לא חולים (שלפעמים רודפים אחרי צה"ל שבורח מהמחלות שלהם כמו מ.. אממ.. מחלה?) ולא משוגעים (יש גם משוגעים אמיתיים בארץ. חלק עדיין יכולים לנהל חיים תקינים, אבל אתה לא רוצה לתת להם רובה או משאית). אז למה החבר'ה האלה לא התגייסו? כי הם התפנקו, או שלא בא להם לבזבז שלוש שנים, או שהם מפחדים שיראו להם את הזין במקלחת או שהם נורא כועסים על מה שהצבא עשה לפלסטינים/עובדי המועצה המקומית חוף עזה. בדרך כלל ה"לא בא לי להתגייס" הזה לא עומד בפני עצמו, ומתבטא בעוד דברים. לפעמים, אבל לא תמיד, גם לא יבוא להם בעבודה, או באוניברסיטה, או עם החברה, והם ימצאו שלל דרכים לאמלל את עצמם ולהאשים את העולם.

"חלוץ איננו חי למען עצמו אלא למען אלה שיבואו אחריו".
-זאב ז'בוטינסקי.

ושוב - לחץ חברתי, גם אם לא ישיר או גלוי, הוא התמריץ הכי טוב בעולם.

כשהייתי צעיר, גדלתי בעיר פריפריה קטנה שגישת הנוער בה לגיוס התחלקה לשני חלקים: אלה שרצו להתגייס כדי לברוח משם, להכיר אנשים ולצאת מהחור הזה, ואלה שרצו לעשות כמה שפחות בצבא כדי לעבוד ולעזור למשפחה (או לתקציב הבילויים שלהם) ואם אפשר אז גם "להסתדר בג'וב" שיתן להם מקצוע באזרחות כמו מכונאי או נהג.

אלה שלא רצו להתגייס בכלל, היו די מעטים ובדרך כלל הגיעו מהשכונות הממש מחורבנות וככל הידוע לי אחד מהם נראה לאחרונה זרוק מסטול מתחת לגשר ואחד אחר דווקא מרוויח המון כסף - אבל בתור קוקסינל בדרום אמריקה שמשכיר את אחוריו לתיירים יפנים עשירים.

הכל תלוי עם איזה חבר'ה הסתובבת. אם החבר'ה שלך התגייסו, ועוד לקרבי, כך גם אתה עשית. כנ"ל המקרה ההפוך.

הדוגמא הכי טובה היא חבר מאותם ימים שקיבל פטור מגיוס מהסיבות הכי מוצדקות שיש - בילדותו היה לו סרטן בראש, מה שהשאיר אותו עם שלל בעיות מוטוריות, בעיות זיכרון וריכוז והפרעות בריאותיות מפה ועד להודעה חדשה. הוא קיבל את הפטור ואז גילה שהוא בעצם יושב בבית ומשתעמם מול המחשב, ואת החבר'ה שלו הוא רואה רק בסופי שבוע - ואז הם מדברים על כל מיני נושאים שהוא לא מבין בהם מה שדי מתסכל.

אף אחד מאיתנו לא ירד עליו כי הוא לא התגייס או משהו. גם לא רמזנו לו שהוא צריך להתגייס - הפטור שלו אולי היה הכי מוצדק בארץ. אלא מה, שהוא גילה שהחברים שלו עברו למציאות אחרת והרגיש שהוא נשאר מאחור.

מה הוא עשה בסוף? הלך והתנדב - בלי טירונות, בלי נשק, עם פטורים והקלות מפה ועד להודעה חדשה. שמו אותו בבסיס פתוח לא רחוק מהעיר, בתפקיד של ספק פקיד-ספק סמב"צ. הוא שנא כל רגע, זה לא נתן לו כלום ואחרי שנתיים הוא שמח שזה נגמר. אף אחד גם לא בא ונתן לו איזה פרס או יחס מיוחד על זה שהוא הלך ובילה עכשיו שנתיים (שירות מקוצר של מתנדבים) בתור חייל, ואחרי השנתיים האלה גם הוא וגם כל השאר שכחו מכל העסק. אלא מה, שבמשך שנתיים כשכולם היו נפגשים בסופ"ש ומקטרים על הצבא הדפוק והשטויות שלו, הוא קיטר איתנו והרגיש בחבר'ה, וזה כנראה מה שהיה חשוב לו.

אינני מסכים עם טענתך ש"המדינה נוצרה בשביל היחיד, בשביל הפרט. וברגע שהיא לא טובה ברמה הפרטית ליחידים, אין שום הצדקה לקיומה".
המדינה היא התאגדות של פרטים שמטרתה לספק לפרטים פתרון יותר טוב באופן ממוצע מזה שהיו יכולים להגיע אליו לבדם, שוב כממוצע.
תשאל מה פתאום עניין הממוצעים כאן? אני מניח שלא תראה כל הגדרה עם ממוצעים במילון או באוניברסיטה, ובכל זאת, אנסה להסביר. למעשה אין לנו כל דרך ידועה לחזות לאילו הישגים יגיע בחייו הפרט.ישנן רק תיאוריות ניבוי סטטיסטיות.
הנה משל-בדיחה ידוע שמדגים זאת-
נניח שאתה מכיר אישה בהריון שילדה כבר שמונה ילדים, מתוכם שלושה חרשים, שני עיוורים, ואחד עם פיגור שכלי. בנוסף לאישה הזו יש סיפיליס. האם היית ממליץ לה לעשות הפלה?
ענית בחיוב? הרגת את בטהובן.

וכמובן השאלה הידועה הזו:
בבחירות הציגו עצמם שלושה מועמדים, הנה נקודות רקע על שלושתם-
מועמד א':קשור לפוליטיקאים מושחתים ומתייעץ עם אסטרולוגים, יש לו שתי מאהבות, מעשן כבד ושותה 8-10 מרטיני ליום.
מועמד ב': הפסיד פעמיים בבחירות, ישן כל יום עד הצהריים, עישן אופיום בהיותו סטודנט בקולג', ושותה וויסקי כל ערב.
מועמד ג': בוגר שירות צבאי ללא אירועים בעייתיים, בעל יכולת מוכחת לדבר אל הציבור ולסחוף אחריו תומכים, צמחוני, שותה לעיתים רחוקות קנקן בירה, ולא היו לו כל הרפתקאות מחוץ למסגרת הנישואין.
נראה כאילו אין דילמה?
מועמד א'- הוא פרנקלין דלאנו רוזוולט.
מועמד ב'- הוא וינסטון צ'רצ'יל.
מועמד ג'- הוא אדולף היטלר הצורר הנאצי.

משלים אלה נועדו להבהיר שלא בטוח שמסגרת המדינה תאפשר לך להגיע הכי רחוק שאתה יכול לבד, אבל באופן כולל מדינה שמנוהלת נכון תספק מסגרת טובה לתועלת הרוב הגדול של תושביה.
מי שרוצה לעצמו את הכי טוב שהוא חושב לעצמו, לא בטוח שמגבלות כמו חוקים ונורמות התנהגות תמיד יסייעו לו "להתקדם" אל מטרותיו האישיות.

לאחר כל הדברים האלה אני רק אציין שאני כן בעד מדינה יהודית דמוקרטית (בסדר הזה) למרות שברור לי שפה ושם תיפגע היכולת שלי להגיע ל"הכי טוב בשבילי".

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

אם נדייק, היטלר לא היה ממש צמחוני - בשר פשוט גרם להר שיקלגרובר להפליץ בכמויות.

הרפתקאות מיניות דווקא היו לו - שרמוטה או שתיים בימי המלחמה, רומן עריותי-משהו עם בת-דודתו גלי ראובל (שלפי מספר שמועות התאבדה אחרי שדרש ממנה שוב ושוב לעשות לו מקלחות זהב), כל העניינים עם אוה בראון וכמובן יש את השמועה שבתור חייל הוא התערב עם החבר'ה שהוא יכול להשתין לתיש בפה והתיש נתן לו ביס בזרזור.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי עבדול אלהזרד אם נדייק, היטלר לא היה ממש צמחוני - בשר פשוט גרם להר שיקלגרובר להפליץ בכמויות. הרפתקאות מיניות דווקא היו לו - שרמוטה או שתיים בימי המלחמה, רומן עריותי-משהו עם בת-דודתו גלי ראובל (שלפי מספר שמועות התאבדה אחרי שדרש ממנה שוב ושוב לעשות לו מקלחות זהב), כל העניינים עם אוה בראון וכמובן יש את השמועה שבתור חייל הוא התערב עם החבר'ה שהוא יכול להשתין לתיש בפה והתיש נתן לו ביס בזרזור.

