את הברז בכל פעם לסירוגין?

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P

הרעיון הוא כיון שצריך שהמים יבואו על הידים מ"כח גברא", על ידי כח אדם, ולא מאליהם, ולכן רק הזרם הראשון של המים שמגיע מכח פתיחת הברז הוא נחשב בא מ"כח גברא" והמים שבאים אחר כך אינם אלא זורמים מאליהם.

אך למיטב ידיעתי בלאו הכי אין זה מועיל לענין נטילת ידים, כיון שצריך נטילת ידים מכלי כשר לנטילה, וברז אינו כזה. (אני כותב מהזכרון, וכמובן אין לסמוך על דברי ללא בירור כראוי אצל מורה הלכה).

שולחן ערוך אורח חיים סימן קנט

חבית שיש בה מים, מניחה על ברכיו ונוטל ממנה לידים, ואם היתה מוטה בארץ והמים מקלחים ממנה, או שעומדת והמים יוצאים דרך נקב שבה ונתן ידיו שם, לא עלתה לו נטילה ואם היתה ברזא (פי' דבר סותם הנקב ספינ"ה בלע"ז) בנקב והסירה וקבל המים על ידיו, חשיב שפיר כח גברא; וצריך להחזירה ולהסירה בכל שפיכה ושפיכה.

משנה ברורה סימן קנט

בכל שפיכה ושפיכה - פי' בכל קלוח וקלוח דלא חשבינן בזה בא מכחו אלא קלוח ראשון וע"כ צריך לחזור ולהסיר בכל שפיכה ושפיכה וכתבו האחרונים דהנוטל ע"י כלי שמתוקן ע"י ברזל (שקורין תרנגול או מה שקורין קראן) צריך לסגור ולפתוח כמה פעמים לכל יד ויד דהוא דק ואינו מספיק בקילוח ראשון ליטול יד כראוי:

מגן אברהם סימן קנט ס"ק יט

וראיה מכיור (אגודה):

תודה על המקורות, יש מקום לחלק בין חבית או הכיור (בביהמ"ק) שהמים באים מכלי, לעומת המים הבאים מהברז הקבוע בקיר, שלא נחשב לכלי.

לי נראה שכל עניין הכח גברא זה המעורבות האישית של הבנאדם בנטילה..אם הזרם יוצא מאליו, כמו חבית שהמים יוצאים מאליהם או ברז שהמים יוצאים ממנו מאליהם, אין כאן כח גברא, אלא אם כן כל זרימה וזרימה של מים נשלטת בידי האדם ע"י סגירה ופתיחה של הברז...
אני לא חושב שיש כאן מקום להגיד שהחבית היא סוג של כלי בניגוד לברז של ימינו (כמו שנראה לי שאתה רוצה להגיד, תקן אותי אם אני טועה..)... עצם הזרימה מאליהם של המים היא הבעייתייות פה לפי דעתי..

שולחן ערוך אורח חיים סימן קנט סעיף א

אין נוטלים לידים אלא בכלי; וכל הכלים כשרים, אפילו כלי גללים (פי' כלים עשויים מרפש בקר ועפר), וכלי אבנים, וכלי אדמה; וצריך שיהא מחזיק רביעית; ואם ניקב בכונס משקה, דהיינו שאם ישימו אותו על משקים יכנסו בתוכו דרך הנקב, והוא גדול מנקב שהמשקים שבתוך הכלי יוצאים בו, אז בטל מתורת כלי ואין נוטלים ממנו לידים ואפילו אם הוא מחזיק רביעית מן הנקב ולמטה

סעיף ז
צריך שיבואו המים מכח נותן, לפיכך צנור שדולה מים מן היאור ושופך בו ונמשכים ממנו המים להשקות השדה, אינו יכול ליתן ידיו לתוכו כדי שיקלחו המים עליהם, מפני שאינם באים מכח אדם, שכבר פסק כח השופך; ואם משים ידיו קרוב למקום השפיכה, אע"פ שאינו משים אותה תחת השפיכה ממש, עלתה לו נטילה, דכל זמן שהם קרובים למקום השפיכה עדיין מכחו הם באים. ואם הטביל ידיו לתוך הצנור הזה, אינם טהורות מכח טבילה, מפני שהם שאובים; וה"מ בדולה, ששופך ונותן לתוך הצנור עצמו

ראיה זו היא על עצם העובדה שפתיחה וסגירה של ברז נחשבים לכח גברא. אחד המקורות לענין זה הוא הסוגיא של בידקא דמיא בפרק הנשרפין שבמסכת סנהדרין (עי' שם בפרטי הסוגיא ובשיטת רש"י והיד רמה שם).
כמו כן בענין ברז שחיברו בקיר יש לדון מצד תלוש ולבסוף חברו ענין זה נידון בד' חלקי שו"ע אביא מספר דוגמאות כאן לגבי הלכות נט"י ביור"ד בענין מקוואות באריכות באבן העזר לענין גביית עישור נכסים (מוזכר בקצרה מאוד בסי' קי"ג עישור נכסים כידוע אינו נגבה ממטלטלין ולא חלה לגביו תקנת הגאונים לגבות ממטלטלין בזמן הזה). ובחו"מ יעויין בסי' צ"ה בש"ך שם.

בבידקא דמיא נאמרו שתי פירושים האחד שנטילת המחסום ושחרור המים נחשבת לכח הנוטל וזאת משום ששימוש בכוחות הטבע נחשב לכח וראיה לדבר שחרור היתר בזריקת החץ. (יד רמה שם) פירוש שני של רש"י שכל זמן שהמים הולכים באופן ישיר ואינם מפסיקים או מאטים או משנים כוון הדבר נחשב לכחו של נוטל הבידקא.
סעיף ז' מתייחס לנלמד מפירושו של רש"י והסעיף הנ"ל מדבר על הנלמד מכח פירושו של היד רמה.

נושא זה מוזכר גם בש"ס וגם בהלכה במספר מקומות. קיצרתי בהבאתו של מקור אחד בלבד ובאופן חלקי. (לא עיינתי והנכתב הוא מזכרוני בלבד).

אני מתנצל אך אין לי אפשרות להאריך מעבר לכך בבירור שני העניינים ובמקורותיהם המסועפים.