27-05-2008, 16:12
|
|
|
|
חבר מתאריך: 17.05.05
הודעות: 7,321
|
|
במיוחד הלחץ הוא בעייתי. במיוחד כי בהתחלה יש את הלחץ הזה שאתה מרגיש כי אתה רואה את כל המבחנים שיש לפניך, ואז אתה נלחץ עוד יותר כי אתה יודע כמה חרישה עומדת לפניך ואיזה מבחנים יהיו בעייתיים יותר ופחות. ואז יש גם את הלחץ לפני כל מבחן, שעוד שנייה אתה מרגיש שבא לך לדפוק את הראש בקיר, כי אין לך דרך אחרת להוריד את הלחץ. בזמנים אחרים, שהם לא מיד לפני מבחן, מרגישים לחץ רגיל שמבוטא ברצון להתפוצץ מהפחד של הכישלון ושינוי התוכנית הכללית הרצויה שעשויה בע"ה להצליח אם תקופת המבחנים כן תעבור טוב בהשתדלות של החרשן האידיאלי.
בין לבין חושבים מחשבות על איך היה במהלך השנה (כל החרישה האינטנסיבית), על ההרגשה של אחרי מבחן משמעותי אחד, על ההרגשה המעולה של אחרי כל המבחנים כולם ועל הידיעה שסוף סוף תסיים עם כל החרא הזה, כאשר בחרא הכבד יותר נמנים המקצועות ספרות, היסטוריה, אזרחות, חיבור, תנ"ך ולשון.
בינתיים, למרות כל הלחץ, יש תחושת עצלנות עליונה ובעקבותיה מקננים בראשנו הקולות החוזרים ונשמעים של "חייב ללמוד או שאכשל או שגם שאלמד ובכל זאת אכשל", "למה חייבים לעשות 2 מתכונות, מה הבעיה במתכונת אחת?", "איזה לחץ מטורף, למה עשו את המבחנים כל-כך צפוף, למה אני צריך לעשות מתכונת עכשיו כשהבגרות שלה חודש אחריה? ולמה הבגרויות מסודרים מבחינת התאריך בצורה כל כך דפוקה?" וכמובן "אני לא מאמין שאני צריך ללמוד למקצוע המעפן הזה".
לא יודע למה, אבל לפעמים יש לי הרגשה שיש חבורת אנשים במשרד החינוך שמתכנסים בלילות ומחליטים כיצד הם יעשו את חיינו אומללים וקשים יותר, והכי חשוב - לחוצים יותר. אני מניח שבראש החבורה עומדת זקנה אחת עם שיער קצוץ (ובצבע אדום בד"כ) שעברה את גיל הפנסיה ממזמן, ומרוב שיעמום זה עיקר חייה. אותה זקנה, ד"א, וודאי גם החליטה שחובה ללמוד את המקצועות שנמצאים בקטגוריית ה-"חרא הכבד יותר" שמוזכר לעיל. |
ראשי
צ'אט
ואין אדם שאין לו מזל ,יש מזל שאין לו אדם (חחח... איזה משפט לך תבין).
)
מצב כלאיים
