07-05-2008, 08:44
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 03.01.05
הודעות: 4,584
|
|
אני לא שומע נאומים.
בערב אני הולך לטקס יום הזיכרון בישוב, טקס שבו אנו מכבדים את זכרם של חברינו בני הישוב שלחמו ונפלו במערכות ישראל, ולאחר הטקס אני צופה בסרטים הדוקומונטריים המשודרים בערוצים השונים, המתארים קרבות שונים (כמו הסרט המצויין ששודר אתמול על קרב פלס"ר 7 בבוקעתא), ורואה את החברים והמשפחות המספרים את סיפורי הנופלים.
בעיני זה היום הכי עצוב בשנה, יום שבו אני זוכר את חברי לנשק שישארו צעירים לנצח. החברים שלי היו לוחמים שלחמו למען המדינה, לא למען מנהיגים ולא למען גנרלים אלא מתוך אחוות לוחמים ורעות, ולמען הגנה על העם בארצו. אני לא מעסיק את עצמי בכעס על ההנהגה, זה גורם שאני יכול להשפיע עליו רק ביום הבחירות, אני מעסיק את עצמי בחינוך חיילי ובחינוך ילדי על מנת שידעו מה לעשות ביום פקודה, ולמען ידעו למה.
_____________________________________
! This is Sparta
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