סוף סוף הגעתי למהות נושא השיחה.אם להוציא מההקשר הטרגי,אפשר לראות את היטלר כהרפתקן לא מוצלח.

ציטוט:

והתיש נתן לו ביס בזרזור.

חבל שלא בראש.


מה לי נתן הצבא?אולי נעשתי קצת יותר אמיץ,נעשתי אדם יותר פתוח..מה עוד..?בסוף השירות קיבלתי פיקדון ומענק ואני הרגשתי את זה היטב,כאשר הלכתי ללמוד.

באופן כללי איני יכול לציין שינוי גלובלי בתפיסתי את העולם,הכל היה די אפור,מתוכנן וחסר מטרה חוץ ממטרה אחת:לסיים את השירות.השירות לא היה מעניין אך היה קשה במיוחד.לא בגלל שבניתי פירמידות(את זה עשו אבותינו במצרים) אלא בגלל שזה אני.רב הזמן הייתי מדוכא,השתדלתי להעביר את הזמן בצורה הכי מכובדת,בלי לעשות בעיות למפקדים ולעצמי.שירות של ג"ובניק.
שאלת ה"מה זה נותן לי" לא עיניינה ולא מעניינת אותי במיוחד,בשיעורי פילוסופיה אנו מתעסקים בנושאים הרבה יותר מעניינים ומיגעים.
אני יודע,שאני נתתי לצבא,ולו במקצת.(וזה ברמת קצת.)
אני מאמין,שאת המשטמתים הפתולוגיים-כלומר האמיתיים-יש להעניש בדרך פיזית או כלכלית,כך שירגישו בזה לאורך כמה שנים.
דרך אגב,בצבא אין הרבה מקום להתפלסות וספירת זבובים,-אתה אמור למלא פקודה כי כך נאמר ולא כי יש בה הגיון.אתה אמור לשרת לא כי זה כיף אלא כי זו חובה וזה לא אמור להיות טעים ומתוק.(גמו שתרופה לא אמורה להיות טעימה.)

אנחנו מדינה חצי מיליטנטית-בכל זאת הממשל עדיין לא צבאי-ויש חובה לכבד את זה,להבין,מי חי סביבנו,ולבדוק אחד לאחד עם עצמך,למה אתה חי פה ולא באוסטרליה,אירופה או אמריקה.אולי מקומך שם ושם גם התנהגותך תתאים יותר?
איני בטוח,כי השירות עושה אותך ליותר בוגר,הוא עושה אותך ליותר אזרח.

שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי student1 מה לי נתן הצבא?אולי נעשתי קצת יותר אמיץ,נעשתי אדם יותר פתוח..מה עוד..?בסוף השירות קיבלתי פיקדון ומענק ואני הרגשתי את זה היטב,כאשר הלכתי ללמוד. באופן כללי איני יכול לציין שינוי גלובלי בתפיסתי את העולם,הכל היה די אפור,מתוכנן וחסר מטרה חוץ ממטרה אחת:לסיים את השירות.השירות לא היה מעניין אך היה קשה במיוחד.לא בגלל שבניתי פירמידות(את זה עשו אבותינו במצרים) אלא בגלל שזה אני.רב הזמן הייתי מדוכא,השתדלתי להעביר את הזמן בצורה הכי מכובדת,בלי לעשות בעיות למפקדים ולעצמי.שירות של ג"ובניק. שאלת ה"מה זה נותן לי" לא עיניינה ולא מעניינת אותי במיוחד,בשיעורי פילוסופיה אנו מתעסקים בנושאים הרבה יותר מעניינים ומיגעים. אני יודע,שאני נתתי לצבא,ולו במקצת.(וזה ברמת קצת.) אני מאמין,שאת המשטמתים הפתולוגיים-כלומר האמיתיים-יש להעניש בדרך פיזית או כלכלית,כך שירגישו בזה לאורך כמה שנים. דרך אגב,בצבא אין הרבה מקום להתפלסות וספירת זבובים,-אתה אמור למלא פקודה כי כך נאמר ולא כי יש בה הגיון.אתה אמור לשרת לא כי זה כיף אלא כי זו חובה וזה לא אמור להיות טעים ומתוק.(גמו שתרופה לא אמורה להיות טעימה.) אנחנו מדינה חצי מיליטנטית-בכל זאת הממשל עדיין לא צבאי-ויש חובה לכבד את זה,להבין,מי חי סביבנו,ולבדוק אחד לאחד עם עצמך,למה אתה חי פה ולא באוסטרליה,אירופה או אמריקה.אולי מקומך שם ושם גם התנהגותך תתאים יותר? איני בטוח,כי השירות עושה אותך ליותר בוגר,הוא עושה אותך ליותר אזרח.

לאר מאמין בענישת משתמטים.
צריך לשפות את המשרתים שרות משמעותי.

כידוע לכולנו צה"ל סובל מחוסר תמידי בלוחמים ועודף מוגזם בעורף (ממשיכם לשרת בשם דגל השיוויון שמת מזמן ובגלל שזה כוח אדם זול וזמין) צה"ל הוא החתול השבע.
אישור שרות לאומי בחקיקה יביא לשינוי משמעותי.
ראשית הצבא יתחרה על ההון האנושי. לשכות הגיוס תראנה כמו שצריך והיחס ישתפר. (חסר להם שלא)
שנית השרות הלאומי שנתיים ושלשה חודשים מכסימום (3 חדשי הכשרה ושנתיים שרות)
חיילים שאינם לוחמים ואינם תומכי לחימה צמודים שרות כנ"ל.
מדים ילבשו רק לוחמים נושאי נשק. כל השאר יבואו וילכו על אזרחי וילבשו מדים רק בשעות העבודה.
במקרה של סיכון מחובתם יהיה לסייע לקטיעת הארוע באיבו.
(יקטין את הסיכון לחטיפות בלתי חמושים ואת ביזיון לבישת המדים ע"י מי שאינם "חיילים")
כל מי שישרת כלוחם ימשיך על פי הצורך (וצריך) בשכר הוגן.
כמו כן יצבור נקודות זכות להטבות במס, בתור ללימודים ולקבלת עבודה מהמדינה.
צריך ליצור תגמול שיהיה כדאי. וכל בר דעת שיכול ירצה לשרת ולא ההפך. עצם זה שעל מדים יסתובבו רק חיילי אמת ישנה את היחס של הציבור לכל מי שעובר על מדים.
באמת אין צורך שרמת שרונית שמשרתת בקיריה תבוא על מדים. תגיע (תחליף בגדים כמו אחות בית חולים) ותחזור על אזרחי. ואם אין צורך אפילו שתשרת על אזרחי שרות לאומי. (אגף צבאי מול אגף אזרחי)

לא עונשים אלא תגמולים למי שנותן.

למיטב ידיעתי מי שלא אוכל בשר הוא צמחוני. גם את הארוחה האחרונה שלו (מין רביולי ברוטב שבישלה עבורו טבחית טירולית שבטח הכירה קצת מאיטליה) אכל כצמחוני, וכך גם שרידי החצר הביזנטית שלו, שבילו אותה יחד אתו.

לגבי הרפתקאותיו המיניות: יש בעיקר שמועות שצצות בכל פעם שמי שחושב שכך אולי יסביר את התופעה הלא מוסברת, בודק את העניין (בדיוק כמו "שורשיו היהודיים" לכאורה). עם כל העיסוק ה"אמריקאי" בעניין השולי הזה - כמה אירוני - עוד לא נמצא מי שיוכיח שהיטלר, איך נגיד... זיין....

מסתבר שלאיש הרגיל, או הפחות רגיל, קל יותר להניח שהיטלר היה קצוץ זין, לועס שטיחים, בתול או סוטה מין וכו' וכו' בכדי להסביר לעצמו את התופעה הזאת. ככה הנפש מוצאת מנוחה ממחשבות טורדניות. קשישים שזוכרים את שנות ה-30 אולי יזכרו לספר לך שמתחת לפוני המסורק בקפידה הייתה לו "פלטינה" מפציעה במלחמת העולם הראשונה.

.

אם אני זוכר נכון, הוא נהג לנשנש נקניק מפעם לפעם ולא היה לו משהו עקרוני נגד בשר, אלא העובדה שזה גרם לו לנפוח כמו קטר.

היטלר אכן מהווה מקור לא-אכזב לשמועות ואגדות אורבניות - אפשר לומר שזה בגלל שרוצים להעניק נופך חייזרי לרודן רוצח ההמונים, אבל מצד שני סטלין ומאו לא מפרנסים תעשייה כזו של סיפורים - על סטלין יש רק את הקטע ש"עשו לו הליקופטר" בסמינר לכמרים, על מאו מספרים שאהב ילדות קטנות (במובן שמייקל ג'קסון אוהב ילדים קטנים) וזהו בערך..

ואני חושב שיש לי קילומטראג' קצת חולני בעניין. למיטב זכרוני היטלר היה זולל בשר בוהמייני רגיל, עד שהפך צמחוני ובמידה מסויימת נגעל מעצם המחשבה שיאכל חיות. הוא גם ליגלג בכמה הזדמנויות, כשיה לו מצב רוח, על מקורבים שהיו מסובים לשולחן בעניין תאוות הבשר שלהם. אם תחפש ב axishistoryforum

"hitler vegiterian

או משהו קרוב, תקבל שפע של דיונים ומקורות. דווקא מכל ההתנהגויות והסתירות, הצימחונות נתפסת בעיני כיותר "רגילה".

.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Shavit69 שנית, אני לא מסכים, ברמה העיקרונית, עם הלך-הרוח שאומר שאתה חייב הכל למדינה (חינוך, בריאות, רווחה, בטחון וכדומה), אז מחובתך להתגייס. הרי המדינה נוצרה בשביל היחיד, בשביל הפרט. וברגע שהיא לא טובה ברמה הפרטית ליחידים, אין שום הצדקה לקיומה.

נחמד ויפה שאתה לא מסכים עם זה שאתה חייב הכל למדינה.
בלי המדינה הזו, סביר להניח שהאזור הזה היה עוד מדינה ערבית חסרת נפט עם הרבה מיעוטים. רוצה דוגמאות למדינות כאלו? קח את תימן, אלג'יר, מצרים, סודן, תוניס, עומן וצ'אד (בטח שכחתי עוד מישהו).
אז אתה באמת רוצה להגיד שלי שבלי המדינה הזו היית מגיע למה שהגעת אליו כאן?

תחשוב שוב.
המדינה הזו נותנת לאזרחים שלה הרבה יותר אפשרויות מרוב המדינות בעולם.

אני ממש לא יודע איזה עולם אתם חושבים שאתם חיים בו, אבל תפתחו את העיניים ותסתכלו מסביב. אתם חיים בסרט כנראה.
תשוו את הנתונים של ישראל לממוצע העולמי ע"פ UNESCO בכל תחום שתבחרו.
השכלה, מדדים כלכליים, רפואה, זכויות אזרח, רק תבחרו.
המדינה הזו נתנה לכל אחד מאיתנו הרבה יותר ממה שיש לממוצע העולמי להציע.
אם תשוו אותנו רק למדינות שדומות לנו (מדינה קטנה, עם בעיות ביטחון מהותיות ללא משאבים כלכליים) הפערים בינינו ליתר העולם רק יגדלו.

איך אתם לא מודעים לזה?
ואם אתם כן מודעים, ובוחרים בצורה מודעת לקחת את מה שאתם יכולים, לנצל עד תום, ולא לתרום דבר בחזרה - תעשו לי טובה אישית ותלכו מפה. כמה שיותר מהר וכמה שיותר רחוק - יותר טוב.
הדבר האחרון שאנחנו צריכים פה זה חבורה של פרזיטים א-סוציאליים.

A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון

Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...

הרוב משכנעים את עצמם כאילו הצבא נתן הם משהו, הפך אותם ליותר בוגרים, אחראיים וכו'.
שכנוע עצמי זה נחמד כדי לא להרגיש פראייר. צעירים במדינות אחרות לא פחות בוגרים.
אם השירות הצבאי באמת היה הופך אנשים לטובים יותר, אתה לא חושב שהיינו מרגישים את זה?

אני לא מרגיש שבוגרי צבא, בוגרים יותר, נחמדים יותר, אדיבים, איכפתיים..
ההפך הוא הנכון, במדינה הזאת יש אפס סולידריות כלפי חלשים, יש הרבה גילוי גזענות, חוסר סובלנות ועוד ועוד.. מספיק לראות איך הישראלים נוסעים בכביש.

טענת יפה.
אני לעומתך מאמין שהבעיה היא בצורה שבה אנשים נכנסים אל הצבא, שבהכללה אומר כי הם נושאים מטען ערכי קטן וקלוקל בשל הורים הנוהים אחרי תרבות פרסומות, רייטינג, פלאפונים וצעקנות, תרבות ה"מגיע לי, תביא לי", תרבות הבוז כלפי המורים, תרבות האי-התערבות ואי חינוך פעיל של ילדיהם (התעלמות ואי-התערבות אינם מילים נרדפות למתן חופש לילדך) וכמובן מערכת שלמה של בתי ספר שמנוהלת על ידי המדינה ובהכללה לא יודעת לחנך ומתקשה אף במתן השכלה ללקוחותיה (ראה עניין ריבוי שגיאות הכתיב בהודעות כאן בפורום, ואינני מתכוון לעולים חדשים כי להם מותר).
אחרי שמונה עשרה שנים שכאלה, שנתיים שלוש שירות צבאי מתקנות המון המון לדעתי. אני משוכנע שאם ההורים ימלאו חובתם כהורים כלפי ילדיהם ולא יחשבו על עצמם רק כבני אדם מבוגרים כרונולוגית, העסק ימריא.

לדעתי, הכשלון הגדול המהותי של הזרם החילוני בעם ישראל הוא חוסר יכולתו להציע תוכן ומערכת ערכים כוללת ומקיפה לבניו. משהו מעין "חוקה" של תרבות חילונית. לזרמים ה"דתיים" יש מערכות ערכים כוללניות שכאלה, ועל כן מצליחים להעמיד שם דור אחרי דור של אנשים שהולכים לאור ערכים וכללים מוגדרים ואחידים, בכל זרם לפי שיטתו.
עכשיו, במקום "פלורליזם" (ריבוי אפשרויות, כל אחד יכול לבחור בעקרונות או באפשרויות שיש להן הגדרה, תיאור וקיום עצמאי) התפתחה כאן תפישה ריקה של "יש הכל". כשיש הכל ואפשר הכל והכל באותה עוצמה ונגישות, ברור שמי שאמור להבין מה יש ולאן ללכת יתבלבל.
ניתן להדגים זאת על ידי המושג דרך. לדרך יש רוחב ניתן לזיהוי, שוליים מוגדרים אר מעבר להם אמנם יש קרקע וניתן לדרוך אך זה בכל זאת מחוץ ל"דרך". אם אין "דרך" כל אחד יכול לדרוך בכל מקום והתוצאה היא חוסר סדר, חוסר אחידות, חוסר מכנה משותף לעוברי האורח.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

ציטוט:

אם השירות הצבאי באמת היה הופך אנשים לטובים יותר, אתה לא חושב שהיינו מרגישים את זה?

אני בהחלט הרגשתי הבדל בבגרות בין טוראים חדשים בתפקיד לסמ"רים- גם כשהטוראים היו הנדסאים בני 20.

נו בטח.. הם כבר רגילים לקבל פקודות.

מזכיר לי שיש כאלה שאומרים שבלונדיניות יפות הן רעות יותר: השאלה היא יותר איפה אתה עומד ולא איפה הבלונדינית האלמונית עומדת. אני לא רואה איך השירות הצבאי הופך (את אלה שהיו חיילים של ממש ולא עציצים באיזו משרד ליד קניון) אנשים לילדותיים יותר. אם נניח ששלוש שנים במסגרת כזאת חייבים לעשות שינוי כלשהו, אז איפושהו צריך להיות שינוי: לכאן או לכאן.

ואני לא רואה איך בחו"ל הנשגב (אמריקה ואירופה לצורך העניין) אנשים "בוגרים לא פחות" - שוב, לא מנומסים או סובלניים, אלא בוגרים. המצב שאני מכיר הוא הפוך לגמרי, מה שחזיר אותנו למקום שבו התחלנו: כל אחד משכנע עצמו במה שנוח לו.

.

וגם אם ישראלים בני 21 יותר "בוגרים" מאמריקאים, מי קבע שזה דבר חיובי?

ובמיוחד בארץ. אין לנו זמן להתעסק בחרטה ומי שרוצה לדאוג לעצמו ולהתקדם בחיים חייב להיות בוגר ואחראי.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי MinuteMan ובמיוחד בארץ. אין לנו זמן להתעסק בחרטה ומי שרוצה לדאוג לעצמו ולהתקדם בחיים חייב להיות בוגר ואחראי.

ברור. צריך להספיק לכסות על 3 שנים אבודות.

כל אחד אחראי (חוץ מתקלות פיזיות) על ה-3 שנים שלו אם הן יהיו אבודות או מוצלחות. רק אידיוט יקלקל לעצמו 3 שנים.
מה גם שאי אפשר להספיק כלום, אבל כלום! ב-3 שנים האלה במקום שירות צבאי. מי שרוצה "תועלת" פיננסית, אקדמאית, מקצועית יש לזה אחלה מקום בצבא.

דוגמה :

גם אני וגם אתה נלך ללמוד באותו הזמן והגיל (18) הנדסת חשמל ואלקטרוניקה. שניינו נסיים ביחד אחרי 4 שנים. רק שאני למדתי במסגרת העתודה האקדמית ואתה לא. אני מתחיל לעבוד בפרוייקטים בצבא למשך 4 שנים. אתה רק מתחיל לחפש עבודה ואלי גם לא מוצא. נניח שבסוף מצאת ושניינו מסכמים 4 שנים של עבודה. מציעים לי להמשיך בקבע אבל ההצעה ברפא"ל יותר מפתה, לך נניח מציעים קידום.

אתה רואה את ההבדל? ברגע שבנאדם כזה יוצא מהצבא לשוק האזרחי הוא יוצר תיקרת זכוכית, הוא עבד עם טכנולוגיה הכי מתקדמת בעולם, עם האנשים הכי תותחים בתחום ולאף אחד אין סיכוי להתחרות מול זה. אז מה היה עדיף? לצבור 3 שנים ותק במק'דונלדס?

באחריות כל מתגייס "לקבל" מהצבא מה שהוא יכול, מי שמהתחלה ירצה לעשות שירות משמעותי אז גם יעשה שירות כזה ו"יקבל" המון! מתגייס שמההתחלה בוחר לעשות את השירות הלא משמעותי כדי להנות מהטבות קצרות טווח (למשל לחזור הביתה כל יום) למעשה יבזבז 3 שנים למרות שיכול היה לבצע שירות טוב ולמרות שהגיע לתפקיד לא אטרקטיבי במיוחד.

כמו כן קיימים תפקידים מעולים שהם לא קרביים ממערך הכטב"מים ועוד למודיעין ופרוייקטים מעניינים אחרים.

איפה אפשר לעבוד בדיוק בגיל 18? לפני צבא ולפני לימודים גבוהים? בבורגר קינג? נניח אתה גאון מחשבים, נניח שעשית או אתה רוצה לעשות תואר אקדמאי? נצל את העובדה הזאת בצבא. לדוגמה גאון מחשבים ילך לפרוייקטים במודיעין כל נושא התארים האקדמיים יש לעתודה (גם אקדמית וגם טכנולוגית) פתרון + שרות מאתגר, איכותי הכולל קצונה. הרי יוצאי הצבא בתפקידים האלה יוצרים תיקרת זכוכית שאין לך שום סיכוי לעבור.

