להקת תמוז - כל מה שרציתם לדעת על אחת הלהקות האיכותיות ביותר שהיו במוזיקה הישראלית
להקת תמוז (1974-1976)
חברי הלהקה:
שלום חנוך - גיטרה,זמר,
אריאל זילבר - קלידים,זמר,
מאיר ישראל - תופים
יהודה עדר - גיטרה,זמר
איתן גדרון - בס,זמר
נוסדה: 1974, תל אביב-יפו, ישראל
התפרקה: 1976
ז'אנר: רוק
ההתחלה:
הדרך לתמוז החלה בראשית 1974, כשמתי כספי יזם הרכב נוסח להקת הצמרת האמריקנית קרוסבי,
סטילס, נאש ויאנג עם דני ליטני, שלום חנוך ואריאל זילבר. הם עבדו על שירים אחדים (בעיקר על
"ביום מסה" של כספי), אך לא מצאו שפה משותפת והשותפות התפרקה עוד לפני שהתממשה.
ההזדמנות היחידה בה ניגנו הארבעה יחד הייתה בהמשך השנה, כשכספי, חנוך וזילבר ליוו את ליטני
ויהונתן גפן בתוכניתם "זה הכל בינתיים".
בין חנוך לזילבר היה המצב טוב יותר. זילבר אהב את קולו הגבוה ושירתו העדינה של חנוך ורצה ללוות
אותו בפסנתר, חנוך הציע לו להקים צמד. באחת מפגישותיהם הראשונות הלחינו השניים טקסט ששלח
מאיר אריאל לחנוך מניו יורק, "סוף עונת התפוזים". זה היה השיר היחיד שחנוך וזילבר יצרו יחד.
בהמשך 1974 הזמין אריק איינשטיין את חנוך וזילבר להשתתף במופע שלו, "סע לאט". לשם כך הם
צירפו את אדם זיידל בגיטרה וחליל, עמי טרייבטש (מהצ'רצילים) בתופים ונעם הלוי (אחיה של אסתר
עופרים) בכלי הקשה. במהלך ההופעות פרשו המלווים, ובמקומם הצטרפו המתופף הוותיק מאיר ישראל
(שניגן בעוזי והסגנונות ובלהקות נוספות) ושני משוחררים טריים מלהקת הנח"ל, הבסיסט איתן גדרון
והגיטריסט יהודה עדר. כך הושלם הרכב הלהקה, שאת שמה, תמוז, הציע אינשטיין, שגם הבטיח להם
אחרי הופעתם הראשונה: "עם הלהקה הזו תשיגו הרבה זיונים..."
ההצלחה:
באמצע 1975 הקליטה תמוז לראשונה, באולפן "טריטון", שני שירים שכתב מאיר אריאל. זילבר וחנוך
שרו את לחנם המשותף ל"סוף עונת התפוזים" וזילבר שר סולו את לחנו ל"הולך בטל". עיבודי השירים
שילבו רוק רך עם השפעות קאנטרי אמריקאי, בהפקה צנועה וקטנה אך עמוסת רעיונות מוסיקליים.
מיכאל תפוח, מנהל "טריטון", התלהב מהשירים והציע לנהל את הלהקה. ההצעה התקבלה בשמחה,
ותמוז הקליטה עם טומי פרידמן, הטכנאי הבכיר ב"טריטון", ועם לואי להב כמפיק מוסיקלי. להב, שחזר
זמן קצר לפני כן מעבודה בארה"ב עם ברוס ספרינגסטין, נכנס במרץ לתפקיד המעצב מחדש של שירי
תמוז. בעבודה מפרכת, לעיתים ימים שלמים על קטע שיר, הפך להב את השירים לארוכים, כבדים
ועמוסי אנרגיות, כפי שלא נשמעו קודם בתקליטים עבריים. הוא הפך את השירים ללא "נחמדים", אלא
ישירים ומחוספסים, כך שיתאימו להופעות חיות. התוצאה הייתה אלבום המופת סוף עונת התפוזים, שיצא בראשית 1976.
