אין דבר כזה חייל ישראלי,
יש אבא שקם להסיע את הילדים,
ורק אחר כך עלה על מדים.
יש ילד בן 19 מ"גולני" שגמר ראשון מסע כומתה,
אבל לא יודע איך להגיד "אני אוהב אותה" לילדה מהכיתה.
יש את הקצין שכולם אוכלים ממנו קש,
אבל בלילות הוא כותב שיר נרגש למשקית ת"ש באור הנחלש של הנגמ"ש.

לחייל הישראלי יש דאגות שאין לאף חייל אחר.
רק הוא יודע שבכל פעם שהוא ייצא לקרב,
בשבעים מדינות מישהו יחליט שהוא נעלב.
חמש פעמים ביום אמא שלו מופיעה על הצג של הסלולרי עם פרשנות על המצב,
ואבא שלו צועק מאחורה שפעם היה יותר קשה ושתרד מהקו.
הוא בצבא היחיד בעולם שבו קמים מוקדם כדי לומר "סליחות",
ומאז שהמפקד שלו חזר מהודו יש להם בסיס סגור עם צ'אקרות פתוחות.

זה אפילו לא חשוב באיזו יחידה הוא משרת,
כי תמיד יהיה תימני אחד שקטעים איתו שאתה נופל,
קיבוצניק שמנגן בגיטרה את מאיר אריאל,
מרוקאי שהביא חבילות מהבית וכל הזמן אוכל.
תמיד תהיה המד"סית עם משקפי הדיסטנס שקורעת אותם שחבל על הזמן,
את ההוא שהפסיק לעשן אבל משנורר לכולם,
ואת סרגיי עם הגופייה, שאחרי חמש דקות בשמש נראה כמו פסי חניה אדום-לבן.
ורק בצבא הזה אם יש לך יומולדת בגיא ההריגה,
עדיין תקבל עוגה מהפלוגה.

רק חייל ישראלי תמיד שואל איך המלחמה הולכת,
ותמיד יהיה מי שיזכיר לו את האמת החותכת,
שאין לנו לאן ללכת.
כבר שישים שנה הוא מנסה להחליט מה יותר נורא:
לפספס את אלה שמגיע להם למות,
או חלילה לפגוע במישהו בטעות.
והוא כל כך עסוק בברירה בין טוב לרע,
שלפעמים צריך להזכיר לו להפסיק להיות מודאג,
כי כשהתותחים יורים מוסר הוא בקושי דג.

אין דבר כזה חייל ישראלי.
יש בנאדם שהתגייס כי הוא יודע שצריך,
כולנו באותה הסירה, או שנטבע או שנמשיך.
הרי היו לו דברים הרבה יותר טובים לעשות,
מאשר לעמוד בחום הזה ולחכות להסעות.
לוקח "מאה שנות בדידות" למגדל השמירה,
עין אחת מחפשת מחבלים, עין שנייה גונבת שורה.
הוא לא רוצה לצאת גיבור, הוא מעדיף לצאת שבת,
השבועות שלו עוברים מהר והימים לאט.

זה קטע פשוט מדהים!!

קראתי את זה כבר, קטע יפה. החלק על התימני נכון אגב.

והקטע עם הרוסי?

לא יודע, אני דווקא עמיד.

היה קצין נ"מ.

לעולם אשא דגלך בגאווה

כול מי שאני מכיר בנ"מ הוא רוסי.(אחלה אנשים)

ממש טוב באמת ענק...
כזה משקף את המציאותל בצבא

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

נהנתי לקרוא

יותר בסגנון ''קווים לדמותו של הלוחם הישראלי'', אבל בסדר.

בטח הוא קיבל השראה מהספר "אם יש גן עדן". בשירות בגלי צה"ל לא נראה לי שיצא לו לפגוש את ה

ציטוט:

תימני אחד שקטעים איתו שאתה נופל, קיבוצניק שמנגן בגיטרה את מאיר אריאל, מרוקאי שהביא חבילות מהבית וכל הזמן אוכל. תמיד תהיה המד"סית עם משקפי הדיסטנס שקורעת אותם שחבל על הזמן, את ההוא שהפסיק לעשן אבל משנורר לכולם, ואת סרגיי עם הגופייה, שאחרי חמש דקות בשמש נראה כמו פסי חניה אדום-לבן.

לא שיש לי בעיה עם העובדה שהוא שירת בגלי צה"ל, אבל לפחות שלא יכתוב כאילו הוא העביר את השירות שלו קפוא בנגמ"ש - ושהוא יודע בדיוק על מה הוא מדבר. סתם חנפן.

If you sit, sit. If you walk, walk. Don't dawdle

ומי אמר שהוא מדבר על עצמו .

זה בדיוק מה שאני אומר, ולמרות זאת המאמר נותן הרגשה שהכותב יודע על מה הוא מדבר.

If you sit, sit. If you walk, walk. Don't dawdle

מה זה משנה היכן הכותב שירת? המסר מועבר בצורה חיובית וטובה מאוד.
שירותו של יאיר לפיד לא רלוונטי כאן, חוץ מלכאלה שאוהבים לנפנף בשירות שלו ב"במחנה" כסיבה לכך שהוא האחרון שיכול לכתוב על שירות קרבי.

לעולם אשא דגלך בגאווה

זה עניין סובייקטיבי. אני לא מנפנף בעובדה שיאיר לפיד שירת "במחנה" והעובדה שהוא שירת שם לא מפריעה לי.

לדעתי זה חנפני וציני מצידו לכתוב על הקצין שיושב בנגמ"ש בקור וכותב מכתב לחברה שלו - בזמן שהוא מעולם לא חווה את הדברים האלה. חברים שלו, בני שיכבת גילו טחנו קווים ושבתות והוא כתב לו כתבות היראויות בעיתון שלו. ללכת אחרי זה ולכתוב כתבה על החייל הישראלי, כאילו הוא חלק מההווי הזה - זה מזוייף! שהוא כותב על החייל הישראלי, למה הוא לא כותב על כתבה על לקום ב8 בבוקר, לקנות קפה בעזריאלי להגיע למשרד ולראיין אנשים עד 5 וחצי אחרי הצהריים - אז לקחת אוטובוס הבייתה ובערב לצאת לסרט עם החברה, למה?! כי זה לא מצטייר טוב, זה לא ימכור כמו שצריך וזה יעורר כלפיו ביקורת כל-כך חזקה שהקריירה שלו תלך פארש, למרות שזאת האמת שלו.

שאני קורא מאמר מסויים אני קודם כל בודק מי כתב אותו. אם אין לי שום הערכה כלפי אותו אדם, אז אותו מאמר הוא סתם ערימת מילים נטולת משמעות עבורי. בדיוק כמו בקטע הנ"ל. אבל כמו שפתחתי כך אסיים, זה עניין סובייקטיבי - יש כאלה שמתייחסים למאמר נטו בלי לבדוק מה או מי עומד מאחוריו.

If you sit, sit. If you walk, walk. Don't dawdle

קוראים לזה "אד הומינום" - התייחסות לאדם במקום לדבריו.

קוראים לזה אד-הומינֶם וגם גם אם זו טענה כזו, אין בה כל רע כאשר היא רלוונטית - קריאה בקונטקסט.
יאיר לפיד מתיימר שנים לייצג בפנינו מהי ה"ישראליות",ופה באשכול מהי חוויית "החייל הישראלי". אין דבר רלוונטי יותר מטענה שיאיר לפיד לא באמת מייצג את ה"ישראלי" ולא יודע מהי אותה חווית חייל מדוברת. האם זה בהכרח פוסל את התיאור? לא, אבל לאנשים מסויימים שלא נופלים בפח הג'ל המלוקק של ה"ישראליות" זה גורם לכך להיראות כמחזור ממוסחר ומלוקק של קלישאות ומיתוסים מעדות שמיעה.

"The Nation that draws too great a distance between its soldiers and its scholars
will have its children taught by cowards and its fighting done by fools." Thucydides

"When a true genius appears in the world, you may know him by this sign, that the dunces are all in confederacy against him."
John Kennedy Toole

בכלי שייט, מותר לי לכתוב על הקצין בנגמש? ולהפך?

ואם נקח עכשיו את עמי איילון והוא יכתוב מאמר על פקידות ועובדי רס''ר בצה''ל, זה יהיה בסדר מבחינתך?

מחשבות קריאייטיביות - רן פינקלשטיין
http://copies2011.blogspot.com/

אתה מתחכם או שאתה באמת שואל?

ולמקרה שאתה באמת שואל...

אין לי בעיה שמישהו יכתוב קטע שהוא קצת ציורי לעיתונות. לא מפריע לי שיאיר לפיד לא זרק רימון בטירונות ולא עשה תרגילי פרט וחולייה. מפריע לי הרעיון הכללי יותר: יאיר לפיד מנסה להתחנף אלינו ולקנות את ליבנו בקטע הזה, לרגש אותנו. איך אפשר לרגש ישראלים אם לא בסיפורי צבא על אותם נערים, "מלח הארץ", שלמרות שמגינים עלינו ומחרפים נפשם, הם עדיין ילדים.

אם זאת אכן השקפת עולמו של יאיר לפיד, שהייתה לו את האפשרות לבחור איך להעביר את השירות שלו - למה הוא החליט להמנע משירות קרבי משיקולים כאלה ואחרים? באיזה זכות הוא מדבר על הקבוצה הזאת כ"אנחנו" שהוא בעצם התחמק מלקחת חלק ב"אנחנו" הזה שזה דרש ממנו לוותר באמת על הנוחות שלו, ולא למען אפשרות להציג בהירואיות את השמירה על הקו או על הישוב.

ואם לתמצת, הוא סתם חנפן.

If you sit, sit. If you walk, walk. Don't dawdle

גם הבחור שכתב את "אם יש גן-עדן" לא בדיוק יודע מאיזה צד מטפסים על נגמ"ש.

בצילומים של "בופור" הוא טיפס על נגמ"שים. במו עיניי ראיתי

לעולם אשא דגלך בגאווה

איך זה קשור שהוא לא היה קרבי. לא דיברתי על הדעה שלי בנוגע לספר והיא לא קשורה לדיון.

ובנוגע ל"אד - הומניום", אם זאת הגדרה מקצועית לאיזה שהיא בעיה, אחלה... כך אני רואה דברים, ואני חושב שכך נכון לראות דברים.

ואגב, אם כבר העלת את הנושא - תנסה להיזכר מה רון לשם כותב בסוף הספר. יש שם "גילוי נאות" מאוד ברור לגבי שירותו הצבאי.

If you sit, sit. If you walk, walk. Don't dawdle

רון לשם עשה משהו שאחדים רואים כמעשה גרוע מזה של יאיר לפיד - הוא לקח טקסט אמיתי של חייל קרבי, ובנה עליו ספר שלם שהפך לסרט וכל זאת בלי לבלות יום אחד בקרבי. נכון להיום, מי זוכר את השם רותם יאיר? כולם זוכרים שרון לשם כתב את הספר, כל השאר לא מעניין. גם הויכוח על השחקנים של הסרט בופור היה לטעמי מיותר למדי.

יש הרבה סופרים שכותבים ספרים בלי שעשו מארב אחד מימיהם, יש במאים שקיבלו אוסקר בלי לקפוא דקה במגדל שמירה. אני עשיתי גם את זה וגם את זה, ולדעתי סופר דגול או במאי רציני אני לא אהיה.

בשורה התחתונה, יש מי שיודע להעביר מסר וזה מה שקרה פה. אין מה לחפור מעבר לכך.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

מאה שנים של בדידות, אולי הספר הטוב ביותר שקראתי

סתם קטע למחשבה -הילד בן ה19 שגמר ראשון מסע כומתה הוא סוציומט. הילד שגמר עם כל הפלוגה ביחד את המסע למרות הקשיים הוא גולנצ'יק אמיתי. די כבר עם החרטא "הכי ישראלי" שלו. שישאר הכי תל אביבי בזה הוא מבין. שישאיר את הצבא הקרבי והמילואים שאחריו למי שבאמת היו בו.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי marloweperelab89035 סתם קטע למחשבה -הילד בן ה19 שגמר ראשון מסע כומתה הוא סוציומט. הילד שגמר עם כל הפלוגה ביחד את המסע למרות הקשיים הוא גולנצ'יק אמיתי. די כבר עם החרטא "הכי ישראלי" שלו. שישאר הכי תל אביבי בזה הוא מבין. שישאיר את הצבא הקרבי והמילואים שאחריו למי שבאמת היו בו.

די לקשקש, הוא כתב יפה וזה כל העניין כאן, את תחרות מי יותר קרבי תפתח באשכול אחר, זה לא רלוונטי לדיון כאן..ומראש אני אומר- אתה ניצחת, אתה הכי קרבי ורק לך מותר לכתוב שירים על הצבא, עכשיו רד לנו מהגב...

!Ya Gotta Believe

מחשבות קריאייטיביות - רן פינקלשטיין
http://copies2011.blogspot.com/

today, everyone's a critic

Keep away from people who try to belittle your ambitions. Small people always do that, but the really great ones make you feel that you, too, can become great.

.