לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > השכלה כללית > הסטוריה ותיעוד
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #2  
ישן 23-04-2008, 02:11
צלמית המשתמש של ori
  ori ori אינו מחובר  
אדמין לשעבר
 
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
המחלוקת לא הייתה בלח"י, אלא הרבה אחרי שהלח"י כבר לא היה קיים...
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי Mare שמתחילה ב "מחלוקת בלח"י"

אחרי קום המדינה היה ילין-מור קשור לארגון בשם "הפעולה השמית", שגם אורי אבנרי היה ממקימיו.
ארגון זה קרא ל"השתלבות במרחב", והאהב "להזכיר" לישראל שתמיכה בבריטניה/ארה"ב/צרפת כשהן
פועלות נגד מדינות באזור, הוא רע לישראל, שכן הן תעזובנה ואנחנו נישאר...
בהקשר זה סברו אנשי הפעולה השמית שישראל צריכה לתמוך בפיגועי הטרור של הFLN, ולהתנגד
ללחימה של צבא צרפת בFLN שביצע פיגועים במתיישבים הצרפתיים ("פייה נואר") ובמתקני צבא
צרפתיים. מתוך ארגון זה יצא "הוועד הישראלי למען אלג'יריה חופשית".
ישראל אלדד, ורוב אוכלוסיית ישראל, תמכו מאוד בצרפתים, בעלי הברית העקביים ביותר של ישראל, עד
להופעת המגלומאן האנטישמי דה-גול...
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #5  
ישן 23-04-2008, 16:21
  Mare Mare אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 22.04.08
הודעות: 13
מה תגובתם של אוהדי לח"י בפורום לפלג השמאלי של לח"י?
בתגובה להודעה מספר 4 שנכתבה על ידי ori שמתחילה ב "מצטער, אין לי מושג. זה היה, מן הסתם, מתישהו בסוף שנות החמישים..."

מה תגובתם של אוהדי לח"י בפורום לפלג השמאלי של לח"י? אחרי הכל נתן ילין מור היה ראשון בן שווים אחרי הירצחו של יאיר. איסר הראל בספר ריגול סובייטי(1987) מספר שחבריו מלח"י (ישראל אלדד? יצחק שמיר?) ביקשו ממנו לבדוק אם הוא מרגל רוסי כמו משה סנה שכן מדוע ה NKVD שעצר את מנחם בגין נתן ילין פרידמן ומשה סנה עם חלוקתה של פולין בידי גרמניה ורוסיה נתנו לשני האחרונים להמשיך במסעם לפלשתינה בעוד שמנחם בגין נאסר וישב בסיביר כמה שנים. שאלה טובה. מה דעתם של מששתפי הפורום בשאלה?


אפילו בתחנת הטלוויזה של חיזבאללה אל -מנאר זוכרים אותו לטוב











Following are excerpts from an interview with former U.S. senator James Abourezk, which aired on Al-Manar TV on August 30, 2007.




Interviewer: Mr. Abourezk, welcome to Al-Manar TV.






Interviewer: You also called Hizbullah and Hamas "resistance fighters."




James Abourezk: They are.




Interviewer: While the U.S. administration brands them as "terrorist organizations"...




James Abourezk: That was done at the request of Israel. That name was done at the request of Israel – that the United States calls them terrorist organizations.




Interviewer: On the other hand, you also declared that the original terrorist groups in the Middle East were the Jewish terrorist groups. What is this based on?




James Abourezk: It's based on fact. In fact, the original terrorists were headed by Begin, who was the head of the Irgun, and by Shamir, another prime minister, who was the head of... one of the three members of the Stern gang's leadership. I used to know Natan Yellin-Mor, by the way, one of the three leaders of the Stern gang, and he became a peacenik. He wanted peace in the Middle East, and he would...




Interviewer: Stern being one of the gangs of... Israeli gangs...




James Abourezk: One of the terrorist groups, vicious terrorist groups. Natan Yellin-Mor became... He was one of the heads of the Stern gang. They had a three-part head, and he was one of them. But he became a peacenik. He wanted peace between the Arabs and the Israelis, a nd so, they boycotted him, the Israelis. When he would come to Washington, nobody would talk to him. So he used to come to me, and I would make appointments for him.




Interviewer: But what made him change his mind?




James Abourezk: I don't really know. I think he saw the folly in what was going on. But you know... I mean... Look, anybody who knows anything about the history of Israel knows that Israel, by force of arms, stole all the territory in Palestine. There's no question about it. There's a new historian, Ilan Pappé, an Israeli historian, who's written an excellent book called The Ethnic Cleansing of Palestine. Yes, it's an excellent book, and it's history, and it's true history. But it tells how they had a plan to go in and kill and terrorize the Palestinians, to make them empty out Palestine, so they could take it over. That was a very vicious thing they did, and the more vicious thing is that now they call the Palestinians "terrorists."




Interviewer: Who are homeless in their own land...



נערך לאחרונה ע"י Mare בתאריך 23-04-2008 בשעה 16:39.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #7  
ישן 23-04-2008, 18:49
צלמית המשתמש של ori
  ori ori אינו מחובר  
אדמין לשעבר
 
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
ראשית, נתחיל מאיסר הראל, שהיה אדם ישר והגון, אך ראה מרגלים סובייטיים בכל פינה...
בתגובה להודעה מספר 5 שנכתבה על ידי Mare שמתחילה ב "מה תגובתם של אוהדי לח"י בפורום לפלג השמאלי של לח"י?"

אני מרשה לעצמי להטיל ספק בכך שסנה וילין-מור היו מרגלים סובייטיים. הקביעה שבגין נאסר והם לא,
קשורה הרבה יותר למעמדו הבכיר-מאוד של בגין בהיררכיה הרוויזיוניסטית בהשוואה לזה של ילין-מור,
ולעובדה שסנה היה ציוני כללי, תנועה לא פופולארית בבריה"מ, אבל כזו שנתפסה כהרבה פחות עויינת
לבולשביקים אי מעצרם ממש לא מלמד על היותם מרגלים (אדרבא, כל מי שכילד ראה את סדרת המופת
"סוכן סמוי" יודע שאין דרך טובה יותר לבנות סיפור כיסוי של סוכן, היא קודם כל לזרוק אותו לכלא - ולא,
אני לא רומז שבגין היה מרגל סובייטי...).

אני לא יכול להעיד על עצמי כחסיד מושבע של לח"י, שנקט במספר מקרים בפעולות בעייתיות בעיני,
אבל אין לי ספק בפטריוטיות של אנשיו, כולל של ילין-מור ושל משה חסון (מפקד מודיעין לח"י, מחלקה ו',
שגם הוא נדד שמאלה, וכתב ספר יפהפה על מסעו האישי בשם "הזקן ואני" שיצא לאור בראשית שנות
ה90).

