פרשת שבוע- שלח

על חטא המרגלים המופיע בפרשתינו, נדמה לי כי אין צורך להכביר מילים. ברצוני להתמקד בחלק משונה ומפורסם בפני עצמו, ואני מקווה כי ההסבר שלו יסייע להאיר גם בעיות אחרות לאורך התורה.
בפרשה נכתב:
ויהושע בן-נון וכלב בן-יפנה מן-התרים את-הארץ קרעו בגדיהם:
ויאמרו אל-כל-עדת בני-ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה טובה הארץ מאד מאד:
(במדבר יד/ ו-ז)

כידוע, כלב ויהושע לא הסכימו עם שאר המרגלים, ולכן הם זכו לרשת את הארץ.
אולם אם נבדוק את הפרשה המקבילה בספר דברים, נגלה תמונה אחרת:

וישמע ה' את-קול דבריכם ויקצף וישבע לאמר:
אם-יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה אשר נשבעתי לתת לאבתיכם:
זולתי כלב בן-יפנה הוא יראנה ולו-אתן את-הארץ אשר דרך-בה ולבניו יען אשר מלא אחרי ה':
גם-בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם-אתה לא-תבא שם:
יהושע בן-נון העמד לפניך הוא יבא שמה אתו חזק כי-הוא ינחלנה את-ישראל:
(דברים א/לד-לח).

כאן מתוארת סיבה אחרת: כלב הוא זה שזוכה להיכנס לארץ בעקבות מרידתו בעצת המרגלים, ואילו יהושע זוכה להיכנס לארץ רק כמחליף של משה. מדוע? מדוע חלקו של יהושע ביציאה כנגד עצת המרגלים אינו מוזכר?
אני חושב שהדבר נוגע לאי הבנה גדולה בהרבה, וכדי לרדת לעומקה נצטרך לעסוק בשאלה: מי הוא, בעצם, יהושע בן נון?

הפעם הראשונה שבה אנו נתקלים ביהושע, היא בספר שמות, במלחמה עם עמלק:

ויאמר משה אל-יהושע בחר-לנו אנשים וצא הלחם בעמלק מחר אנכי נצב על-ראש הגבעה ומטה האלהים בידי: (יז/ט).

ועל כך יש לשאול: מאין צץ יהושע? מדוע משה בחר בו?
התמיהה ממשיכה אם נקרא כמה פסוקים הלאה:

ויאמר ה' אל-משה כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי-מחה אמחה את-זכר עמלק מתחת השמים: (יד).

יהושע עדיין רחוק מלהיות המנהיג של ישראל, מדוע מייחד לו הקב"ה ציווי על עמלק?
המקום הבא שמופיע בו יהושע, מפורסם לא פחות מהקודם:

ומשרתו יהושע בן-נון נער לא ימיש מתוך האהל: (לג/יא).

על קטע זה ניתן לשאול כמה שאלות: מדוע יהושע לא מש מתוך האוהל? מדוע הוא מונה להיות המשרת של משה? הפירוש הידוע הוא שיהושע היה צדיק (הרי כתוב שהוא לא מש מתוך האוהל- שהוא אוהל מועד) ולכן משה בחר בו למשרתו, אולם הפסוק בוחר לתאר את יהושע כמשרת משה לפני שהוא מתאר את יהושע כשוכן האוהל, ולכן לא נראה שהקשר שהוצע הוא הקשר שאותו בא התנ"ך להדגיש.
האזכור הבא של יהושע כמשרת משה נמצא בפרשת השבוע שעבר:

וישארו שני-אנשים במחנה שם האחד אלדד ושם השני מידד ותנח עלהם הרוח והמהבכתבים ולא יצאו האהלה ויתנבאו במחנה:
וירץ הנער ויגד למשה ויאמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה:
ויען יהושע בן-נון משרת משה מבחריו ויאמר אדני משה כלאם:
(במדבר יא/כו-כח).

שוב, והפעם בביטויי קירבה גדולים יותר: "אדני משה", החירות הגמורה לייעץ למשה מה לעשות, כל אלו מעידים שהיו יחסים קרובים בין יהושע למשה, דבר שלא ברור בהתחשב בעובדה שהם נפגשו לא הרבה זמן לפני כן: בהנחה שיהושע היה מנהיגם של שבט אפרים במצרים, ומשה פגש אותו שם כשבא להכות את מצרים, קצת לא מובן איך נוצרו יחסים כל כך קרובים: לא כתוב שמשה תיקשר הרבה עם זקני בני ישראל, ומכות מצרים לא נמשכו הרבה זמן. מאיפה, אם כן, מכירים משה ויהושע כל כך טוב?

ייתכן להציע[1] כי הדבר קשור לדבר משונה שמופיע בספרים שונים בתנ"ך. בדברי הימים א' פרק ז' נראה דוגמה לכך. הפרשיה מתארת את תולדותיו של אפרים בן יוסף, ומתארת מקרה מוזר מאוד:

ובני אפרים שותלח וברד בנו...
וזבד בנו ושותלח בנו ועזר ואלעד והרגום אנשי-גת הנולדים בארץ כי ירדו לקחת את-מקניהם:
ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים ויבאו אחיו לנחמו: (כ-כב).

התנ"ך מתאר שאחדים משושלתו של אפרים, לא במרחק גדול מאפרים עצמו, נלחמו באנשי גת. אולם גת נמצאת בארץ פלשתים, שהיא מישור החוף של ארץ ישראל. איך יצא לבניו של אפרים, שנולד במצרים, ובני ישראל שיצאו ממצרים היו דורות אחריו, להילחם עם תושבי הארץ?
בנוסף, מופיע באותה פרשיה פסוק משונה נוסף, הפעם על אחת מבנותיו של אפרים:

ובתו שארה ותבן את-בית-חורון התחתון ואת-העליון ואת אזן שארה : (פסוק כד).

בית חורון נמצאת, כידוע, בארץ ישראל. איך הספיקה בתו של אפרים לבנות ערים בארץ ישראל?
ההסבר היחיד שייתכן לכך, הוא שלפני יציאת מצרים שאנו מכירים, הייתה עוד יציאת מצרים- יציאתם של קבוצה מבני יוסף שחזרה אל הארץ והתבססה שם, והיא זו שנלחמה באנשי גת.
איך הדבר קשור אלינו? ובכן, בהמשך הפרשיה, הממשיכה לתאר את שושלתה של שארה, נכתב:

ורפח בנו ורשף ותלח בנו ותחן בנו:
לעדן בנו עמיהוד בנו אלישמע בנו:
נון בנו יהושע בנו: (כה-כח).

עולה מהכתוב, אם כן, ההבנה הבאה: יהושע בן נון לא נולד במצרים ולא יצא ביציאת מצרים, אלא היה יליד הארץ.
אם הבנה זו נכונה, מנין הוא ומשה הכירו? ומדוע משה הוריד אותו אל המדבר?
סוד הקשר שבין משה ויהושע מצוי בסוגיית הקשר שבין שלוש קבוצות: עם ישראל, משפחת הקיני ועמלק.
כידוע, הקיני שכנו בתוך עמלק, ככתוב:

ויאמר שאול אל-הקיני לכו- סרו רדו מתוך עמלקי פן-אספך עמו ואתה עשיתה חסד עם-כל-בני ישראל בעלותם ממצרים ויסר קיני מתוך עמלק:
(שמואל א' טו/ו).

ומי הם הקיניים? בני יתרו, כפי שנאמר בשופטים א':

ובני קיני- חתן משה...
(שופטים א/טז).

ומפתיע ככל שזה ישמע, בני עמלק שכנו גם בתוך נחלת אפרים, שהרי עמוק בתוך נחלת אפרים, מעט דרומית להר גריזים, מצוי הר ששמו הוא:

וימת עבדון בן-הלל הפרעתוניויקבר בפרעתון בארץ אפרים בהר העמלקי: (יב/טו).

ובנוסף, נכתב בשירת דבורה:

מני אפרים שרשם בעמלק... (ה/יד).

אם כן, בני יתרו קשורים לעמלק, הקשורים בתורם לשבט אפרים. אם כן, סביר מאוד להניח שמשה, בזמן שהה עם יתרו, נדד גם לארץ ישראל, ויחד עם העמלקי נפגש עם בני אפרים שהיו שם- ובתוכם יהושע. הדבר גם מעיד על היכרות ממושכת: אין אנו יודעים באיזה גיל ברח משה ממצרים בעקבות המקרה עם המצרי, אבל סביר להניח שהוא לא היה מבוגר מדי. משה, כזכור, חזר למצרים בגיל שמונים. אם כן, היו לו בערך בין עשרים לשישים שנה להסתובב ולנדוד עם יתרו, כך שייתכן מאוד שפגש את יהושע ואנשי אפרים יותר מפעם אחת.
מתוך כך ניתן להסביר את היותו של יהושע משרת משה. משה ויהושע כבר הכירו זמן רב לפני כן, ולכן אין תמיהה שכשיהושע מגיע אל מחנה ישראל הוא הופך למשרתו של משה[2].
הדבר מסביר גם את הקשר של יהושע לעמלקי: מדוע יהושע נבחר מיד להיות מנהיג הלחימה מול עמלק? כי הוא מכיר אותם ויודע את אורחותיהם, ולכן יש לו את הסיכוי הגדול ביותר לנהל מלחמה מוצלחת כנגדם. באותו אופן נסביר את הציווי של ה' אל יהושע: מן הסתם יהושע ימשיך להיות מנהיג הלחימה בעמלק מסיבות אלו ממש, ולכן הקב"ה מצווה את משה להורות ליהושע להמשיך ולרדוף את עמלק.
בנוסף, ההבנה הזו מסבירה גם את שהותו של יהושע בתוך האוהל. ניתן לומר כי יהושע שהה בתוך אוהל מועד מפאת דבקותו בה', אולם ניתן לומר שהוא בילה את כל זמנו באוהל מועד מפני שלא היה לו איש בחוץ, שהרי הוא היה יליד הארץ, ושאר עם ישראל היוצאים ממצרים זרים לו.
אם הבנה זו נכונה, מדוע משה הוריד את יהושע מישראל אל המדבר?
אני רוצה להציע שלוש סיבות אפשריות:
1.משה רצה תמיכה בהנהגה, ולכן הוא הביא איתו מכר שיש לו ניסיון בהנהגה ובלחימה.
2.יהושע היה נציגם של בני ישראל בארץ ישראל, והיה חשוב למשה לשמור על קשר איתם, אז הוא לקח איתו נציג.
3.משה הניח שהמטרה הסופית היא ארץ ישראל, ולכן הביא איתו איש מאנשי המקום, שינחה אותם בכבישת הארץ.

אם כן, נותר עוד לענות על שאלה אחת: מדוע לא זכה יהושע להיכנס לארץ בזכות מרידתו בעצת המרגלים, כמו כלב? בעזרת מה שהעלינו ניתן לענות על כך בקלות: יהושע היה מאנשי הארץ, וייתכן שביסס את דבריו כנגד המרגלים מהיכרותו האישית עם הארץ, ולא מתוך החוויה של הריגול עצמו, כך ששיפוטו את הארץ לא נבע רק מהריגול. בנוסף, ברור שיהושע יאהב את הארץ ויאמר שהיא טובה מאוד- הרי היא מולדתו. כך או כך, ודאי שאין דבריו כנגד המרגלים שקולים כנגד דבריו של כלב, שלא היה לו על מה לסמוך מלבד הקב"ה.


[1] וכאן רוב הדברים מבוססים על שיעורו של אושר טביבי נ"י.
[2] הדבר הגיוני גם בהתחשב בעובדה שמשה היה האדם היחיד שיהושע הכיר במחנה ישראל, כך שהתקשרותם היא דבר סביר.


מצטער ששבוע שעבר לא העלתי ד"ת, לא הצלחתי למצוא מחשב שהיה בו גם חיבור לאינטרנט וגם חיבור USB.
הנה הד"ת של שבוע שעבר, למי שמעוניין:
https://2008-uploaded.fresh.co.il/2...20/94042503.doc

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

זו התשובה הראשונה שאני שומעת על שאלה שיש לי כבר הרבה זמן בקשר להופעתו של יהושע בסיפור המלחמה בעמלק.
ובכל זאת, משהו בחלק השני לא מסתדר לי:
ובני אפרים שותלח וברד בנו...
וזבד בנו ושותלח בנו ועזר ואלעד והרגום אנשי-גת הנולדים בארץ כי ירדו לקחת את-מקניהם:
ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים ויבאו אחיו לנחמו:
על איזו ארץ מדובר?
ומי ירד לאן? הרי ידוע שהגירה לארץ ישראל היא עליה, ולא ירידה.
אם כך - אי אפשר להגיד על סמך הפסוקים האלו שחלק מבני אפרים עלו לארץ, כי לא מוזכרת שום עליה, אלא ירידה.
מצד שני זה לא ממש מסתדר עם הפסוק על שארה. השאלה היא - האם באמת שארה הייתה ביתו של אפרים עצמו או בכלל היתה ביתו של בריעה, בנו של אפרים? אני לא מתמצאת בספר דברי הימים, ולכן אני לא יכולה להגיד את הדברים האלה בודאות גמורה.

"הארץ" היא ארץ ישראל, והירידה היא לא במובן המודרני של המילה, אלא העובדה שבני אפרים ירדו מנחלתם, שהיא בהר, אל גת ומישור החוף כדי לקחת את מקנה הפלישתים.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

אז למה כתוב הנולדים בארץ? אם מדובר בארצם של אנשי גת, מדוע היה צריך לציין שהם נולדו בה?

ואני לא ממש מבינה בטעמי המקרא, אבל נראה לי שצריך לקרוא את הפסוק ככה:
והרגום אנשי גת הנולדים בארץ, כי ירדו, לקחת את מקניהם
מכאן שמי שירד הם אנשי גת, ולא בני אפרים, והם לא ירדו כדי לקחת את המקנה, אלא שזה מוזכר במאמר מוסגר, וה"לקחת את מקניהם" מתייחס ל"והרגום"

אבל עדיין אין לי תשובה חד משמעית.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

המחשב הזה איטי P: