קראתי לא מעט אשכולות בפורום בנושא, אבל לא ראיתי התייחסות לנושא עלות תועלת.
אני מכיר 3 סוגי טילים שיכולים להיות מעניינים: spike-sr (מישהו יודע מחיר?), שיפון ומטדור שלפי מה שקראתי הוא קטגוריה קצת שונה / נשק משלים לשניים הראשונים.
שיפון עולה 2100 דולר לפי ויקפדיה:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E...%A4%D7%95%D7%9F
מה שהופך אותו לבחירה מעניינת.
מה שברור הוא בגדודי החי"ר צריכים נשק עם יכולת חדירה מעל 1000 מ"מ, וטווח של עד 1000 מטר. זה צריך להיות נשק זול פשוט ואמין, עם משק נמוך. בתנאם באלו אין צורך בררנ"ט / לאו / RPG.
אני לא בטוח שה- smaw-d הוא בחירה מדהימה למרות שהוא כספי סיוע.
מה לדעתכם הבחירה האולטימטיבית של עלות תועלת?
ובכלל, יש היום מספיק פיתוחים טכנולוגיים לא יקרים שיכלים לתת לח"יר עצמאות, ונ"ט הוא רק אחד מהם: מרגמה 81 מ"מ עם בק"ש ממוחשבת, עמדות רפאל מזל"טים זעירים וזה רק ממה שפורסם.

באןפן הזה גדוד חי"ר שנקלע לבעיה לא נשאר תקוע עד שהוא מקבל סיוע, ולא נראה לי שמדובר בכסף גדול.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי הפוסל במומו מה שברור הוא בגדודי החי"ר צריכים נשק עם יכולת חדיקה מעל 1000 מ"מ, וטווח של עד 200 ק"מ.

לדעתי, הבעיה הגדולה של החי"ר זה הסמכות לעשות שימוש בנשק נ"ט. מעגלי האש: זיהוי המטרה, אישורים, כסת"ח, עורכי דין, פוליטיקאים ועד השימוש עצמו נדמה לנצח. תקנו אותי אם אני טועה, אבל מ"מ חי"ר לא יכול לשגר טיל בלי אישור.

נשק הנ"ט הזול ביותר, הוא נשק שלל. מדברים על החלפת טילי ה-LOW וה-RPG-7 בצה"ל כבר זמן רב ואני לא רוצה ולא מאמין שיהיה להם תחליף. כטילים כבדים יותר, יש את העורב בגרסאותיו השונות. הייתי רוצה להגיע למצב שבצה"ל היתה קופסת פיקוד מקורית, לשליטה על סאגרים שלל, בלי צורך באימון מיוחד של חיילים. (כך שבניגוד לקיים אצל האויב, קופסת הפיקוד תשלוט על ניהוג הטיל אוטומטית) אולי אפילו לשלב את הרכיבים הדרושים בקופסה של העורב. (כך שאמצעי הכוונה והפיקוד של העורב יוכל לכוון גם סאגרים, מבלי לשנות דבר בטיל עצמו).

באותו האופן, היה נחמד אם אימונים מתקדמים של קצינים, יכללו שימוש בטילי אויב נפוצים, כך שלפחות קצינים ידעו להשתמש בטילי האויב ולהעביר את הידע לחיליהם ללא קורסים מיוחדים (לחיילים).

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

אני בספק אם במלחמה יש מסכת אישורים שכזו לירי נ"ט.

בנוגע לצורך באישורים כאלה בעימות המוגבל.. נו, אני עדיין מופתע איך כל אלה שקראו לירות בכל מה שיש בכל מקרה של זיהוי חשודים השתתקו לפתע כאשר עלה המקרה בו כוח מגלן + מסוק הרג שני מאבטחים ישראלים...

ושיעור תיאורטי בירי בנשק שלל כזה או אחר הוא משהו שאפשר לבצע תוך חצי שעה, אבל כדי לבצע ירי כזה בהצלחה כדאי גם להתאמן. איכשהו, נראה לי שעדיף שחיילי צה"ל יתאמנו יותר על הטילים שלהם מאשר על טילי אויב שאולי יפלו לידיהם מתישהו ואולי לא.

LAW ולא LOW.
סאגר הוא טיל שקשה לפגוע איתו אם אינך מאומן היטב כי זה טיל דור ראשון ויש לעקוב עם העין אחרי המטרה ובעזרת הג'ויסטיק לנהג את הטיל לתוך הצלב ולפגוע במטרה.
ולכן השאיפה שלך היא קצת נאמר - דימיונית.

הסאגר שבו ניתקל הוא כבר לא אותו מודל 71 עם הנחייה דור א', אלא דור ב'.
זה מה שמייצרים האיראנים עבור החיזבאללה, וזה מה שהסינים מייצרים עבור המצרים (ובוא נקווה שאותם לא נפגוש).

תן קצת פרטים על מנת שגם אני אוכל ללמוד על סאגר דור ב'.
למען כולנו.

http://www.intelligence.org.il/eng/...zbollah_e1b.htm
קצת אחרי אמצע המאמר.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://img203.imageshack.us/img203/6425/rad0gm6ar.jpg]


http://en.wikipedia.org/wiki/Ra'ad_1

הנפוץ ביותר כולל תיבת הנחייה טלויזיונית המחליפה את הכוון בעקיבה אחרי הטיל ובכך הופכת אותו למעשה לטיל דור ב' , לדוגמא ה HJ-73C הסיני.
יש לציין כי שדרוג בסיסי שכזה הוא קל מאד לשיבוש (בניגוד לסאגר המקורי).
http://www.sinodefence.com/army/crewserved/hj734.asp

כ"כ ישנם שיפורים רבים ברש"ק הטיל - החל מדגמי טאנדם וכלה בבני כלאיים המשלבים את חלקו האחורי של הסאגר עם רש"קים של טילים מתקדמים יותר כדוגמת ה MILAN 2.
http://i36.photobucket.com/albums/e...asterx/raad.jpg
ה I RAAD T האיראני - ניתן לראות גם את רש"ק הטאנדם וגם את תיבת הנחייה דור ב'.
http://www.elmec.ro/pdf/eng_M2T.pdf
המליוטקה M2T הרומני - רש"ק טאנדם של MILAN 2.

בסה"כ, למרות שמדובר בטיל ורסטילי שזכה להרבה שדרוגים, קיימים היום איומי נ"ט מתקדמים בהרבה לקבוצת המשקל והטווח שלו.

===========================
If the radiance of a thousand suns
were to burst at once into the sky
That would be like the splendor of the mighty One…
I am became death,the shatter of Worlds.

.

אין ספק, אלא שזהו הטיל כנראה הנפוץ ביותר ברשות האויב. ולכן יהיה גם טיל השלל הנפוץ ביותר במקרה של מלחמה.
הסיני הזקן כבר אמר כמה דברים על שלל. זהו נשק שלא עולה לצבא כלום, ולא צריך להביא אותו לשטח (האויב כבר עשה את זה). צריך רק לשפצר קלות ולהשתמש במקום. הסאגר המשופר, צריך להיות דומה לעורב על גרסאותיו, הם הרי בני אותו מחזור. לפיכך, נראה לי הגיוני שכל חייל שמוכשר על עורב, יכול לירות סאגר, בין עם קופסת הפיקוד המקורית או קופסא משופצרת של עורב.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

הסאגר מצטיין בפשטות ההפעלה שלו (מה שבסה"כ יכול להחשב כיתרון) אך מדובר בטיל בעל כושר דיוק נמוך ורש"ק קטן יחסית (1.2 ק"ג חנ"ם לעומת למעלה מ 3 ק"ג ב"טאו") כמו כן צריך להתחשב בעובדה שלפי התמונה שעולה נראה שהוא כבר נמצא ב"שלהי הקריירה" שלו בזירה.
במלחמת לבנון השנייה כמות הסאגרים שבה נעשה שימוש ביחס לטילי נ"ט אחרים כבר הצביעה על המגמה של מעבר לשימוש בטילים "מתקדמים יותר" החל מרמת ה "פאגוט" וה"קונקורס" (שהוא לדעתי כבר יותר בר השוואה ל"טאו" ).

בל נשכח שלפני כשלושה שבועות ראינו ש"פאגוט" כבר שוגר אפילו מכוון הרצועה.....

נקודה נוספת שצריכה להלקח בחשבון היא שלא בטוח שבעת חירום/מלחמה יהיה את הזמן הנדרש להכשרת הכוחות שיבחרו לצורך תיפעול (יעיל) של מערכות שלל שבכל זאת מצריכות מיומנות מסויימת להפעלתן.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי לבני בל נשכח שלפני כשלושה שבועות ראינו ש"פאגוט" כבר שוגר אפילו מכוון הרצועה.....

מה? לא שמעתי על דבר כזה! זה דווח באמצעי התקשורת? מתי בדיוק שוגר הטיל?

זה חדש גם לי...
מעניין שלא שמעתי על זה כלום, הירי היה לעבר כלי של צה"ל או שזה היה ניסוי כלים?

מה שאני זוכר בוודאות הוא שבמעריב לפני כשלושה שבועות דווח על כך ששוגר טיל "פאגוט" מתחום הרצועה ושרידיו נמצאו בתחום ישראל, אני חושב שזה קרה באותו יום בו דווח גם על רקטת 107 ששוגרה לראשונה לעבר ישראל ובכלל היה זה יום "רווי קסאמים" במהלכו נפצעו מספר אזרחים בשדרות.

יש וויכוח יסודי בפרום על פני מגוון עצום של אמצעי לחימה ופלטפורמות שונות, לגבי יחס העלות תועלת של כלי נשק וותיקים או מיושנים לעומת חדשים יחסית. הראשונים זולים ופשוטים ולכן אפשר להשתמש בהם בכמויות גדולות יותר מחדשים יקרים ומדוייקים. וכאשר יש טילים אותם תופסים שלל, אז השימוש בהם פשוט מתבקש.

השאלה היא, באילו מתארים השימוש בכלים ישנים, או בסגנון ישן, נעשים יקרים יותר ויעילים פחות מכלים חדשים. ומהי הקלות שבשידרוג לעומת רכש חדש. במיוחד בעידן, שבו הטכנולוגיה רצה בצורה כזו, ומיזעור והוזלה של רכיבים מסויימים היא כזו.

הכשרת חיילים לשימוש בטילי שלל צריכה להיות אינטרגלית מכל הכשרה אחרת לשימוש בטילים. כ"כ, אפשר לתכנן קופסאות פיקוד "אוניברסליות", שיאפשרו לכוון טילי שלל שונים, ובכך לחסוך פעם נוספת את העלויות. ואפילו השימוש היחיד לטילי שלל הוא לימכור אותן לסוחר נשק כלשהו, עדיין זה עדיף מלפוצץ אותם או להתעלם מהם בשטח.

כחובב סכינים, לבני, אתה מכיר בכך שכלי ישן יכול להיות עדיין מאוד שימושי, אפילו מעמדו התכווץ לנישה מצומצמת. אבל באותה הנישה הוא יכול להיות חסר תחליף. זה בדיוק מה שאני חושב על סאגרים, מטוסי מדחף קלים, טנקים קלים, תותחים כבדים, תותחים נגררים, רקטות לא מדוייקות ותחומים נוספים.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

ציטוט:

אפשר לתכנן קופסאות פיקוד "אוניברסליות", שיאפשרו לכוון טילי שלל שונים

מהרבה סיבות, הרעיון שלך לא יקרה:
א. דורש להכפיף חיבורים אלקטרוניים ומבנה כוונת (בליסטיקה היסטים וכו') של מספר מערכות שונות למבנה אוני' אחיד. ירי של חימוש מסויים מפלטפורמות שונות (TOW ו-HOT לדוגמה) הוא דבר אחד, מה שאתה מבקש מורכב הרבה יותר.

ב. מי יפעיל את המערכת? עם איזה תחמושת תתאמן? תקציב הבטחון הולך לחטוף השנה עוד קיצוץ, קשה לי לראות מישהו רוכש כמויות של טילים מתקדמים יותר מסאגר (קונקורס/פאגוט/מטיס) כדי לאמן לוחמי מילואים. זכור שטילים כאלה אי אפשר לרכוש בכספי סיוע, ואני לא בטוח שבמצב הנוכחי רוסיה תשמח למכור לנו תחמושת נ"ט - מכל סיבה שהיא.

ג. נניח שכל הנ"ל הסתדר, עדיין יש כאן בעיה מרכזית שאותה אגדיר כ"סיכוי מימוש מבצעי נמוך". נניח שתנפק X פק"לים כאלה לכל יחידה רלוונטית (להלן - פלנ"טים, פלס"רים ואולי פל' מסייעות) - מה הסיכוי שדווקא היחידה שתחזיק בפק"ל הזה אכן תיתקל במהלך לחימה בתחמושת שלל שמישה? ומתוך X מקרים כאלה, מה הסיכוי שגם תגיע למצב בו אכן תידרש ותוכל להשתמש בתחמושת הזו? וזה בלי להזכיר שברגע זה פתחת לאויב דלת לדפוק אותנו בחזרה ע"י תחמושת ממולכדת ש"נזנחה" במפתיע במיקום נוח להחריד לכוחותינו, וחוסר היכולת לקבוע האם הזביל החבוט שמצאת אכן תקין ושמיש ללא סיכון שיתפוצץ עליך ברגע השיגור.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

ציטוט:

במקור נכתב על ידי סירפד מהרבה סיבות, הרעיון שלך לא יקרה: א. דורש להכפיף חיבורים אלקטרוניים ומבנה כוונת (בליסטיקה היסטים וכו') של מספר מערכות שונות למבנה אוני' אחיד. ירי של חימוש מסויים מפלטפורמות שונות (TOW ו-HOT לדוגמה) הוא דבר אחד, מה שאתה מבקש מורכב הרבה יותר..

אני ממש לא מסכים עם הקביעה שלך.
אומנם מדובר בפרוייקט כלשהו, אבל לא משהו בלתי הגיוני. אם אתאמץ, אולי אפשר יהיה למצוא אחד כזה על המדף, ותוצרת הארץ.
טיל מונחה הוא אמצעי המקבל אותות לפי פרוטוקול מסויים, ולפעמים מחזיר מידע בפרוטוקול כלשהו. מחשב מודרני, לא יקר במיוחד, יכול להתאים את הפרוטוקול התקשורת לטיל, לאחר הסטת כפתור ברירה. אני מסכים שהעסק יכול להסתבך עם טילים הדורשים לזירה בתדר מסויים... אבל אני חושב שגם על זה אפשר להתגבר. אילוצים טכניים ואטמוספריים מקטינים משמעותית את מרווח תדרי הלייזר שמכוון טילים.

אולם לצורך הדיון נתמקב בעורב ובסאגר, הסאגר על גירסאותיו הוא הטיל הנפוץ ביותר בידי האויב, והעורב הטיל הנפוץ ביותר במערב. השאלה היא, התועלת בקופסת פיקוד השולטת בשני הטילים.

ציטוט:

ב. מי יפעיל את המערכת? עם איזה תחמושת תתאמן? תקציב הבטחון הולך לחטוף השנה עוד קיצוץ, קשה לי לראות מישהו רוכש כמויות של טילים מתקדמים יותר מסאגר (קונקורס/פאגוט/מטיס) כדי לאמן לוחמי מילואים. זכור שטילים כאלה אי אפשר לרכוש בכספי סיוע, ואני לא בטוח שבמצב הנוכחי רוסיה תשמח למכור לנו תחמושת נ"ט - מכל סיבה שהיא.

תלוי ברמות השלל שברשותינו / שאנו עשויים להשיג. אבל לצורך הדיון, נתמקד בסאגר.
מי שיפעיל את המערכת הוא מי שיש לו הסיכוי הגדול ביותר להישאר בלי אספקה של טילים חדשים בצורת הפעילות הטבעית שלו, ומי שיש לו את הגישה הגדולה ביותר לתחמושת אויב בזמן מלחמה.
ראשית יחידות מיוחדות הפועלות לטווחי זמן ארוכים מאחורי קווי האויב. אח"כ יחידות הטילים האחרות.

במתאר אחר, יחידות מג"ב וקווים אחוריים המנצלות נשק שלל בבט"ש. כפי שצה"ל ניצל את ה RPG תקופה כה ארוכה.

ציטוט:

ג. נניח שכל הנ"ל הסתדר, עדיין יש כאן בעיה מרכזית שאותה אגדיר כ"סיכוי מימוש מבצעי נמוך". נניח שתנפק X פק"לים כאלה לכל יחידה רלוונטית (להלן - פלנ"טים, פלס"רים ואולי פל' מסייעות) - מה הסיכוי שדווקא היחידה שתחזיק בפק"ל הזה אכן תיתקל במהלך לחימה בתחמושת שלל שמישה? ומתוך X מקרים כאלה, מה הסיכוי שגם תגיע למצב בו אכן תידרש ותוכל להשתמש בתחמושת הזו? וזה בלי להזכיר שברגע זה פתחת לאויב דלת לדפוק אותנו בחזרה ע"י תחמושת ממולכדת ש"נזנחה" במפתיע במיקום נוח להחריד לכוחותינו, וחוסר היכולת לקבוע האם הזביל החבוט שמצאת אכן תקין ושמיש ללא סיכון שיתפוצץ עליך ברגע השיגור

ראשית, תגדיר יחידה רלוונטית. למעלה הגדרתי שתיים כאלו.
שנית, תחמושת שלל שמישה חיונית במקרים שאין דרך אחרת לצייד כוח. אם אין, אז אין - ואם יש אפשרות, אז צריכים להיות האמצעים לנצל תחמושת אויב כנגדו.
שלישית, הסיכון בתחמושת אויב קלוקלת או ממולכדת קיים תמיד. זה לא עצר את צה"ל מלעשות שימוש בנשק האויב כנגדו בכל מלחמות ישראל. אינני מזלזל בסיכון, גם יש סיכון באספקת תחמושת, יש סיכון בכל שימוש בתחמושת שעלולה להתגלות כפגומה מסיבה כלשהי.
בכל פעולה בחיים, מלפתוח קופסת שימורים ועד חציית כביש יש סיכון. אבל צריך לחשב את הסיכון מול התועלת שבו ובערכים נכונים של אותו סיכון.
אם אמצא נפל או תחמושת שלל, לא אגע בה. אם אני צריך אותה ואין לי ברירה אחרת, אפעיל את מיטב שיקול הדעת כיצד לנצל אותה הכי טוב לצרכי. ככל שאדע יותר על אותה תחמושת, וככל שיהיה לי ציוד טוב יותר לנצל אותה, כך אקבל החלטות טוב יותר.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

ציטוט:

תלוי ברמות השלל שברשותינו / שאנו עשויים להשיג. אבל לצורך הדיון, נתמקד בסאגר. מי שיפעיל את המערכת הוא מי שיש לו הסיכוי הגדול ביותר להישאר בלי אספקה של טילים חדשים בצורת הפעילות הטבעית שלו, ומי שיש לו את הגישה הגדולה ביותר לתחמושת אויב בזמן מלחמה. ראשית יחידות מיוחדות הפועלות לטווחי זמן ארוכים מאחורי קווי האויב. אח"כ יחידות הטילים האחרות. אימון יח' מיוחדות בשימוש באמל"ח אויב מתקדם - עם או בלי בק"ש "משלנו" - יבוא על חשבון אימונים אחרים. אני לא בטוח שמפקדי היחידות ומפלג"י הכשרה שלהן יסכימו איתך, וגם אם זה יקרה הן ישתמשו באמל"ח as-is בלי לסחוב פק"ל הנחייה מיותר (וכידוע, המיוחדות שעובדות בעומק סוחבות מספיק גם בלי הפק"ל הזה).