אי הסכמה עם נטיות פוליטיות של אדם אינה מעלה או מורידה מעברו האישי. נתן ילין-מור סיכן חייו
וחירותו למען חירות עם ישראל בארצו. העובדה שאח"כ הביע עמדות פוליטיות שאני יכול לראות
כשגויות, לא צריכה לפגוע כהוא-זה בהערכה ובהכרת התודה שיש לחוש כלפיו. אגב, אין לי ספק שגם
עמדותיו הפוליטיות מקורן באמונה כנה שזה מה שטוב לעם ישראל.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #8  
ישן 23-04-2008, 20:31
  Mare Mare אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 22.04.08
הודעות: 13
בתגובה להודעה מספר 7 שנכתבה על ידי ori שמתחילה ב "ראשית, נתחיל מאיסר הראל, שהיה אדם ישר והגון, אך ראה מרגלים סובייטיים בכל פינה..."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי ori


. נתן ילין-מור סיכן חייו וחירותו למען חירות עם ישראל בארצו. העובדה שאח"כ הביע עמדות פוליטיות שאני יכול לראות כשגויות, לא צריכה לפגוע כהוא-זה בהערכה ובהכרת התודה שיש לחוש כלפיו. אגב, אין לי ספק שגם עמדותיו הפוליטיות מקורן באמונה כנה שזה מה שטוב לעם ישראל.


הוא סיכן את חייו במסגרת מאבקם במה שילין מור עצמו קרא מאבק נגד האימפריאליזם הבריטי. מאבק זה עמד בקנה אחד עם רצונה של בריה"מ בסילוקה של בריטניה מהאזור. אחרי מלחמת ששת הימים הוא פירסם מה שהוגדר אז מינשר שיטנה בפראבדה הרוסי ובו הוא מוקיע את מדיניותה של ישראל. דעותיו נגד המדינה בעד מדינה אשפי"ת וזכות השיבה הפלשתינאית חלה במקרה בד ובד עם התנעורתה של בריה"מ מישראל. האם זה מקרי?

ישראל שייב אלדד אומר שבדיעבד הוא לא שם את דעתו מדוע הוא מדגיש פראזות וטרמינולוגיה קומוניסטיות בכתובים של לח"י דבר שהתנגד לו אצ"ג, כמו אימפריאליזם וכו'.

אורי ,דעתו של ישראל אלדד שהוא חושד בו שהוא גוייס ע"י הרוסים קצת יותר משמעותית מתחושתך

נערך לאחרונה ע"י Mare בתאריך 23-04-2008 בשעה 20:45.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #11  
ישן 24-04-2008, 16:03
צלמית המשתמש של ori
  ori ori אינו מחובר  
אדמין לשעבר
 
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
איסר רחוק מלהיות איש דגול. הוא היה רודן קטן, שדגל במדינה אוטוריטארית
בתגובה להודעה מספר 10 שנכתבה על ידי g.l.s.h שמתחילה ב "איסר הראל"

האיש השתמש במשאבים לאומיים לטובת מפא"י ללא שום בושה. הוא רדף יריבים פוליטיים באופן מזעזע,
והוא סבל מפראנויה, שבאה לידי ביטוי בחשד שכל מי שלא אהב את ב"ג היה או קומוניסט או פאשיסט...
אח"כ הוא חשד ש"נערי ב"ג" רודפים אותו (הוא חשד בעיקר בפרס ובארתור בן-נתן), וכמו שקורה להרבה
פראנואידים - הפעם הוא צדק...

יושרו של איסר בא לידי ביטוי בספרטניות שהפעיל בגופים שמחזיקים מזומנים רבים ומטבעם נוטים
להשחתת מידות (מי שמשלם שוחד, עלול להיות מושפע מזה בעצמו). הראל התנגד לגיוס עבריינים (שהיה
נהוג באמ"ן באותה עת והביא לקטסטרופה של הרוצח מוטקה קידר), וגם היה מוכן לגייס אנשי לח"י
לשעבר (לא אצ"ל שהיה אופוזיציה פוליטית) לשירות במוסד.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #13  
ישן 24-04-2008, 00:52
  g.l.s.h g.l.s.h אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
מיהם תומכי הלח"י בימינו?
בתגובה להודעה מספר 5 שנכתבה על ידי Mare שמתחילה ב "מה תגובתם של אוהדי לח"י בפורום לפלג השמאלי של לח"י?"

ועוד בפורום... מעניין אותי לדעת (ברצינות!). למיטב ידיעתי לח"י חדלהלהתקיים, פיסית, אופרטיבית ופחות או יותר אידאולוגית, לפני קצת פחות מ-60 שנה. "אוהדי לח"י", שאינם קשישים שאני רואה בנחלק יצחק פעם בשנה ביום חורפי בפברואר, נמצאים או בחזיונות של אנשים מסויימים, או בפורום "שב"בניקים ונבעטי ישיבות שאיןלהם מה לעשות עם עצמם". בשני המקרים אלה לא אוהדי לח"י של ממש.



לח"י הייתה קבוצה שניקזה אליה לא מעטים מבין ה"מהפכניםהמקצועיים": אנשי שפוליטית היו עם פילפל חריף מאוד בתחת ולא בהכרח כאלה שראו לפניהםמטרה ארצית שחשוב להשיג. מהפכנים מקצועיים חיים למען המהפכה, ולא למען המטרה אליהמובילה המהפכה. זו הסיבה שלח"י היה ארגון שלא מעט ממעשיו ורעיונותיו היו הזויים למדי. בסופו של יום לח"י השתלב היטב בנוף האידיאולוגי של שנות ה-30 וה-40 ואני מוכן להמר שגם ללא סיום המנדט, אידיאולוגית הוא היה דועך ממילא (לא אמרתי "נאצים/פאשיסטים" ובבקשה לא להכניס לי מילים לפה). העובדה שמיוצאי הלח"י ניתן היה למצוא כאלה שבמהרה היו סמנים של קצוות קיצוניים של המפה הפוליטית לא צריכה להפתיע: מהפכנים מקצועיים צריכים מהפיכות, הם לא צריכים "מנוחה על זרי דפנה". אותי אף פעם לא הפתיע שאורי אבנרי הפך מחבר אצ"ל (ילד, אבל בכל זאת חבר...) ויותר מאוחר השתייך לשולי השמאל הישראלי. אולי זה לא מסלול טבעי, אבל בהחלט סביר שיתרחש. אני מכיר גם בימינו נדידות כאלה, של אנשים שלא על רקע של משבר חיצוני שפקד אותם.
_____________________________________
.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #14  
ישן 24-04-2008, 01:32
  Mare Mare אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 22.04.08
הודעות: 13
איסר הראל
בתגובה להודעה מספר 13 שנכתבה על ידי g.l.s.h שמתחילה ב "מיהם תומכי הלח"י בימינו?"

g.l.s.h

איסר הראל בספר ריגול סובייטי לא חושב כמו חבריו של ילין מור שהיה מרגל. הוא טוען שצריך לבדוק במניעים פסיכולוגים. סתם ולא פירש.


אגב סיפור אמיתי ולא כ"כ ידוע לפני מותו הוא כתב לרבי מלובאביץ


הוא כותב בין השאר: 'אני
חולה קשה, סובל מהרעלת דם רצינית ומרגיש כי ימיי ספורים. בשוכבי על מיטת חוליי,
בשעות הלילה, אני עושה את חשבון הנפש של חיי ופעילותי, הן בלח"י והן בשנים שלאחר
מכן, ואני חושב כיצד אופיע בפני כיסא-הכבוד ואיזה תירוץ אתן לבורא העולם על החטאים
שחטאתי... אני מקווה אפוא, כי אם מאמרים אלה יופיעו אחרי פטירתי, הם ישמשו אולי
מליץ יושר בשבילי, לכן אני מבקש לא לפרסם את המאמרים עכשיו, כל זמן שאני חי...'.



ציטוט:



ניצוצי רבי



"האש כבתה, לא הניצוץ"



"לשמיר יש הרבה זכויות בנוגע לארץ-ישראל, מתחיל עוד
מהזמן של 'הארגון'", אומר הרבי בשיחה נוקבת עם השר
קצב * נתן ילין-מור מבקש לפרסם לאחר פטירתו שני
מאמרים על הרבי, כדי שאלה "ישמשו מליץ-יושר" עליו *
"מסירות-הנפש שלכם צריכה לשמש את העם גם להבא", אומר
הרבי ב'יחידות' לאליהו עמיקם * "אל הנוער צריך לדבר,
לא לכתוב", תובע הרבי מגאולה כהן * הרבי ולוחמי
המחתרות - רשימה ראשונה

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

הרבי העריך מאוד אנשים שהיו מוכנים להקריב מעצמם למען אידאלים, ואף להילחם למענם.
בין אלה, חברי המחתרות שנאבקו בשלטון הבריטי לפני קום המדינה.

אך הרבי לא רק העריך אותם, אלא גם תבע מהם פעולות. הוא תבע מהם לא להרפות ולא
להניח לאש שבערה בקרבם, לפני קום המדינה, לכבות. עם חלק מהם התכתב ועם חלקם אף נפגש
ב'יחידות'. ברשימה שלפנינו התייחסויות של הרבי לכמה מהם: יצחק שמיר, נתן ילין-מור,
אליהו עמיקם וגאולה כהן.


'מליץ-יושר' לנתן ילין-מור

בעיתון 'ברשת חב"ד' (גיליון מס' 13, שהופיע בכ"ב במרחשון תשמ"ב) פירסם הרה"ח ר'
נפתלי שי' קראוס את הידיעה הבאה, שכותרתה: "כאשר נתן ילין-מור חיפש 'מליץ יושר'
לעולם האמת".

בגוף הידיעה מסופר:

"לפני זמן מה הלך לעולמו נתן ילין-מור, מי שהיה בשעתו מפקד הלח"י ובשנותיו
האחרונות דמות מובהקת ומוכרת בשמאל הישראלי, שדגל בהתקרבות אל הערבים וויתורים
מרחיקי לכת להם, כדי להגיע לשלום במזרח-התיכון. אחרי פטירתו, פרסם 'אלגעמיינער
ז'ורנאל' הניו-יורקי שני מאמרים מפרי עטו, ובהם תיאר המנהיג הקשיש בהתלהבות את
פגישתו עם הרבי מליובאוויטש, כאשר השתתף בהתוועדות של מוצאי ראש-השנה תשל"ז.

"במאמרים אלה הוא מתאר את ההתוועדות ומשחזר מה שהרבי אמר לו כאשר עמד בתור לקבל
'כוס של ברכה'. הוא מתפעל מכך הרבי אמר לו כי הוא קורא את מאמריו המופיעים בעיתון
וביקש ממנו להמשיך לכתוב, כי אחרת 'מקומו בעיתון ישאר ריק'. ילין-מור יצא מלפני
הרבי נרעש ומהרהר במצבו וביחסו של הרבי אליו.

"הכי מעניין בכל הפרשה הוא המכתב, אותו צירף ילין-מור לעורך א.ג. ר' גרשון
יעקובסון, ובו הוא מבקש לפרסם את מאמריו אלה לאחר מותו. הוא כותב בין השאר: 'אני
חולה קשה, סובל מהרעלת דם רצינית ומרגיש כי ימיי ספורים. בשוכבי על מיטת חוליי,
בשעות הלילה, אני עושה את חשבון הנפש של חיי ופעילותי, הן בלח"י והן בשנים שלאחר
מכן, ואני חושב כיצד אופיע בפני כיסא-הכבוד ואיזה תירוץ אתן לבורא העולם על החטאים
שחטאתי... אני מקווה אפוא, כי אם מאמרים אלה יופיעו אחרי פטירתי, הם ישמשו אולי
מליץ יושר בשבילי, לכן אני מבקש לא לפרסם את המאמרים עכשיו, כל זמן שאני חי...'.

"עורך א.ג. קיים את בקשת ילין-מור והמאמרים אכן הופיעו אחרי מותו...".

"אתאפק לא אוכל"...

לאחרונה (ב'כפר חב"ד' גליון י"א בניסן תשס"ב עמ' 172-173) התפרסם מכתב ששיגר הרבי
למר ילין-מור בשלהי חודש תשרי תשל"ז ובו דרישה-קריאה לאנשי הלח"י לשעבר:

ב"ה, ערש"ק פ' בראשית, ה'תשל"ז

ברוקלין נ.י.

לכבוד

מר נתן שי' ילין-מור

שלום וברכה:

זו היא הזדמנות ראשונה לאחר שמחת החג לאשר גם בכתב קבלת ספרו "לוחמי
חרות ישראל", בנוסף על הדברים האחדים שיכולנו להחליף, בלשון הידוע, "על
רגל אחת", וביחד עם זה, כמו במאמר חכמינו ז"ל "תורה כולה על רגל אחת",
חושבני אשר בדברים שהחלפנו גם-כן יש תורה שלמה.

עדיין אין הזמן מתאים לעיין בספרו כפי הדרוש, בכל זאת אתאפק לא אוכל -
עם אישור הקבלה בלווית תודה - להוסיף על-כל-פנים מילים אחדות, מתאים
למנהג ישראל עתיק לבוא בהערה ומסקנותיה, ואתו הסליחה אם ימצא בזה גם
מעין טענה.

בוודאי לדכוותיה דמר אין צורך בביאור אשר אף שלכאורה התקופה אודותה
כותב היתה דורשת מעשים נועזים יותר, ובכלל היה בו כדי להכריע הקו לטוב
או להפכו, הן בנוגע ליחיד והן בנוגע לרבים, אבל בהתבוננות אפילו קלה
מקום לומר אשר בכמה נקודות המצב בשנים האחרונות ואולי גם בחודשים
האחרונים קובע במידה לא פחותה מבשנים ההן ואולי עוד יותר. שהרי אינו
דומה "חוגר למפתח", כוונתי שכשמתחילים בעניין רציני, ואפילו חיוני, אזי
אם אפילו אין ההצלחה שלמה, או שאין מצליחים בקצב הדרוש, או שאין
מצליחים כלל, כנהוג בבני-אדם בעלי מרץ ובעלי אמונה בהאידיאל שלהם מנסים
עוד הפעם ועוד הפעם. וכפי שמוצאים אנו בדברי ימי עמנו בני-ישראל בכל דף
ודף מהקורות אותו. מה-שאין-כן כשרואה אדם בהגשמת האידיאל שלו, על-כל-
פנים במידה חשובה, ולאחרי זה בא מצב הדורש ממנו התאמצות, ואולי התאמצות
גדולה, אשר יגדל הבניין שבנה, ועל-כל-פנים לא יתמעט, ופשיטא שלא יתדרדר
ועוד יותר מזה ח"ו, הרי סכנת האכזבה עם התוצאות שלה חמורה בהרבה ובהרבה
מאשר סכנת האכזבה בהתחלת הפעולה להגשמת האידיאל.

"הערה ותביעה"

ממשיך הרבי וכותב למר ילין-מור:

בטח אין כל צורך בהסתייגות שאין הכתוב לעיל מחייב לומר שהאידיאלים של
שנינו הם שווים במאה אחוז, אבל נוסף אשר המדובר הוא לשיטתו, תקוותי
חזקה אשר בנקודה הפנימית, זאת אומרת שארץ-ישראל הקדושה היא נחלת עולם
של עם ישראל קדוש, דעתנו אידנטית, על-פי מה ששמעתי בנוגע למר וחבריו,
ונתחזק רושם זה אצלי עתה עוד יותר בקוראי בספרו, אף כי לא בעיון הדרוש.

הערה שלי היא: אם בימים ההם ובתקופה ההיא היה מר איש המעשה ולא חס כל
יגיעה והשתדלות וכו' שנוסף על פעילותו הוא, גם אחרים יעשו כמוהו -
האמנם לדעתו דווקא עתה הזמן שיסתפק בכתיבה וכו' וכו'? ומוזר הדבר אשר
תנועה האמורה, על- כל-פנים לפי ידיעותיי, היא גם ברוב אלו שעמדו בראש
הפעולות ומארגני הפעולות אודותם כותב בספרו.

בוודאי למותר להוסיף שאין כוונתי בהאמור לומר שהעניינים בהם עוסקים כל
המוזכרים הנ"ל אינם חשובים ורציניים וכו', אבל דווקא על פי שיטתם הם
שהתנהגו על-פיה עד כדי סכנת נפשות בפועל, הרי [אין?] זה מצדיק התעסקות
בעניינים אחרים.

מובן גם-כן אשר ידוע לי שמפני כמה סיבות אין בידם עתה האפשרויות של
פעולות מעשיות בדוגמת אלו שבתקופה ההיא, ועוד אשר כמה ממעשים ההם אין
תקופתנו זו מתאימה כלל וכלל להגיע על-ידן למטרה הרצויה, שהרי כל תקופה
ותקופה ואופן הפעולה המיוחד לה להרבות בה הטוב והאור וכו'.

אבל בוודאי שההתנגדות בדרך הטבע של ממשלת הבריטים בימים ההם היתה
תקיפה ביותר ועד שרובם-דרובם של אנשי המעשה שללו כל אותן הפעולות, וגם
מצב-הרוח של אחינו בני-ישראל בימים גם-כן היה בהתנגדות ואולי לא פחות
מהתנגדות הבריטים.

רגיל בפי הבריות לענות בכגון זה, אשר השנים אין מוסיפות מרץ, ובגיל
מסויים בא הזמן למנוחה מעבודה וכו'. אבל לדעתי גם זה נוגד לרוח תורתנו,
תורת-חיים - הוראה בחיים, אשר דווקא בקריאת הסיום שלה, ובתור הקדמה
להתחלת הקריאה דבראשית, מציינת התורה אשר משה רועה ישראל "לא נס ליחו
ולא כהתה עינו" גם ביומו האחרון של שנתו המאה ועשרים.

שלכאורה לא מובן כלל בנוגע למשה רבנו שקבל תורה מסיני וכו', מה נוגע
ומה הוראה בזה אשר לא נס ליחו ולא כהתה עינו, בגשמיות ובפשטות בלימוד
התורה וקיום מצוותיה? ואחד הביאורים בזה הוא לשלול טענה האמורה
שכשמגיעים לגיל מסויים בא זמן למנוחת הגוף ומנוחת הנפש.

ולהוסיף, בלשון רבנו הזקן: "ואף כי מי הוא זה ואיזה הוא אשר ערב לבו
לגשת להשיג אפילו חלק אחד מני אלף ממדרגת (משה רבנו)" הרי נפתר גם זה
בתורה, להורות - על-פי המשך לשון רבנו הזקן שם: "אפס קצהו ושמץ מנהו
מרוב טובו ואורו מאיר לכללות ישראל כו' רק שהארה זו היא בבחינת הסתר
והעלם גדול בנפשות כל בית ישראל", וצריך להוציאה מן הכוח אל הפועל
בהשתדלות עצמו.

וכל זמן אשר עם בני-ישראל, אפילו אחד מבני-ישראל, נמצא בגלות, כפשוטה,
ועוד יותר בגלות ושיעבוד לתרבות העולם ומהלך מחשבתם, אין פנאי לא
למנוחת הנפש ולא למנוחת הגוף.

אולי הארכתי בכמות השורות, אבל אין זה מספיק כלל בערך העניין, אלא
שלדכוותיה דמר תקוותי שיספיק הכתוב, ובפרט שזו היא הפעם הראשונה שבאתי
בכתיבה אליו, ודי בהערה ובתביעה.

"'לעשות', הכוונה - להחזיר ליהדות"

לוחם המחתרת מר אליהו עמיקם נועד עם הרבי לפגישה ב'יחידות'. לאחר מכן העלה על הכתב
את רשמיו מהפגישה עם הרבי:
"בתחילה רצה לשמוע. חקר. האזין לתשובות בקשב רב. עניינה אותו המחתרת. שאל שאלות
כמי שיודע את הכל, אבל תאב לדעת את ההמשך. המשך שאיננו. שאל על הלוחמים. נקב בשמות
- 'מה עושה עכשיו פלוני אלמוני? מה עושה פלונית אלמונית?'

" - מה עושה? - התקשיתי בתשובה - מה פירוש, מה עושה? החיילים האלמונים הפכו עתה
לאזרחים אלמונים. כל אחד פנה לדרכו בחיים.

"'מה עושה פלונית'? - הרבי נקב בשמה של לוחמת - 'מה עשתה היא בארבע-עשרה השנים
האחרונות?' - מה עשתה לפני קום המדינה, הוא לא שאל, זה היה ברור לו, וכנראה, הניח
את דעתו.

"היא חיה את חייה. מה עוד יכולה היא לעשות? 'אני מרגיש בה גחלת ובתוכה שלהבת
ומעליה שלהבת', אמר אדמו"ר. 'הקב"ה נתן לה כוח להלהיב אנשים. מה עשתה בכוח זה
בארבע-עשרה השנים האחרונות?'

"- לא אוכל להשיב בשמה, רבי. אבל אם כבודו אומר 'לעשות', למה הוא מתכוון בדיוק?

"הרבי נתכנס בתוך עצמו - 'אם אני אומר 'לעשות', מתכוון אני להחזרת יהודים ליהדות.
אתם, אנשי המחתרת, גיליתם בעבר מסירות-נפש למען יהודים. אתם חייבים להמשיך בזה...'.

