ה"דיילי טלגרף" חושף תצלומי לוויין המראים כי סין מתגברת כוח ימי. מומחים: חוששים מ"מלחמה קרה"

nrg מעריב
עדכון אחרון : 3/5/2008 0:49

במערב חוששים כי ההתעצמות הצבאית של סין בחוף הדרומי יכולה לערער את היציבות הבינלאומית - כך דיווח ה"דיילי טלגרף". "התווספות כלי השיט לרמה של צי ימי עלולה לגרור רמת עימות של מלחמה קרה", אמר קצין בכיר בצי הבריטי המלכותי. "סין משדרגת את יכולתה המבצעית בקצב מהיר". על פי החשדות, המטרה היא סיפוח טיוואן באופן שלא יאפשר לאמריקנים להגיב. "הם מנסים להגיע למצב בו הם יוכלו לנתק את השפעת ארה"ב באמצעי לוחמה אלקטרוניים", אמר קרי בראון, האחראי על סין במכון הבריטי ליחסים בינלאומיים.

צילומי הלוויין שהגיעו לידי ה"דיילי טלגרף" חושפים כי את הנעשה בבסיס צבאי באיי האניין, המחוז הסיני הקטן ביותר ברפובליקה העממית של סין הממוקם בחוף הדרומי. על פי הצילומים, בבסיס שוכנו כ-20 צוללות, בעלות יכולת נשיאת ראשי נפץ גרעיניים וכן בעלות יכולת לירות בלוויינים.

במערב חוששים כי סין מנסה להשתוות בעוצמתה לארה"ב. "הממצאים מראים כי סין חותרת לשפר את יכולותיה המבצעיות ולאתגר את צבא ארצות הברית הנוכח במקום", אמר אלכס נייל, ראש תוכנית הביטחון של הצי הבריטי באסיה. "ב-20 השנים האחרונות סין הולכת ומגדילה את השפעתה האזורית באמצעות פיתוח יכולותיה הימיות".

ביון היתר קיים החשש כי סין מגבשת אסטרטגיה צבאית כללית, הכוללת שימוש בכלים מקוונים, שיאפשרו לה להשתלט על טייוואן ללא התערבות. "המהלכים האחרונים של סין מראים כי הם מאוד ממוקדים בטייוואן", אמר קרי בראון, מומחה בינלאומי בנושא. תקציב הביטחון הסיני עומד על כ-50 מיליארד דולר, אולם מומחים מעריכים כי ההוצאות בפועל בנושא מאמירות ל-200 מיליארד דולר, סכום השני רק לזה שמוציאה ארה"ב בתחום.

שגרירות סין בלונדון סירבה להגיב לידיעה.

פרסום ראשון : 2/5/2008 22:11

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

סין פולשת לטיוואן... אני חייב להגיד שאי אפשר לבטל את האפשרות. נכון, לאמריקנים יש ערבויות לביטחון האי אך הם ידועים בכך שהם מבטלים ערבויות. מצד שני אי אפשר לדעת- ארה"ב דווקא יכולה להשתמש במקרה הזה בשביל להראות את כוחה מול סין (אני לא חושב בכיוון של עימות צבאי, יותר בכיוון של תרגילים צבאים שהסינים יוכלו לצפות ולהיבהל).

אבל אם האמריקאים כן יוותרו וסין תספח את האי המצב שיווצר יכול להוביל בקלות להתחמשות מחודשת במזרח אסיה. אולי אפילו יפן תחזיר לעצמה את התפיסה הישנה של שימוש בצבא בשביל חיזוק הכלכלה? מי יודע.

המממ כל כך הרבה צרות יכולות לקרות מהמצב הזה...:O

ראיתי כמה פתילים בפורום בעניין טייוואן. יש פה נטיה (מובנת למדי בהיתחשב במרחק הגיאוגרפי תרבותי) להתייחס בפשטנות לסכסוך שהוא מורכב וטעון כמעט כמו הסיכסוך הישראלי ערבי (אבל, שלא תהייה טעות, שונה לחלוטין באופיו).

הידע שלי בנושא הוא כמעט לחלוטין מהזווית הטייוואנית, מדינה שעל המפה אולי ניראית קטנה אולם למעשה גדולה מישראל בהרבה (23 מיליון תושבים).

למרות שמהות הסיכסוך שונה לחלוטין וכך גם המנטליות של העמים, יש כמה קווי דמיון בין הטייוואנים והישראלים. קודם כל טייואן, למרות היסטוריה שונה לחלוטין, היא כיום דמוקרטיה ערנית מאוד עם עיתונות חופשית שלא מפסיקה למרר את חיי השלטון. כמו ישראל גם החברה הטייוונית נקרעת לאורך ולרוחב בהתיחסותה לזהותה העצמית ולמדיניותה כלפי סין.

בגסות ניתן לחלק את הטייוואנים לשלוש קבוצות, הילידים המקוריים (Taiwanese aborigines), הסינים הישנים (native Taiwanese) שזו הקבוצה הגדולה ביותר של אנשים שמוצאם אמנם מסין אך היגרו לטיוואן במאות הקודמות והקבוצה האחרונה, הסינים החדשים (mainlanders), אנשים (יותר נכון צאצאים של) שהגיעו לטיוואן ביחד עם צ'נג קאי שק ב1949 לאחר תבוסת הלאומנים במלחמת האזרחים בסין.

שוב בגסות ניתן לומר שבשנותיה הראשונות נישלטה טיוואן בידי הקבוצה השלישית על חשבון שתי הקבוצות הקודמות. בגסות כי הסינים החדשים, כשני מיליון אנשים, היו ברובם חיילי הצבא הלאומני המובס ואלו למעשה נוצלו בידי אנשי צ'אנג קאי שק כמעט כמו הקבוצות האחרות.

זה עוד יותר מסובך כי טייוואן הייתה במחצית הראשונה של המאה העשרים (עד סוף מלה"ע השנייה) תחת שלטון יפאני. בניגוד למקומות רבים אחרים באסיה השלטון היפאני לא היה רע לטייוואנים, רבים מהם שרתו בצבא הקיסרי ועד היום לא נדיר למצוא קשישים שמדברים יפאנית. כשהגיעו הלאומנים לטיוואן ב1945, בעקבות תבוסת היפאנים האי הפך לחלק מסין, התקבלו ברגשות מעורבים מאד. השלטון היפאני היעיל הקים תשתיות טובות באי. התקופה הראשונה של השלטון הסיני המושחת למדי זכורה לרבים כתקופת נסיגה.

ההיסטוריה הזו יצרה חברה מפולגת למדי ששנים רבות הידחיקה פילוג זה. החופש האמיתי של השנים האחרונות העלה מתחים אלו לפני השטח. הסיכסוך עם סין הוא חלק חשוב מאד אך לא יחיד במתחים הללו.

ההתיחסות לסין נחלקת לשלוש אסכולות: עצמאות, איחוד או השארת הסטטוס קוו. שנים של עצמאות דה פקטו תרמו להתפתחות זהות לאומית טייוואנית. זהו זרם חזק בפוליטיקה המקומית אולם חסר כמעט כל תמיכה בינ"ל (ארה"ב, הפטרונית העיקרית של טיוואן חוזרת ומזהירה את הממשלות הטייוואניות לא לנקוט צעדים בכוון עצמאות). כתוצאה מכך גם מנהיגים שמאוד היו רוצים לראות טיוואן עצמאית נזהרים (אם גם לא מספיק כמו במקרה של הנשיא היוצא צ'ן שווי ביאן).
בסופו של דבר כנראה שרוב הטיוואנים מעדיף כרגע את המשך הסטטוס קוו. זה היה חלק חשוב בבחירות האחרונות בין המיפלגה הירוקה (DPP, אין קשר לירוקים במערב) הנוטה לכיוון עצמאות ושהחזיקה בנשיאות בשמונה השנים האחרונות לבין המפלגה הכחולה (KMT, מפלגתו ההיסטורית של צ'אנג קאי שק) המצדדת בהמשך הסטטוס קוו. הכחולים ניצחו, יותר בגלל המצב הכלכלי הגרוע וטענות על שחיתות במפלגה הירוקה אבל תוצאות הבחירות משפיעות גם על המדיניות כלפי סין. למשל נושא הטיסות הישירות בין סין לטיוואן שהכחולים נוטים להקל בו בשביל הכלכלה בעוד הירוקים נוטים להקשות מפחד סין.