רוב השירים באלבום היו חידושים לשירים ישנים, בעיקר של חנוך. "מה שיותר עמוק יותר כחול"
מהאלבום שבלול של איינשטיין וחנוך הפך ליצירה רבת מקצבים בת יותר משמונה דקות. "אנ'לא יודע
איך לומר לך", שחנוך הקליט ב-1973 בגרסה עדינה עם להקת בני נוח, נופח לחמש וחצי דקות של
רוק כבד. "אהבה שקטה" מתקליטו האנגלי של חנוך הוקצן לשש וחצי דקות של צרחות ושל גיטרות, בס
ותופים חזקים, כולל סולו תופים כבד של ישראל. שני שירים באלבום היו חדשים: "לא יכול לישון עכשיו"
האקוסטי והשקט ו"פנס הרחוב" נוסח ג'יי-ג'יי קייל ששרו חנוך וזילבר. השיר "סוף עונת התפוזים"
הוקלט מחדש, והפך לסולו של חנוך מאחר שזילבר שנא את העיבוד החדש. גם לחניו של זילבר
באלבום היו ישנים: את "הולך בטל" הוא הלחין במקור לתיקי דיין ב-1971, ואת "ככה את רצית אותי"
(מ' יהונתן גפן) הלחין כ"Purple Eyes" לצמד העופרים ב-1968.
הוצאת התקליט לוותה בסיבוב הופעות שבו, כמו בתקליט, הייתה הקפדה רבה על רמה גבוהה של
מקצועיות בסאונד ובתאורה. פרידמן ולהב ייבאו ציוד מחו"ל והקימו, לראשונה בארץ, חברת סאונד
לרוק: "רילז און ווילז". אורי זוהר סייע בבימוי, אם כי עיקר ההופעה היה מוסיקה טהורה: שירי הלהקה,
שיריו של חנוך "מאיה" ו"תפסתי ראש על הבאר", שיריו של זילבר "בטי בם" ו"אגדה יפנית", וכולם יחד
בקטע אינסטרומנטלי. מהפתיחה הארוכה של השיר "מה שיותר עמוק יותר כחול" ועד הסיום האקסטטי
של השיר "סוף עונת התפוזים" שידר המופע של תמוז כיף ועוצמה חסרי תקדים. אפילו ההפסקה הייתה
מיוחדת: הלהקה ליוותה את חשמלאי הלהקה, רמי פורטיס, ששר את שירו "אינקובטור".
הסוף:
ברדיו, ובמיוחד בגלי צה"ל, התקבלה תמוז בהתלהבות רבה, אך הופעותיה לא הצליחו כלכלית. אולם
"צוותא" היה אומנם תמיד מלא, אך ההפקה הייתה יקרה, ובמהרה התברר שהלהקה גורמת להפסד
כספי. חוסר ההצלחה הכלכלי גרם למתיחות בין החברים, ובעיקר להחרפת היחסים עם זילבר, שעוד
קודם, עם צירופו של להב, הרגיש נטע זר בלהקה. הוא הגיע להופעות לבדו והתרחק מחבריו ללהקה
גם על הבמה. באחת ההופעות עזב לפתע באמצע שיר של חנוך, באחרת סירב לנגן את "אגדה יפנית".
הוא שינה באופן בלתי צפוי את שיריו, הודיע לעדר וגדרון שאינו מוכן שינגנו בשירים שלו,
ובחלק מההופעות חבש על ראשו שקית כדי שלא יראו אותו....
באמצע 1976 הציע זילבר ללהקה שיר בשם "רוצי שמוליק" שכתב ידידו שמוליק צ'יזיק.
בהצבעה בין החברים הוחלט שהשיר אינו מתאים לתמוז כיוון שהוא קליל ופופי מדי
(ישראל אמר בביטול שהשיר מתאים ללהקות כמו כוורת אך לא לתמוז). זילבר, פגוע ונעלב,
הקליט את השיר עם חיים רומנו. "רוצי שמוליק" הפך ללהיט ענק, ובליבו של זילבר גמלה החלטה לפרוש מהלהקה.
אנשי חברת התקליטים "סי-בי-אס", שהוציאה את אלבומה של הלהקה, ניסו לפתות את זילבר להישאר
בהבטחה שבאלבום ההופעה של הלהקה יינתן דגש לשיריו, אך זילבר סירב. כשגילה שמקליטים
הופעה ללא הסכמתו, הרס בכוונה את כל השירים בהשתוללות בלתי מרוסנת. רק אחד הקטעים
שהוקלטו בהופעה זו התפרסם בסופו של דבר, ודווקא בתקליט הבכורה של זילבר,
רוצי שמוליק: גרסה פרועה ומלאת איתורים ל"ככה את רצית אותי",
שכללה קטע מלהיטו של טום ג'ונס "דלילה".
הפירוק ומופעי האיחוד:
גם להתפרק לא היה קל. חישובים כספיים הצביעו על כך שללהקה יש חובות ענק (בסך 80,000 לירות),
וכדי להחזירם עליה להמשיך ולהופיע במשך חודשיים נוספים. בין החברים נחתם הסכם מיוחד
להופעות הסיום, שכלל סעיפים כמו: זילבר לא ינגן את "אגדה יפנית", ישראל יהיה פטור מנגינת סולו
תופים ב"אהבה שקטה" ועוד. למרות האווירה הקשה זכתה תמוז, דווקא בהופעות הסיום, להצלחה
רבה, אלא שדינה כבר נחרץ: גדרון ועדר עמדו לצאת ללימודים בחו"ל, זילבר החל להקליט כסולן
ולכולם היה ברור שלא ניתן להמשיך יחד.
הופעתה האחרונה של תמוז התקיימה ביום ההולדת של יהודה עדר, ב-10 ביולי 1976,
בקיבוץ איילת השחר. הייתה זו הופעה נהדרת, ואיש לא הבין מדוע בעצם הלהקה התפרקה.
חברי תמוז נותרו דמויות מרכזיות ברוק הישראלי: חנוך וזילבר עם קריירות סולו מצליחות,
ישראל כמתופף מבוקש וגם כזמר ועדר וגדרון כנגנים וכמפיקים.
תמוז התאחדה לשלוש הופעות ב-1983, וחזרה בהרכבה המלא לבמה רק עוד פעם אחת,
בשנת 2000, כשביצעה שני שירים במופע "עם הגב לים" לזכרו של מאיר אריאל ז"ל.
תמוז - רוק סבנטיז. אני ונוסטלגיית הסבנטייז - מונולוג
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי Lance שמתחילה ב "להקת תמוז - כל מה שרציתם לדעת על אחת הלהקות האיכותיות ביותר שהיו במוזיקה הישראלית"
"תמוז" זה לא רק שם של להקה, תמוז זה חלק מסימני הדרך לתחילת הרוק הישראלי אי שם בשנות השבעים.
"תמוז", "הצ'רצ'ילים", "אחרית הימים", "גן עדן", "שמים", "זינגלה". אין לי בעיה שיוסיפו גם את "כוורת" לרשימה המכובדה.
דבר לא ישנה את העובדה ששם ואיתם זה התחיל.
בשנות השבעים, היו שטענו שאי אפשר לעשות רוק בעברית, זו הייתה התחושה. הספיק אריק איינשטיין, אריק איינשטיין הוא משלנו, הוא אחד ותמיד יהיה....אבל, לנו בישראל לא יכול להיות לנו בעברית להקות רוק כבד, רוק מתקדם, רוק פסיכדלי. בעברית לא יכול להיות "סגול כהה", לא "רולינג סטונס" בטח לא "לד זפלין". סוג של תמימות, אולי טוהר נאיבי, אולי התחסדות. סבנטיז!
אבל היו להקות שעשו רוק בסבנטיז ואפילו עשו את זה טוב.
לא, אני לא נותן להם הנחות, בגלל החיבה היתרה שלי ללהקות, שבאו מארצי ומתוך עמי.
נכון, יש איזו אמפאתיה לאמנים מקומיים, כי הם קרובים אלינו יותר. גדול הסיכוי שנלך לשמוע להקה שדופקת בראש עם פטישים באיזה האנגר או מוסך לשעבר ברחוב המסגר, לפני שנצא לרעות בשדות זרים. כי זה שלנו, יש יצירה וזה גם בשפת הקודש. ואם המילים העבריות גם כתובות היטב, אז למי מאיתנו זה לא יגע? מי לא יעדיף אותן ואותם?
(לבני, אז מה, אז מה אם אני הפעם בחרתי לוותר על היוצרים בערב הופעות בסיטי הול, כדי לטוס לפריז לראות את ה.....חד פעמי ולא מהווה דוגמא )
כתבתי למעלה: "היו להקות שעשו רוק בסבנטיז ואפילו עשו את זה טוב" . מה אני מבלבל במוח, עשו את זה טוב מאד! עשו את זה בגדול!
הנה רשימה של כמה מהתקליטים של הלהקות שהזכרתי מעלה והתחשק לי לשתף אתכם בה (מאלו שיש לי בבית ויכולתי להאזין שוב, כי לאנס זרק אותי אחורה לשחר ילדותי), אין ברשימה, לדעתי שום הנחות. כולם עומדים אחר כבוד ברוק בקלאסי של הסבנטיז. איתם אז, בתור ילדים, "פוצצנו" רמקולים למגינת ליבם של ההורים, במיוחד אימי שלי ז"ל.
אני מודה ומתוודה, הייתי ילד קטן ומרגיז בסבנטיז, אחי הגדול היה ההשפעה המוזיקאלית הגדולה שלי. הייתי מאזין לו ולחבריו בשיחות על מוזיקת רוק, לא הבנתי הרבה, הבנתי בערך כלום, אבל הם היו ה"קולים". אני זוכר את הקסטות (קסטות אמרנו אז, לא קלטות!), שהיו עוברות בינו לבין החברים שלו, חלקן כאילו היו פריטים מסווגים בעלי סיווג סודי ביותר. הייתי הולך אחריו כמו עלוקה לכל מקום, אם רצה ואם לא רצה (והוא כמעט אף פעם לא רצה, אני מנסה להיזכר בפעם אחת שכן רצה, אבל למה להיות קטנוניים), אחי החדיר את הבסיס, אח"כ הצלחתי לגרום לו ללכת אחרי (אני תמיד רציתי, אם זה מעניין אתכם).
אז נתחיל וזה עומד להיות ארוך
ניתן כבוד קודם ללהקה שהובילה אותי לכתוב לכם את מגילת העצמאות
תמוז - לאנס כבר הביא בכתובים עליהם.
זו העברית והכתיבה היפה, שגרמה להם להצליח? השפה שגרמה לנו להרגיש עם השירים שלהם כל כך קרוב, כל כך כאן, ממש פה מתחת לבית? זה סוד ההצלחה שלהם?
חדל פטפטת!
צריך רק להקשיב ל"מה שיותר עמוק, יותר כחול", לפתיח ולכל השיר, כדי להכריז מעל במת הפורום, זו להקה שמשתייכת לליגת העל. לא רק ליגת העל הישראלית, גם אצל ההם שם, האנגלים.
ושמישהו יסתור אותי......
להקת הצ'רצ'ילים - להקת קצב ישראלית שהוקמה בשנת 1965 ופעלה עד אמצע שנות השבעים. הייתה חלק מסצנת להקות הקצב שפעלו בשנות השישים והשבעים בישראל, בעיקר באזור רמלה ודרום תל אביב. הלהקה ניגנה מוזיקת רוק באנגלית הנעה בין רוק פסיכדלי לבין רוק כבד. היא פעלה גם בחו"ל תחת השם Jericho Jones, זאת כדי שלא לפגוע ברגשות הבריטים.
בתגובה להודעה מספר 4 שנכתבה על ידי שומר סוד שמתחילה ב "תמוז - רוק סבנטיז. אני ונוסטלגיית הסבנטייז - מונולוג"
זינגלה - את תקליט הויניל שיש לי, השגתי כשהייתי כבר בתיכון, בשנות השמונים. יום אחד הדליף לי חבר, ששמע מחבר, ששמע מחבר, שיש בת"א חנות אחת שנראית כמו מקום שכוח אלי, שאיש חוץ מאלו שמכירים אותה לא נכנס בה. חברים, רכבתי על האופניים שלי מחולון עד תל אביב, כדי להגיע לחנות הזו. הייתי חייב. סוף סוף יהיה לי משהו שלאחי, שכבר היה בצבא אין והייתי חולה על המוזיקה שלהם באותם ימים, הייתה לי קסטה מצ'וקמקת, שכבר הודבקה וחוברה לה מכל כיוון. השגתי!
אחרית הימים - הייתה להקת רוקישראלית שפעלה בין השנים 1971 - 1972. היא הייתה להקה חלוצית בחיבור בין טקסטים גבוהים בעברית לבין רוק, ובקירוב הרוק הישראלי לסטנדרטים של הפקה וביצוע שהיו דומיננטיים במוזיקה הבינלאומית באותן שנים. חבריה היו זהר לוי, גבי שושן, אלי מגן, יצחק קלפטר ומירי אלוני.
אחרית הימים הייתה להקה פורצת דרך, שהראתה שאפשר גם אפשר לעשות רוק ישראלי. אפילו היה להם קצת רוק מתקדם, גם מעט כבד. שילוב שכזה.
אגב, פעם לפני שנים אחדות קראתי עליהם ביקורת באחד מעיתוני אמריקה הרחוקה. הרבה סופרלטיבים.
חובה בכל בית!
שמים - זו הייתה כמו להקה שלא הייתה. מבחינה מסחרית הם היו כשלון גדול, אבל מבחינה מוזיקאלית. אללי. טוראל עושה פינקפלוייד, ליטני מרעיד עולמות ולהב עושה אמריקה. הקסטות עברו בין החבר'ה של אחי מיד ליד. אלו הקסטות עם הסיווג של סודי ביותר. היום אני שומע אנשים שמדברים על הלהקה, שתמיד אומרים שהתקליט שלהם הפתיע אותם, זיעזע עולמות, עד שיצא התקליט לא ממש הכירו אותם , וכשכבר יצא, מייד עלו האמירות בסגנון "איפה, לעזאזל, התחבאו עד היום"
גן עדן – בסוף שנות השבעים , ואני כמעט בואכה תיכון, לא היה את סצינת הרוק עדיין, כמו שהכרנו בשנות התשעים או כמו שאנחנו מכירים היום. היום אפשר למצוא בקילוגרמים חומרי רוק משובחים, הופעות מידי יום, דיסקים על המדפים, להקות רוק ישראליות. אז, זה היה מצרך דיי נדיר ביחס להיום. ואנחנו רצינו כמה להקות כמו גן עדן, שתהיה לנו סצינת רוק. אל דאגה, בתחילת שנות השמונים הגיעו "בנזין", "חתונה לבנה" של שלום חנוך, "תיסלם" והגיעה נקודת המפנה אצלנו, אצל חובבי מוזיקת הרוק. עולמנו הצר התרחב באחת.
אבל, השיא של ילדותי, תחילת נעורי, כמעט תיכון. היה בערב אחד, שבו אחי (וואלה, הנה הפעם ההיא שכן רצה אותי איתו, אבל הייתה לו סיבה), הציע לי ללכת יחד איתו לראות סרט של לד זפלין בקולנוע פריז. זה היה בשעות לילה מאוחרות לשני בנדיטים ובכלל היה בת"א, ולנו יש הורים עם משמעת קפדנית. אני כבר לא זוכר איזה סיפור מכר להורים, התוצאה הייתה, ששנינו נסענו לישון אצל הדוד שגר בת"א (ואם האח הגדול לוקח את הקטן, ההורים רגועים, הרי הוא יהיה אחראי). אין לי מושג מה הוא ובני הדודים סיפרו לדוד.
התוצאה הייתה שהגענו לקולנוע פריז ולפני ההקרנה, הייתה הופעת חימום.
באנו, חבורת אינפנטילים נרגשת, שמרוויחה הופעת חימום בחינם ועוד מעט תראה את הענקיים על המרקע. הופעת החימום מתחילה. לבמה עולה איזה יצור, עד עכשיו לא ברור לי מה לבש, חיקוי לטרנינג של אדידס תוצרת עזה או סוג של פיג'מה. גוץ כזה, נראה קצת סובל מפיגור או אפילפסיה. מזעזע!
עולה על הבמה, תופס את המיקרופון מהעמוד, כאילו זה מטאטא, אולי בכלל זה אחד מצוות הניקוי ואז.........
ראשית - כל הכבוד על הסקירה והפרטים שהבאת !
התחברתי כל כך בקלות לדבריך !
אמנם אני דווקא לא נמנתי מעולם על חובבי הלהקות הללו למעט כמה שירים שלהן שהן מבחינת טאבו (אני לא אוהב רוק ולא פסיכדליה זה לא נעים לי באוזניים).....
אבל הסגנון בו אתה משלב את חוויות הילדות שלך כל כך נכון ! נהדר.
והגדלת לעשות פשוט הגדלת לעשות בשלהי הודעתך באופן בו הצגת את הגדול מכולם - פורטיס !!!
אפילפטי?....
מוטרף?... עצבני, אינפנטיל... כל ההגדרות הללו כל כך מתאימות לו !
האיש פשוט שד בלתי נלאה !
משנת 88 אני מלווה אותו כמעט לכל הופעה בתל אביב וזה לעולם לא ייגמר לי !
בתגובה להודעה מספר 7 שנכתבה על ידי לבני שמתחילה ב "אךךך.. שומר סוד יקר !.... מה עשית לי !....."
חששתי שהאורך יכריע.
אני מאד אוהב רוק, אם כי עם השנים גם הטעם משתנה, אבל תמיד, תמיד, כשאני שומע את הלהקות האלו - משהו זז בי ובגדול.
אני גם מאד פתוח בסגנונות המוזיקאלים, שאני אוהב. יש לי לא מעט כיוונים, לעיתים אפילו ממש מנוגדים. משתדל לא לתחום את עצמי ולזרום, העיקר שיהיה לי נעים באוזן.
אגב, אחי הגדול היה אצלי היום, הראתי לו מה כתבתי.
היו לו כמה הערות חשובות, שביקש שאוסיף:
1. "חבל שאמא אינה בין החיים, כדי שסוף סוף תהיה הוכחה איזה עלוקה היית"
2. "אתה חייב לי את הויניל הזה"
3. הוא עוד בשוק שזכרתי את ההופעה של פורטיס. הייתי אולי בן 13 (היה לנו ויכוח אם הייתי לפני בר מיצווה או אחרי).
ראשי
צ'אט
07-06-2008, 00:32
מצב כלאיים
