אני לא כל כך מכיר את הצפון. הוא כמו הסמבטיון - במהלך השבוע , כאשר ניתן לנסוע על הכבישים לשם - אינני יכול כי אני עובד, ובסופי השבוע כאשר יש לי זמן - הכבישים אליו וממנו פקוקים לחלוטין.
אז עשיתי יום חופש בכח (ואני עוד אשלם בשביל זה..) ועשיתי טיול לצפון הרחוק. ממערב למזרח. התחלתי בשמורת אכזיב, שם ניצב מבנה צלבני יפהפה, עם פרופורציות נהדרות.



המשכתי, ועצרתי בקיבוץ אילון. השילוט הוביל אותי לגן פסלים מרתק, פסלים שנעשו ע"י חבר קיבוץ ותיק שהלך לעולמו, ולצערי לא רשמתי את שמו. עפ"י הסיפורים - הוא היה מפקדו של רבין בפלמ"ח. בכל מקרה - הפסלים כולם מצופים פסיפס, ובתוך גן הקקטוסים והשרכים הם מרהיבים במקוריותם. המון כאלה.



המשכתי, ותחנתי הבאה היתה בחורבות קדש. עיר מקראית, בנחלת נפתלי, שהיתה אחת מערי המקלט. הרומאים, במאה השנייה או השלישית, בנו בה מקדש מפואר, ששרידיו ממשיכים להיות מרשימים עד היום.גן לאומי קטן וקסום, עם שביל מסומן.
כדאי ללכת לאורך השביל דווקא, ולא לעשות קיצורי דרך, כי הוא מביא אותך לנקודות השונות בשורה של מחוות קטנות ומפתיעות. אם מקצרים את הדרך, החוויה פחות מושלמת. כל זה נכון עד לנקודה שרק לאורך השביל הזה מונח מחסום, ושלט "אין כניסה, מבנים מסוכנים". כאן כדאי לרדת מהשביל ולעקוף את המחסום.
בכל מקרה - המקדש מדהים, ועבודת האבן מעוררת קנאה. הנה כמה תמונות.



בהמשך, עצרתי בקלעת הונין, היא מצודת מרגליות הצלבנית. הצלבנים קראו לה "המצודה החדשה". מבנה אבן מרשים, עם חללים צלבניים הרואיים, במצב השתמרות ואחזקה טובים. השער הוא תוספת מאוחרת, כנראה של ג'זאר פחה שדיכא את מרידת המקומיים וכבש את המקום. אני מוכן להאמין גם שזה חלק מביצורי דאהר אל עומר, או סתם יוזמה מקומית.




משם המשכתי למשגב עם, עם מצפי נוף תיירותיים חדשים, נוף מהמם (כל דרום לבנון פרושה מתחתיך), וקיוסק חביב. ממש שווה לבקר. הקיוסקאים יודעים גם להדריך. אחרי זה ירדתי לעמק, ועצרתי בכפר גלעדי. מבנה הראשונים הוא אחד הבתים הרומנטיים ביותר בארץ, ואני שבוי בקסמו, כבר הרבה זמן:



וביקור חובה בבית הקברות. האריה, מסתבר, הוא לא רק אייקון - הוא גם עבודת אמנות משגעת ביופיה. אהבתי אותו.



את שאר הרשמים תוכלו למצוא באשכול של ביצורי המאורעות, וברשימת השמירה (מבצעו הקולוסאלי של ישראלה, שעדיין ראוי שנשלים אותו!)

יש עוד המון מה לראות בכביש הצפון. אבל - רק מה שהעליתי זה יום שלם. ראוי להקדיש לו שניים-שלושה ימים, כדי ללמוד אותו היטב. הנופים עוצרי נשימה!

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

יופי של תמונות ואני חייב לציין שמעולם לא הייתי שם לב לפרטים הללו !
עבורי בד"כ מבני אבן שכאלה הם פשוט מבנים ולא יותר, מה שבטוח הוא שעכשיו גרמת לי להתחיל לפתוח את העיניים !

אגב - אם אינני טועה בקומה השנייה של המבנה הזה יש מוזיאון לתולדות כפר גלעדי והסביבה:

המתואלים הם מי שהגנו על טרומפלדור וחבריו כשהתיישבו בצפון. אליהם ברחו החבר'ה מכפר גלעדי לאחר הקרב על תל חי.
הם גם מי שמרדו בג'זאר פחה, שדיכא את מרדם. הונין היה כפר של מתואלים.
בכלל, ההתבטאויות של מתיישיב העליות הראשונות כלפי האוכלוסייה המתואלית של אצבע הגליל היו בדרך כלל מאד אוהדות ומלאות הערכה. בניגוד מוחלט ליחס לבדואים המקומיים ופלאחים.
האם המתואלים הם הם החיזבאללה? כלומר השיעים של דרום לבנון? ומתי בדיוק הפסקנו לקרוא להם מתואלים?

בספרו באהלי מדבר,מתאר עזיז אפנדי הוא פסח בר אדון את חג העשורה בנבטייה, או בלשונו הציורית: חג הדמים אצל המתואלים. הערב איה אסרוק את הקטע המרתק ואשלח לאשכול הזה.

ערך נפלא בויקיפדיה:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E...%9C%D7%99%D7%9D

חבל לצטט תשובה מתוכו. אני מניח שהם חזרו להיות "שיעים" כאשר חשו חזקים מספיק לעשות זאת נוכח הגיבוי האיראני או אולי מלחמת האזרחים בלבנון.

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

הוא אתר היסטורי בפני עצמו - הכביש נסלל על ידי סולל בונה לאורך גדר הצפון שיזם טיגרט על מנת למנוע חדירות של פורעים ערבים מן הצפון (לבנון). הרעיון הכללי היה לסגת מקו הגבול המוסכם אל תוואי גיאוגרפי שיאפשר יצירת מכשול יעיל, וסלילת דרך פטרולים לאורכו.

לאורך הכביש יש לא מעט עמדות פילבוקס ומצודות "טיגרט" - גם הן הוקמו ע"י סולל בונה.

על מנת להגן על הגדר - הוקם משמר נע (מ"ן) שכלל טנדר (אח"כ הוסב למשורין) שפיקד עליו סמל בריטי וצוותו מנה נוטר יהודי ונוטר ערבי - למען האיזון. עוד כלל הטנדר - מקלע לואיס.

נמיתן לקרוא על הפרוייקט בספרו של יהודה דקל ז"ל - משטרה עברית \ רעות תחת אש - מצודת כ"ח.

ב"פורזטץ" של הספר (החלק המחבר את הכריכה והספר עצמו) מפת תוואי הגדר ועליה מסומנות גם כל המיצדיות שלאורך התוואי - עפ"י מפת הסקר של פלשתינה-א"י של הבריטים.

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

מצודות טיגרט לאורך הכביש (ממזרח למערב): מצודת נבי יושע (כ"ח), סליחה (אביבים), סאסא (בירנית\מתת), טרביחה (שומרה), באסה (בצת\מצודת יערה)


הגודרים בעת הקמת גדר הצפון


כביש הצפון ליד סאסא ב-1937


אחת המיצדיות שלאורך הגדר




צ'ארלס טיגרט סוקר משמר נוטרים - חברי ההגנה ב-1938


צוות טנדר של המ"ן - מימין בסמל הבריטי - מאחור ניתן לראות את מקלע הלואיס

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

המתואלים - ההסבר בויקיפדיה אכן מרשים ומלא. מה שחסר לי שם זה היחס החם וההערכה ההדדית הרבה ששררו בין המתיישבים היהודים בגליל לבין המתואלים. זה חוזר בכל תיעוד של ההתישבות בצפון. אני מדבר כמובן על התקופה העותומאנית וראשית המנדט.
גם אין שם כלום על פועלם בעת המרד הערבי הגדול: האם הם תמכו באופן אקטיבי בכנופיות, או שזכרו לנו חסד נעורינו?

לגבי הפילבוקסים: איך ניתן לקבל מבט טוב יותר על המפה הזו? הייתי שמח לחזור לשם, בהזדמנות, ולחפש את כולן. הרשימה של בועז עוזרת, אבל המפה של סולואויה (צחי) היא הפתרון האולטימטיבי.

כאמור - היא מופיעה בספר של יהודה דקל, ומבוססת על מפת הסקר הגיאוגרפי של פלשתינה-א"י, שעליה הלבשנו ("הלבשנו" כי אני עימדתי את הספר והכנתי את המפות) את מפת תוואי הגדר של סולל בונה. הפילבוקסים מצויינים על גבי המפה הבריטית.

למרות שזה בסך הכל מפה - אני חושב שכדאי להשקיע בספר הנ"ל (שימו לב שיצא בשתי מהדורות - המהדורה השנייה - עדיפה) - הוא כתוב נפלא (יהודה דקל מתאר את כיבוש נבי יושע על סמך הכרות עם החברים שהיו חבריו. בפועל לא השתתף בפעולה אלא באיסוף גופות חבריו לאחר שזו נפלה בידי הפלמ"ח), הוא קל לקריאה ובהחלט מרתק.

נהניתי בעיקר מעריכת הראיון עם צוות מטוס הפיירצ'יילד שהפציץ את המצודה - שם הצטרפתי למחבר כאחד "שמבין". לצערי יהודה דקל כבר לא איתנו.

יהי זכרו ברוך.

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

אין שום פרטים על מרדכי יגאל. זה יהיה נחמד אם תנסה לספר עליו. רשימת השמירה נמצאת כאן, בדף הנוכחי. זה מבצע נהדר של ישראלה בו אנחנו מנסים לאסוף חומר על כל חברי השומר, לקראת שנת המאה להיווסד הארגון.

איך הספר? העמוד שסרקת קשה מאד לקריאה.

תודה

מוזר שמרדכי יגאל אינו מופיע ברשימת השמירה. אנסה בקרוב לתקן את המעוות, אלא אם יקח מישהו רהוט ממני את המשימה. בכל אופן, הספר מרתק ומחכים. אנסה לסרוק שנית. יגאל,היה למיטב ידיעתי, השומר המפורסם ביותר בגולה,ושילהב את דמיונם של בני נוער ציוניים, כפי שהיה הבלש תידהר בזמנו.אגב יגאל נכתב עם צירה מתחת ל א, כמו ישראל.

בספר "ימי חומה ומגדל 1936 1939" הוצאת יד בן צבי (עורך מרדכי נאור).
מופיע תוואי גדר (כביש) הצפון (ראו מפה).
את הקו האדום אני שירטטתי מאחר ולא "יצא" כל ה ,קיוקוו בסריקה.