http://www.nfc.co.il/Archive/001-D-...ml?tag=19-47-39

כאשר בלון מלא במילים ובדולרים מתכנן 'מהלכים צבאיים' - כך זה נראה.

פטפטת וסחרירים חסרי אחריות אודות מתקפה בעזה ומתקפה באיראן כמו פירומן המנופף בלפיד לפני ערימת דולרים טבולים בנפט.

במקרה הטוב - הלקוח של אדלר והבוס של אוברזוור אינו מתכוון לתקוף ואז כמובן סתם יווצרו נזק ביחסי החוץ ופגיעה בהרתעה

במקרה הרע - הנ"ל מתכנן לתקוף ובמקום לשמור שמץ של הפתעה מתריע בפני האוייב ומסכן בכך את לוחמי צה"ל וטייסיו בעזה כמו באיראן.

מי שסוחר בחיי חיילים למען סחריר פלילי - לא למד מאומה ולא ישנה כהוא זה מהתנהלותו בקיץ 2006.
ההגה מצוי בידיו של עבריין תנועה שיכור ואין לנו אלא להתפלל שכבוד השופט יוריד אותו כבר מהכביש.

ונאמר ומגיע צו שמונה. מה עלי לעשות? הרי ברור שכל פעולה בעתוי זה ובידיו של איש זה לא נועדה לשפר את מצב המדינה. מה גובר? מחויבותי למשפחתי ולעיניים הפקוחות החוזות בנבל או מחויבותי לחברי וחילי. ואולי דווקא מחויבותי לאחרונים דורשת כי אגיע אך אסרב בשמם להיות בורג קטן במערכת ההגנה של מקבל המעטפות? אולי הגיע הזמן לומר "לא!" לזה שלא ספר את חילי 'ספין הליטני'?

מה נאמר בתדריך? 'מטרת המבצע להסיר את איום הרקטות מעל הנגב הצפוני'? "חטיבה X תפרוץ דרך חורבות ניסנית ואלי סיני ותטהר את השטח בכדי לאפשר העברתו המסודרת לניצי הפתח"
ואם נשאל מדוע דווקא כעת או למה הוזהר האויב ומדוע ניתן לו לצבור כח בטרם נפעל? ואם נשאל מה יעשה בשטח לאחר כיבושו ומה ימנע חזרת המצב לקדמותו בהעדר שליטה אמיתית בשטחי חבל עזה?

ואם ימצא זה שירים ידו ויקרא לילד בשמו: 'אולמרט שולח חיילים לכבוש שטח ממנו עקר יהודים ושאותו מסר לאוייב אך לפני שלוש שנים בכדי להעבירו אח"כ לאויב אחר ובכדי להסיט את דעת הקהל ממשפטו הקרב'.

דילמה קשה ומצב עגום. על הכסא יושב האדם הבלתי ראוי ביותר שפקד אי פעם את לשכת רוה"מ.

מדינאי כבר מזמר שירי שבת ולכן ארשה לעצמי לומר ללא שמץ הומור: "אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי"

ואני יודע כי עזרי אכן יבוא וכי אתה רודף בצע וחסר אחריות שכמוך תמצא עצמך במקום הראוי לך.

באופן אישי אני מעריך שהוא יצליח לשרוד ה-ר-ב-ה יותר ממה שחושבים - וגם כשיירד מהבמה הפוליטית,
זה יהיה רק אחרי שיסב נזק כה כבד, שיהיה קשה מאוד לתקן (ולא ממש נראה שיש כאן מישהו שכשיר
להתמודד עם מימדיו העצומים של הנזק המצטבר שששרון הוא מותירים אחריהם, הן בכל הנוגע לחוסנה
הפנימי הפנימי של המדינה (שחיתות החריבה מדינות הרבה יותר מאשר כוחות חיצוניים...), והן בנוגע
לחוסננו החיצוני.

אני נושא עיני אל ההרים, ולא ברור לי כלל אם יש בכלל עזר כלשהו. חשודי הסיר את המסכה מעל פרצופם
של לבני וברק, והוכיח שהם יכולים לקרוא במלים נרגשות לפריימריס/בחירות - אבל הם לא מעזים לעשות
מעשה פשוט שיבטיח שדברים אלה יקרו - כיוון שהפחד שלהם מתבוסה בבחירות וישיבה באופוזיציה, גדול
הרבה יותר מחששם ממה שיקרה למדינה תחת חשודי...

ראשית - כל תל אביבי שישא עיניו אל ההרים יזכר כי מרחקו משיפולי דרום השומרון קטן מ15 ק"מ בקו אוירי.

שנית - כדאי לאדם לזכור תמיד כי יש דברים גדולים ממנו: העבר של עמו, הנוף שהיה לפניו וישרוד אחריו ובאם תרצה גם מעבר לכך.[בעיני למשהו הזה קוראים כמובן 'אלוהים' אבל זה כבר נושא לפורום אחר]

ולענין הנבל שטרם הופלל - חזיתי כבר בחיים או דרך העתונות באנשים קרים ומתנשאים אשר חשו בלתי מנוצחים ורמסו את הזולת.כל אלו מבינהם שחטאו בפלילים בראש חוצות שמרו על מראית עין של עוצמה בחודשי החקירה הראשונים. לכל אלו מבינהם שלא הטיבו להסוות את מעשיהם [וזה שאנו שחים אודותיו פעל כחובבן] - הגיעה שעת השבירה.

משיוגש כתב האישום ודי בטיעוני ההגנה של אולמרט בכדי לבסס עליהם כתב אישום - יאלץ להתפטר או שיתפטר בהוראתי הבג"ץ. העכברים יברחו מן הספינה ויבקשו מעמד של עד מדינה. חבריו לשכבר מקדימה יטהרו עצמם ע"י הטחת בוץ בפניו והוא יוותר בודד וחסר הגנה פוליטית. הוא הרוויח מספר חודשי ברווזות צולעת בזכות דחיית החקירה הנגדית. הצייד במקרה זה חכם ממנו וחזק ממנו והוא מניח לו להתפתל ברשת. זה בהבט המשפטי

מבחינה ציבורית - גיוס כוחות מילואים למטרה ספינולוגית עלול להתקל בהפגנות המוניות של נשות החילים [מכיר מועמדת] ובסרבנות פסיבית או ממשית.

דרעי,ידלין,הירשזון - היו לא פחות חזקים ממנו ואפילו יותר זהירים. כולם דמעו בנקודת זמן זו או אחרת.

תשאר אופטימי

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

(שהפכתי את הרשת - ולא מוצאת)
שהיא שאלה את הנהג,
מה שצריך לשאול את אולמרט(נהג/מנהיג):
"תגיד לי, אתה ז**ה - רק רציתי לוודא..."

תיקי דיין-כרטיסנית באוטובוס דן הארוך של פעם כשהכניסה היתה מהדלת האחורית.

בתחנה מרכזית עולה אישה מבוגרת לאוטובוס קונה כרטיס ופונה לכרטיסנית
-"התוכלי לאמור לי כשנגיע לבניין העירייה?"
-"אין בעיה גברת" עונה לה הכרטיסנית
"את לא תשכחי אותי,נכון?"
"לא,אני לא אשכח" עונה הכרטיסנית.

יום חם אוטובוס עמוס והכרטיסנית מלאה בעבודה,כל תחנה שהאוטובוס עוצר,קמה האישה ממרכז האוטובוס נידחפת עד לכרטיסנית ושואלת "לא שכחת נכון?הגענו לבניין העיריה?","לא עוד לא" עונה לה הכרטיסנית.
ככה כל תחנה ותחנה,לבסוף כשהאוטובוס הגיע לבניין העירייה הכרטיטסנית קוראת בקול לאישה "גברת,גברת....תרדי הגענו לבניין העיריה!",אההה....לא" אומרת לה האישה " אני רק חפצתי לדעת"
הכרטיסנית לא יכלה להתאפק יותר וצעקה לעבר האישה "גברת....תגידי,אמא שלך זונה?"

"לא, מה פתאום" עונה האישה "למה את שואלת אותי שאלה כזאת?"
כרטיסנית "סתם, כי חפצתי לדעת"

זה מה שאתה כותב:
ונאמר ומגיע צו שמונה. מה עלי לעשות? הרי ברור שכל פעולה בעתוי זה ובידיו של איש זה לא נועדה לשפר את מצב המדינה. מה גובר? מחויבותי למשפחתי ולעיניים הפקוחות החוזות בנבל או מחויבותי לחברי וחילי. ואולי דווקא מחויבותי לאחרונים דורשת כי אגיע אך אסרב בשמם להיות בורג קטן במערכת ההגנה של מקבל המעטפות? אולי הגיע הזמן לומר "לא!" לזה שלא ספר את חילי 'ספין הליטני?

נדמה לי שאין לאולמרט, ברק ואשכנזי ביטחון שאכן חיילי המילואים יתייצבו כולם לאחר הביזיון בלבנון ולאור הספק שהמהלך נועד להציל את האחד מסורגי הכלא ואת השני מעצמו..

looopy

לרכז ביחד את השמנת של הציונות ולהותיר אותה לבד - לשוחח, להעלות זכרונות ולשחרר כעסים מלפני שנתיים, להפנות אצבע מאשימה ולשאול שאלות נוקבות. לא בטוח שחיילי המילואים ימתינו ל'אחרי המלחמה' בכדי להפגין את דעתם על רוה"מ.

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

הוא לא בטוח שחיילי המילואים יבואו. הוא לא בטוח שאם הם יבואו הם לא ימשיכו לי-ם. יש לו זכרונות רעים מהפעם האחרונה שרמטכ"ל גרר אותו למבצע צבאי גדול. בקיצור, מדובר בעוד ספין, לא מעבר לכך.

תקיפה באיראן אינה מלחמה כוללת - אבל היא תבטיח מלחמה כזו, שכן התגובה מלבנון תהיה מיידית.
רבבות הרקטות שהגיעו לשם אחרי ההצלחה המסחררת של החלטה 1701, מבטיחים תגובה משם
בהיקף שיכפה פעולה יבשתית למניעת חודשים של אש על הצפון והמרכז. אני לא מכיר מילואימניק שלא
יבוא, גם אם אמנם יחשבו שכל המהלך כולו הוא התרגיל הציני והמלוכלך ביותר שיכול פוליטיקאי לעשות
כדי לשמור על כסאו. חשודי עשה זאת בקטן בליטאני, וכעת מצבו הפוליטי והמשפטי קשה בהרבה...


לחשודי יש יתרון תעמולתי לא מבוטל בכך שפעולה באיראן בחודשים הקרובים היא בעצם הכרח: אם
בנובמבר ייבחר אובמה - לאיראן תהיה פצצת אטום. ממש לא ברור אם בוש יוכל לבצע פעולה באיראן
בחודשיים שאחרי הפיכתו לנשיא-היוצא. המשמעות היא שיש לנו חצי שנה לפעולה כזו. לחשודי יש אליבי
אמיתי בנוגע לפעולה זו (אין לו אליבי כמובן לסוגייה למה הוא חיכה עד עכשיו, אבל האמת היא שהוא לא
יזדקק לאליבי, במקרה של מלחמה כוללת, כי ההתגייסות מול האיום, תהיה טוטאלית).

די מדהים לחשוב כאלה דברים על פוליטיקאי - אבל הוא כבר הראה שכדי לשרוד הוא מוכן לפתוח
במהלך מופקר מול הסורים. אין לדעת אם יש בכלל נקודה שעליה הוא יגיד "לא! את זה לא אעשה גם
במחיר אובדן הכסא".

'הבלוף לא יכול להמשך' מאת יוסי דר בNFC
http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-...ml?tag=11-32-37

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

עד החקירה הנגדית...

'נמלט באמצעות עורכי דינו מן השבי האיראני וסחב עימו בדרך החוצה את השטיחים הפרסיים של מנהל הכלא'

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed