אני בטוח שרובנו מכירים את הסיטואציה שבא תורם ודופק בדלת שלכם לתרומה למשפחה נזקקת או חולה שצריך כסף לטיפול יקר וכד'.

אני בדר"כ לא פותח להם את הדלת כשאני לבד בבית ולא תורם לאנשים האלה מ-2 סיבות:

1. אני לא מכיר את הבנאדם ולא סומך עליו בכלל. הוא יכול להיות ערבי שהתחפש או גנב או מקור מודיעין לגנבים או לכו תדעו מה (גם כן אני די פרנואיד...אבל דברים כאלה קיימים).
2. אי אפשר לדעת אם הכסף הזה באמת הולך לתרומה או שזה מישהו שזה דרכו להרוויח כסף בקלות (יצא לי בעצמי להידהם מדברים שאנשים מסוגלים לעשות). גם זה נובע מכך שאני פשוט לא סומך עליהם. שלא לדבר על כך שאפילו במוסדות ממשלתיים ו\או רישמיים אחרים (שהם לא חייבים להיות ממשלתיים) יש רמאות וגנבות.

מצד שני, כשהוא מתאכזב והולך אני מרגיש לא נעים, והייתי רוצה לתרום.

האם ההלכה מחייבת אותי לעשות משהו בנושא?

תודה

בגמרא כתובות סח א

בואו נחזיק טובה לרמאין שאלמלא הן היינו חוטאים בכל יום.

וברש"י - שאנו מעלימין עין מן העניים, אבל עכשיו הרמאים גורמים לנו.

מעיקר הדין חייבים לתת לכל עני לכל הפחות פרוטה, אתה יכול לתת חצי שקל, לא חושב שזה יכביד על התקציב החודשי שלך יותר מדי.

אם יש חשש סכנה בפתיחת דלת לזרים לא מוכרים - חמירא סכנתא מאיסורא...