כבר לא צריך לטפס על האוורסט כדי לזכות באימון גופני בגובה רב ובלחץ ברומטרי נמוך: בווינגייט פועל "חדר גובה" שמדמה את התנאים הללו ומתאים במיוחד לספורטאים

לפני כל תחרות חשובה נוסע גזצ'או יוסף, אלוף ישראל בריצות בינונות, למחנה אימונים בגובה בהרים של אתיופיה. במשך קרוב לחמישה שבועות הוא מתאמן שם בגובה 3,000 מטר ויותר, וחוזר לארץ עם מערכת לב-ריאה יעילה וחזקה יותר לקראת התחרות. האפקט הזה הנחוץ כל כך לספורטאים, נעלם לאחר כמה שבועות, הגוף מתרגל חזרה לתנאי המישור, והיתרונות שעמל עליהם הספורטאי אובדים. אבל מאז שנבנה במכון וינגייט חדר גובה (חדר היפוקסי בעגה המקצועית) המדמה תנאים של דלילות בחמצן, גזצ'או יכול לשמור על הגוף באותה רמה של מי שחי בהרי אתיופיה הרחוקה.

להמשך קריאה לחץ כאן

חוסר בחמצן מוביל בגוף להפרשה מוגברת של ההורמון אריטרופויטין (EPO).
אשר בין השאר מווסת את ייצור הכדוריות האדומות, אשר תפקידן לנייד חמצן אל כל תאי הגוף ולסלק פחמן דו-חמצני מתאי הגוף.
במצבי ירידה ברמת החמצן המגיע לתאי הגוף, מופרש יותר EPO כדי להגביר את קצב ייצור הכדוריות האדומות במטרה להביא לעליה בכושר קשירת החמצן וכך לאפשר הגעת יותר חמצן לתאים.

ביסודו של דבר, תהליכי הפקת האנרגיה בגוף שלנו דורשים חמצן.
בהעדר חמצן מתחיל תהליך של תסיסה (בגוף שלנו מדובר בתסיסה לקטית).
אותה תסיסה, פרט להיותה הרסנית לתאים, אינה "יעילה" כמו שנשימה בסביבת חמצן.
בהימצאות חמצן, התא ממשיך את תהליך הפקת האנרגיה במיטוכונדריון,
שם מיוצרים רוב ה ATPים, שהם מטבעות האנרגיה בגוף שלנו.

סך הכל, אנחנו מחפשים יותר ATP בפחות זמן.
(וגם לייצר פחות חומצה לקטית, כדרך אגב יהיה נחמד )

תוכלי להסביר את זה בשפה טיפה יותר פשוטה, למתקשים? <--------

-במצב של אחוזי חמצן נמוכים (אוויר דליל) מופרש יותר EPO שגורם לייצור יותר כדוריות דם אדומות.
יותר כד"א => יותר המוגלובין => קשירת חמצן טובה יותר
זוהי בעצם התמודדות הגוף שלנו עם מחסור בחמצן.

-בשביל לייצר אנרגיה (מולקולות ATP) יש צורך בחמצן (וגלוקוז).

לאחר שהייה ארוכה בהרי אתיופיה (או רכס הרי הרוקי, אנדים, הימלאיה או החדר ההיפוקסי בווינגייט..), נמצאים אצלנו בגוף יותר כדוריות דם אדומות - בשביל להתמודד עם האוויר הדל באיזורים האלו.
אם נחזור ממקום דל חמצן למקום עשיר בחמצן יחסית, ישראל למשל, הובלת החמצן שלנו תהיה טובה יותר.
מהסיבה שבישראל האוויר איננו דליל - אבל בגוף שלנו יש יותר כד"א.
כלומר במילים אחרות הגוף שלנו "התרגל" למחסור בחמצן ואנחנו בעצם במקום
ללא חוסר בחמצן ---->> לכן הובלת החמצן תהיה הרבה יותר טוב ונוכל לייצר ATP (אנרגיה) בקצב גבוה יותר.

אחרי כמה שבועות בישראל קצב ייצור כדוריות הדם האדומות מופחת כיוון שבישראל האוויר איננו דליל,
ובעצם אין צורך שהגוף ייצר כד"א בקצב מהיר יותר (- מה שקורה במחסור בחמצן - אבל אם אין מחסור בחמצן אין צורך באותה התמודדות - הומיאוטזיס מה שנקרא.. P: )

תכלס, כל תנועה של הגוף שלנו, היא למעשה כיווץ של שריר מסויים בגוף.
כיווץ דורש השקעה של אנרגיה על מנת להתרחש.
שריר זו ריקמה שמורכבת מהמון תאים... וכמו שהבנו הם רוצים אנרגיה ועכשיו!

אז אכלנו אוכל ועכשיו יש אנרגיה? אז זהו ש... לא.
התאים שלנו יודעים לקחת ארמון לגו שאכלנו ולפרק אותו לקוביות לגו הקטנות שלו,
תוך כדי הפירוק הנ"ל משתחררת אנרגיה.

את האנרגיה הזאת הגוף לא יכול סתם להחזיק, אז הוא לוקח משהו שדומה לסוללה,
ניקרא לה ADP וטוען אותה באנרגיה ואז מתקבלת מולקולת ATP.

עכשיו לתאים יש שני שלבים במפעל פירוק הזה שלהם.
יש להם את השלב הראשון שהם רק מנתקים את הקומה הראשונה מהקומה השניה ומפיקים קצת אנרגיה בדרך (רק 2 ATP).
ואז כל קומה נשלחת למפעל פירוק סופר-יעיל, שמפרק כל קומה עד לקוביות לגו הבסיסיות שלה ומפיק הרבה יותר אנרגיה. (סכ"ה 36 ATP)
הבעיה במפעל הסופר-יעיל הזה, היא שהוא עובד רק כשיש חמצן!

כלומר, בהעדר חמצן נתקענו עם קצת אנרגיה וקומה א' וקומה ב' תקועות בתא ומפריעות לעבודה.
(הקומות האלה שנתקענו איתן עכשיו הן אותה חומצה לקטית, או כשמה הנפוץ "חומצת חלב" שגורמת לשריר "להיתפס")
רק הערה קטנה, זה לא שחור לבן, יש חמצן או אין... זה באחוזים... חלק מהפעילות היא עם חמצן וחלק לא.

אז החמצן הזה חשוב לנו...? כן!
מן הסתם התאים מעדיפים תמיד שיהיה חמצן... אז אם מגיע אחד כזה הם ישר לוקחים אותו לעצמם.
איך הוא יגיע? דרך הדם...
בשביל זה יש לנו את כדורית הדם האדומה, אשר יודעת להצמיד אותו אליה, עד שהיא מגיע לתא שלוקח את החמצן ממנה.

ולכן בגדול, אם נגרום לגוף שלנו לייצר יותר כדוריות דם אדומות, אז... יהיו לנו דם עשיר יותר בחמצן.

איך נגרום לגוף לייצר יותר כדוריות דם אדומות?
אם נרגיל אותו, לאורך זמן ממושך, לאוויר דליל בחמצן.
הוא יראה שכל הכדוריות האדומות שיש לו, לא מספיקות וכל הזמן חסר חמצן בחלק מהתאים.
אז הוא יפריש חומר שיעודד בניה של כדוריות אדומות חדשות.
זה התהליך שאותם ספורטאים מנסים לעודד באימון בסביבה דלילה בחמצן.

ואז כשהם חוזרים ל"מצב רגיל" (לא דליל בחמצן) פתאום יש להם מללללללללללללא חמצן בדם.
רוב התאים יכולים להפעיל את המפעל הסופר-יעיל לפירוק ארמונות לגו,
ויש להם המון אנרגיה לבצע כיווצים של שרירים שונים.

כלומר, הביצועים עולים וכולם מאושרים

מעולה, תודה!

עשית קצת סלט......
א. ההקבלה לקוביות לגו איננה מדוייקת - היא מתאימה יותר לפירוק עמילן או גליקוגן והפיכתו יחידות של גלוקוז. בנוסף, הגוף לא שומר אנרגיה כ-ATP אלא אוגר אנרגיה כגליקוגן בשרירים ובכבד, או כשומן. ATP הוא אנרגיה ז-מ-י-נ-ה לעבודה. הגוף משתמש בה כל הזמן ולא רק להפעלת שרירים, אלא גם להחזקת שאר תאי הגוף - נוירונים, בלוטות, העור, תאי הכליה וכו'.
ב. ישנם אורגניזמים שיכולים להסתפק בשלב החימצון הראשון של הסוכר, ואנו יודעים לנצל את תוצרי הלוואי שלהם (חומצות שונות, ובעיקר אתנול בתהליכי יצירת אלכוהול). תוצרי שלב זה אינם חומצה לקטית כי אם פירובאט. מכיוון שהתאים אינם יודעים להתמודד עם פירובאט שלא ע"י כניסה למעגל החומצה הציטרית ולאחריו זרחון חמצוני, הם הופכים אותה לחומצה לקטית, אותה הגוף יודע לפרק בכבד. הצטברות שלה בשריר גורמת לכאב, וכן ל"חוב חמצן" - יש צורך בכמויות גדולות של חמצן לצורך פירוקה בכבד.
ג. שהיה (ולאו דוקא אימון) בגובה רב גורמת ליצירת EPO ביותרת הכליה עקב תחושת חוסר חמצן (המדולה של הכליה משמשת כבקר היפוקסיה של הגוף) שאכן מוביל ליצירת עוד כדוריות דם. בנוסף, יש שינוי מבני קל בכדוריות הדם שגורם להן לשאת יותר חמצן - מכיוון שאין אפשרות להוסיף כדוריות ללא סוף, בגלל ההשפעה על צמיגות הדם והיכולת של התאים לעבור בנימים בלי לחסום אותם. ההמטוקריט של אדם הוא בעל טווח מסוים שלא ניתן לעבור אותו.
יצירת EPO גורמת קודם כל לשחרור ברזל ממאגרים שונים בגוף והסעתו למח העצם ליצירת המוגלובין שימלא את תאי הדם האדומים החדשים.

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

א. דיברתי על אנרגיה זמינה לפעילות ספורטיבית, ולכן התייחסתי רק ל ATP, כמטבעות אנרגיה לא כמאגר אנרגיה.
ב. דיברתי על גוף האדם בלבד, יש גם חיידקים שמקיימים פוטוסינטזה, שנדבר עליהם גם?
ג. שוב, הדיון נעשה בניפנוף ידיים לבקשת סיון.

אפשר לחפור ולהקפיד בפרטים, אבל זו לא הייתה כוונת המשורר.

אין בעיה, רק סיון ולא סיוון......

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

תיקנתי

תודה על הקישור והכתבה