כמובן שכל זה משפיע גם על מוכנות הצבא. בטיוואן שרות חובה לגברים של שנתיים. בניגוד לישראל השירות למי שבוחר ללמוד לתואר ראשון הוא לאחר סיום התואר. עם זאת, כמו בישראל, ולמעשה הרבה יותר, השירות אינו קונסנזוס יותר, קל מאד להישתמט ואין כל סטיגמה שלילית למישתמטים. טיוואן עיקבה בשנים האחרונות כמה עיסקאות נשק ובנוי תשתיות צבאיות. עושה רושם שהרבה טייוואנים מאמינים כיום שהקשרים הכלכליים עם סין וההשקעות העצומות בכלכלתה (שלא לדבר על יותר ממליון טיוואנים שגרים כיום בסין מטעמים כלכליים) מגנים על המדינה יותר מעוצמת הצבא.

אולי ההבדל הגדול ביותר בין סגנון הסיכסוך הטיוואני לבין הסיכסוך הישראלי ערבי הוא בהעדרותו במידה רבה של מוטיב השנאה. בסופו של דבר רוב מכריע של תושבי טיוואן הם סינים במוצאם. הסיכסוך של ממשלת בייג'ין הוא עם הממשלה בטאיפה, לא עם העם בטיוואן (או ככה לפחות בייג'ין הייתה רוצה שזה יראה).

מבחינה בינ"ל יש לסכסוך עוד כמה שחקנים חוץ מסין, טיוואן וארה"ב וראש וראשונה יפאן. מזרח אסיה תמיד נימצאת במתח בין שני השחקנים הראשיים, סין ויפאן. כמובן, סין גדולה בהרבה, זה לא בדיוק מאבק בין שווים ויפאן, בצדק מבחינתה, חוששת מאוד מהגמוניה סינית. ההגיון הישן של "אם זה רע לאויב שלי זה בטח טוב בשבילי" עובד גם פה, אבל יש ליפאן סיבה מציאותית יותר לחשוש מהישתלטות סינית על טיוואן והסיבה היא מייצרי טיוואן, בין האי לסין. יפאן, מדינה כמעט ללא אוצרות טיבעיים תלויה מאד בסחר בינ"ל שנעשה ברובו בדרך הים. אחוז גדול של הסחר היפאני עובר דרך המיצרים והשתלטות סינית על שני צידי המיצר תהייה "לא נוחה" ליפאן.

במידה מסויימת כל זה נכון גם בנוגע לדרום קוריאה.

והערה בנוגע לכתוב למעלה,

אין לי כל יומרה למומחיות בנושא והכתוב פה גם לא מבוסס על קריאת מקורות מסודרת. במיקרה יש לי הכרות ארוכת שנים עם די הרבה טיוואנים, חלקם גם מעורבים פוליטית. הכתוב פה מבוסס על שיחות שניהלתי עם האנשים הללו במשך השנים. אשמח מאוד לתוספות ותיקונים. לעניות דעתי זו אפיזודה מעניינת מאוד בפוליטיקה העולמית העכשוית.

כמי שלמד פרק אחד או שניים בהיסטוריה של סין קשה לי לראות את הסינים יוצאים למלחמה בטייואן.
פרט לכמה הערות פוליטיות אקראיות, אין מדיניות סינית של התלהמות, יש אינסוף טייואנים בסין. בכל דרום סין יש השקעות טייואניות בסכומים שאנו היינו רק רוצים לחלום עליהם. (מעל 5 מליארד דולר היה הנתון המקובל כשביקרתי שם לאחרונה ב 2002.
גם בתקופת המתיחות בין שתי המדינות, לפני כעשר שנים, כאשר הסינים ירו טילים בליסטים אל מעבר האי, לא ניכר שום מתח אציתי בין התושבים של שתי הארצות.
עיתון בריטי עם תפיסה אירופית מפרש ידיעה ע"פ המסורת החשיבתית האירופית. במזרח זה נראה אחרת.