 |
05-11-2004, 15:46
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 26.10.01
הודעות: 1,032
|
|
מכתב
מכתב שנתקלתי בו באחד מהפורומים ברשת ..
מכתב חזק שאני אישית נוטה להסכים עם כל מילה שבו, קצת ארוך אבל בהחלט שווה קריאה...
לעיונכם.
04/11/04
נמאס לי!
נמאס לי.
שמי חיים ואני שמן (מטר שישים ושש ו110- ק"ג) ונמאס לי להיות אפולוגטי ומחייך במבוכה מול הלינץ' החברתי-רגשי שעושה בי ובשמנים כמוני המיעוט המגדיר עצמו רזה שחולש על דעת הקהל בכל תחומי החיים.
כאדם שתמיד היה ספורטיבי (ושמן) התחלתי להתאמן לפני כחודשיים בקראטה. כמו כולם רציתי גם אני להצטייד בחליפת קראטה שהנה ציוד חובה למטרה זו. בשבועיים האחרונים אני מבלה ב"לך ושוב" בכל מיני חנויות, אתרי אינטרנט וטלפונים על-מנת לרכוש חליפה כזו. באף אחת מהחנויות (גם המקוונות) לא הצלחתי למצוא כזו. גם החנויות שבטלפון התהדרו ב"חליפות קראטה בכל המידות, התגלו במציאות ככאלו שהמידה המקסימלית בהן הייתה כזו של רקדנית בלט בולמית במקרה הטוב. הגדילה היום לעשות חנות גדולה לציוד ספורט מבני-ברק שכאשר אשתי התקשרה אליה לברר האם יש אפשרות להזמין במיוחד חליפה במידה שמתאימה לי אמר לה המוכר ש"או שבעלך ירזה עד שיתאים לחליפות הקיימות, או שיחליף את סוג הספורט שהוא עושה". המוכר הזה מרגיש שיש לו את הזכות לומר לי באיזה ספורט עליי להתאמן. פעם הסתפקתם, אתם הרזים, בלומר לנו השמנים "תעשו ספורט ואז תרזו, יא בטטות כורסא". היום מותר לכם משום מה גם לומר לנו באיזה סוג ספורט אנו צריכים לעשות את זה.
אז אני חייב לומר שנמאסתם עליי, עדת מיזנטרופים קלי משקל. נמאס לי מהצביעות שלכם בה אתם יכולים בו בזמן לצאת להפגנות בעד הפלשתינאים, נגד ניסויים בבעלי-חיים, בעד התייחסות הומנית לעובדים זרים ולשיפור תנאיהם של אסירים בכלא, וגם להתבטא בגסות, באופן מפלה ובהתבטאויות מבזות כנגד השמנים בכל התחומים. אותם השמנים שבהם גם בני משפחתכם, חבריכם, מוריכם, וכו'. אותם השמנים שבמשך שנים של זלזול והאשמה הצלחתם לגרום להם להתכופף מול כל מכה שלכם בבטן הרכה (והגדולה) שלהם. הצלחתם לגרום להם לחייך במבוכה מבוישת כשאתם טופחים על כרסם באומרכם בחיוך מתנשא "נו, השתוללנו בפסח, הא?" או "מתי כבר דיאטה?!" או גם "אם תסתום את הפה תראה שתהיה ממש חתיך. זה תלוי רק בך!". אותם שמנים שלימדתם דרך שנים של התניה אופרנטית לא להיכנס בכלל לחנויות של בגדי מעצבים או של מותגים כי מספיק לראות את פרצופה המזועזע של המוכרת על-מנת ללכת הביתה ולדחוף את הראש לתנור הגז. אותם השמנים שרגילים כבר לקבל סיבות שונות ומשונות (אם בכלל) למה לא התקבלו לעבודה אחרי הראיון למרות שלפני הראיון אמרו להם בטלפון שהם ממש, אבל ממש מתאימים.
אז נמאס לי!
נמאס לי להיכנס לחנויות בגדים שבהם מוכרים מסתכלים עליי במבטים מזלזלים כאומרים "איך אתה אפילו מעז להיכנס לפה ולחשוב שיש פה משהו במידה שלך, היפופוטם? עדיף שתצא מפה מהר ככל האפשר לפני שכל הקליינטורה שלנו תברח…!"
נמאס לי מרשתות למידות גדולות של נשים שלמרות שמיועדות לנשים גדולות, אף פעם אין להן בתצוגה משהו מעל מידה 42 והן תמיד צריכות "להביא מהמחסן" משהו במידה שלך בטון של "אני עושה לך טובה שאני בכלל מתייחסת אלייך".
נמאס לי מזה שיש בכל הארץ אולי 5 חנויות למידות גדולות של גברים, ואני צריך לעשות ראלי דקאר כל פעם שאני צריך בגדים. למה אין מידות גדולות בכל חנות, כל שכן ברשתות גדולות?
נמאס לי מזה שבכל בית-קפה או מסעדה המלצרית מביאה לי דיאט למרות שלא ביקשתי וכשאני מעיר לה על זה היא מתנצלת בחיוך "הא…! רק חשבתי ש….".
נמאס לי מזה שכל אחד בעבודה/באוניברסיטה/ברחוב מרגיש שזו זכותו לטפוח על בטני ולפלוט הערה פוגעת שהוא חושב שהיא מצחיקה על משקלי.
נמאס לי מזה שבראיונות קבלה לעבודה, לא משנה כמה שאתלבש יפה ומסודר, ולמרות התארים שלי והניסיון הרב, אקבל סירוב עם סיבה מטופשת במיוחד ויתברר לי לאחר מכן שהתקבל לעבודה מישהו פחות מוכשר אבל יותר רזה.
נמאס לי מזה שחצי מתכניות המקור של ערוצי הטלוויזיה השונים הכריזו מלחמה על השמנים (ממש במלים האלו!) ועוזרים לצייר את השמנים (למרות שהם קוראים לזה "ההשמנה") כמחלה שצריך לטפל בה, וכך מעודדים את נידויים וביזויים של השמנים ככאלו ש"אם רק היו עושים מה שאנחנו אומרים, היו הופכים לרזים ויפים כמונו", קרי כמו הדוגמגישים/ות.
נמאס לי מזה שישנה מין הסכמה שתורמים לה התקשורת, הרופאים ומוסדות חברתיים אחרים, על כך שהשמנים הם אנשים חסרי מוטיבציה וחלשי אופי רק משום ש"אינם סותמים את הפה". הייתי רוצה לראות כל אדם רזה חי מהיום על חצי מכמות האוכל (במקרה הטוב) שהוא רגיל לאכול, כמו שדורשים מהשמנים לעשות. תגידו לי את האמת – כמה מהרזים הם כאלו מסיבה גנטית (כלומר לא משנה כמה שיאכלו הם יישארו רזים), וכמה מהם אוכלים רק סלט נבטים, טונה במים וגבינה לבנה כחושה, ומתאמנים 4 פעמים בשבוע שעתיים במכון כושר (כמו שמצפים מהשמנים "חלשי האופי" לעשות)? עזבו, אל תסתבכו. שאלה רטורית.
נמאס לי שמתייחסים לשמנים כא-מיניים, לא סקסיים ולא יפים. יופי הוא בעיני המתבונן ואין אפשרות הכללות בנושא. לכמה רזים יש אף ארוך, קרחת, פזילה, שערות בגב, אוזניים בולטות, ושאר "אי-מושלמויות"? בחברה שעל-פניו מקדשת את "קבלו את השונה", את הליברליזם וההומניזם, הכל נשכח כשזה מגיע לשמנים. ישנה תפישה כוללת בציבור ששמנים מכוערים ולא סקסיים באשר הם שמנים. אני נשוי לאישה הכי יפה בעולם, והיא שמנה. ולגבי סקסיות ומיניות – השכנים מסתובבים טרוטי עיניים….!
נמאס לי מהמבטים המשפילים של כולם כשאני על שפת הים ללא חולצה, כשאני עולה לרחבת הריקודים במועדון (מה, גם שמנים רוקדים?), כשאני על ההליכון בחדר הכושר, כשאני אוכל במסעדה. העולם לא שלכם, סרדינים אנושיים דקיקים, לא קניתם אותו. גם לי מגיע לשזף את הכרס בים, לרקוד בכיף עם אשתי על רחבת הריקודים, לשבת בכיסא נוח בקולנוע (כיסא שבו אפשר, הפלא ופלא, לשים גם את הידיים בצורה נוחה לצד הגוף) או באוניברסיטה, להתאמן בחדר כושר או בקראטה או בכל ספורט שארצה, ולאכול סטייק עסיסי במסעדה בלי שתשפטו אותי. ואל תזיינו את המוח עם "אתה מדמיין את הכל" או "זה רק חוסר הביטחון שלך רואה את זה". זה קיים בשטח ומאות מיליוני שמנים בעולם חווים את זה, לא אחד ולא שניים. ברומנית יש משפט שאומר (בתרגום חופשי) "אם אדם אחד אומר לך שאתה שיכור תצחק לו בפנים. אם שניים אומרים לך שאתה שיכור, לך לישון!" אז לכו לישון שיכורים.
בקיצור, צבועים קלילים שכמוכם, נמאס לי מכל ההתייחסות שלכם אליי ולשמנים שכמותי. מהאופן שאתם שופטים אותי בלי להכיר אותי בכלל, מונעים ממני באופן סמוי לעין (הכל חוקי אבל לא לגיטימי) אבל גלוי ללב לעבוד כמוכם בעבודה שמתאימה לכישוריי, ליהנות כמוכם משעות הפנאי שלי כפי שנעים לי ומתחשק לי, ולהרגיש "שווה" ובעל ערך.
אנחנו הרוב בעולם (וגם בישראל). וככל שהזמן עובר בעולם המודרני יותר מכם עוברים "אלינו" מאשר מ"שלנו" עוברים "אליכם". מחר תמצאו את עצמכם בצד שלנו, אז גורו לכם. ביום שבו השמנים יבינו, כמוני, שהם מופלים ברמה הסמויה החברתית (אבל הממשית בפרקטיקה) ושהם רבים ויש להם כוח, הכל יתהפך. אנחנו נצחק עליכם דחלילים כחושים, הפרולטריון כבד המשקל ינצח. תקוו רק שנהיה נחמדים יותר כלפיכם מאשר הייתם אלינו.
אז נמאס לי להתנצל שאני קיים. עכשיו אני עצבני אבל אני לא פנתר שחור אלא דוב גריזלי שחור. דוב שמן ומרוגז. לא כדאי לכם להתחיל אתי כי הבא שינסה להתנהג אליי כמו שאתם מתנהגים לשמנים כבר יובלות ירגיש איך זה שדוב גריזלי נכנס בו כמו רכבת דוהרת.
תיזהרו ממני.
חיים וינטראוב
"דוב גריזלי"
grizli110@hotmail.co.il
_____________________________________
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