ציטוט:

ראשית, תגדיר יחידה רלוונטית. למעלה הגדרתי שתיים כאלו. הגדרתי, ולא אחת אלא שלוש - שמת לב? שנית, תחמושת שלל שמישה חיונית במקרים שאין דרך אחרת לצייד כוח. אם אין, אז אין - ואם יש אפשרות, אז צריכים להיות האמצעים לנצל תחמושת אויב כנגדו. שלישית, הסיכון בתחמושת אויב קלוקלת או ממולכדת קיים תמיד. זה לא עצר את צה"ל מלעשות שימוש בנשק האויב כנגדו בכל מלחמות ישראל. אינני מזלזל בסיכון, גם יש סיכון באספקת תחמושת, יש סיכון בכל שימוש בתחמושת שעלולה להתגלות כפגומה מסיבה כלשהי. נכון, אבל אתה מציע להשתמש בתחמושת שסובלת מרף סיכון גבוה יותר מכל אחת אחרת. בכל פעולה בחיים, מלפתוח קופסת שימורים ועד חציית כביש יש סיכון. אבל צריך לחשב את הסיכון מול התועלת שבו ובערכים נכונים של אותו סיכון. אם אמצא נפל או תחמושת שלל, לא אגע בה. אם אני צריך אותה ואין לי ברירה אחרת, אפעיל את מיטב שיקול הדעת כיצד לנצל אותה הכי טוב לצרכי. ככל שאדע יותר על אותה תחמושת, וככל שיהיה לי ציוד טוב יותר לנצל אותה, כך אקבל החלטות טוב יותר. תחמושת מורכבת אינה תחמושת נק"ל, אין לך מושג אם היא תתפוצץ בשיגור או לא תתפוצץ בפגיעה. לא אתה ולא אני חבלנים, ולמיטב זכרוני חיילי צה"ל נשמרו מכל משמר שלא לעשות שימוש באמל"ח שלל במהלך המלחמה גם כאשר היה צורך.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

הרעיון בפשטות, לפני שהדיון נסגר, הוא שאם יחידת קומנדו, מיילא סוחבת טיל נ"ט מתקדם, ומן הסתם גם את קופסת השליטה שלו, יורה את הטיל, אבל זקוקה נואשות לתחמושת נוספת.
ההנחה היא שיש זבילי שלל של טיל ידוע.
החלופות הן אלו:
1. לסכן הובלת אספקת תחמושת חדשה.
2. להסתכן בשיגור טיל זר, שלל. בהנחה שקופסת השליטה שאיתה הגיעו, תומכת בטיל זה.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

בוא ניקח את הטילים שציינת: סאגר וטאו.

טאו: הטיל כולל נור IR המאיר בתדר מסויים; יחידת השליטה מכוונת ע"י המפעיל לעבר המטרה, מאתרת את מיקום הנור בשדה הראיה שלה ושולחת לו פקודות ניהוג כדי להביאו למרכז שדה הראיה (לפי ידע מוקדם על מהירות הטיל בכל רגע).
סאגר: הטיל כולל נור נראה; המפעיל מכוון אותו ידנית לפגיעה במטרה.

הישל"ט האוניברסלי שלך יצטרך להחליף אורכי גל, תדירויות, ומידע על מהירות הטיל באותו רגע - שלא לדבר על מתאמים מכניים וחשמליים לטיל. אפשרי אך מורכב. ובכלל, נניח ופלנ"ט מסויים מצרף לגרף האימונים השוטף שלו אימונים בירי סאגר (ביצועים שונים -> תו"ל שונה במקצת, מעבר לרמה הטכנית), נהיה מעט פחות טוב בשימוש בעורב- ובסוף מגלה בזמן אמת שהכבל המתאם הנדרש נשאר בהאמר שהתקלקל אתמול בדרך לחניון הלילה?

מעניין, אגב, בהקשר זה:
הרי היו בצה"ל יחידות שלמות של נשק שלל; האם היו מבצעים בהם הוגדר מראש כי יחידה כזו תשתמש בתחמושת שלל (שתמצא בעצמה, או פשוט ממאגר תחמושת שלל ידוע שנמצא בקרבתה)?

לא ידוע לי על שימוש בטילים. אני יודע על שימוש נרחב ברקטות שלל, ממשפחת הקטיושות במלחמת ששת הימים, התשה, יום כיפור ושל"ג, תותחים סורים (בעיקר של"ג), RPG ועוד... (זה רק בנושא תחמושת).

רפול ז"ל היה חסיד גדול של שימוש בנשק האויב כנגדו.

עוד הערה, לא כל הטאו והסאגרים בשימוש היום עושים שימוש בכבלים, הגירסאות המודרניות עושות שימוש ברדיו, והמעקב אחרי הטיל אטומטי בשני הטילים. הסאגר בו צה"ל נתקל בימינו הוא דור אחר מזה של יום כיפור.

שכיכת כבל בהאמר אינו טיעון רלוונטי.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

ציטוט:

עוד הערה, לא כל הטאו והסאגרים בשימוש היום עושים שימוש בכבלים, הגירסאות המודרניות עושות שימוש ברדיו, והמעקב אחרי הטיל אטומטי בשני הטילים. הסאגר בו צה"ל נתקל בימינו הוא דור אחר מזה של יום כיפור. השאלה אינה מה קיים בשוק, אלא מה תמצא בשטח - לכך התכוונת מלכתחילה, לא? ובזירה שלנו תמצא בעיקר, אם לא רק, את הגרסאות הבסיסיות המיושנות. שכיכת כבל בהאמר אינו טיעון רלוונטי. אולי, ואולי לא. במהומת המלחמה סביר להניח שמה שיכול להתבלגן אכן יתבלגן, לפי טוראי מרפי. ככל שתסבך יותר, תסתבך יותר

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

ידידי,

א. לגבי שימוש בפלטפורמות שלל: היא הנותנת. הרי היו יחידות שלמות של מטל"ר, שריון ואולי גם ארטילריה שלל. שלא לדבר עם RPG וקלאצ' (שנלקח אפילו "פרטית" כשלל). האם במלחמה כלשהיא יחידות כאלו, קטנות ככל שיהיו, אכן קיבלו פקודה לא להסתמך על אספקה צה"לית, אלא להשתמש בתחמושת שנשללה באותה מלחמה?
אם לא- כניראה שגם כיום אין טעם להתכונן מראש לתרחיש כזה. עדיף, כפי שציין jsphs7, לחכות שנשלול את אותם אלפי טילי נ"ט- ואז להטמיע אותם בניחותא במערך.

ב. לא התייחסתי לכבלי ההנחיה (שממילא נפרשים מתוך הזביל), אלא לכבלים בין הישל"ט האוניברסלי לטיל. אתה הרי לא מציע לשגר את הטיל ב- WiFi, נכון?

א. תקרא את כל האשכול לפני שתגיב, אחרת אתה מאבד את ההיקשר ולא כותב ברור.

ב. חיבור תקע שקע אוניברסלי עולה בערך דולר או שניים. ממיר יעלה עוד שניים שלושה. "הטכנולוגיה" קיימת כמעט מאה שנה. בקיצור, אתה מחפש בעיות איפה שאין.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

אילוצים טכניים ואטמוספריים מקטינים משמעותית את מרווח תדרי הלייזר שמכוון טילים.

ראשית אינני בקיא בכוונון טילים אבל המשפט שרשמת הוא משפט סתום.

אילוצים אטמוספרים? על מה אתה מדבר? הלחץ האטמוספרי ישפיע על גוף האדם טרם שישפיע על ציוד אלקטרוני.

מרווח תדרי הליזר? אורך גל הליזר (צבע גם בתחום הלא נראה) איך הוא קשור? אינני מכיר את החומר אך אם אתה רומז כי כל טיל נועד להתביית אורך גל ספציפי ולכן לטילים מסוגים שונים סביר כי צריך ציין אחר?

כתבת במילים עבריות ללא קשר בינהן.

לגוף העניין, להערכתי אי אפשר לבנות על שלל מלחמה כשם שאי אפשר למכור את עור הדב שטרם ניצוד.

אם בידי צה"ל היו נניח נופלים 10,000 טילי סאגר ומשהו במערכת היה חושב בו נשתמש במה שנפל לידינו דיינו, אך על "אם" "לא הולכים למכולת" ובטח לא שולחים חיילים לשדה קרב מצויידים באולי יפול לידינו נשק אויב. אם יקרה יופי ואם לא אז לא.

נשק שלל, אפשר גם למכור בשוק הנשק ובכסף להשתמש לקנייה של נשק סטנדרטי.

עודף סוגים יכול להכביד על מסלול הכשרה.

לכל כל לייזר, בכל אורך גל מתאים לצביעת מטרות. יש אורכי גל שמתפזרים פחות באטמוספרה מלייזרים אחרים.

אילוצים טכניים פירושו, שיש תחום מוגבל של תדרים / אורכי גל המתאים לייצור קרן לייזר עם כל ציוד.
יש גביש או שפופרת מלאה גז, שיכולה להפיק לייזר בתחום מסויים בלבד. צריך גבישים אחרים או גז אחר להפיק לייזרים בתחום אחר. לרוב, מסיבות כלכליות והנדסיות, כולם יתכנסו להפיק לייזרים דומים באמצעים דומים. .

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

לכל כל לייזר, בכל אורך גל מתאים לצביעת מטרות. יש אורכי גל שמתפזרים פחות באטמוספרה מלייזרים אחרים. - אתה מתכוון כנראה כי קיים תחום בו המים באטמוספריה בולעים ולכן כדאי לא לעבוד באורכי גל אלו.

אילוצים טכניים פירושו, שיש תחום מוגבל של תדרים / אורכי גל המתאים לייצור קרן לייזר עם כל ציוד.
יש גביש או שפופרת מלאה גז, שיכולה להפיק לייזר בתחום מסויים בלבד. צריך גבישים אחרים או גז אחר להפיק לייזרים בתחום אחר. לרוב, מסיבות כלכליות והנדסיות, כולם יתכנסו להפיק לייזרים דומים באמצעים דומים. .[/QUOTE] - גביש = ליזר מצב מוצר, שפורפרת = ליזר גזי. באורך גל מסוים הפתרון הטכנולוגי הוא זהה, אינני בטוח בכך, קיימות יותר משיטה אחת ליצר את אותו הדבר.

תקשיב אינני מומחה לליזרים. אופן הכתיבה שלך לא ברור ולא מקצועי.

לו משהו שהיה מגיש לי את הדברים כמו שכתבת הייתי שולח אותו לשכתב.

ליזר הוא קרן ממוקדת (או כמו שהסברתי לילד בן 5) זה משול למחט כל ההספק על כמה מיקרומטר מרובע - עובדה זו יכולה לגרום לנזק לעיניים ולכן לא כדאי לכוון לעיניים. לליזר יש תופעה של התבדרות גם אם תשגר קרן לירח תקבל כתם לא קטן על פניו.

מקווה שהבהרתי.

מצער שבאמצע הלילה אני לא כותב לך עבודות אקדמיות על לייזרים.

אני אנסח את זאת בצורה פשוטה.
לכל לייזר יש אורך גל אופייני שתלוי בגביש או הגז שמפיק אותו. אותו גביש, יפיק אותו הלייזר באותו אורך הגל.
לא כל לייזר ולכן לא כל גביש או גז, יתאים לשימוש טילים, לצביעת מטרות בטווחים של קילומטרים ויותר. לא כל גביש כלכלי מספיק לשימוש צבאי.

כלומר, יש מספר מצומצם של לייזרים שאפשר לעשות בהם שימוש. יש מספר מצומצם של אורכי גל שימושיים ללייזרים למטרות צבאיות.

המשמעות מבחינת האשכול, שאותו מטול לייזר, יכול לכוון טילים שונים, מפני שכולם עובדים על אותם אורכי גל.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

שמע, גם אני שוגה בכתיב מדי פעם ואינני מנסה להיות קטנוני.

נסה לקרוא את אשר כתבת וראה בעצמך שהשפה סתומה ומבולבלת.

אינני מומחה לליזרים מי מהמומחים סביר כי היה מעמיד אותך על כמה אי דיוקים.

כל תגובה ראויה ובלבד שהיא מנומקת כראוי על מנת ששאר חברי הפורום יוכלו להתייחס לדבריך.

לגוף העניין, הטיל נע מספר ק"מ במהירות תת קולית ולכן יתכן ולמטרה יש את האפשרות להטות את הטיל. המטרה מן הסתם היא רק"מ המכיל כמה חיילים ועלותה כמה מליוני דולאר, אפשר להוסיף לכלי גלאי קרינה בתחומים הרלוונטיים (אינני מכיר את התחום אך אני מאמין שיודעים את מנגנון ההנחיה של קורנט וקריזנטמה), מן הסתם הטיל מכוון אל נקודת תורפה של הרק"מ. פגיעה במטר מאותה נקודה תגרום לכמה שריטות לצבע של הרק"מ. אפשר לגרום כי בעת קליטה של לזירה הכלי יזהה את הכוון ממנו מגיע הטיל, כוונו, מהירותו והאם הוא מסכן את הכלי. אם התשובה חיובית, על הרק"מ יותקן ליזר חזק שינסה למשוך את הטיל לפגוע במקור שנמצא במרחק כמטר מהגלאי. בסה"כ צריך לזהות את הטיל ולעקוב אחריו (נניח ע"י מכ"ם הסורק הקפית ומחובר למחשב שניזון מגלאיי הקרינה, הגלאי יתן את הכוון הכללי ממנו מגיע הטיל ובכך מקטין את גיזרת הסריקה ומקצר את הזמן), אם הטיל נורה ממרחק של 1ק"מ במהירות של כמחצית ממהירות הקול משמע למערכת יש כ- 6 שניות לפגיעה. 6 שניות אינם זמן מספיק לבקש מהצוות תגובה למצב למעט התראה כי קורנט\פאגוט\טאו\קריזנטמה נע לכוונם. מרגע שהטיל זוהה המערכת אוטומטית תכוון אליו ליזר חזק שינסה למשוך את הטיל לכוונו. עלות מקור הליזר עם המכניקה הדרושה זניחה ביחס לעלות הרק"מ וחיי האדם בכלי.
אפשר לחשוב על מנגנון בו קיימים כמה מקורות לייזר כך שכל רק"מ יוכל להתמודד עם כמה טילים בזה אחר זה מבלי להפגע בנקודות הקריטיות שלו.
הרעיון שאני מביא הוא כי הטיל מנסה לנוע אל מקור הקרינה באורך גל מסוים שהוא מתוכנן אליו, בהנחה ואין תשדורת בפולס הליזר הרי סביר כי הוא מחפש את המקור החזק ביותר באותו אורך גל. הפתרון מאפשר להתמודד עם טילים שינסו לתקוף חיבורי תובה - צריח, צריח מלמעלה או נקודות נוספות (אינני מהתחום ולכן לא מכיר).
מקורות הליזר הפגועים והמכניקה יבנו באופן שבו הצוות יוכל להחליפם אפילו בתנאי שטח (או לכל היותר מכונאי הנע עם הכח), לחייב כי עלותם תהיה בכמויות של אלפים כ- 10,000 ש"ח ליחידה (כולל המכניקה), השמוש במשבש זה אינו במקום שיריון ראקטיבי או אחר אלא בנוסף.

העלתי רעיון מאחר ואני לא מהתחום ואני מרשה לעצמי להתפרע בשעת לילה מאוחרת, לו הייתי שותף לפתוח בתחום לא הייתי מעז לדבר על כך על גבי האינטרנט.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי לבני הסאגר מצטיין בפשטות ההפעלה שלו (מה שבסה"כ יכול להחשב כיתרון) אך מדובר בטיל בעל כושר דיוק נמוך ורש"ק קטן יחסית (1.2 ק"ג חנ"ם לעומת למעלה מ 3 ק"ג ב"טאו") כמו כן צריך

זה לא מדוייק,כושר הדיוק שלו תלוי בעיקר באימונו ומיומנותו של הכוון. עד היום הסאגר נחשב
לטיל מוביל בעיקר עקב הקושי לשבש אותו והסכנה שיש בו בידיים מיומנות.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

היות ואינני איש רגלים, קל לי לתת עצות, אבל אנא קיראו ותקנו אותי אם אני טועה.
אחת הבעיות היותר כאובות של כוחות החי"ר הוא העומס הפיזי העצום הנופל עליהם עקב הצורך בנשיאת מטענים כבדים על גבם. אם נתעלם לרגע מפתרונות כגון חמורים, למות, פרדות מכניות, כלב רובוטי, שלד חיצוני וכיוצא באלה, אנחנו עדיין הולכים ומעמיסים על גבו של החייל המסכן עוד אמצע מיגון, קשר ונשק אישי ומסייע למיניהו.

לעניות דעתי, כוחות קלים וזריזים יכולים להיות הרבה יותר אפקטיביים. הפתרון שאני מציע כאן הוא אמצעי תצפית, קשר, וסימון מטרות. כל מה שעל הכח המאוים בשריון לעשות, זה לסמן את המטרה ולבקש אש סיוע. פעולות בסדר גודל גדודי, נדיר שיתבצעו מעבר לטווח הארטילריה. האמצעי המיידי יכול להיות פצמ"ר 120 מ"מ מונחה לייזר, או פגז 155מ"מ מונחה. אלה מגיעים בקלות לטווחים של 15 ו- 40 ק"מ בהתאמה, הם זולים יחסית לטיל נ"ט, זמינים, מהירי תגובה ואפקטיביים.

התרחיש היחידי שבו יש להעמיס חימוש על גב החייל הוא בפעילות הרחק מעבר לקווים, ובתרחישים כאלה הכח אכן עלול להזדקק לכלי המתאים, קרי טיל נ"ט. היות והצרכים האלה קטנים ביחס לסדר גודל הכללי של הכוחות, אין בהוצאה הכספית משום בעיה מיוחדת.

אבותינו אמנם לא קראו לזה כך אך הם פעלו באופן של שמוש בשכל הישר.

אל תצטרך את הבריות או לענינו את הארטילריה או חיל האוויר.

הלקח החשוב ביותר של צה"ל (נו טוב, אם בשכל ישר עסקינן אז סגן סימן טוב בא קודם) ממלחמת יומה"כ הוא ההבנה כי במלחמה כוללת לא ניתן לבנות על ארטילריה או חיל האוויר בשלבים הראשונים.

אל תחשוב על צה"ל במונחים של הצבא האמריקאי או הרוסי.

יותר מיתכן כי גדודים ינועו או יצטרכו להחזיק קו ימים או שעות ללא גבוי של ארטילריה, חיל אוויר.

חיל האוויר וחיל התותחנים אינם צבא זר אך ידידותי אלא זרועות שבמלחמה כוללת נכונות להם פעולות לשמירת שמים נקיים, הפצצות אסטרטגיות, שמוש מדוד בכח (אם חיל האוויר מזהה כי מטוסים נופלים כתוצאה מטיל או תו"ל חדש של האויב לא חובה "ללכת עם הראש בקיר"), דו קרב ארטילרי, סיוע לכוחות קודמים מבחינת עדיפות מנקודת ראות מטכ"לית או גזרתית, .....

אמירה בנוסח של תמיד ניתן להזמין סיוע ארטילרי ואם לא? ואם הסוללות שלנו נפגעו?

אינני רואה תרחיש בו חייל יזדקק לנוע עם פצוע על הכתף 10 ק"מ באזור לחימה ואף ע"פ כן ממשיכים לאמן את החיילים כי בעת הצורך יש לשאת את הפצוע וציודו מרחק ניכר (מעניין איך במציאות מצפים מחיילת במשקל 50 ק"ג לשאת על כתפה את השותף לצוות ששוקל 90 ק"ג וכן את ציודו וציודה כל זה למרחק של כמה ק"מ), במתאר אמיתי כנראה יזעיקו מסוק או טנק לחלץ לאחור אבל ממשיכים לאמן אם חלילה יהיה צורך.

ולכן, המג"ד חייב לתת את היכולת לעצמו לנהל קרב בלימה מול אויב ממוכן או מחופר משך ימים ללא תלות בארטילריה או חיל האוויר. הוא חייב להיות בטוח כי אם ימצא את עצמו אל מול טנקי T72 יהיה לו היכולת לירות טילים.

ראינו כיצד צבא שהתנהל באופן בו לכל בעיה ניתן למצוא פתרון מהאוויר (קיץ 2006). צבא שמשך עשור חסך על אימוני שיריון, ושלח חיילים לשמש כמג"ב ב ביו"ש, הרי מי יזדקק ליכולת של ש ב- ש? מקסימום נשלח רביעית אפאצי לפתור את הבעיה.

באותו עניין הייתי מצפה ממג"ד שנשלח ללחימה משך יום אחד לסחוב יותר מזון ומים אם במקרה היום הופך ל- 3. באופן תאורתי האספקה אמורה להגיע מאחור אבל אם עצם האספקה חושף את קיום הכח? אם המשלוח מסכן כלי טייס.

לסכום: למי שחושב שאני נכנס למלחמות כחולים בירוקים - ממש לא.
אני בטוח כי כל מ"פ שנתקל באויב מחופר ישמח ל- 6 קני 155 מ"מ שיכתשו את מי שנמצא מולו ועוז זוג קוברות בסיוע, חובה להחזיק סד"כ מספיק של מטוסים, מסוקים, תותחים אף ע"פ שזה עסק יקר, חובה לתת אמון טוב לטייסים. אך לא לבנות על זה, כל יחידה קרבית ראוי שתחשוב על איך היא מסתדרת ללא הסיוע האסטרטגי קרי איך היא פותרת את בעיותיה לבד.

עניין נוסף, יתכנו תרחישים בהם חיל האוויר יהיה עסוק ועל כן הייתי שוקל להקים זרוע של טילים ארוכי טווח (נניח 250ק"מ), טילים אלו ינועו על משאיות וישוגרו מהן ולכן יהיו ניידות, הטילים יהיו מדוייקים במידת האפשר בהבט של עלות תועלת. הפעלתם תהיה נתונה בלעדית בידי אלוף הפיקוד.
אלוף הפיקוד יוכל להורות על ירי על אתרים לוגיסטים, מפקדות ראשיות, אתרים ממשליים, גשרים אסטרטגים ועוד מבלי להזדקק לחיל האוויר שבוודאי יהיה עסוק בלחימה של ירוט ושמים נקיים בשעות הראשונות ולא יהיו לו מטוסים להפצצה באזורים מוגני נ"מ.
על הטילים הללו להיות תוצרת ישראל (אני לא רואה את האמריקאים מספקים לנו כאלו), זולים יחסית כשניתן להחזיק בכמות סבירה לכל פיקוד, מדויקים במידת האפשר (לרב המתארים 100ק"ג של חנ"מ מאפשרים סטייה של כמה מטרים ולא חייבים להכניס טיל לחלון).

כל מה שאמרת בקשר ליכולת העמידה העצמאית של כוח החי"ר - מקובל עלי. בכ"ז, אינני נסוג מדברי, וברצוני להזכיר לך, שישנה סיבה טובה לחזרת המרגמות הבינוניות (81-120 מ"מ), כנשק מסייע אורגני ביחידות החי"ר.

אתה מסכים כי עדיף שלגדוד החי"ר או החרמ"ש יהיו מקסימום כלים בתוך הכח.

אני מסכים כי ארטילריה או חיל אוויר יתנו סיוע (בכל אופן) במידה וניתן.

לעניין המרגמות, מוזר בעיני שמרגמות נראות כמו המרגמות ממלחמת העולם הראשונה.

אחד הדברים הקשים בעיני הוא מדידה של זווית בתנאי מלחמה ובזמן קצר.

מהירות הלוע של כל קנה מרגמה הוא ידוע (בהינתן כי נתון סוג הפצצה, מסתה וכמות הח"נ ההודף).

מיקום פגיעת הפצצה הוא פונקציה של בעיקר זווית (בהזנחת פרמטרים כגון שנוי בגרביטציית כדור הארץ ע"פ גובה, שנוי בצפיפות האוויר ע"פ גובה, התפלגות כמות הח"נ ההודף, התפלגות מסת הפצצה,....).

אם עיקר הסטיה הוא בזווית למה לא להתקין מד זווית דיגיטלי עם צג LCD קטן בוא מי שמכוון את המרגמה יקבל נתונים של זוווית הגבהה, זווית צדוד ביחס לצפון, מרחק משואר לפגיעה בקרקע.

ציוד כזה של מדידת זוויות אמור להיות אוטומטי ולדעתי קל לממוש בעלות זעומה (כל מה שתארתי ניתן לדרוש בעלות של 500 ש"ח לקנה בכמות של אלפים).

יש לי עוד משהו אבל אני חושב שלא כדאי לרשום כי לכאורה מדובר בדבר פשוט לממוש אך מאוד יכול להואיל לאויב לא עתיר טכנולוגיה כמו שאנו מתמודדים עימו בגבול הצפון והנגב המערבי.

הבעיה בכינון היא לא בצג- אלא באיפוס.

למשל, איך אתה יודע בדיוק נדרש (10 מ' בטווח 5 ק"מ -> דיוק נדרש של 2 אלפיות, 0.11 מעלה) מהו הצפון?!
זווית הגבהה: בעיה פשוטה יותר, מודדים ביחס למשטח מפולס ע"י בועית. בעיה של ייצור מדויק ועמיד "בלבד".
אם יש לך פיתרון בעלות של 500 ש"ח, אני ממליץ לך בחום לא להעלותו לפורום אלא להציעו לחברות בתחום (סולתם, אזימוט, אלביט וכו') .

אם נניח יש לך קו ראיה של 2ק"מ ניתן למדוד טווח וזוויות (אוטומטית ע"י מכשור מתאים) והכוונון יתאים את הזוויות למדידה (החיל מסתכל במשקפת ושם צלב על המטרה ידיו על 2 ברגים והוא רואה בנוסף למטרה הוראת כוונון).

אם אין לך קו ראיה אתה חייב את הצפון או כל נקודת אפוס אחרת.

אינני יודע מה קיים אבל לכאורה לא קשה לממש באמצעים של היום.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קרן-אור אם יש לך פיתרון בעלות של 500 ש"ח, אני ממליץ לך בחום לא להעלותו לפורום אלא להציעו לחברות בתחום (סולתם, אזימוט, אלביט וכו') .

והם יקברו את הפתרון הזה כ"כ מהר שאתה תחשוב שהוא קשור באמצעי חדש של קבורה שפותח בשביל הרבנות הצבאית.

The Chrismas Truce

המשכיל בעת ההיא, ידום. (ספר עמוס, פרק ה' פסוק יג')

א. המרגמה של היום אכן דומה למרגמה ממלחמת פרוסיה צרפת (1870), כי בבסיס העניין זו אותה הטכנולוגיה: קנה פשוט לירי תלול מסלול.
ב. מה שהשתנה בשנים האחרונות זה פיתוח מרגמות עם טעינה אחורית אוטומטית, המאפשרות ירי מהיר וגם ירי בכינון ישיר, מאחורי שריון וללא חשיפת הצוות.
ג. שינוי שני - מערכת כינון ממוחשבת, הלוקחת בחשבון נתוני ניווט (GPS), טמפרטורה, לחות, לחץ אוויר, נטיית הפלטפורמה, סוג התחמושת, בלאי הקנה וכד'. (זה עונה להצעה שלך).
ד. חימוש מונחה מדוייק. חימוש זה - למשל לשימוש נ"ט, מקנה למרגמה יכולת שלא הייתה לה קודם, מאפשרת ירי ללא צורך בכיוון מדוייק כלל (החימוש כבר יחפש את המטרה), ומורידה עלויות ע"י חיסכון בתחמושת, כאשר הירי הוא תכליתי ולא סטטיסטי.

אלה הם חלק מהגורמים לחזרתה של המרגמה שדי נזנחה בעשרים השנים האחרונות.

אם התשובה היא שלכל מרגמת שדה נניח 60מ"מ - 120מ"מ אשר ניתן לשאת אותה אפילו רגלית יש את האמצעים שציינת הרי המרגגמה יכולה לתת את מה שביקשת מלכתחילה - סיוע תכליתי לגדוד ממוכן.

זה אינו מפתיע אותי כי ציוד מחשוב זול בימינו, כאשר קונים באלפים ניתן להתאים תוכנה מתאימה שתממשק בין נתוני ה- GPS ממכשיר שהיום זול מאוד (בדיוק סביר) ואולי מובנה בתוך קופסת המחשב.
תוך שימת דגש על ממשק נח ופשוט למשתמש.

בסכומו של דבר האמצעים הזולים יחסכו בתחמושת ויאפשרו שמוש במרגמות כמיני ארטלריה ברמת הפלוגה או הגדוד הממוכן.

שמוש בנשק מונחה ממרגמה נשמע רעיון מצוין ובלבד שעלות התחמושת תהיה נמוכה מטיל דומה אחרת עדיף מלכתחילה להתשמש בטיל.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי jsphs7 אם התשובה היא שלכל מרגמת שדה נניח 60מ"מ - 120מ"מ אשר ניתן לשאת אותה אפילו רגלית יש את האמצעים שציינת הרי המרגגמה יכולה לתת את מה שביקשת מלכתחילה - סיוע תכליתי לגדוד ממוכן. .

אף אחד לא לוקח מרגמה 120 על הגב - בשום מצב. בנוסף, המרגמה היא רק צינור כשאין לה פצצות. גם אותן לא סוחבים על הגב.

כל מה שכתבתי מתייחס בעיקר למרגמות ממוכנות או נגררות. חלקן על כן קונבנציונאלי ונטענות לוע (כמו המערכת של סולטם), חלקן מותקנות בצריח ונטענות מאחור. מרגמת 60 מ"מ קטנה מכדי שתהיה כדאיות כלשהי להשקיע בה בצורה כזו. היא קצרת טווח, הירי נעשה לרוב למטרה נראית וקל לתקן סטיות תוך כדי ירי. חלק מהזמן, בכלל יורים ירי אינסטינקטיבי ללא שימוש בכוונת, וחלק מהזמו היא משמשת להרמת תאורה. KEEP IT SIMPLE!!

מסכים לכל מילה ומי שרוצה לראות את המרגמה של המאה 21 שילחץ על הקישור המצ"ב

http://www.defense-update.com/products/a/amos.htm

את הצריח ניתן להתקין בלי הרבה בעיות ע"ג הנמר. אחד היתרונות במרגמות החדשות זו האפשרות להפעיל אותה מרחוק בשיטת "רואה יורה". מ"מ מרגמות יכול לנוע עם המ"פ חי"ר/שריון ולייצר אש תכליתית בצורה מיידית. כנ"ל לגבי קת"קים שיכולים לפעול צמוד ליחידות מיוחדות במטרה לפגוע ע"י המרגמה/תותח במשגרי טילים ובכל מטרה חשובה אחרת ללא החשש שיתגלו.

הייתי רוצה להוסיף עוד קישור אחד לפצמ"ר מונחות לייזר שמיוצרות ע"י רפא"ל.

http://www.defense-update.com/products/f/Fireball.htm

בפועל, זה מחייב קת"ק + מציין ברמת הפלוגה (שיכול לציין לחמ"מ ברמת הגדוד). אפשרי והיה קיים (אולי עדיין?) ביחידות החי"ר הממוכן האמריקאי, אבל יקר. מצד שני, הוא מוסיף יכולות ומוריד עומס מהמ"פ, או מי שמנחה כיום אש סיוע לפלוגה.
תחליף אפשרי- חימוש אוטונומי, כמו ה- SKEET (תת החימוש של ה- SFW), תת החימוש של ה- SADARM וכו'; יחידה במשקל של כ- 3.5 ק"ג שצריך להביא לאוויר מעל האזור הכללי של טנק האויב, והיא כבר מוצאת אותו לבד.

SKEET ודומיו הם פתרון אפשרי, אך עם מגבלות. זה יותר נשק שטח ויועד כנגד ריכוזי רכב ושיירות. במתאר שבו כוחותינו קרובים לאוייב - זו בעיה. ציון מטרות, מאידך, הוא כבר לא כל כך יקר כמו פעם, והיכולת הזו הולכת ונעשית נפוצה. למעשה - בפיתוח בכמה מדינות - כוונת משוכללת לנק"ל (!!) שבין היתר יש בה לייזר מובנה למדידת טווח, עם יכולת משנית לציון מטרות בטווחים של 1-2 ק"מ.

אלו הן ממקצת הבעיות בהקצאת מטרות.

לא לכל מ"פ חי"ר או שריון, שלא לדבר על חייל פשוט יש קשר ישיר עם גדוד או סוללת חת"מ.
בקשות לסיוע עוברות דרך מספר צינורות (לא אפרט) בטרם הנן מוקצאות לסוללה ספציפית הנותנת מענה (אימות הבקשה, מתן סדר עדיפות, בדיקה איזה סוללה נמצאת בטווח גאוגרפי, האם יש בידה את החימוש הנדרש וכו').

כל זה מסתכם בזמן - הרבה זמן.

ע"כ באם קיים מצב חירום, על יחידות הקרקע לתת מענה - לפחות ראשוני, בטרם יקבלו סיוע עם נשק מאסיבי ומתוחכם יותר.

אגב, פגז נפיץ פשוט עולה כ2000 ש"ח, ואם אכן טיל שיפון עולה כ7000 ש"ח כדאי לאמץ את הגישה של החיזבאללה של ירי טילים ללא קמצנות וכנגד כל מטרה ראויה.

הדיון הוא למעשה על הורדת חמ"מ לרמת הגדוד (ע"י התאמתו לשיגור ממרגמות). ברור שמשך סגירת המעגל יהיה קצר יותר.

ראשית יש לעשות הבדלה בין אמל"ח דוגמת ה"LAW" ה"שיפון", המטאדור וה RPG לבין ה"ספייק ER ולו מהסיבה היחידה שהראשונים הנם רקטות ללא הנחייה ואילו האחרון הנו טיל לכל דבר.

מבין שלל השמות והכינויים שהועלו כאן יש חלק מהפריטים שהם כבר לא ממש רלונטיים כגון ררנטי"ם למיניהם וכן טילי ה"סאגר" וגם האר פי ג'י.........

אמל"ח נ"ט לרמת חייל החי"ר חייב להיות פריט קל ונוח לנשיאה, בעל הפעלה פשוטה וטווח יעיל שנאמד במאות מטרים, מעבר לכך מדובר ברוב המקרים באמל"ח ייעודי המתופעל על ידי כוחות יעודיים בלבד.

אינני יודע מהיכן האמירה ש"מדברים על החלפת ה"LAW " אך היא ממש לא מדוייקת וזאת מהסיבה שהכוונה הייתה בשעתו להחליף את ה"LAW " מהדגם הבסיסי שהיה בשימוש צה"ל החל מימי מלחמת יום הכיפורים בדגמים המתקדמים יותר של הרקטה וזה גם מה שבוצע בפועל !
רקטות ה"LAW " שנמצאות כיום בשימוש צה"ל הן כבר מדגמי A4 וA6 שמצטיינות בטווח מעט יותר גדול אמינות טובה מאוד ובחלק מהמקרים( דגם A4 ) גם בעלת כושר חדירה משופר.

כיום מצויידים חיילי החי"ר בעיקר ב"LAW " מדגם A6 שמיועד בעיקר לחדירת מבנים אך הנו גם בעל כושר חדירת שריון מוגבל עקב הרש"ק שמתבסס על מטען חלול כיפתי.
בסה"כ אמצעי זה מקנה לכח חי"ר סטנדרטי יכולת לא רעה להתמודדות עם מתארים שונים דוגמת פגיעה במבנה ויכולת פגיעה טובה ברק"ם קל/רך דוגמת נגמשי"ם.
כוחות חי"ר יעודיים שמטרתם בשדה הקרב להתמודד עם טנקי אוייב יהיו מצויידים כבר באמל"ח הרבה יותר מתוחכם ומרכב ושם גם תוכל כבר לראות פריטים כמו ה"ספייק" על דגמיו וטילי נ"ט אחרים.........

אם השאלה היא מה עדיף מבחינת עלות תועלת אזי לפי מיטב ידיעתי והבנתי השימוש ב"LAW" מהדגמים החדשים היא התשובה ולו מהסיבה הפשוטה שהפריט נרכש באמצעות כספי סיוע.

כל אמצעי לחימה אחר הן מתוצרת הארץ והן מתוצרת מדינות אחרות שהן לא ארה"ב יהיה יקר משמעותית למרות שייתכן ויהיה יעיל יותר, אין מה לעשות.

בעניין ה"מטאדור" - נראה לי שדווקא אותו כן נזכה לראות בעתיד בשימוש צה"ל.

The US Marines seem to agree with you and in 2005 reintroduced the improved LAW into service, finding its lighter weight and smaller size a great advantage to infantry over the more powerful AT4 and SMAW types
http://www.defenseindustrydaily.com...e-law-won-0151/

ציטוט:

At only about 30” long and about 7.7 lbs., the M72a7 LAW is 10” shorter and far lighter than a 15 lb. AT-4/M136, and very much lighter than a 17 lb. SMAW. Improvements in the LAW’s rocket propulsion have also reduced the back-blast, so it can be fired from a concealed window in urban house-to-house street fighting. As Chief Warrant Officer 5 Pat Woellhof noted: “The weight and size allow any Marine to strap it to an assault pack… (It’s) better for moving down an Iraqi alley to seek cover. It’s as wide as your shoulders, and you can get in a window or doorway… With the AT-4 or the SMAW, you have to expose yourself to fire… The LAW is designed to augment the AT-4 against the technical Toyota (pickup truck) with a machinegun on board or against [lightly-fortified] urban positions.”

In the yamach during 2006, they passed out LAW A6s like candy to anyone that wanted them

Sorry for the English... I was a bad student in Hebrew school

אבל אפשר לענות לי בעברית

האם כל פק"לי ה RPG בצה"ל הם שלל?
הם צריכים להיות בני 20-30 שנה לפחות, אין פה סכנה בטיחותית?

אגב - פסילת כמות גדולה מאוד של רקטות "לאו" ישנות בעקבות ביקורות שכאלה הביאה להחלטה על הצטיידות בדגמים החדשים יותר....

ולא בטוח שהכל שלל...

נ.ב - לא פורסם לא מזמן שפק"ל האר.פי.ג'י כבר יצא משימוש בצה"ל?....

בסה"כ פריט אמל"ח קטן, קל משקל, אמין ופשוט לתפעול.
אגב - עד עתה לא ממש הבנתי מדוע האמריקאים בחרו ב A.T 4 לצרכי לחימה בשטח אורבני !
מדובר במטול לא קטן עם תחמושת בעלת רש"ק חלול בלבד שהופכת אותו לדי מוגבל מבחינת יכולת הפגיעה במגוון מטרות.

ללא ספק ה"לאו" A6 מעניק ללוחם יכולת טובה בהרבה.

בכל תקופת שירותי בצה"ל לא יצא לי לראות חירניקים בסדיר עם פק"ל RPG.
גם בתמונות יותר ישנות מממלחת שלום הגליל וכו.., לא רואים חיילי צה"ל עם RPG, לעומת חיילים ממדינות ערב ששם לא ניתן כמעט למצוא תמונה של לוחמים ללא RPG.
האם זה היה נשק לשעת חירום לכוחות מילואים בלבד ולא השתמשו בו ביום יום?

אני מניח שעמיתינו החירניקי"ם יוכלו לתת קצת יותר מידע בנושא...

לבני.

חטיבת גולני צוידה מייד בתום מלחמת יום כיפור במטולי R.P.G אשר החליפו את הבזוקה.
אישית צוידתי בR.P.G מתוצרת אחת ממדינות ערב.
באימונים ובמבצעית נעשה שימוש רב במטולים הללו לכל אורךתקופת שירותי.

אם כך מסתמן שלפחות חלק מגדודי החי"ר היו מצויידים במטול הזה .

וגדודי ההנדסה היו מצויידים ב RPG, לפעמים גם עם טריגי'קון ודורגלים של רוס"ר גליל. מתוך שעמום היינו בודקים על אילו מטולים יש כיתוב קירילי ועל אילו ערבי... עם זאת, כל התחמושת שראיתי היתה מתוצרת בריה"מ.

אם כך נראה שבתחילת שנות השבעים השימוש במטולי האר פי ג'י היה נפוץ גם בהנדסה...

עניין הכיתוב בערבית חוזר על עצמו...
מעניין מה מקור המטולים ה"ערביים" הללו...
מצריים?...

היו גדודי חה"ן סדירים מצויידים ב- RPG.
אתרע מזלי להיות ארפיגיסט.
היה זה פק"ל מחורבן מכמה סיבות.
הוא הכיל מטול ושלוש רקטות.
המטול היה משופצר על הגב ובלט באופן שדפק את הראש בכל פזצט"א.
הקצאת התחמושת הייתה אומללה כך שיצא לך לירות רק רקטות בודדות כל המסלול.
אם פספסת את השלדה בתרח"ט היית למשל ושנינה לכל הפלוגה.

אז מה

מטול קל לייצר בכל מקום (קל יחסית)ץ את התחמושת קשה בהרבה..

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

עם זאת עדיין מסקרן לדעת מה היה המקור...
למיטב ידיעתי המדינה הערבית שמייצרת את המטולים הללו פרט לאיראן זו מצריים, בהנחה ומדובר על מטולים שנלקחו שלל עוד בשנים שמצריים הייתה האוייב ואיראן בת ברית סביר שהמקור הוא מצריים (השאלה היא מתי המצרים החלו בייצור של מטולי הפי ג'י 7 )?....

היתה גם תחמושת עם אותיות 'סיניות'.
תתי קליבר עם כיתוב רוסי וגם ערבי.
ותחמושת תת קליבר שאני כבר לא זוכר מה היה כתוב עליה.

השמועות סיפרו על תחמושת מתוצרת צ'כיה, שנרכשה עוד לפני נפילת מסך הברזל, או מיד לאחריו. היו גם שמועות על כך שנעשה ניסיון בתע"ש לייצר תחמושת לכלי, אך ללא הצלחה.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

שימוש רצנטי בRPG
במהלך אימון מילואים שנעשה במרץ האחרון קיבלנו הרבה תחמושת RPG:

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח

לא רואים מה כתוב על הרקטות. יש אולי תמונה גדולה יותר?

בבקשה תקנו אותי כשאני עושה שגיאות כתיב.

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח

תודה, אבל עדיין אני לא רואה מספיק טוב מה כתוב שם...

פצצת מטול פ.ג. - ??
נ"ט\נפיץ\נותב

מי היצרן? IMI?

נראה כמו PG-7VL.

בבקשה תקנו אותי כשאני עושה שגיאות כתיב.

נראה שהיצרן ישראלי. או שהיצרן בלתי ידוע וכתבו מראש בעברית.
תחמושת משנת 1997 צריך לירות אותה מהר לפני 'פג תוקף'.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי noamlaw נראה שהיצרן ישראלי. או שהיצרן בלתי ידוע וכתבו מראש בעברית.

אני יודע שהרוסים כותבים על האמל"ח לשימוש פנימי ברוסית, וליצוא - באנגלית. אני מניח שגם שאר הייצרנים בעולם משתמשים באנגלית כאשר מדובר באמל"ח המיועד ליצוא. לכן אני מניח שהייצור הוא שלנו.

ציטוט:

תחמושת משנת 1997 צריך לירות אותה מהר לפני 'פג תוקף'.

אני מיח ש-10 שנים זה לא הרבה בשביל חימוש "פרימיטיבי" כזה. אבל אולי מישהו יודע בוודאות.

בבקשה תקנו אותי כשאני עושה שגיאות כתיב.

אופס...לא שמתי לב שבצד הרקטה כתוב במפורש ובאופן ברור: PG-7L

יש רקטה רוסית ל-RPG-7 הנקראת PG-7VL. בשם הרקטה V מציין, כנראה, את המילה vistrel (כלומר "קליע" או "טיל" בעברית הצהל"ית התקינה), כאשר הרש"ק עצמו נקרא PG-7L. סוג פצצה הוא חלול (HEAT). לפצצה יכולת חדירה כפולה ביחס לפצצת PG-7V המקוריות.

בבקשה תקנו אותי כשאני עושה שגיאות כתיב.

כדבריך - מדובר בדגם בעל חדירות משופרת וכן לרקטות אלה יש גם מרעום משופר ומתקדם יותר (VP 22 ) מה VP 7 המוכר כשעיקר השיפור הנו באופן הדריכה והבטיחות שלו.

הבנתי, תודה.

ואולי אתה יכול גם להגיד מי הייצרן?

בבקשה תקנו אותי כשאני עושה שגיאות כתיב.

כמאת כל השרות שלי (2001-2004) הייתי חתום על RPG אבל רק בתרגילים הייתי מצוייד בתחמושת, כל שאר הזמן המטול היה לתצוגה בלבד.

ומה עם קווים?

זכור לי במעורפל שפעם מישהוא ירה RPG על מכונית חונה שהיתה חשודה כמכונית תופת אבל אני לא בטוח.

כל השרות שלי היה באיו"ש, אין סיבה להסתובב עם זה שם.

1982, אולי 83. א' בן קיבוץ שלי ומדריך צניחה ותיק במילואים עושה קו בט"ש בגבול הצפון. אין הרבה עבודה כי כל צה"ל כבר בפנים אבל מדי פעם יש הפתעות - בערבו של יום מקבלים התראה שלמחרת בשעה 9 יגיע נער רכוב על חמור תופת אל המעבר ויש לעצור אותו בכל מחיר.

למחרת בשעה היעודה מגיע הילד על החמור שעמוס בשקים כבדים - צרור באויר וסוג מאולתר של נוהל מעצר חשוד, והילד כבר יושב בג'יפ בדרך לפגישה עם חוקר. ובינתיים החמור החביב מלחך לו בכיף את העשב ליד הגדר כשעל גבו שקים עמוסי חנ"מ. כמובן שאף אחד לא מעיז להתקרב אליו, אז מה עושים?

א' ידידי מקבל את ההוראה, ומטווח בטוח משגר אליו בעצב גלוי RPG - הדף הפיצוץ הפיל את כולם מהרגליים גם מאחורי מחסות, ואחת מרגליו של החמור נמצאה ע"י הסיור למחרת במרחק ק"מ וחצי משם...

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

I was an "RPGist during my sadir 1985-88

Maybe you didn't see it a lot because the RPG was primarily for antitank use and thus only for full war. We never took it out on patrol in the territories or in S.Lebanon, just during training. Every platoon had 2 x RPG gunners and 2 x LAW gunners that each carried a pack of 3rockets each

In 1998 (2 years after the Minheret Hakotel mini-Intifada) I saw the RPG for the first time in an outpost in the territories during reserve duty

Since the IDF didn't do much training for conventional war during the last several years, maybe that's why you don't see too many recent photos of soldiers carring it.?

In anycase during our final battalion excercise last summer, I watched one soldier fire --and miss--with the RPG three times

Sorry for the English... I was a bad student in Hebrew school

אבל אפשר לענות לי בעברית

I don't think that when the US military originally picked the AT4 in the 80s it was for urban combat. Rather, it replaced the LAW specifically for the anti-TANK role with about twice the armor penetration and effective range as the LAW.

Then the Soviet Union came down and then everything became Urban Warfare

Sorry for the English... I was a bad student in Hebrew school

אבל אפשר לענות לי בעברית

ציטוט:

במקור נכתב על ידי לבני מבין שלל השמות והכינויים שהועלו כאן יש חלק מהפריטים שהם כבר לא ממש רלונטיים כגון ררנטי"ם למיניהם וכן טילי ה"סאגר" וגם האר פי ג'י.........

לגבי RPG-7 אני לא יכול להסכים איתך. זהו אמצעי זול, אמין, זמין, ובתנאי שמשתמשים ברקטות חדשות, גם יעיל. רקטת הרסיסים ורקטה תרמובארית מקנים, לדעתי, כוח אש רציני נגד חי"ר מכוסה ולא מכוסה ברמת הכיתה, המחלקה ואולי אפילו הפלוגה, לטווחים הרלוונטיים. אמצעים אחרים אשר נמצאים ברמות האלה, כמו מרגמה, מקל"ר ומק"כ (אני מקווה שלא שכחתי כלום) הם פחות זמינים.

ואם להשוות ל"לאו", אז מפעיל RPG יכול לשאת כ-5 רקטות בפק"ל שלו, יש אפשרות להרכיב כוונות איכותיות (גם כוונת לילה), והוא יהיה מיומן יותר ביחס לחפ"ש אשר נושא גם את ה"לאו". זה גם מאפשר לחיילים אחרים לשאת מטולי רקטות נגד טנקים (LAW-A4) להגנה עצמית.

בבקשה תקנו אותי כשאני עושה שגיאות כתיב.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Centurion לגבי RPG-7 אני לא יכול להסכים איתך. זהו אמצעי זול, אמין, זמין..

ובוא לא נשכח את השימוש העיקרי של המטול במלחמה הנוראית של לצאת מהאוהל לשירותים בקור של צאלים.. בכל זאת קוראים לו "צינור"

The Chrismas Truce

המשכיל בעת ההיא, ידום. (ספר עמוס, פרק ה' פסוק יג')

אני חושש שאינני מכיר את השימוש הזה ל-RPG-7...

בבקשה תקנו אותי כשאני עושה שגיאות כתיב.

תיאור ציורי..
קר בחוץ, 2 בלילה ואין לך ממש כוח לשים נעליים, בגדים ולקחת את הנשק כדי ללכת להשתין
לפתע, ניצנוץ מכיוון פינת הפק"לים.. מה יותר יתאים מלהשתמש בצינור לייעודו המקורי? מה גם שזאת נקמה באר פי ג'יסט החפשן!
(טיפ של אלופים: הנוקר צריך להיות מוכוון כלפי מעלה כדי שלא יטפטף וישאיר תוואי לוואי )

The Chrismas Truce

המשכיל בעת ההיא, ידום. (ספר עמוס, פרק ה' פסוק יג')

בבקשה תקנו אותי כשאני עושה שגיאות כתיב.

האם המטאדור הוא באמת בן-נינו (דור רביעי) של הפאנצרפאוסט?

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

....

לפאנצרפאוסט היתה שיטת הדיפה יחודית, הדומה לשפיגוט או תולר. מטען הודף קטן בזנב הצינור שבראשה היה רימון הנ"ט.

הייתרון הבולט, אין רשף אחורי וקל לשימוש ממקומות סגורים.
חיסרון בולט, לא מדויק וטווח קצר.
הצטיינות מיוחדת, "מבצע גן השוק" שבו הפאנצרפאוסט הפתיעה את הטנקים הבריטים, ובקרבות העירוניים על ברלין.

אחרי המלחמה הופיעו שני דורות מתקדמים של אותו הרימון, הלאנסט, והארמברוסט (מגרמנית: קשת מוצלבת).

השאלה, למי שיודע, האם המטאדור שומר על ההפעלה המיוחדת של הפאנצרפאוסט.
נדמה לי שהתשובה היא חיובית, הפעלה יחודית ולא רקטית.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

אז כן !

ניתן לשגרו מחלל סגור (בשיטה "טיפטיפה" יותר מתקדמת).

(ועכשיו אני גם מבין למה הכוונה ב"בן נין מדור רביעי")....

אגב - למיטב ידיעתי ה"ארמבראסט" הנה "קשת יד"...

I found a nice powerpoint presentation that discusses the development history and newer versions of the LAW family

http://www.dtic.mil/ndia/2004guns/thurs/duke.ppt

Sorry for the English... I was a bad student in Hebrew school

אבל אפשר לענות לי בעברית

מצגת מעניינת, תודה.
אגב, בולט בהעדרו רש"ק תרמובארי - לדעתי, מדובר (במתארים הנוכחיים/צפויים לארה"ב ולנו) בחיסרון משמעותי.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

כבר ב-2003 עשו בו נסיונות ראשוניים, ולמיטב ידיעתי כיום אפשר להשיג אותו.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

ציטוט:

במקור נכתב על ידי YGH כבר ב-2003 עשו בו נסיונות ראשוניים, ולמיטב ידיעתי כיום אפשר להשיג אותו.

I found the following about reported usage of SMAW with a thermobaric warhead in the 2003Iraqi invasion but it mentions the possibility of LAW with this also

from http://www.defensetech.org/archives/001944.html

ציטוט:

Marines Quiet About Brutal New Weapon War is hell. But it’s worse when the Marines bring out their new urban combat weapon, the SMAW-NE. Which may be why they’re not talking about it, much. This is a version of the standard USMC Shoulder Mounted Assault Weapon but with a new warhead. Described as NE - "Novel Explosive"- it is a thermobaric mixture which ignites the air, producing a shockwave of unparalleled destructive power, especially against buildings. [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.defensetech.org/images/smaw-ne%20sequence.JPG] A post-action report from Iraq describes the effect of the new weapon: "One unit disintegrated a large one-storey masonry type building with one round from 100 meters. They were extremely impressed." Elsewhere it is described by one Marine as "an awesome piece of ordnance." It proved highly effective in the battle for Fallujah. This from the Marine Corps Gazette, July edition: "SMAW gunners became expert at determining which wall to shoot to cause the roof to collapse and crush the insurgents fortified inside interior rooms." The NE round is supposed to be capable of going through a brick wall, but in practice gunners had to fire through a window or make a hole with an anti-tank rocket. Again, from the Marine Corps Gazette: "Due to the lack of penetrating power of the NE round, we found that our assaultmen had to first fire a dual-purpose rocket in order to create a hole in the wall or building. This blast was immediately followed by an NE round that would incinerate the target or literally level the structure." The rational for this approach was straightforward: "Marines could employ blast weapons prior to entering houses that had become pillboxes, not homes. The economic cost of house replacement is not comparable to American lives...all battalions adopted blast techniques appropriate to entering a bunker, assuming you did not know if the bunker was manned." The manufacturers, Talley, make bold use of its track record, with a brochure headlined Thermobaric Urban Destruction." The SMAW-NE has only been procured by the USMC, though there are reports that some were 'borrowed' by other units. However, there are also proposals on the table that thousands of obsolete M-72 LAWs could be retrofitted with thermobaric warheads, making then into effective urban combat tools.

I was wondering if using a LAW or RPG with a thermobaric ammo would require special training for the gunner or different safty limitations than with the regular HEAT

?

Sorry for the English... I was a bad student in Hebrew school

אבל אפשר לענות לי בעברית

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי