13-07-2008, 19:01
|
|
|
חבר מתאריך: 25.01.06
הודעות: 1,492
|
|
סיפור יפה על צדקה
הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף-שָׁאוּל נָתָנְזוֹן, אַב בֵּית-הַדִּין בִּלְּבוֹב, וְגִיסוֹ הַגָּאוֹן רַבִּי מָרְדְּכַי-זְאֵב, יָצְאוּ לְהָקִישׁ עַל פִּתְחֵי הַיְּהוּדִים בָּעִיר.
בַּיּוֹם הָאֶתְמוֹל הִגִּיעָה אֲלֵיהֶם קְרִיאָה נוֹאֶשֶׁת מִצַּד מִשְׁפָּחָה אֲשֶׁר אָבִיהָ הֻשְׁלַךְ לַכֶּלֶא, וְאֶפְשָׁר לִפְדּוֹתוֹ רַק בְּאֶמְצָעוּת כֹּפֶר. הָרַבָּנִים הִשְׁתַּכְנְעוּ כִּי מְדֻבָּר בְּסַכָּנַת-נְפָשׁוֹת אֲמִתִּית וְהֶחְלִיטוּ לְהֵחָלֵץ לְעֶזְרַת הָאָסִיר.
בַּתְּחִלָּה עָרְכוּ שְׁנֵי הָרַבָּנִים רְשִׁימָה מְפֹרֶטֶת וּבָהּ שְׁמוֹת כָּל תּוֹשָׁבֵי לְבוֹב הָאֲמִידִים. אַחַר-כָּךְ צִיְּנוּ לְיַד כָּל שֵׁם אֶת הַסְּכוּם שֶׁלְּדַעֲתָם יָכוֹל הָאִישׁ לְהָרִים לְמַעַן מַטָּרָה חֲשׁוּבָה זוֹ. הֵם יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ בִּשְׁעַת בֹּקֶר מְאֻחֶרֶת, וְקִוּוּ שֶׁעַד אֲשֶׁר יַחְשִׁיךְ הַיּוֹם יוּכְלוּ לְהַכְתִּיר אֶת מְשִׂימָתָם בְּהַצְלָחָה.
לְלֹא סִבָּה מְיֻחֶדֶת פָּנוּ תְּחִלָּה אֶל בֵּית הַגְּבִיר ר' הֶרְצְלִי בֶּרְנְשְׁטֵין. הוּא הָיָה אִישׁ צָעִיר, בַּעַל עֲסָקִים פּוֹרְחִים, שֶׁהִגִּיעַ לֹא-מִכְּבָר לִלְּבוֹב. שְׁנֵי הַגְּאוֹנִים עֲדַיִן לֹא פָּגְשׁוּ אוֹתוֹ קֹדֶם, וְלָכֵן גַּם לֹא הִכִּירוּהוּ וְלֹא יָדְעוּ דָּבָר עַל מִדַּת נְדִיבוּתוֹ. כָּל שֶׁיָּדְעוּ הָיָה כִּי הָאִישׁ עָשִׁיר.
כְּשֶׁרָאָה ר' הֶרְצְלִי אֶת שְׁנֵי הָרַבָּנִים הַחֲשׁוּבִים עוֹמְדִים בְּפֶתַח בֵּיתוֹ, קָרְנוּ פָּנָיו מֵאֹשֶׁר. הוּא הִזְמִינָם לְהִכָּנֵס פְּנִימָה וְכִבְּדָם כָּבוֹד רַב. אַב בֵּית-הַדִּין סִפֵּר בִּקְצָרָה עַל מַטְּרַת בּוֹאָם, וְגִיסוֹ רַבִּי מָרְדְּכַי-זְאֵב הִשְׁלִים אֶת דְּבָרָיו בִּפְנִיָּה אֶל בַּעַל-הַבַּיִת לְהָרִים תְּרוּמָה נִכְבָּדָה לְמִצְוַת פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים.
"בְּכַמָּה כֶּסֶף מְדֻבָּר?", שָׁאַל ר' הֶרְצְלִי אֶת הָרַבָּנִים.
הָרַבָּנִים נָקְבוּ בַּסְּכוּם שֶׁרָשְׁמוּ לְצַד שְׁמוֹ שֶׁל ר' הֶרְצְלִי. זֶה הָיָה בְּעֶרֶךְ אָחוּז אֶחָד מֵהַסְּכוּם הַכּוֹלֵל שֶׁנִּדְרַשׁ לְשִׁחְרוּר הַיְּהוּדִי.
"לֹא, לֹא לְכָךְ הִתְכַּוַּנְתִּי. שְׁאֵלָתִי הָיְתָה מַהוּ הַסְּכוּם הַכּוֹלֵל שֶׁעֲלֵיכֶם לְגַיֵּס", אָמַר ר' הֶרְצְלִי. מֻפְתָּעִים מֵהַשְּׁאֵלָה, נָקְבוּ הָרַבָּנִים בַּסְּכוּם הַכּוֹלֵל. "אִם תּוֹאִילוּ לְכַבְּדֵנִי בְּנוֹכְחוּתְכֶם בְּצֵל קוֹרָתִי וְלִסְעֹד עִמִּי סְעוּדַת צָהֳרַיִם, אֶתֵּן לָכֶם אֶת מְלֹא הַסְּכוּם הַנִּדְרָשׁ לְשִׁחְרוּרוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי מִכִּלְאוֹ", אָמַר ר' הֶרְצְלִי.
שְׁנֵי הָרַבָּנִים הִבִּיטוּ זֶה בָּזֶה כְּמִשְׁתּוֹמְמִים. מוּבָן שֶׁנַּעֲנוּ לְהַזְמָנָתוֹ שֶׁל ר' הֶרְצְלִי. בְּמַהֲלַךְ סְעוּדַת הַצָּהֳרַיִם הִרְבּוּ הָרַבָּנִים לְגַלְגֵּל בְּדִבְרֵי תּוֹרָה שֶׁעָסְקוּ בְּמִצְוַת הַצְּדָקָה וּבְמִצְוַת פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים. ר' הֶרְצְלִי הָיָה מְאֻשָּׁר לְמִשְׁמַע הַדְּבָרִים וּפָנָיו הֵפִיקוּ שְׂבִיעוּת רָצוֹן וְשִׂמְחָה.
"כָּעֵת אֲסַפֵּר לָכֶם אֲנִי", נִצֵּל ר' הֶרְצְלִי רֶגַע שֶׁל שְׁתִיקָה לְיַד הַשֻּׁלְחָן, "מָה הֱבִיאַנִי לְקַבֵּל עָלַי אֶת כָּל נֵטֶל הַתַּשְׁלוּם.
"וּבְכֵן, הַסִּפּוּר מַתְחִיל לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים, כַּאֲשֶׁר אַךְ יָצָאתִי מֵהִסָּמְכוּתִי אֶל שֻׁלְחַן חוֹתְנִי. חוֹתְנִי נָתַן בְּיָדִי אַרְבַּע-מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף וְאָמַר: 'לֵךְ, עֲסֹק בְּמִסְחָר וּפַרְנֵס אֶת מִשְׁפַּחְתְּךָ'.
"הִמְתַּנְתִּי לַיְּרִיד הַגָּדוֹל שֶׁנֶּעֱרַךְ בְּלוֹשְׁקֶבִיץ, כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְהַתְחִיל בְּעֵסֶק כָּלְשֶׁהוּ. בְּבוֹאִי לַיְּרִיד, מָצָאתִי שָׁם הֲמֻלָּה רַבָּה שֶׁסִּחְרְרָה אֶת רֹאשִׁי. פָּנִיתִי לְשׁוֹטֵט בַּסִּמְטָאוֹת הַסְּמוּכוֹת לוֹ וּלְפֶתַע הִגִּיעַ לְאָזְנַי קוֹל בְּכִי שֶׁל אִשָּׁה. הָלַכְתִּי בְּעִקְּבוֹת הַקּוֹל עַד שֶׁהִגַּעְתִּי לִצְרִיף עָלוּב וּמָט לִפֹּל.
"בְּתוֹךְ הַצְּרִיף פָּגַשְׁתִּי אִשָּׁה, עֲנִיָּה מְרוּדָה, שֶׁבָּכְתָה בִּכְאֵב עַל בִּתָּהּ אֲשֶׁר הִגִּיעָה לְפִרְקָהּ וְאֵין לָהּ אֲפִלּוּ פְּרוּטָה אַחַת לִנְדוּנְיָה. רַחֲמַי נִכְמְרוּ עַל הָאִשָּׁה וּבִתָּהּ וּבְלִי לַחְשֹׁב פַּעֲמַיִם הוֹצֵאתִי מִכִּיסִי אֶת כָּל אַרְבַּע-מֵאוֹת שִׁקְלֵי הַכֶּסֶף שֶׁהָיוּ לִי וּמָסַרְתִּי אוֹתָם לָאִשָּׁה הַבּוֹכִיָּה. זוֹ הִבִּיטָה בִּי כְּלֹא-מַאֲמִינָה וּפָרְצָה בִּבְכִי נִסְעָר. הַפַּעַם זֶה הָיָה בְּכִי שֶׁל שִׂמְחָה.
"חָזַרְתִּי לַיְּרִיד, וְרַק אָז קָלַטְתִּי אֶת מְלֹא מַשְׁמָעוּתוֹ שֶׁל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשִׂיתִי. שָׁעָה אֲרֻכָּה סוֹבַבְתִּי כְּסַהֲרוּרִי, בְּלִי לָדַעַת מָה לַעֲשׂוֹת. פִּתְאוֹם הִבְחַנְתִּי בְּסוֹחֵר שֶׁבְּיָדָיו מַחֲרֹזֶת אַלְמֻגִּים יְפֵהפִיָּה. 'הַאִם תִּרְצֶה לִקְנוֹת אֶת הַמַּחֲרֹזֶת?', שָׁאַל.
"'אֶרְצֶה גַּם אֶרְצֶה', הֵשַׁבְתִּי בְּחִיּוּךְ מָרִיר, 'אַךְ כֶּסֶף אֵין לִי'.
"'אַתָּה נִרְאֶה לִי אָדָם יָשָׁר וְאָמִין וַאֲנִי מוּכָן לָתֵת לְךָ אוֹתָהּ בְּהַקָּפָה', אָמַר הַסּוֹחֵר. נָטַלְתִּי אוֹתָהּ מִיָּדָיו תְּמוּרַת הִתְחַיְּבוּת לְשַׁלֵּם לוֹ אֶלֶף שְׁקָלִים. בְּתוֹךְ זְמַן קָצָר הִצְלַחְתִּי לִמְכֹּר אֶת הַמַּחֲרֹזֶת בְּשֵׁשֶׁת-אֲלָפִים שְׁקָלִים.
"חָזַרְתִּי אֶל הַסּוֹחֵר, שִׁלַּמְתִּי אֶת חוֹבִי וְלָקַחְתִּי בְּהַקָּפָה סְחוֹרָה נוֹסֶפֶת. גַּם עַתָּה הֵאִירָה לִי הַהַצְלָחָה פָּנִים. בְּתוֹךְ יָמִים אֲחָדִים צָבַרְתִּי סְכוּם עָצוּם. בְּסִיּוּמוֹ שֶׁל הַיְּרִיד חִפַּשְׂתִּי אֶת הַסּוֹחֵר וּבִקַּשְׁתִּי לְהוֹדוֹת לוֹ, אַךְ לֹא רְאִיתִיו עוֹד.
"מֵאָז רוֹאֶה אֲנִי בְּרָכָה עֲצוּמָה בַּעֲסָקַי. מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה נוֹהֵג אֲנִי לִנְסֹעַ לַיְּרִיד בְּלוֹשְׁקֶבִיץ, כְּדֵי לְאַתֵּר אֶת הַסּוֹחֵר וּלְהוֹדוֹת לוֹ. כְּבָר כַּמָּה שָׁנִים שֶׁאֲנִי נוֹסֵעַ לַיְּרִיד, אַךְ עֲדַיִן לֹא מְצָאתִיו. יֵשׁ הַטּוֹעֲנִים שֶׁזֶּה לֹא הָיָה סוֹחֵר אֶלָּא אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ.
"בָּרוּר לִי לְגַמְרֵי כִּי כָּל עָשְׁרִי בָּא לִי רַק בִּזְכוּת הָעֻבְדָּה, שֶׁכַּאֲשֶׁר נִזְדַּמְּנָה לִי מִצְוַת הַכְנָסַת כַּלָּה, לֹא עָשִׂיתִי שׁוּם חֶשְׁבּוֹן וְנָתַתִּי אֶת כָּל אֲשֶׁר לִי. מֵאָז גָּמְלָה בְּלִבִּי הַחְלָטָה נְחוּשָׁה, שֶׁלֹּא לְהַחְמִיץ שׁוּם מִצְוַת צְדָקָה הַמִּזְדַּמֶּנֶת לִי".
הָרַבָּנִים הַגְּאוֹנִים הֶאֱזִינוּ נִפְעָמִים לְסִפּוּרוֹ שֶׁל ר' הֶרְצְלִי. הוּא חִיֵּךְ חִיּוּךְ קַל וְהוֹסִיף: "מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי דַּוְקָא הַפַּעַם, בִּזְכוּת מִצְוָה זוֹ שֶׁל פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים, אֶזְכֶּה לָשׁוּב וְלִרְאוֹת אֶת אוֹתוֹ סוֹחֵר מִסְתּוֹרִי, שֶׁמַּחֲרֹזֶת הָאַלְמֻגִּים שֶׁלּוֹ הֶעֶלְתָה אוֹתִי עַל דֶּרֶךְ הָעֹשֶׁר"...
לעוד סיפורים(לילדים וגם לגדולים) כאן
|