"- במחתרת, רבי מסרנו את נפשנו פשוטו כמשמעו. זה, כנראה, היה קל יותר. עכשיו שאין
מחתרת, נעלמה גם מסירות-הנפש.

"'מסירות-נפש', אמר הרבי, 'יש בכל יהודי. עשרות דורות חיו היהודים במסירות- נפש,
והיא נשארת בדמם. היא קיימת אפילו בקומוניסטים יהודים. אפילו ב'יבסקים' יש מסירות-
נפש. זוהי מסירות-נפש יהודית, גם כשהיא פועלת נגד היהודים. השאלה היא למה משמשת
מסירות-הנפש...'.

"'מסירות הנפש, שלכם', המשיך הרבי, 'צריכה לשמש את העם גם להבא. יש לכם עדיין כוח.
אתם בעצמכם אינכם יודעים כמה כוח יש לכם. אין אתם יודעים להעריך אותו. בכוח זה
יכולים אתם לעשות עוד גדולות למען היהודים. יש ציבור גדול מאוד הרואה בכם עד היום
גיבורים. אתם יכולים לבוא אליו ואף לצוות עליו. הוא ישמע לכם, יציית לכם... לי אין
כוח כזה. אני אינני יכול לבוא לאותו ציבור. הוא לא ישמע לי. לכם ישמע...'.

"המחתרת נתפוררה, רבי, אנשיה נתפזרו לכל רוח. יצאו ממנה הרבה תועים. יצאו ממנה גם
מתעים. רבים מחפשים דרך ואינם מוצאים. לפנים היתה דרך אחת לכולם. כיום הולך כל אחד
בדרכו וטוען, שזוהי הדרך. פעם קיימנו כולנו מצווה אחת. היום מדברים על הרבה מצוות
ואין מקיימים אפילו אחת.


שיחה של חצות

הגב' גאולה כהן, אף היא מלוחמות המחתרת לפני קום המדינה, ביקרה אצל הרבי בחורף
תשכ"ה. זמן קצר לאחר מכן פרסמה רשימה ארוכה בעיתון 'מעריב', בה תיארה את הפגישה עם
הרבי. להלן חלק מרשימתה:


מאמר מלא

http://chabad-il.org/hit/hit410.htm

נערך לאחרונה ע"י Mare בתאריך 24-04-2008 בשעה 02:00.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #15  
ישן 24-04-2008, 02:20
  Mare Mare אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 22.04.08
הודעות: 13
בתגובה להודעה מספר 13 שנכתבה על ידי g.l.s.h שמתחילה ב "מיהם תומכי הלח"י בימינו?"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי g.l.s.h
ועוד בפורום... מעניין אותי לדעת (ברצינות!). למיטב ידיעתי לח"י חדלהלהתקיים, פיסית, אופרטיבית ופחות או יותר אידאולוגית, לפני קצת פחות מ-60 שנה. "אוהדי לח"י", שאינם קשישים שאני רואה בנחלק יצחק פעם בשנה ביום חורפי בפברואר, נמצאים או בחזיונות של אנשים מסויימים, או בפורום "שב"בניקים ונבעטי ישיבות שאיןלהם מה לעשות עם עצמם". בשני המקרים אלה לא אוהדי לח"י של ממש.







אתה טועה יש לתנועה קאמבק גדול. כתבה בהארץ לא מזמן




חינוך



הנוער הדתי-לאומי מתאהב במפקד הלח"י

יום שלישי, 15 באפריל 2008, 8:30 מאת: נדב שרגאי, הארץ

תלמידים במוסדות חינוך של הציונות הדתית מתעמקים באחרונה בקורותיה של המחתרת המושמצת ומפתחים הערצה למנהיגה יאיר


יאיר, מפקד הלח"י (מתוך אוסף התצלומים הלאומי)

יעלה מאולפנת כפר פינס, משה מהתיכון הדתי ברמת גן וחגית מאולפנת ישורון בפתח תקוה יודעים בדיוק היכן, מתי ובאילו נסיבות ירה המפקח ג'פרי מורטון ביאיר, הוא אברהם שטרן מנהיג הלח"י, בדירת הגג של טובה ומשה סבוראי בשכונת פלורנטין בתל אביב לפני כ-65 שנה. הם גם מכירים בעל פה שירים מספרו של יאיר "בדמיי לעד תחיי", ועיינו ב"מכתבים לרוני", שכתב המייסד והמפקד הראשון של ארגון לוחמי חירות ישראל לאשתו.

שלושתם מגלים בקיאות מפליגה בי"ח "עיקרי התחייה" של יאיר, ומגוללים בשטף את פרטי המבצעים המחתרתיים הנועזים של הלח"י, קודם שקמה המדינה. שלושתם מגלמים תופעה: יאיר, שערב מותו נרדף על ידי אחיו לא פחות מאשר על ידי הבריטים, ושבמשך שנים נמנעה המדינה מהנצחה ותיעוד של פועלו, נהפך לדמות נערצת בקרב רבים מבני הנוער הדתי-הלאומי. עשרות מהם ישתתפו השנה בשלב הגמר של החידון הממלכתי לציון 100 שנה להולדתו. רבים מגיעים מדי שנה לאזכרה שלו ושרים בהתרגשות את "חיילים אלמונים", כאילו היו חלק מהם. כשהם מתבגרים, נישאים ומקימים משפחה, בוחרים לא מעטים להעניק לילדם את השם: אברהם יאיר. גם תיכוניסטים דתיים מקדישים לאחרונה את עבודות הגמר והחקר שלהם ליאיר ולמורשתו.

כבר שנים, שתולדות הלח"י וי"ח עיקרי התחייה של יאיר משמשים מקור השראה לתנועות כמו "כך" ו"ברית החשמונאים" בקצה הימני של המפה. דמותו של יאיר, שלא הסתפק בשחרור הארץ מידי הבריטים ובהקמת מדינת מקלט ליהודים, אלא ביקש לכונן מחדש את מלכות ישראל, ודיבר אפילו על בניין הבית השלישי, שבתה את לבם של החוגים הללו.

אלא שבשנים האחרונות התרחבו המעגלים פי כמה. יגאל אמיתי, תושב יצהר שבשומרון, מעריץ ותיק של יאיר, מאנשי "תקומה" שבאיחוד הלאומי-מפד"ל, מציין, כי "יאיר לא היה דתי במובן ההלכתי. הוא אמנם הניח תפילין ולמד תנ"ך" (שניהם מוצגים בבית יאיר, מטרים ספורים ממקום הירצחו, נ"ש) "אך שיריו ספוגים תודעה לאומית ויהודית, שם אלוקים, רוח הנביאים והיסטוריה עברית".


"הקדשת החיים למען מטרה"


"הרקע של הלח"י קוסם לנוער הכתום" (ארכיון: רויטרס)

אמיתי סבור, כי "מה שמקרב מאוד את "הנוער הכתום" לדמות של יאיר הוא התחושה שלהם שיש ביניהם לבינו מן המשותף. "הם מרגישים שהנה קם לוחם שנלחם באויב ללא פשרות פוליטיות, שיקולים מדיניים ואינטרסים אישיים, לוחם שמניעיו לא רק "מקלט בטוח" מפני האנטישמיות, או רצון אובססיווי ב'שלום' אלא ריבונות העם היהודי על אדמתו. אדם שהוא רגיש ועדין בחייו האישיים, אך נחוש ואכזר מול האויב".

"הרקע של הלח"י קוסם לבני הנוער שלנו", מסביר אמיתי, "הם אומרים לעצמם, במודע או שלא במודע: הנה הלח"י, קבוצה קטנה, נחושה ומאמינה, נרדפת ומושמצת על ידי רוב הציבור, על ידי העיתונות, על ידי הממסד, נרדפת למען הכלל, נלחמת למען הציבור שמוקיע ומנדה אותה, ובסוף מתברר שדווקא היא הצודקת, ושסבלה לא היה לשווא". אמיתי מעריך שההזדהות של חלקים בנוער הדתי-הלאומי עם הלח"י תלך ותעמיק ככל שיגבר המתח בין הציבור הדתי-הלאומי לבין הממסד השלטוני בישראל.

גם ענבר קוונשטוק, מנהלת מוזיאון הלח"י, סבורה שמקור המשיכה אל יאיר ותורתו בקרב בני הנוער הדתי לאומי קשור לעובדה שהלח"י היה קבוצת מיעוט שנאבקה על דרכה מול הרוב. "זה שובה אותם. הקדשת החיים למען המטרה, בתנאי מיעוט, זה דבר שהם מכירים ומזדהים עמו". קוונשטוק מציינת כי 15 מבין 17 בתי הספר ששולחים נציגים לחידון על יאיר והלח"י, שייערך בסוף מאי במרכז ענר בתל אביב, הם בתי ספר דתיים, וכי גם בקרב 100 התלמידים שנרשמו עצמאית לחידון, רב מספרם של הדתיים.

גם ריבוי השם יאיר, שאותו מעניקים הורים בציבור הזה לילדיהם הוא סימפטומטי להזדהות הרבה עם הדמות. אברהם יאיר, בנם של שי ורינה ירד מיצהר, נולד לפני כחמש שנים. אביו מייחל למנהיג כמו יאיר גם בדורנו. יוסי ואורה דגן, מעקורי ש-אנור, ומראשי גרעין "חומש תחילה", קראו לבנם יאיר, על שמו של מנהיג הלח"י, והוסיפו לו שם נוסף: רחבעם, על שמו של רחבעם זאבי. "בציבור הדתי", מסביר דגן, "נמנעים בדרך כלל הורים מלקרוא לילדם על שמו של אדם שמת צעיר, אבל את ההכשר לשם יאיר קיבלנו מהרב דב ליאור, שהרגיע אותנו, כי במחיצתם של הרוגי מלכות אין בריות יכולות לעמוד". אפילו המאחז, חוות יאיר, שהקים עו"ד דורון ניר צבי, קרוי על שמם של שני יאירים: יאיר בן מנשה (מספר דברים) ויאיר של הלח"י.

http://news.walla.co.il/?w=/94/1265725



נרו מאיר


"
בשנים האחרונות ניכרת התעוררות לעיסוק במורשתו של יאיר בקרב צעירים בציבור בדתי-לאומי. כאמור, רבים משתתפים באזכרה השנתית. ישנם כאלה שעושים על דמותו עבודות גמר וגיאוטופים, או שמבקרים באופן עצמאי או מוסדי במוזיאון הלח"י, המכיל את דירת הירצחו של יאיר. ישנם אפילו כאלה שקראו לילדיהם על שמו. בחידון בתי ספר שעורך מוזיאון הלח"י לרגל מאה שנה להולדתו, רוב המשתתפים הם בתי ספר דתיים.

בנו של אברהם שטרן, יאיר שטרן, המכהן כיו"ר העמותה להנצחת חללי הלח"י, מודע להתעניינות הגדולה של הציבור הדתי בדמותו של אביו, הרבה יותר מאשר אצל החילונים. שטרן מסביר זאת בכך שלמערכת החינוך הדתית יש הרבה יותר סימפטיה למחתרות ולארץ ישראל השלמה, בעוד שבתכנית הרשמית של מערכת החינוך הפרק המלמד את תולדות המחתרות הנו מצומצם מאוד. "אני חושב שהעובדה שיאיר היה מאמין ושומר מצוות תורמת גם היא לפופולריות שלו בציבור הדתי", הוא אומר. שטרן אינו חושש מכך שהדתיים ינכסו את אביו לעצמם: "אני מעוניין שכל עם ישראל ינכסו לעצמם את יאיר", הוא אומר.

יחד עם זאת מדגיש שטרן כי אביו לא היה 'דוס' במובן המקובל, "כזה שקם בבוקר לתפילה כי כך אביו עשה". יאיר לא גדל במשפחה דתית ולא קיבל חינוך דתי. אף-על-פי-כן, במקביל לעיצוב השקפתו הלאומית ולפעילותו המחתרתית, הוא החל לבנות בעצמו גם צד דתי ואמוני. הוא החל לשמור מצוות, כגון שבת, תפילין וכשרות. באחד ממכתביו לאשתו בעת שהיה בפולין הוא מספר שצם 48 שעות כי המסעדות הכשרות היו סגורות. יאיר שטרן אומר כי היהדות אצל אביו היתה עניין היסטורי: "הוא ראה בעצמו ובחבריו ממשיכי הדרך של גיבורי התנ"ך, המשחררים מעול זרים ואוחזי החרב. בשביל להיות כאלה היה צריך ללכת בדרך המסורת. בנוסף, האמונה והתפילה נתנו לו את הכוח".

אביה כהן, תלמידת כיתה י"ב באולפנת אבן שמואל, עשתה עבודת גמר בהיסטוריה על יאיר. היא מספרת שדמותו הרשימה אותה מאוד, בעיקר בכך שהיה בן אדם גם בפרטים הקטנים. היא מביאה כדוגמה את עזרתו לאמה של אשתו לעתיד, שהיתה אישה קשת יום, ואת העובדה שנתן מכספו לאנשי לח"י שהיו זקוקים לעזרה כספית.

אביה מספרת שהגיעה לעיסוק בדמותו של יאיר מעצמה, שלא בהכוונת מבוגרים. היא גם מודעת לכך שרבים אחרים מצעירי הציבור הדתי לאומי נמשכים לדמותו, למרות שלדעתה הצד הדתי שלו לא בהכרח ידוע לכל אותם צעירים. ייתכן שהסיבה לכך היא העובדה שהם רואים ביאיר דמות שהיתה במיעוט ונרדפה על-ידי שאר העם, ואף-על-פי-כן הצדק היה עמה, שהרי הוא היה הראשון שהחל בפעולות ממשיות נגד הבריטים – דבר שגם שאר המחתרות הכירו מאוחר יותר בצורך בו. רבים מהצעירים הדתיים-לאומיים מרגישים היום באותו מצב. אביה עצמה סבורה שאין ללמוד מדמויות היסטוריות לימינו, וכוחן וגדולתן יפה לזמנן הן.

מעניינים דברים שאמר יאיר עצמו על הדת. היה זה כאשר הבחין שבאחד מפרסומי הארגון הושמט הבית השישי של 'מעוז צור', בטענה שהשיר הודפס מטעמים לאומיים ולא דתיים. יאיר היה נסער מכך, ואמר בכעס: "דתו של העם היהודי אינה דת ככל הדתות. היא לא רק אמונה, אלא כלל תפיסתה של היהדות. אם אין דת אין יהדות, ואין אנו באים לגאול רק את עצמנו. מי שאינו מסוגל להבין את ערכה של הדת גם בשביל הלאומיות הישראלית – סופו לסטות מן הדרך ואין להאמין בו.

כל גיבורי האומה היו אנשים שהאמינו אמונה שלמה ותמימה בעזרתו של הקב"ה. איני יוצא מכאן עד שתוסיף את הבית השישי. הרי זו הסיבה שסירבתי לוותר על סעיף בית המקדש ב'עיקרי התחייה', שידעתי שאנשים יפרשו בגללו מהתנועה".

נערך לאחרונה ע"י Mare בתאריך 24-04-2008 בשעה 02:26.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #17  
ישן 25-04-2008, 11:02
  .ישראלה היפהפיה .ישראלה היפהפיה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
היו בעבר תומכי לח"י בפורום אך הם נעצרו ע"י הבולשת הבריטית
בתגובה להודעה מספר 15 שנכתבה על ידי Mare שמתחילה ב "..."

נותרו רק ארדיכל [המכונה 'פארבלום'], אדינאקס [המכונה ידעני] וביג-ג'ו [המכונה ג'ידי].

וברצינות: לשאול באם יש תומכי לח"י זה בערך כמו לשאול מי בפורום התומכים ב'חובבי ציון' או בסיקריקים [המקוריים].
הגותו של 'יאיר' הייתה עמוקה כרוחב מעלותיו של האיש אך מבחינת השורה התחתונה ללח"י הייתה מטרה מוגדרת - לסלק את שלטון הכבוש הבריטי מא"י. באשר למידת התרומה של הארגון למימוש המטרה [ובעיקר בתקופה האידאולוגיה הטוטלית של 'יאיר'] ניתן להתווכח אך כולם מסכימים כי המטרה הושגה. הבריטים בבריטניה ועל בנין רוה"מ בירושלים מתנופף דגל כחול לבן. שמיר, אלדד וילין ראו בכך סיבה מספקת לפרק את המחתרת ולא שאפו בעת פועלם להגשים בכח את מלוא חזונו של מורם.

באם קיימים בא"י כאלה המעריכים ומוקירים את 'יאיר' וגבורי הלח"י - יבורכו. באם ידוע לך על כאלה אשר בצעו שנוי הגדרות, החליטו כי ממשלת ישראל החוקית הינה 'שלטון זר' ולכן זכותם לפעול כנגדה כפי שפעל הלח"י כנגד הכובש - חובה עליך לפנות בהקדם לתחנת המשטרה הקרובה ולדווח עליהם. הם אינם תומכי לח"י כי אם עבריינים.

הכתבה בעתון הארץ המנכסת לנוער הדתי לאומי את דעותיהן של שתי נערות גבעות - לא נועדה מן הסתם לשבח את יאיר כי אם להיות חלק מתעמולה ולסמן תווית סכנה כנגד אותו נוער. שינון תאריך הרצח ו'עיקרי התקומה' אינו הופך מישהו לתומך לח"י ואינו מעניק לו אבק מתהילת גבורי הארגון או מזכויותיהם.
אני מניח כי שמיר התעמק יותר בכללי הניהול היעיל של המחתרת ופחות ב'עיקרי התקומה' והעדיף מידור על פני בצוע מטווחים קבוצתיים בדירות ברחוב דיזינגוף - וטוב שכך.

באשר לתכתובת של ילין עם הרבי - הרי שעיקרה דברי הרבי וקשה ללמוד מתוכה על עמדתו של ילין בערוב ימיו. 'יאיר' ו'ילין' לא היו 'תנאים' או 'אמוראים' ואין מקום להתעמק בכל תג ותו בדבריהם ולתת להם נופך דתי. הם היו אנשים גדולים שעשו מעשים גדולים ודי בכך.

אנא ממך - נתב את המשך האשכול לעיסוק מבורך בלח"י ובפועלו ולא לנוער הגבעות
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #18  
ישן 25-04-2008, 16:23
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,097
קאזה דל פאשיו, קומו, 1936
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי Mare שמתחילה ב "מחלוקת בלח"י"

זה רק במקרה קרה ב-1936. ללא שום קשר לשנה הזו בהיבטיה האצישראליים.
בעיר קומו, בצפון איטליה, בנה ארכיטקט מודרניסטי (בארץ קוראים לזה בטעות - סגנון הבאוהאוס), פעיל במפלגה הפאשיסטית, את בית המפלגה. Casa del Fascio. שמו היה ג'וזפה טראני (Terragni).
הוא תכנן אותו כדי שיתאים כמו כפפה ליד לצרכיה ואמונותיה, שאיפותיה ואווירתה של המפלגה, ובמיוחד לדוצ'ה. המפלגה שדבקה באחדות תחת הנהגתו של מנהיג אחד, חכם וגדול מהחיים.
עד היום לומדים וחוקרים את הבית הזה בכל קורס המנסה לקשור בין ארכיטקטורה ופוליטיקה, בתור דוגמה מצויינת ל"אדריכלות פוליטית" - כזו שיודעת, ללא מילים, ססמאות או סמלים, להעביר מסר פוליטי. וחוץ מזה - בית מדהים בפשטותו וביופיו.
אלא שלאחר שתלו את הדוצ'ה, השתלטו על הבנין הקומוניסטים של צפון איטליה, ועד היום הוא משמש בית וועד לפעילויות מהקצה השמאלי של המפה, וקרוי Casa del Popolo - בית העם.

כבר לא מעט שנים אני שואל את עצמי איך זה ייתכן: האם אין השמאלנים רואים, מרגישים, מבינים שזהו בית פאשיסטי במלוא רמ"חו ושס"הו? את החידה הזו אני מגלגל בראשי שוב ושוב, ולא מצאתי תשובה טובה יותר מאשר זו: בעצם, ההבדל בין הימין הקיצוני לשמאל הקיצוני איננו כה גדול. זו הדמוקרטיה הליברלית שמהווה אנטיתזה לתנועות האידיאולוגיות הגדולות של המאה העשרים. הדמוקרטיה הליברלית היא האמונה היחידה שמבטיח גם שפע, גם חירות, וגם שוויון. ויש בה אפילו רמזים אפשריים לאחווה.

ונדמה לי, אאל"ט (סוף סוף הבנתי מה זה), שזה מה ש-Mare שואל. הוא לא התכוון לדון בנוער הגבעות, או להאשים מישהו מזקני הרביזיוניסטים בשמירה על גחלת המרד. הוא שאל, למיטב הבנתי, איך אתם, זקני השבט, מתייחסים לעובדה שמהימין הקיצוני נולד שמאלני קיצוני כמו ילין מור.
או במילים שלי - האם ייתכן שהשמאל והימין הקיצוניים הם בעצם שני קצותיו של מקלון שכופף לטבעת, והנה הם נפגשים, ובקצה השני, הרחוק, של הטבעת משובץ יהלום ושמו דמוקרטיה ליברלית?

נערך לאחרונה ע"י ארדיכל בתאריך 25-04-2008 בשעה 16:26.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #20  
ישן 25-04-2008, 18:54
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,097
רב זמניות
בתגובה להודעה מספר 19 שנכתבה על ידי ori שמתחילה ב "אין לי מושג אם אני מוגדר כאחד מ"זקני השבט" (נולדתי 30 שנה אחרי פירוק הלח"י), אבל..."

הפורום הזה לוקה, באופן שיטתי, ברב זמניות: אנחנו לא מצליחים להפריד בין עבר להווה. כך גם במה שאני כתבתי, וגם בתשובתו של אורי:

אני התיחסתי לימין ולשמאל הקיצוניים של שנות החמישים (אלדד מול ילין מור) בעוד ש"טבעת היהלום" היא הדמוקרטיה הליברלית כיום.
אורי מתיחס לימין הקיצוני כאל מפלגותיהם של בגין/שרון/נתניהו (כלומר היום) אך לדמוקרטיה הליברלית בימי בן גוריון ואיסר הראל.

אז בואו נעזוב את היום בצד. מדוע, לדעתכם (ויהא גילכם אשר יהיה), בשנות השלושים, הארבעים והחמישים, יכולה היתה להיווצר קרבה גדולה בין הקצוות הפוליטיים? ואני מתייחס רק למה שקרה בא"י, ולא למולוטוב-ריבנטרופ. אני בהחלט מתיחס לאלדד עם אבנרי, שמיר עם ילין מור, יאיר עם עמוס קינן... (או שהגזמתי?).
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #21  
ישן 25-04-2008, 19:49
צלמית המשתמש של ori
  ori ori אינו מחובר  
אדמין לשעבר
 
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
אני מודה לך על חלוקת הציונים, לרוב הפורום, וגם לי אישית...:)
בתגובה להודעה מספר 20 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "רב זמניות"

אני לא אכנס איתך לדיון לגבי הדמוקרטיה הליברלית שלטענתך קיימת כיום (ואפילו הפלגת בהגדרתך
אותה כיהלום שבכתר...), שכן זה לא המקום לעשות כן.
אין ספק שכל מה שאתה מייחס לי ולאחרים פה, מאפיין אותך לפחות באותה מידה (ולראייה, השימוש
במילה המאוד-אופיינית-פוליטית "מתלהם,, באשכול חורבן כפרי אזור לטרון...).
אני מתייחס למפלגתו של בגין כיוון שהיא קיימת משנות הארבעים, והצגתה כימין קיצוני, החלה אז. ממש
לא מדובר במצב שהחל אתמול בבוקר - בגין הוא מייסד מפלגה זו...

אורי אבנרי אמנם אוהב לנפנף בעברו כאיש אצ"ל אבל הוא היה באצ"ל בין הגילאים 14 ל16, ולא ממש
ניתן להגדירו "כימין קיצוני שהפך לשמאל קיצוני". האיש הוא שמאל קיצוני במשך כל התקופה שבה
היה בעל תודעה פוליטית.

עמוס קינן היה בן 15 כשיאיר נרצח, והיה בן 21 וזוטר שבזוטרים כשלח"י פורק. גם הוא לא בדיוק הוכחה
לאיש ימין קיצוני שעשה צעד קטנטן והפך לשמאל קיצוני...
עם זאת, חשוב להצביע על ההבדל בין לח"י לבין אצ"ל בכל הנוגע להקשר האידיאולוגי: אצ"ל נותר
רוויזיוניסטי, בעוד שלח"י ראה עצמו כתנועה מהפכנית, שדיברה על "מלכות ישראל" באופן שיכול היה
לקסום לכל מי שרצה לזרוק מכאן את הבריטים, בין אם בא מצד שמאל ובין אם בא מצד ימין...
מסיבה זו אנשים שהשתייכו לשני הזרמים, יכלו לפעול בצוותא בלח"י למען מטרה משותפת. זה לא
מלמד על קירבה רעיונית בין ימין קיצוני לשמאל קיצוני.
זה לא מקרה שבאצ"ל לא היו כאלה שלפתע פתאום הפכו ל"מגליו של המרחב השמי". במקום שבו
האידיאולוגיה הייתה ברורה כשמש, לא היו מקרים של "ימין קיצוני" ו"שמאל קיצוני" - גם מקבוצת
ברית שלום, לא יצאו פעילים מושבעים של תנועת החרות, אגב...
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #22  
ישן 26-04-2008, 16:12
  Mare Mare אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 22.04.08
הודעות: 13
בתגובה להודעה מספר 21 שנכתבה על ידי ori שמתחילה ב "אני מודה לך על חלוקת הציונים, לרוב הפורום, וגם לי אישית...:)"

[ארדיכל=QUOTE] ונדמה לי, אאל"ט (סוף סוף הבנתי מה זה), שזה מה ש-Mare שואל. הוא לא התכוון לדון בנוער הגבעות, או להאשים מישהו מזקני הרביזיוניסטים בשמירה על גחלת המרד. הוא שאל, למיטב הבנתי, איך אתם, זקני השבט, מתייחסים לעובדה שמהימין הקיצוני נולד שמאלני קיצוני כמו ילין מור. [/QUOTE]

[.ישראלה היפהפיה=QUOTE] באשר לתכתובת של ילין עם הרבי - הרי שעיקרה דברי הרבי וקשה ללמוד מתוכה על עמדתו של ילין בערוב ימיו. 'יאיר' ו'ילין' לא היו 'תנאים' או 'אמוראים' ואין מקום להתעמק בכל תג ותו בדבריהם ולתת להם נופך דתי. הם היו אנשים גדולים שעשו מעשים גדולים ודי בכך. [/QUOTE]

[.QUOTE=ori]
זה לא מקרה שבאצ"ל לא היו כאלה שלפתע פתאום הפכו ל"מגליו של המרחב השמי". במקום שבו
האידיאולוגיה הייתה ברורה כשמש, לא היו מקרים של "ימין קיצוני" ו"שמאל קיצוני" - גם מקבוצת
ברית שלום, לא יצאו פעילים מושבעים של תנועת החרות, אגב...[/QUOTE]


ב 1962 נתן ילין מור ה"חדש" הציע את מרטין בובר לנשיא המדינה. לא, ילין מור לא היה תנא או אמורא אבל אני מנסה להבין איך מהפך כזה מתרחש והאם זה מהפך, הרי אין דבר קיצוני וקוטבי יותר בין לח"י לברית שלום של בובר. איך הוא הבין והסביר את העמדה הזאת? האם הוא חשב שדרכו בלח"י היתה טעות וברית שלום צדקה. תעלומה בשבילי.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 15:03

הדף נוצר ב 0.09 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר