קפיצות BASE הן ספורט חדש יחסית. מדובר בנישה של קפיצות מאובייקטים שונים. מהותו של הספורט היא לקפוץ עם מצנח מראשי העצמים האלה, כאשר המטרה, הבנאלית לכאורה אך הלא פשוטה כלל, היא להגיע בשלום לקרקע. את המילה BASE לא ניתן לתרגם עקב היותה בעצם.. ראשי תיבות!!
B- Building (מבנים)
A- Antenna (אנטנות)
S- Span (גשרים)
E- Earth (אדמה- צוקים)
את השם BASE המציאו הצלם קארל בוניש, שהיה ידוע כמסריט צניחות חופשיות, אשתו (ז'אן בוניש) ושני אנשים נוספים (פיל סמית' ופיל מייפילד).
קארל היה למעשה החלוץ הראשון בתחום הBASE, ובשנת 1978 צילם את קפיצות הBASE הראשונות בפארק יוסמיטי, ארה"ב.
לכל מי שקפץ במסגרת כל הקטגוריות הנכללות בהגדרת ה-BASE לפחות פעם אחת, מוענק מספר BASE. כשפיל סמית' ופיל מייפילד קפצו יחד מגורד השחקים בהאוסטון ב-18.1.81, הם היו הראשונים שקיבלו את מספרי הBASE (1 ו-2, בהתאם) כיוון שכבר קפצו מאנטנה, גשרים ואובייקטים "ארציים".
ז'אן וקארל בוניש קיבלו את מספרי 3 ו-4 זמן לא רב לאחר מכן. מהר מאוד הומצא "פרס" נוסף לקטגוריה נוספת- קפיצות הBASE בלילה, שכן מייפילד השלים את כל הקטגוריות גם בקפיצה לילית, כשסמית' לא מפגר הרבה והשלים את אותן קטגוריות שבועות ספורים אחריו.
בשנות ה-80 המוקדמות, כמעט כל קפיצות הBASE עשו שימוש בציוד צניחה חופשית רגילה, כולל שני מצנחים (מצנח ראשי ומצנח רזרבי). מאוחר יותר, פותחו ציוד וטכניקות מיוחדים לכל הצרכים המדוייקים של קפיצות הBASE וכן הורדת המצנח הרזרבי בשל הגובה המועט שאינו מאפשר את פתיחתו. מאז קופצים ספורטאי הBASE עם חופה אחת בלבד..
לקראת סיום כל ארבע הקטגוריות, יכול קופץ BASE להרשם לקבלת מספר BASE. עד כה יש מעל 1000 מספרי BASE לקופצים שונים.
למרות שמספר העוסקים בספורט מזערי, במדינות רבות הוא נחשב לא-חוקי. אי-חוקיות זו נובעת, אגב, מחוסר רצונם של השלטונות להתעסק עם הספורט והשלכותיו ומתמקדת בעובדה שהקפיצה והנחיתה מבוצעות, לעתים, מאתרים השייכים לגורמים פרטיים או בשמורות טבע ממשלתיות.
בקפיצת "בייס" מסתיימים כל טעות קטנה וכל חוסר תפקוד נכון במצב לחץ - באסון. הקפיצה הרי מבוצעת מאתרים שגובהם לא מאפשר פתיחת מצנח רזרבי במקרה של תקלה, ולכן קופצים עם חופה אחת בלבד, ללא מצנח רזרבי. שטחי הנחיתה נמצאים, לא אחת, בין קווי טלפון, עמודי חשמל ומכוניות חונות - והעובדה שחלק גדול מהקפיצות מתבצע באישון לילה מחייבת חדות מחשבה, תגובה מהירה וריכוז יוצאי דופן.
ניתן לראות קפיצות מסוג זה לעתים בסרטים שונים. בשנת 2000 בסרטו של ווין דיזל xXx ניתן לראות את כוכב הסרט קופץ מגשר במכונית פתוחה, כשהוא צונח בבטחה ואילו המכונית מתרסקת אי שם.
גם בסרטי ג'יימס בונד אפשר למצוא כמה וכמה קפיצות- בסרט "A view to kill" משנת 1985 יש קפיצה ממגדל אייפל, קפיצה נוספת היא ממיצרי גיברלטר בסרט "The living daylights" משנת 1987 ובסרט "Die another day" משנת 2002 אפשר לראות את פירס ברוסנן קופץ מקרחון נמס.
שנות ה-90, שהתאפיינו בעליית הסקרנות לגבי ספורט אתגרי, מיצבו סוגי ספורט מסויימים כ"מיינסטרים"- קפיצות באנג'י, טיפוס קירות, צניחות חופשיות- כל אלו כבר אינם נחשבים לספורט קיצוני. קפיצות הBASE לעומת זאת, נחשבות כפעלול מסוכן ולא הפכו לדבר של מה בכך. "הספורט המסוכן ביותר בעולם" או "קצה האקסטרים" הם רק שניים מהכינויים להם זכה ענף הספורט החדש. מספר הקופצים הפעילים בעולם כולו מוערך בכמה מאות. רובם מגיעים מרקע עשיר של צניחה חופשית וענפי אקסטרים אחרים. אחוז התאונות ומקרי המוות היה בתחילה גבוה מאוד, בלתי מתקבל על הדעת, בעיקר בגלל השימוש בציוד שלא התאים לדרישות הייחודיות של הספורט.
משנת 1981 ועד היום יש לפחות 123 מקרי מוות מתועדים כתוצאה מBASE Jumping.
ראשי
צ'אט
27-07-2008, 11:49
מצב כלאיים