כל חייל אמור להרוויח את זכותו לחיות פה וגם לתת לאחרים את הזכות לחיות פה. לקחת חלק במשהו גדול ממך ואף היסטורי (אנחנו לא סתם עוד מדינה או עם). אתה מרוויח חברים לחיים. לומד את המושג אחריות - אף אחד לא מחכה לנו בחיים האזרחיים ואז המושג הזה בא לידי ביטוי בך ובסביב שלך ופה בא השוני בניינו לבין בני גילנו בעולם.

כמובן שאפשר לגלוש ולהוסיף עוד המון!

אני אתן את זה מנק' מבט אישית, אחרי שעברתי חצי שירות.

נק' מוצא - לא לוחם! אבל תופס כוננות קרבית (אפוד + נשק צמודים כל השירות, ואני לא מאבטח...).


1. בצבא אתה עושה הרבה דברים פשוט מעניינים/מרתקים. החל מניווטים שזה כמו טיול שנתי ענק וממש כייפי עם הרעל הצבאי והטירוף והכל... דרך הכשרות מרתקות וסדנאות מיוחדות. זכורה לי במיוחד סדרת החניוך בעיר העתיקה בירושלים. שבוע שלם להרגיש תייר בחו"ל!
2. אתה לומד מה זה החיים באמת! תוך חודש אתה הופך מילד למבוגר. אתה מבין איך דברים זזים בחיים, אתה מבין מה זה שחיתות, אוזלת יד, דילמות.
3. אתה מתחיל להבין את משמעות הדברים ושואל את עצמך שאלות קשות (ולא צריך להיות לוחם בשביל זה): אתה רואה דברים שלא צריכים להיות, אתה מתלבט אם לדווח או לא וכו'. ולא משנה מה תעשה, זה הופך אותך לגבר ואתה מבין איך הולכים החיים.
4. אתה מקבל אחריות ושיקול דעת. תלוי גם בתפקיד. בתפקיד שלי, פתאום למילה שלך יש כוח, יש השפעה. ולא בקטע מצ'ואיסטי, אלא בקטע של שיקול דעת, אתה יודע שאתה חלק ממסגרת, שמה שאתה עושה/אומר משפיע על אחרים, אנשים לוקחים את דבריך ברצינות, יש לך השפעה. משהו שנכנס בשנים האחרונות בצה"ל חזק (לתת את התחושה שכל אחד חשוב). אתה יכול לקלבל החלטות, לראות דברים זזים כי אתה רצית שכך יהיה, לראות תוצאות, לקחת אחריות לטוב ולרע.
5. הצבא לפעמים הופך אותך למנהל קטן. תלוי גם בתפקיד. במקרה שלי, לפעמים הטלפונים ממשיכים גם בסופ"שים בבית. לפעמים אני מרגיש אשכרה כמו איזה מנכ"ל. צריך לתת ההחלטות, ולא צריך להיות קצין בשביל זה, גם תומכ"ל פשוט יכול לעשות את זה. זה משהו שטוב בצה"ל, הוא נותן הזדמנות לכולם! נותנים לך חופש פעולה, לארגן דברים, להוציא לפועל משימות, בצבא אני לומד ממש הרבה על איך לנהל ולארגן דברים. רואה איך זה מתבצע, משתפר מפעם לפעם. אני היום ברמה שאני יכול להוציא לפועל משימה, שכוללת לוגיסטיקה ועוד המון גורמים שצריכים לשתף פעולה שלא הייתי מאמין שתוך שנה וחצי אגיע אליהם אם הייתם שואלים אותי על זה בסוף י"ב. ורואים איך אותה משימה שהוצאת לפני שנה ואיך היא נראית היום אחרי שנה. רואים שיפור, לקחים שנלמדו. וזה ילווה אותך גם לאזרחות.

"הדברים הגדולים באמת נעשים הרחק מהעין"

"הכשלון האמיתי הוא לא לנסות"

ואני בכלל שואל: נוב' 06 - מתי נקבל כבוד?