כל מצווה יש לה חשיבות .
אם הנחת תפילין פעם אחת.יש לזה משמעות.
אם הדלקת נרות פעם אחת.גם זה מצוין.
אם התחשבת באחר,התגברת על מידה לא טובה שלך(כעס וכו')
זה ממש תיקון מידות כבר.

אם כולנו נצליח לעשות טיפה יותר ביום יום - זו ברכה.
גם אם היא נעשית לכאורה עם הרבה " אי-קיום" מצוות אחרות.
(דבר שלא גורע מהמצווה דבר).

אז לכל האנשים שרוצים אך אולי מתקשים בהתחלה לשמור על מצוות בקטנה
הנה סיפור יפה שנוגע כמובן לא רק להדלקת נרות אלא גם לתפילין מזוזה וכו'.

(מאתר חב"ד אינפו מה"שלוחים" של הרבי - השליחים).

אם אתם מדליקים


זמן קצר לאחר קבלת מכתבה המרגש, ר' שלום התקשר לאביו הרב שמואל לו, וסיפר לו את כל השתלשלות הסיפור. על ההשגחה הפרטית המופלאה, על שיחת הרבי מה"מ עם הסבא ר' זלמן שעלה בזכרונו בדיוק אז, והתוצאות המרגשות. תגובת האב השליח היתה מהירה. "איזה תזמון מדוייק. הרי זו סגירת מעגל



"לא נותנים עודף לשטר של מאה דולר!", קבע הקול התקיף של הקופאי בסאבויי בשדרת 'קינגסטון'.

שלוחי הרבי מלך המשיח, הרב שלום ורעייתו חנה לו מגלנדייל אריזונה, קיבלו את ההודעה במפח נפש. עד כה, נסיעתם היתה מרוממת ועילאית ברוחניות, למרות הקשיים הגשמיים.

לאחר סוף שבוע בשכונת המלך - קראון הייטס - הם מצאו את עצמם בדרך לעיר הארטפורד שבמדינת קונטיקט, שם הם מתעתדים לבקר את הוריה של הגב' לו. בשלב התכנון הכל היה נראה קל כל כך. אבל כעת - מזג האויר היה מהביל, הם עם שני ילדים קטנטנים, מזוודות ועגלות. אם לא די בכל אלה, הרי כעת ניחתה עליהם גזירתו של הקופאי. הם פתחו בחיפוש קדחתני אחרי כסף קטן כדי לעלות על הרכבת.

עוד בטרם החלו להזיז את המזוודות בנסיון למצוא כסף קטן, הם שמעו קול נעים שבא מאחור. "האם אפשר לסייע?"

אישה זרה, אך חביבה למדי, החלה לחטט בתיקה בחיפוש אחר מטבעות. לא חלף אלא רגע, והכסף כבר עבר ידיים. הרב לו היה מלא מילות תודה. "רוב תודות לך גברתי. אנו הגענו מעיירה קטנה, ולא הכרנו את החוקים פה בנוגע לעודף".

משפחת לו יכלה לעלות על הרכבת בנינוחות ולשקוע בכיסאותיהם. הגברת האדיבה, שמו לב, התיישבה לא הרחק מהם. ר' שלום קם ממקומו והלך להודות לה בשנית.

"אל תעשו מזה ענין", אמרה האישה, "שמחתי מאוד שיכולתי לעזור. לנסוע עם ילדים קטנים אינו מהדברים היותר קלים. יש לי ניסיון בזה. דרך אגב, לאן פניכם מועדות?"

הרב לו תיאר לה את מסלול נסיעתם.

"כמוכם כמוני", אמרה האישה. "אני עוסקת במחקר על קהילות יהודיות. ביקרתי כאן בקראון הייטס כדי לצלם מספר תמונות, ולפגוש כמה מן התושבים".

השיחה התמשכה בנעימים ותיכף ר' שלום שם לב שהרכבת מתקרבת לתחנה בה הוא ומשפחתו יצטרכו לרדת. הגיע אפוא הזמן לשאול. לשאול, ולהציע.

"האם את מדליקה נרות שבת"?

נענוע ראש לשלילה. "זה לא בשבילי. אני לא שומרת מצוות".

הרב לו החל להסביר את חשיבות המצווה, ללא קשר עם רמת התחייבותה לשמירת מצוות.

"זה ממש לא נראה לי רלוונטי", עונה הגברת. "אינני מבינה מה המשמעות של שמירת מצווה בודדת כאשר אני עוברת על צווים רבים".

עמדתה של האישה החזירה את ר' שלום שנים אחורה. הוא נזכר בשיחה שהרבי שוחח עם סבו, הרה"ח ר' זלמן יפה.

היה זה בסביבות התקופה בה יצא הרבי עם מבצע נש"ק. הרבי עודד בפומבי ולראשונה ביהסטוריה, את הנשים והבנות להדליק נרות שבת. ר' זלמן סיפר לרבי שהוא ניסה לשכנע את אחת משכנותיו להדליק נרות שבת, והיא העלתה אותן טענות בדיוק כמו אלו שהעלתה האישה ברכבת. ר' זלמן ענה לה כי לכל מצווה יש סגולה וזכות נפרדת לכשעצמה, ללא קשר למעשים שיבואו לאחר מכן. הרבי שמע את הדברים וענה לר' זלמן שגישתו אכן נכונה.

שיחת הרבי עם סבו חרוטה במוחו. ר' שלום לא מרפה בזכות הזיכרון מאותה שיחה. תוך כדי התארגנות לרדת בתחנה הקרובה, ר' שלום עודד שוב את האישה להדליק נרות שבת למרות הכל, ללא קשר עם שאר מעשיה.

דלתות ההזזה האוטומטיות סיימו את השיחה לאלתר.



שלוש שנים חלפו. יום חדש של שליחות מפציע בגלנדייל. ר' שלום לו פותח אימיילים ועובר על תוכנם. מה זה? מכתב מוזר. הנמענת לא מוכרת.

ראביי לו:

פגשתי בך ובבני משפחתך בקראון הייטס ביולי 1002. את כתובתך מצאתי באתר 'חב"ד אורג'. שמי מליסה. אני לא מתיימרת לחלום שאתה זוכר אותי. נתתי לך עודף משטר של מאה דולר כדי שתוכלו לעלות לרכבת. במשך הנסיעה ניסית לשכנע אותי להדליק נרות שבת.

כן, הדלקתי נרות. רק מצווה אחת. ללא קשר עם רמת התחייבותי הנוכחית לדת היהודית ומצוותיה. מספר שנים עברו. אני נשואה לבחור יהודי מקסים בשם מארטי. אנחנו שומרים את רוב הלכות שבת, אוכלים בשר כשר, ואוכלים רק מאכלים כשרים. אנו מנהלים בית יהודי מדהים ושומרים על חיי משפחה יהודיים. מאמין או לא?!

חשבתי על הצעתך "רק תדליקי נרות" פעמים רבות במשך השנים, ורציתי שתדע שבזכותך אני האישה היהודיה שהנני היום. תודה רבה עבור הכל. תודה על האכפתיות ותודה שסייעת לי במסעי הרוחני. אנא, שמור על קשר אם ניתן.

מליסה.

זמן קצר לאחר קבלת מכתבה המרגש, ר' שלום התקשר לאביו הרב שמואל לו, וסיפר לו את כל השתלשלות הסיפור. על ההשגחה הפרטית המופלאה, על שיחת הרבי מה"מ עם הסבא ר' זלמן שעלה בזכרונו בדיוק אז, והתוצאות המרגשות.

תגובת האב השליח היתה מהירה. "איזה תזמון מדוייק. הרי זו סגירת מעגל. ברגעים אלו חזרתי מ'ווארט' של נכדת שכנתו של הסבא ר' זלמן - אותה שכנה שלא הבינה את המשמעות של הדלקת נרות ללא שמירת כל התורה כולה, ועליה סיפר סבא לרבי. ההיא אכן החלה להדליק נרות, וכן, היא החלה להבין את המשמעות של מצווה בודדת. משפחתה כיום שומרת תורה ומצוות באופן ראוי לחיקוי.

מי יכול למדוד את ההשפעה של קיום מצווה אחת ויחידה, ומי יכול למדוד את ההשגחה הפרטית שמלטפת אותנו השלוחים בכל רגע ורגע!

כרגיל,אשמח מאוד אם אנשים יגיבו ,או ישאלו שאלות (אפילו לפרטי )
ובוודאי אם הצליחו לקיים מצוה כלשהי .... :-)

נאום נתניהו:
ארץ ישראל,שלום לך .