אני זוכר היטב כשהייתי חייל שצוערים הודחו מבה"ד 1 כי לא פינו את מקומם באוטובוס ושחיילים קיבלו דוחות ממשטרה צבאית על אותה עבירה.
לאחרונה יוצא לי הרבה יותר מידי לנסוע באוטובוסים בכל רחבי הארץ. בנוסף אני נאלץ להעזר במקל הליכה. מצער אותי בכל פעם מחדש לרות חיילים וקצינים שיושבים באוטובוס ואינם מפנים את מקומם, לא לנכים, לא לנשים בהריון ולא לקשישים.
ישנם קווים מסויימים שבהם נוסעים הרבה מאד חיילים. אני מדבר על קו מסויים בירושלים שבו נוסעים חיילים מיחידה 8,200 וחולים בדרכם אל אחד מבתי החולים בבירה. החיילים מהווים לפעמים יותר מ50% מהנוסעים. מבייש לראות אנשים מבוגרים ונכים שעומדים במעבר ואף חייל לא קם. גם לא קצינים.
דבר דומה קורה בקווים בין עירוניים (שמתי לב במיוחד לקצינים מגדוד קרקל).
הבוקר היה מדהים לראות סטודנטיות ערביות שנסעו באוטובוס ופינו את מקומן כשבאותו הזמן חיילים וחיילות ישבו ושוחחו.
לא מדובר על חיילים שחוזרים עייפים מהשטח, אלא על חבר'ה צעירים, רעננים שמגיעים מהבית והם בדרכם לשבת על כיסא בחדר ממוזג.
במסדרי יציאה תמיד היו אומרים לנו: "תזכרו שאתם הפרצוף של צה"ל. תתנהגו בהתאם". האם אי אפשר לדרוש מחיילים את אותה התנהגות?

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

זה קשור לפרצוף של המדינה.

...ופני הדור כפני הכלב...

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

מצער שרק כשאתה (לא אתה אישית יוסיפון אלא כאמירה כללית) נאלץ לנסוע באוטובוס או רכבת אתה נתקל בתופעות הללו...
ועוד לא הזכרתי את נושא הסלולאריה הארורה !

גועל נפש.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Soloavia זה לא קשור לפרצוף של צה"ל זה קשור לפרצוף של המדינה.

כל מילה !

עצוב.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Soloavia זה קשור לפרצוף של המדינה.

צודק, אם כי בנסיעות היומיות שלי ברכבת דווקא חיילים הם אלו שנוטים לפנות מקום לזקנים/נשים הרות/יוסיפונים

לדעתי הכל עניין של ענישה והרתעה.

כשנסעתי לבה"ד1 ובחזרה, לא היה צוער אחד שלא קפץ מהמקום שלו ברגע שהדלת נפתחה - ולא בגלל שהיה מנומס במיוחד, אלא מהחשש שיעיפו אותו מהקורס.

אם היתה ענישה אמיתית לחיילים, ועל אחת כמה וכמה - קצינים שלא מפנים את מקום הישיבה שלהם באוטובוס (וענישה אמיתית יכולה להיות ריתוק לתקופה ממושכת ואף קנס כספי לקצינים בקבע) - אז זה לא היה חוזר על עצמו.

לי אישית הרבה יותר מפריע המראה של חיילים ברכבת שמניחים את הנעליים המלוכלכות שלהם על המושבים.

הנעלים זה עוד בסדר, מה עם הנשק שמונח לידם בזמן שהם ישנים .

לא בטוח שאפשר לשנות חינוך של 18 שנה, אבל בהחלט אפשר להעלים את התופעה.

מי שרוצה לעשות את זה מתוך תחושה שזה הדבר הנכון - אדרבא, כל הכבוד לו.
מי שלא מרגיש את זה - שיקום בכל זאת, בעיה שלו שהוא רואה את זה כמיטרד.

הגלריה שלי בפליקר

דווקא אני זוכר שקראתי בעבר על כך שמ.צ יתחילו לפעול בתוך רכבות בעקבות תלונות של אזרחים.

Alas, poor Yorick! I knew him, Horatio: a fellow of infinite jest, of most excellent fancy

נדמה לי שקיימת איזו הוראה בחברות האוטובוסים שנהג צריך לבקש מהנוסעים לקום ולפנות מקום לחלשים, אך הוא עושה עצמו לא רואה ולא שומע, מזל שנוהג בסדר וללא תאונות.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

יותר מכך, אני מזמין אותך לנסוע באחד מקווי האוטובוס שיוצאים מתחנה מרכזית ב"ש דרומה או בקו 380 מת"א לב"ש ותזכה לראות מחזות נוראים פי כמה.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

ובכן, אני נוסע בקו עירוני בחיפה שיורד מהכרמל לעיר התחתית והמצב דומה גם אצלי.
העניין הוא שלא רק חיילי צהל לא מפנים מקום, אלא גם בחורים ובחורות צעירים לא מפנים את מקומם לזקנים/נכים/נשים בהריון.
לאוטובוס הזה עולים נערים וילדים בדרך לבית ספר, חיילים ומבוגרים ובד"כ מי שעומד הם המבוגרים.
המצב הזה עצוב מאוד, כל פעם מחדש אני מתלבט האם להעיר (בסכנה של לקבל סכין בבטן) או לא.

Keep your mouth shut and your pen dry until you know the facts!

רמיסה רבתי, מה שנקרא.

כשבמשך שנים רבות לא מחנכים בבתי הספר וגם בבית לערכים (בולט לצערי בחינוך החילוני ולא, איני חובש כיפה ולא מחזיר בתשובה) לא צריך להתפלא שחיילים (בהכללה כמובן) אינם מפנים מקום ישיבה באוטובוס לפני אישה הרה , קשיש וכו'.
לא צריך לעבור דרך בה"ד 1 כדי לדעת שלפני נכה , קשישה ואפילו אם זו גברת עם סלים צריך לקום ולפנות להם מקום ישיבה. לצערי רוב הסיכויים שדווקא זה שעונה לשם סלים , יהיה זה שיקום.

קל להאשים ישר את המדינה ואת החינוך, יותר קשה להסתכל על עצמנו ולהאשים אותנו.

אני בכלל לא מבין את הסיפור הזה, אין אצלי בכלל ומעולם לא הייתה אפילו התלבטות בנוגע לקימה מהמושב שלי ( ואני עדיין לא חייל ).
לא רק לזקנים, אלא בכלל, ואותי מעולם לא חינכו להתנהג כך.

עד שהתחילו המיונים לצה"ל בכלל מעולם לא הייתי נוסע באוטובוסים מעצם היותי קיבוצניק, אבל היה ברור לגמרי שכשהאוטובוס מלא ואנשים נכנסים אני לא אשב ואתן לאחרים לעמוד.

במקום שיש תורה ישנה גם דרך ארץ , היכן שיש חינוך טוב אין דקירות על מקום חניה ואין יריות על סלקטור בכניסה למועדון, דרך ארץ היא לקום לפני קשיש באוטובוס, לתת זכות קדימה בכביש ולא לתקוף קשישות (גם לא קשישים).
כנראה שפיספסת את שכתבתי - "כשבמשך שנים רבות לא מחנכים בבתי הספר וגם בבית לערכים". לבית תפקיד חשוב מאוד בחינוך אבל כמו שאתה מבין גם ההורים הם ניצולי מערכת החינוך והיא (ואנחנו) נמצאים בירידה מתמדת .הממשלה היא האחראית על החינוך ואם הממשלות לדורותיהן מזניחות את החינוך והכנסת מחוקקת חוקים שנוטלים מהמורים כל סמכות ענישה (שחס וחלילה נפשו של ילד לא תיפגע אם יגידו לו את המילה אסור).
שמח מאוד שחינכו אותך כיאות, חבל שלא כולם זכו לחינוך.

לי באופן אישי גם כשהייתי חוזר אחרי מספר שבועות וימים בלי שינה לא הייתי מרגיש בסדר עם עצמי לשבת כשמבוגר לא מוצא מקום, חלק מכבוד עצמי וחשבון נפש אז הייתי סוחט עוד קצת ומפנה את המקום לטובת המדרגות (ברמות עיפות מסוימות זה ממש לא משנה) או עמידה.

היה סיפור שרץ בין מאבטחי הרכבת על חיילת צעירה מאוד שעלתה על רכבת מלאה ביום שישי, אחרי שהבינה שאין מקום פנוי היא התחילה לצעוק על הנוסעים שלא פינו את מקומם לחיילי צהל, גם אחרי שניסו להסביר לה שלא כך עובד העולם היא המשיכה לעמוד על שלה ו"להסביר" לנוסעים שהיא כל השבוע היתה בצבא...

רק חינוך.
ואין חינוך
לא בבית
ולא במוסדות החינוך
חבל על הזמן
[לא צריך אטום..]

צר לי על זה אבל אין מה לעשות כי זאת התרבות הישראלית (חוצפנית)
צריך לחנך את כולם מכיתה א' ועד יב' לא רק מבחינה מקצועית אלא גם מבחינת ערכים

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

לא רציתי להכניס נימה אישית בקשר ל-8200, אך בכל זאת תרשו לי חברים....

בשנות ה-60 המאוחרות היתה פשיטה של הסיירת (מטכ"ל) על מקום מסויים. אני כחייל ב-8200 (אז היא נקראה אחרת) השתתפתי במבצע בעבודה שלי... (לא קרבית) יומיים ללא שינה ולאחר המבצע שוחרננו בבוקר ל-24 שעות הביתה. לא מגולח עם בגדי עבודה נרדמתי במושב שלי באוטובוס.

לפתע העיר אותי אדם מבוגר שישב לצידי ואמר שעתה הודיעו ברדיו על פשיטת כוח צהל ושאני צריך ללמוד להיות חייל טוב ומסודר...
מה יכלתי לענות לו ברגע זה, פשוט שתקתי.
הזקן כל הזמן הסתכל עלי בבוז גלוי ואמר לי שלפחות אני יכול לקום לאנשים אחרים שעומדים, כי אני צעיר.
לפני שירדתי מהאוטובוס לחשתי לו בשקט: "אני הייתי שם...לכן אני לא מסודר ומלוכלך"...
הייתם צריכים לראות את העיניים שלו, הזקן רצה לחטוף את היד שלי ולנשקה.
אז, חברים יקרים שלי בואו לא נשפוט אחרים מהר כל כך.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

חיילים שחוזרים מהבית ומספרים בקולי קולות על הבילוי שלהם בשבת?
הסיבה שהזכרתי את היחידה הספציפית הזו היא שהחיילים משתייכים אליה ובמקום שתהיה להם הסעה לבסיס הם פשוט תופסים 20-30 ולפעמים 70% מהמקומות באוטובוס.
כשאתה עולה ומוצא מקום פנוי החייל הנחמד ליד אומר "מצטער, המקום הזה תפוס" ומצביע על החברות שלו שמתקדמות לקראת הנהג. כנראה שהוא חושב שזה שיש לי מקל הליכה ביד לטובת קישוט.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

סיפור מרתק, אבל לא מצדיק כלום.

לגיטימי שהיית מלוכלך ולא מדוגם. לא לגיטימי שלא קמת בפני אדם מבוגר, אפילו אם חזרת מהפשיטה על הכור בבגדד.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

קראת בכלל את הסיפור שלו?

אני יודע, קראתי.

אתה קראת?
"הזקן כל הזמן הסתכל עלי בבוז גלוי ואמר לי שלפחות אני יכול לקום לאנשים אחרים שעומדים, כי אני צעיר"

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

לא יודע מה איתך, גבר גבר, אבל לי קצת קשה לעמוד אחרי יומיים ללא שינה, ואני מתאר לעצמי שגם לו.

כמו גדול אפשר לעמוד.

במיוחד אם זה בדרך הבייתה.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

חבל שהאזרח ואני לא קשוחים כמוך.

אין פה שום עניין של קשיחות.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

אם אני עדיין זוכר, נדמה לי שזאת הייתה תחנה התחלתית, ברחתי לסוף ורק הזקן העיר אותי.
היפה היה בזה כי בתחנה לאחר מכן הייתי צריך לרדת... רואה הכל יוצא לטובה.
"אין עוד מלבדו".

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

תשמע- אשתי ילדה לפני שבוע את בנינו הבכור (היום היתה הברית אגב)...

היא החליטה יומיים לפני הלידה ליסוע לדודתה בנתניה....מסיבות ברורות היא החליטה ליסוע אוטובוס לרכבת ומשם לנתניה ברכבת.

גם הלוך וגם חזור האוטובוס היה מלא. אף אחד, לא נערים, לא צעירים בני 20 פלוס וגם לא מבוגרים יותר חשבו להציע לה לשבת. יתירה מכך, כאשר היא ביקשה לרדת, אפילו דחפו אותה שני בחורים שביקשו לרדת ראשונים (לא במזיד כמובן, אבל בכל זאת). גם הנהג לא ממש חשב שהוא צריך לומר משהו למישהו.

כאשר הייתי ילד ונסעתי עם אמי באוטובוס, אם לא הייתי מפנה את מקומי לקשיש או אישה בהריון הייתי חוטף 2 סטירות מצלצלות. אולי צריך לשוב לדרך הזו.

שיהיה במזל טוב!! ברכות.

הגלריה שלי בפליקר

מזל טוב!

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Elad E מזל טוב!

אההממ.. רק עכשיו שמתי לב שהסמיילי הזה מכונה במערכת הפורומים של פרש - "שפעת".
בכל מקרה אני התכוונתי לליצן.


ולגבי נושא האשכול - מהצד השני ביציאה הראשונה הביתה מבה"ד 1 נתקלתי במראה האבסורדי של מפק"ץ ושני צוערים שמבצעים הסתערות על קשישה מסכנה במטרה לשכנע אותה לשבת במקומם (בזמן שהאוטובוס בכלל לא היה מלא).
אמנם אני מעדיף את זה על פני הסוציומטים המעמידים פני ישנים/מתים/שומרים מקום לחבר דמיוני אבל הייתי מעדיף שזה יבוא מבפנים ולא כחלק מתחרות מי יותר ראוי להיות קצין.

ולגבי ההסתערויות על האוטובוסים בת.מ. ב"ש - מדובר באוטובוסים שמשמשים רק חיילים ושצה"ל ו/או חברת האוטובוסים לא השכילו לחשב כראוי את כמות הנוסעים בהם כך שחייל שלא מספיק לעלות על האוטובוס בזמן גם ימתין בין 45 דקות לשעתיים לאוטובוס הבא וגם יאחר לשעת ההתייצבות בבסיסו כך שפה לפחות האשמה היא לא בחינוך או בהעדרו (הם דווקא נלחמים על מקומם באוטובוס המגיע לבסיס).

ובעניין שבגינו הגבת - כל מילה בסלע !

זה המחיר שהחברה משלמת על שיטת החינוך שפשטה בשנים האחרונות שעיקרה הוא "לא אומרים לילד לא", "לא מרימים עליו את הקול" וברור שמכה בישבן זה בכלל לא בא בחשבון - הרי אנחנו סולדים מאלימות נוראה שכזו !!!....

וכך קרה שצימחנו כאן דור שחושב שהכל מגיע לו וחושב בעיקר על..... עצמו !
סוג של תהליך "התבהמות" שעובר על החברה הישראלית כשהמוטו הוא - איש איש לעצמו......
ואתה רואה את זה באוטובוס, אתה רואה את זה בכבישים , אתה רואה את זה בתור בסופרמרקט (או כל תור אחר) בפארקים וכמעט בכל מקום !

חבל ועצוב מאוד.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי lior432 כאשר הייתי ילד ונסעתי עם אמי באוטובוס, אם לא הייתי מפנה את מקומי לקשיש או אישה בהריון הייתי חוטף 2 סטירות מצלצלות. אולי צריך לשוב לדרך הזו.

פעם היה חינוך, היום מלמדים את הילד להתקשר ליצחק קדמן, עובדת סוציאלית תיקח לך אותו ובג"צ יזרוק אותך לכלא...

יוסיפון, בתוך נציגת הדור הצעיר פה באשכול (נדמה לי...) אני לצערי נאלצת להסכים איתך...

בתור אחת שגם כשהייתי חיילת, תמיד הייתי מפנה מקום למי שבאמת צריך לשבת, וגם היום כשאני נוסעת באוטובוסים עירוניים בירושלים- אני מתישבת רק אחרי שאני רואה שהאוטובוס יחסית ריק, ואם יעלה אדם מבוגר יהיה לו איפה לשבת (וגם אז, מתישבת אחרי האמצע... בנאדם עם מקל לא צריך ללכת את כל המעבר תוך כדי שהאוטובוס נוסע!). תמיד עצבן אותי לראות את החיילים שנדחפים (במכות!) לעלות ראשונים (ואני מדברת על החוצפה... אני לא אתחיל אפילו עם העובדה שהם לא משלמים בכלל על הנסיעה- כי אז תבואו ותגידו שהם משרתים את המדינה וזה מגיע להם... ותאכלס אתם צודקים..), מתישבים (בדרך כלל עם התיק לידם, למקרה שהם יראו איזה חבר עומד בתחנה למטה ומנסה לעלות, כשמצב המקומות הריקים באוטובוס הולך ונהייה רע..) והולכים לישון ממש מתחת לאף של הבחורה בהריון שעומדת מעליהם ומנסה למצוא פוזה נוחה להחזיק את הידית של הכיסא בלי להפריע חס וחלילה לחייל ש"מנסה לישון"...

זה ממש מעצבן! ממש ממש ממש מעצבן! אני לא הולכת להתחיל לספור את הנסיעות לבסיס (הרחוק...) שבהן הייתי הכי עייפה בעולם (כי כשאתה גר בחור, האוטובוס היחיד הוא ממש מוקדם בבוקר... וזה אחרי שיצאת במוצ"ש...) ובכל זאת בחרתי לפנות מקום לאישה מבוגרת (אגב, בדרך כלל עם שקיות... מה הקטע של השקיות??) ולעמוד נסיעה של שעתיים עם הנשק עלי והתיק הגדול מתחת לרגלים- רק בשביל שמי שבאמת צריך לשבת, ובאמת מגיע לו- שישב. וזה לא הופך אותי למסכנה ואני לא ישתכיין על זה. באותה מידה יכולתי לעצום עיניים ולעשות כאילו אני ישנה כדי שיעזבו אותי.

לדור שלנו אין כבוד לאנשים בכלל (תמיד התפללתי שאיזה זקן יתחיל לנזוף בחייל על זה שגם הוא היה פעם חייל, והוא גם היה קרבי, והוא נלחם בשביל המדינה הזאת- ועכשיו איזה ג'ובניק תופס לו את המקום באוטובוס...) וזה מהחינוך.

אני לא חושבת שצריך לתדרך חיילים או לאיים עליהם שיפנו מקום באוטובוס למי שצריך. אני חושבת שחייל בן 20 צריך להיות מספיק אינטיליגנט בשביל לעשות את זה לבד, בלי קשר לעונשים.

במציאות של ימינו יש סבירות (יותר מגבוהה) שאותו חייל גם יענה לו.....

אין לי ספק שהוא יענה לא, אבל אני מקווה שהוא יזכה לכמה פרצופים משפילים ונדהמים משאר האנשים בסביבה.

ביום הזכרון הצפירה תפסה אותי באוטובוס (אירוני, עמדתי בכל מקרה...) והיו חיילים שלא עמדו! (לא משנה, דיברו בטלפון לא שמו לב...) אחרי הצפירה אדם מבוגר העיר להם על כך ואחד מהם נכנס אתו לויכוח קולני מצטדק. אז זה בטח לא מפריע להם...

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

צריך לשמוח שהוא רק התווכח ולא דקר אותו.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

המוצגות כאן, ואומנם אני שמח שאני עוד בין הנוער הבודד שעוד כן קם
בשביל לתת לאחרים לשבת, והרבה פעמים אני אפילו לא מתיישב מכיוון שזה ברור
מאליו, תודה רבה יש לי עוד רגליים בריאות ואין סיבה שאתעצל ואשב, בכל זאת
אין צורך להסביר שאני קם כדי שאלו שצריכים יוכלו לשבת.
אבל עם זאת אני משפיל ראשי עקב השתייכותי לדור שמרכז ההתעסקות היום יומית של משויכיו
היא הם עצמם.
קבלו את התנצלותי.
וכמו שאומרים, תמיד יש צדיק אחד או שניים בסדום, רק צריך לחפש אותו.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

הדברים (בכל אופן דברי) נכתבו בהכללה כשברור שיש עדיין צדיקים בקהל....

לצערי מספרם הוא יחסית נמוך יותר....

לפעמים, גם החייל ראוי למקום ישיבה
אני זוכר נסיעת לילה ארוכה הביתה מבסיס בזמן המסלול. אין מקום ישיבה אז אני עומד...בשלב מסוים כנראה שאני מנקר בעמידה. חבורה עליזה של בני נוער שיושבת לידי מציעה לי לשבת במקום אחד מהם ואני מודה, יושב ונרדם מייד.
לדעתי, מחייל קרבי בדרך הביתה מבסיסו לא הוגן לדרוש שיפנה את מושבו אם יש אחרים שיכולים לעשות זאת.

אה, כן. התרוץ המושלם.
מישהו אחר יכול לעשות את זה, אז למה שאני אתאמץ?

מכאן בדיוק מתחילה הגלישה במדרון החלקלק שמובילה לכל מה שאנחנו יוצאים נגדו בשרשור הזה.

אני אצטט את בן גוריון, במכתב לחבר יורם פורת מה 13.01.1954

ציטוט:

ב. אתה טועה בהנחתך שלפני קום המדינה כולם היו חלוצים, ו"הרעיון היה חדור יותר בקרב לבות הנוער העברי". גם אז היו רבים בלי כל רצון חלוצי, אבל קבעו אלה שהיו חלוצים. ג. גם עכשיו יש חלוצים. אני מכיר חלוצים לאלפים. נכון שמספרם לא מספיק. מספרם לא הספיק גם לפני קום המדינה. אבל הם ישנם, ואני מאמין שירבו. ד. שאלתך:"מה דרוש כדי לעורר מחדש את הלבבות הצעירים להגשמה ולחלוציות והאם קיימת עתה חלוציות בכלל" - הרי על חלקה השני עניתי בסעיף ג. ועל חלקה הראשון - תשובתי היא פשוטה: לא לעורר חלוציות - אלא כל אחד המרגיש כמוך - צריך להיות (הדגשה במקור) חלוץ. יחלצו כל הנועזים, הנאמנים, הטובים, ויחיו חיים חלוציים - ורבים יבואו אחריהם. חלוציות לא מעודדים- אלא חיים, עושים, הוים. ההסברה הטובה ביותר לחלוציות - זהו מפעל חלוצי וחיים חלוציים.

אתה חושב שזה נכון? קום ועשה.
אתה חושב שזה לא נכון? קום, עשה והגן על עמדתך.
אתה רוצה לנסות להנות מכל העולמות ולא לקחת אחריות? תחיה כמו תולעת ואני אדרוך עליו כמו על תולעת.
עד כדי כך פשוט.

A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון

Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...

"הצדיקים האמיתיים, אינם קובלים על הרישעה אלא מוסיפים צדק. אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה. אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה"

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

כל מילה בסלע!

הצדקנות וציקצוק הלשון פגיעתם רעה מהחטא כשלעצמו.

הרא"ה
הרב אברהם יצחק הכהן קוק

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

האם אתה שייך לבית מדרשו של כבוד הרב

אם לא ברור, כוונתי הייתה שכפי שלא מצפים מאישה בהריון לפנות מקום ישיבה לנכה, כך אין זה ראוי לצפות מחייל קרבי תשוש בדרך הביתה שיפנה מקום לישיש, בעיקר כאשר יש אנשים שמצבם טוב משלו ויכולים לעשות זאת (ובדרך כלל רוב נוסעי האוטובוסים הם כאלה).

אם אני יכול לישון בישיבה על הרצפה (עם הגב הדפוק שלי, שכבר גרם לי לגמור תרגיל פעם על שולחן האורטופד במר"ג) באוטובוס שיורד מהרמה לאחר שבוע של תרגיל עם אפס שעות שינה (עם שלושה פסי מתכת על הכתף, אם זה משנה משהו) - כנראה שכולם יכולים.

לא מזלזל במה שעשית. חס וחלילה.
אבל זה לא נותן לך שום הצדקה לא לפנות את מושבך לנשים בהריון, לנכים ולקשישים.

נ.ב. - זה לא שאני צדיק גדול. אני בסה"כ צדיק בדורי. אם אחד כמוני, על כל המגרעות שלי, מסוגל להעביר ביקורת מוסרית מוצדקת על אחרים, אז פני הדור הם באמת כפני הכלב.

A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון

Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...

גם אותי חינכו מילדות לקום למבוגרים וגם כחייל עשיתי זאת. ויחד עם זאת, נראה לי אסורד לבוא בטענות וזעקות על חיילים קרביים (להבדיל מאותם ג'ובניקים שאותם תיאר יוסיפון) שכורעים תחת עייפות בדרך הביתה מהבסיס ולא קמים לפנות מקום לישיש בזמן שיש ישראלים רבים באוטובוס (כולל חיילים לשעבר ולעתיד) שיכולים וצריכים לעשות זאת. מה מצאת להטפל דווקא להם? אם אתה יכול לעמוד בנסיעה אחרי שבועיים ללא שינה, אשריך. גם אני יכול רק שהייתי מעדיף לדרוש מאזרח צעיר לפנות מקומו לפני שאני אעשה זאת. כחייל קרבי (מיעוט קטן בבסיס מפנק הג'ובניקים שבו הייתי) היו לי מעט מאוד צ'ופרים ושרדתי במסגרת הקרבית מתוך שליחות. אחד הצ'ופרים המעטים הייתה היציאה הבייתה. המסע עבורי היה בן שש שעות ומספר אוטובוסים וכמעט תמיד אחרי לילה לבן. נהניתי להגיע סוף סוף לתחנה המרכזית, להתמוטט לתוך הספסל עם עיתון ולהרדם תוך דקותיים. אני אמור להרגיש אשם משום שלאחר מכן עלה לאוטובוס אדם עם מוגבלות ואף אחד מהצעירים החסונים והרעננים שמסביבי לא ההין לפנות מקומו? לא תודה.
אני עוד זוכר איך גברת אחת בתור לאוטובוס החליטה שאני מנסה להדחף לפניה (היא בילבלה אותי עם חייל אחר, אני מניח) ושאלה אותי בהבעת גועל אנינה "אתה בטח חושב שאני חייבת לך משהו". ובכן, כן, היא חייבת לי משהו. חיילים קרביים בסיטואציה מסוימת בהחלט ראויים להתחשבות מהחברה ממש כמו ישיש או אדם בעל נכות.

לא אמרתי שהשרות שלי היה קשה משלך, ובטח לא שאני ראוי ליותר ממך.
בטח ובטח לא טענתי שלאותו ג'ובניק/עתודאי מצוי יש יותר זכויות ממך, או שאתה מחויב יותר ממנו.
למען הסר ספק, על כל "מנת" ביקורת שאני הייתי מעביר עליך במצב כזה, עליהם הייתי מעביר מנה כפולה ומכופלת.

אני כן טענתי שזה שמישהו אחר חוטא, לא נותן לך לגיטימציה לחטוא.
זה שהוא פושע יותר גדול ממך, לא אומר שאתה צדיק.
וד"א - אני לא מסוגל לעמוד שלוש-ארבע שעות באוטובוס. אני פשוט עובר לישיבה מזרחית, מתכדר, ועובר למצב קטטוני מהלחץ, הצפיפות וחוסר האוויר, עד העצירה הפתאומית הבאה של האוטובוס/שמישהו צריך את המעבר.

נ.ב. - אני לא מכיר אותך מ e-mago מלפני שנתיים שלוש? הניק הזה נשמע לי מאוד מוכר.

A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון

Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...

בהחלט ייתכן ששירותך היה קשה משלי וכתבתי ברצינות גמורה שאם אתה מסוגל היית לפנות מקום לישיש בתנאים של חזרה הבייתה אחרי אימון מפרך אזי אתה אדם חזק וטוב מימני. אני פשוט חושב שצריך להפנות את חיצי הביקורת קודם כל למי שיותר קל להם לפנות מקום. ולשימחתי, אנחנו מסכימים על זה.
נ.ב
נראה לי שאתה מבלבל אותי עם מישהו אחר. את הניק בחרתי כשנרשמתי לפרש ואני לא רשום באתרים אחרים.

עוד לא למדת שהחיילים הם האוכלוסיה המוקצת והמאוסה ביותר על האזרח המצוי? היחידים משום מה שעדיין מעריכים לובש מדים הם דווקא הקשישים שלא אחת מציעים את מקומם לחיילים נושאי נשק באוטובוס בזמן ששאר הנוסעים לא רואים לנכון להציע את מקומם. אבסורד, לא?

מדהים שאפילו נערים לפני גיוס לא יעיזו להציע את מקומם לחייל קרבי באוטובוס (ולפני שקופצים פה - אפילו המשתמטים יודעים להבחין בין מוהנדס למש"ק ממטרות) למרות שתוך זמן קצר הם יהיו בעצמם אותם חיילים עם נשק וצ'ימידן שעומדים במעבר באוטובוס אחרי שבועיים נטולי שינה.

אבל יש אוכלוסיית לובשי מדים שהיא יותר מוקצה מחיילי צה"ל.

אוהו, יש ליהודי משהו בבטן.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

בהנחה שאתה מתכוון למשטרה נוציא לשניה מחוץ לסטטיסטיקה ציבור מאוד ספציפי שכועס על אוכלוסיה זאת בגלל אירוע שבו אותו ציבור קרא לאותם לובשי מדים להפר את שבועת האמונים למדינה למען סט הערכים שהם מאמינים בו (קריאה שהיא לדעתי חסרת אחריות ואנוכית).

בוא נזכור שבניגוד לצה"ל אוכלוסיית השוטרים אינה כוללת מגוייסי חובה (למעט קומץ שח"מיטסים) והיא נבחנת ע"י הציבור לא רק בעתות מלחמה אלא כל יום ולכן סביר יותר שתופנה כלפיה ביקורת.
תזכור גם שהציבור בא במגע עם השוטרים מדי יום בעוד שאת החיילים לא יפגוש בד"כ מי שלא נוסע בתחבורה ציבורית או עובד/עושה שופינג בעזריאלי.

זרוק למשוואה גם את העובדה שהרבה אנשים שמקבלים דו"ח תנועה מאשימים את המשטרה ולא את עצמם, אוהדי כדורגל מסויימים שכועסים שחוקרים להם את האוליגרך ותוסיף לזה כל מיני פרשיות מביכות בתקשורת כגון שוטרת שמלמדת עבריין איך להשתמש באקדח והוא חוטף לה אותו ולוקח אותה כבת ערובה, שוטר שלא נכנס למתחם שמחבל מבצע בתוכו טבח, אי קידום קצין משטרה ידוע וחושף שחיתויות כחלק מסגירת חשבונות בצמרת המשטרה, ידיעות על מינויי קרובים וכו' ותבין למה יש חלק רחב בציבור שחושב שכל השוטרים מחלקים דוחות חניה במקום למנוע פשעים.

דווקא בתקופת חשיפת פרשיית מיכאל מור עלתה הפופולריות של המשטרה.

במשטרה, עוד יותר מבצבא, קל מאוד לקבל כמות עצומה של כוח, ולא כולם משתמשים בו כראוי, בוא נאמר. לשם השוואה, רס"ן או סא"ל בתפקידים עורפיים רבים זה לא כזה מרשים, בעוד שרפ"ק או סנ"צ במשטרה הם תפקידים עם הרבה מאוד כח (יחסית) מול "האזרח הפשוט". תוסיף לזה את העובדה שלסא"ל יש מנדט רק על היחידה שלו, בעוד שלסנ"צ יש כוח, מעשית, על כל אזרח, ותראה את הבעיה.

אלימות משטרתית, שחיתות במשטרה, ו"סתם" תקלות ובעיות רגילות אינן תופעות נדירות. מצער, אבל נכון.

למרות שאני בתור חייל (לפני קצת יותר מחצי שנה)
הייתי קם ונותן למבוגרים לשבת ..
הכל מתחיל ונגמר בחינוך מהבית!!

זכויות ל- RedBlossom

אתה צודק, זה החינוך שמקבלים בבית..

אני תמיד קם ומפנה את מקומי לחלשים, לא יעלה על הדעת שאראה קשיש שבקושי עומד ולא אפנה לו מקום.
אני תמיד חושב במקרים האלה על סבא שלי, ככה אני רוצה שיתיחסו גם אליו?, והאם ככה אני רוצה שיתיחסו אלי כשאגיע לגיל הזה?

אולי זו נחמה פורתא, אבל זה לא מצב יחודי לישראל.
אני חי כיום בניו יורק, ולא יוצא לי לראות יותר מדי אנשים צעירים קמים ברכבת התחתית על מנת לתת את מושבם למבוגרים/נכים/נשים בהריון. הם אולי מנומסים, אבל דרך ארץ אין להם. פעם קמתי בשביל אדם מבוגר, ומס' תחנות אחר כך התיישבתי לידו כשהמקום התפנה. הוא ממש נפעם, וציין בפני שגידלו אותי כמו שצריך. נראה לי שבארץ המצב עדיין טוב יותר.

ואנקדוטה בנושא, בהיותי חייל צעיר קמתי ברכבת לאביה של חברה של אמא שלי, זה נגמר בצ'אפחה ידידותית אך אלימה למדי והערה שבפעם הבאה שאני ארמוז שהוא זקן הוא ינעל אותי בלול שלו ללילה עם התרנגולות

NZSAS

תופעה כמו זאת שמתוארת בתחילת האשכול (ודומות לה) לא ייחודיות לישראל אלא מתרחשות בתוך חברה תעשייתית ופוסט תעשייתית כתוצאה מתהליכים חברתיים של איבוד הסולידריות, הערבות ההדדית ותחושת הקהילה.

Alas, poor Yorick! I knew him, Horatio: a fellow of infinite jest, of most excellent fancy

היפנים והסינים מתעסקים גם הם היום עם התופעה הזו של איבוד ערכים טוטאלי , קראתי לא מזמן שביפן הקימו את "משטרת הנימוסים/ערכים" שתפטרל במקומות הבילוי והתחבורה השונים ותחנך מחדש את הנוער. ואצלנו? המשטרה הרגילה לא מתוקצבת אז הקמת "משטרת ערכים"?

NZSAS

אתה יכול אולי להפנות אותי למחקר בנושא? התופעה הנ"ל רלוונטית מאוד גם לנושא ההשתמטות.
רציתי לפתוח דיון בנושא, אך לא הצלחתי למצוא מחקר רלוונטי

בטח בגלל האשכול הזה:

http://rotter.name/nor/chat/10000.shtml

כאמור, פני הדור..

"הדואג לימים זורע חיטה, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים."

עקוב אחרינו! Facebook

אני לא הייתי קורא לצ'אט הכותרות הזה "דיון", אבל שיהיה.

..

צודק.

לי האמת יוצא לראות הרבה פעמים אנשים צעירים מציעים מקומות ישיבה לחיילים לוחמים (בעיקר טירונים) שנראים תשושים, בעיקר בנסיעות של שישי בצהריים...

"הדברים הגדולים באמת נעשים הרחק מהעין"

"הכשלון האמיתי הוא לא לנסות"

ואני בכלל שואל: נוב' 06 - מתי נקבל כבוד?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יוסיפון אני זוכר היטב כשהייתי חייל שצוערים הודחו מבה"ד 1 כי לא פינו את מקומם באוטובוס ושחיילים קיבלו דוחות ממשטרה צבאית על אותה עבירה.

האם יש חוק המחייב חיילים לפנות את מושבם בתחבורה ציבורית לזקנים\נכים\... ?


אם כן, אז מסע הסברה מלווה באקיפת החוק יעזור.
אם לא, אולי מסע הסברה מלווה בחוק שכזה יכל לעזור לכל הצדדים.

בכל מקרה, בא נזכור שחיילים אלה יהיו הורים בעוד שנים מעטות, אז זאת גם השקעה לעתיד

I like my islamist extremist like my roasted chicken... dead and fried to the bones

גם לי, גם לי בבקשה תקנו את שגיאות הכתיב

אני אמנם לא קצין, לא צוער ואני אפילו עדיין לא חייל, אך אני מקפיד לקום מהמושב ברגע שאני רואה קשיש או אשה בהריון או כל אחד אחר שמתקשה לעמוד באוטובוס.
אני מסתכל על בני גילי, שיושבים לאחר שפיניתי מקום לקשיש אחד, ונשארו עוד כמה קשישים עומדים. ואז החבר'ה שואלים אותי: "למה קמת יא פראייר?". אני בז לאנשים כאלה.

תופעת המוזיקה בסלולרי באוטובוס מעצבנת אותי לא פחות מהתופעה לעיל. נתקלתי לא פעם בקשיש, שביקש לכבות את המוזיקה בסלולרי כי זה עושה כאב ראש (האמת שגם לי זה עושה כאב ראש נוראי, ואני על סף התמוטטות עצבים כאשר אני שומע את המוזיקה הזוועתית ששומעים בדרך כלל בסלולרי), ואז הנער עם הסלולרי פרץ בצעקות על הקשיש. אני כמובן נמצא בכוננות עם היד על החגורה כדי להתחיל להצליף בילד הזה עם האבזם המחודד של החגורה שלי, אך תמיד יש משהו שעוצר בעדי (אולי זה החוק).

אני ממש מתבייש בבני דורי.
למזלנו זה לא מאוחר, כל דבר הוא בר תיקון. רק צריך למצוא את הדרך.

בתור נציג הגו'בניקים או תומכי הלחימה בדיון הזה. חורה לי מאוד שאתם עושים הבדלה והפרדה כזאת בין חייילים קרביים ובין חיילים בעורף.
מתוקף תפקידי יוצא גם לי פעמים רבות לא לישון לילות, לחזור הביתה בשעות לא שעות ודרכים לא דרכים אחרים אחרי 35,28,21 וגם 40 יום בבסיס בזמן שחברי למחזור, העושים כרגע טירונות קרבית חוזרים חמשושים ושושים ואומרים בעצמם כי הטירונות היא קלי קלות והם לא עושים יותר מדי.
אז גם לג'ובניקים מותר להיות עייפים, וכן, תגידו מה שתגידו, גם אנחנו מגנים על המולדת. מניסיון.

אני מסכים שאין שום קשר בין התפקיד שלך בצבא, לבין המחויבות שלך מתוך חינוך וכבוד לקום ולתת לשבת לאדם חלש ממך.

אבל ההפרדה הזאת של שמים וארץ בין ג'ובניקים וקרביים נראית לי מוגזמת לגמרי.

א. הדיון היה על חיילים שיוצאים יומיות ונמצאים בדרך לבסיס.

ב. לגבי ההשואה בין לוחמים ללא-לוחמים: כמי ששירת בעצמו כקצין עורפי, אני מציע לך לקרוא את האשכול הבא: http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...C%E9#post753021
עם כל הכבוד שיש לי ללא-לוחמים, כמה מ-40 היום שלך מחוץ לבית עברו בחוץ, בגשם/ שמש, בלי שינה וארוחות סדירות, בסכנת חיים? מה הסיכוי שחבר שלך מהיחידה ייפצע או ימות בעת שירותו?

זכויות ל- RedBlossom

אהלן לכולם,
אני צעיר שמתגייס לצבא בעוד עשרה ימים וגם אני מפנה את מקומי באוטובוס לטובת אנשים הראויים לו ממני.
לדעתי הבעיה כאן היא כללית הקשורה בחינוך ובהוויה של דור שלם ולא קשורה דוקא בחיילים(ג'ובניקים או קרביים בכלל לא משנה).

יכול להיות שמקורות הבעיה הם אתם- הדור המחנך, התקופה והאוירה במדינה ובעולם, ולכן האצבע המאשימה כלפי הדור שלי היא מיותרת ושגויה אבל זה כבר לנושא אחר.

בכל מקרה לדעתי פתרון של צווים,פקודות ועונשים לאי פינוי מקום באוטובוס הוא לא נכון ומגוכך, משום שמעשים מסוג זה לא שווים כלום אם לא מתכוונים אליהם וגיל 18 זה כבר לא הגיל בו הנער צריך להתחנך,
נושא האוטובוס הוא רק אחת מתופעות רבות המאפיינות את הדור ששיאן בהשתמטות.

אני חושב שזה באמת עצוב שזאת מגמת הכיוון של המדינה ושמוכרחים לחזור לחינוך לערכים, לציונות ולדרך ארץ.
זכרו, אנחנו הנוער של היום והמדינה של מחר ושאם לא יתחולל פה שינוי (ואני מאמין שיתחולל בסופו של דבר) זה לא יהיה טוב.

המוטו שלי:

הדואג לשנה - זורע חיטה,
הדואג לשנים - נוטע עצים,
הדואג לדורות - מחנך בני אדם.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

הכל מתחיל ונגמר בחינוך, כפי שאמרת.
לדור הקודם-לא היו הרבה ספקות ביחס לחינוך, ולכל דבר שצריך לעשות. הכל היה יותר ברור מבחינה זו.
לדור הנוכחי (ולי למשל, כאב לשניים) יש הרבה יותר ספקות ותהיות, עקב מה שציינת (התקופה, האווירה בארץ ובעולם).
ומובן שזה מחלחל גם לדור הבא.

הכל מתחיל ונגמר בחינוך זה לא סתם אמירה אלא עובדה מוגמרת. אף פעם אל תגידו אף פעם. תמיד אפשר לשנות, תלוי כמה רוצים. דווקא היום יותר מתמיד אפשר לשנות אם דוחפים את המסר מספיק פעמים במשך מספר שבועות מוסכם בשנה שיוגדר כחודש כבוד לזולת. המסר יועבר בשיטה שכבר יושמה בשנות השמונים בקמפיין של החברה להגנת הטבע לשימור הצומח ואיסור קטיפה של צמחי בר. מי שגדל בשנות ה 70, 80 יכול להעיד כמה המסר הוטמע באמצעות שירים, פוסטרים, שידורים ברדיו, תשדירי שירות ובכיוצא בזה. הפעם החודש של כיבוד הזולת יבנה ע"י חברות המדיה והפרסום ובמימונם של אלו כתרומה. המסר יועבר לכל אזרחי המדינה ודרך כל המדיות - טלויזיה, רדיו, אינטרנט, עתונים, שלוט חוצות ופרסום ויראלי. זה יכול להיות הקמפיין של המדינה בו כל מדיה תתחרה עם האחרת, וכל משרד פרסום יקבל תחום ספציפי של "כיבוד הזולת" בו הוא מתחרה כבודד וכקבוצה מי משפיע יותר על הדבר האנושי הבסיסי ביותר - כבוד הדדי שמכיל בתוכו את התמיכה בכל מי שנזקק לכך ברגעים של חסד. מעזרה לאשה בחודש מתקדם ברכבת, דרך מתן מקום ישיבה לאדם מבוגר ומתן זכות קדימה בכביש. כך יווצרו ויתפתחו מנגנונים חברתיים שיהיו מכפילי כח שיגרמו לאנשים לחשוב פעמיים לפני שהם לא קמים ממקומם באוטובוס בשביל מבוגר, אשה הרה או אדם עם נכות. ולציניקנים שבינינו - זה אפשרי ותמיד שווה לנסות. גילוי נאות: הכותב עובד בחברה יצרנית (אוטומציה) ולא קשור לעולם הפרסום או המדייה, לא מעשן חומרים אסורים , לא שכך לקחת תרופות ו-כן זוכר את העובדה שאסור לקטוף אירוסים או כלניות. ותוספת קלה: אם זה מצליח - הפרויקט הבא צריך להיות לתמיכה בחקיקה למען בטחון המדינה דרך הגדרת "צבא המילואים" שמשימתו בעתות שלום היא להתאמן למצב מלחמה ובעת מלחמה למלא את המשימות הנדרשות ממנו כצבא. אם תרצו אין זו אגדה.