שלום לכולם,

התחלנו תעסוקה מבצעית וכרגיל, לא כולם מגיעים. יש את אלה שיש להם סיבות מוצדקות וכיף לפרגן להם מעט ימי מילואים הפעם ויש את אלה שתמיד יש להם סיבה מוצדקת.

השאלה היא - בעידן זה, שבדעת הציבור "מותר" לא להגיע למילואים, כיצד אתם נוהגים עם אותם חיילים הממעטים להגיע, דופקים את החברים שלהם ומקשים מאוד על ביצוע המשימות עם הסד"כ הקיים?

1. אומרים להם תודה על מה שהם מצליחים לתת.
2. קובעים קוד פנימי ביחידה לפיו כולם מגיעים, כשחודשים מראש המ"פל מקבל את רשימות הבקשות לחופשות\אילוצים, ואז כשמגיעים לתעסוקה עצמה כבר יש איזה שהוא מדד לגבי יציאות ושחרורים.
3. אם מדובר במישהו שהוא משתמט ממש- כלומר כזה שאתה קולט שהוא נבלה, ממצים אתו את האפשרויות החוקיות במסגרת היחידה, כולל שיפוט וכליאה. משהו בסגנון- יכול להיות שהצבא יוותר לך, אנחנו לא.

אצלינו היה תעסוקה חליפית לכל אלה שדאגו להוציא ג'/לטוס לחו"ל/להרוג משיהו מהמשפחה שלהם. היינו שולחים אותם לעשות שמירות במתקן גועלי למדי (שמשמש כימ"ח לעיתים...) ובד"כ זה גאל אותם מיסוריהם.
היום יש תעסוקות נהיגה ושאר ירקות שיכולות להעסיק חיילים כאלה, רק צריך להקפיד לשלוח להם את התעסוקות האלה: אחרי פעם אחת בלי "אבא" ו"אמא" רובם יגמלו מכך.

מעבר לזה? מאוד תלוי במפקדים ובהתנהלות שלהם. יש חיילים שהודעתי להם, שאני לא הולך לשחרר או לקצר להם בפעם הרביעית או החמישית בלי סיבה טובה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ביטיס אצלינו היה תעסוקה חליפית לכל אלה שדאגו להוציא ג'/לטוס לחו"ל/להרוג משיהו מהמשפחה שלהם. היינו שולחים אותם לעשות שמירות במתקן גועלי למדי (שמשמש כימ"ח לעיתים...) ובד"כ זה גאל אותם מיסוריהם.

נקמנות במי שהיה בחו"ל זה גועל נפש. אפילו במי שהצליח להתחמק בעזרת גימלים.
אם מישהו תרם 3 שנים כלוחם, זה עדיין יותר מהרבה אנשים שבכלל לא עושים מילואים ולא מקבלים תעסוקות באמצע תקופת מבחנים.

ציטוט:

נקמנות במי שהיה בחו"ל זה גועל נפש. אפילו במי שהצליח להתחמק בעזרת גימלים.

זו לא "נקמנות" - אלא הצבת נורמה לפיה הדרך היחידה להשתחרר ממילואים היא ע"י פניה למפקדים. לא שאין סיפורים כאלה, אבל מאוד מאוד נדיר שמפקדים מסרבים לשחרר/להקל כשיש סיבה מוצדקת.
אגב, כמעסיק, איך היית מתייחס לעובד שממציא מחלות באופן סדרתי, כדי להתחמק מעבודה?

ציטוט:

אם מישהו תרם 3 שנים כלוחם, זה עדיין יותר מהרבה אנשים שבכלל לא עושים מילואים ולא מקבלים תעסוקות באמצע תקופת מבחנים.

נו, ע"פ אות ההגיון אם מישהו משלם 60% מס הכנסה במשך כמה שנים, אז מותר לו להעלים מס אח"כ..
מה לעשות והשירות במילואים הוא מכורח חוק ולא מותנה או תלוי ברצונו הפרטי של כל אחד ואחד. זה שבפועל הצבא מאפשר לכל מי שרק רוצה להשתמט - זו הבעיה.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

ציטוט:

במקור נכתב על ידי shlomz נו, ע"פ אות ההגיון אם מישהו משלם 60% מס הכנסה במשך כמה שנים, אז מותר לו להעלים מס אח"כ.. מה לעשות והשירות במילואים הוא מכורח חוק ולא מותנה או תלוי ברצונו הפרטי של כל אחד ואחד. זה שבפועל הצבא מאפשר לכל מי שרק רוצה להשתמט - זו הבעיה.

אני לא מתכוון לאנשים שמתחמקים ממילואים. השוואתי אנשים שהיו לוחמים בסדיר ועושים מילואים, לאנשים ששרתו בתפקיד עורפי ולא עושים מילואים (או לפחות לא עושים תעסוקות).
סטודנטים שהיו לוחמים "נענשים" על כך שהיו לוחמים. לסטודנטים שהיו ג'ובניקים יש יתרון בלימודים על מי שהיה לוחם.
לכן אני יכול להצדיק כל סטודנט שמשתמט ממילואים. למה שהוא יפגר בלימודים, אחרי מי שלא קוראים לו למילואים?

ציטוט:

לכן אני יכול להצדיק כל סטודנט שמשתמט ממילואים. למה שהוא יפגר בלימודים, אחרי מי שלא קוראים לו למילואים?

שוב: אותו ההגיון יכול להצדיק כל עבירה מצד מי שנטל חוקי כלשהו מוטל עליו ולא על אחרים (האם אתה מצדיק השתמטות מסדיר, בגלל שיש מספיק אנשים שפטורים מגיוס?).

העובדה שחלוקת הנטל אינה צודקת היא נכונה. אבל גם (כפי שכבר ציינתי) חלוקת נטל המסים במדינה. צריך לפעול (והדבר נעשה, אחרי שנים של הזנחה) לתיקון העיוותים - אבל אסור לוותר למי שמפר את החוק.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

ציטוט:

במקור נכתב על ידי shlomz שוב: אותו ההגיון יכול להצדיק כל עבירה מצד מי שנטל חוקי כלשהו מוטל עליו ולא על אחרים (האם אתה מצדיק השתמטות מסדיר, בגלל שיש מספיק אנשים שפטורים מגיוס?).

אני מדבר על ציבור הסטודנטים כאשר תעסוקה של חודש באמצע סמסטר יוצרת פערים גדולים בהבנת החומר (במיוחד ובעיקר במסלולים מדעיים). היתרון בין מי שעשה מילואים למי שלא פשוט ענק. מי שעשה מילואים של יותר משבועיים (במקום שאני לומד) לא הספיק להשלים את החומר ונאלץ לוותר על מועד א' אחד לפחות. במקרה של כשלון, הוא יאלץ ללמוד למועד ג' שיערך בסוף הקיץ\בתחילת השנה הבאה.

חוץ מהסיכוי להיכשל בקורס\לקבל ציון נמוך. המילואמניקים יוכלו לעבוד פחות בקיץ מכיוון שהם יצטרכו ללמוד למועדי ב\ג.
האוניברסיטה לא מממנת שיעורי השלמה אלא יוצאת מידי חובה בכך שהיא משלמת על צילומים (כאילו שזה מה שיעזור).

לכן אני יכול להצדיק כל סטודנט שמשתמט ממילואים. אי אפשר להשוות את זה לבני 18 שמתגייסים לשירות חובה.
לא מגיע לי עונש על כך שהייתי קרבי בסדיר. לפעמים אני אפילו מתחרט על כך בגלל כל הנזק שזה גורם לי היום.

יש לי מילואים בשבוע הבא, ושוב באיזור אוקטובר-נובמבר. למעשה, עד סוף נובמבר יהיו לי בערך 110 ימי מילואים מאז תחילת הדוקטורט (וגם 21 יום גימלים אחרי ניתוח קטן, אבל זה עניין אחר לגמרי). והקטע הוא, שאני בכלל קו שני.
האוניברסיטה לא בהכרח תביא השלמות על ימי המילואים; אני אצטרך לבקש הארכה בדוקטורט, ומאיזו סיבה מוזרה, בניגוד לחופשת לידה, אני לא מקבל הארכה אוטומטית על ימי המילואים שלי.

ועדיין - אני לא מצדיק מי שמשתמט ממילואים. זה נכון, המדינה לא עושה די עבור אנשי המילואים וכדאי מאוד שהיא תתעורר. והיחס של אוניברסיטאות ומעבידים הוא לפעמים שערורייתי. אבל בסופו של דבר *צריך* את אנשי המילואים.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

מסכים עם כל מילה. בזמני, כאשר למדתי בשנה א בשנה א' בשנה"ל 1974-1975, נקראתי ללא פחות מ-110 ימי מילואים במהלך תקופת הלימודים, כולל כל הטרימסטר (אז היה דבר כזה!) השלישי ומועד א'. הגיוס נעשה באתראות קצרות, כאשר באחד המקרים הוארך השירות ע"י צו 8 (למרות שלא היה מצב חירום).יש לזכור כי בשנה הקודמת נקראנו לשירות במלחמת יו"כ, ואז שירתנו 210 ימים! היה קשה, אפילו קשה מאוד, אך עובדה כי השלמתי את חוק לימודי, ובמקביל גם תרמתי לבטחון המדינה. כיום, במבט לאחור, איני מצטער.
אגב, גם באותם ימים היו משתמטים ו"תכמנים" למיניהם. אני מודה כי לא היה קל להתמודד עם התופעה. במיוחד ביחס לכמה טיפוסים שהצליחו לחמוק משירות במהלך המלחמה. רובם נשפטו בדין משמעתי, וריצו תקופות קצרות של מחבוש. לצערי, המערכת השלישותית באותם ימים לא היתה מסוגלת להתמודד כדבעי עם התופעה.

.

ציטוט:

לכן אני יכול להצדיק כל סטודנט שמשתמט ממילואים. אי אפשר להשוות את זה לבני 18 שמתגייסים לשירות חובה. לא מגיע לי עונש על כך שהייתי קרבי בסדיר. לפעמים אני אפילו מתחרט על כך בגלל כל הנזק שזה גורם לי היום.

אי אפשר להשוות? למה לא? ועונש על כך שיש לך פרופיל 97 ומוטיבציה כן מגיע לך?

ברגע שאתה מוכן להעלים עין מעבירה על החוק כי "החוק לא שוויוני", אין לזה סוף. מה תאמר לחייל שכבר התגייס, ירד לשטח אבל לא מוכן לבצע תרגיל בחום של 30 מעלות, בטענה ש"תגידו תודה שבכלל באתי, לא מגיע לי עונש על זה שהייתי קרבי"? או שמסרב לצאת למשימה בתע"מ מאותה הסיבה?

ואפרופו "עונש": לראייתי, השירות במילואים בצה"ל אינו עונש - להפך, הוא זכות עצומה, שדורות של יהודים היו מוסרים את נפשם בעבורה. ההסתכלות מהזווית הצרה מאוד של "אני, כאן, עכשיו" בהקשר זה היא לא נכונה ולא ראויה. ברגע שאתה מתחיל לתפוס את עצמך כפראייר - זה בדיוק מה שתהיה.

ולעניין עצמו: גם אני הייתי סטודנט ומילואימניק (בתקופה שבה עשו "קצת" יותר מילואים מהיום) ובשל תפקידי אף ויתרתי על ההגבלה לקריאה לשמ"פ (21 יום לסטודנטים בשנת לימודים). המצב הגיע לכך שחלק מחבריי היו בטוחים שאני בקבע (סטודנטים על ב' היו דבר נדיר מאוד באוניברסיטה באותה התקופה). אז כן, הפסדתי חלק מהחומר. וכן, נאלצתי להשלים ולהתאמץ, אבל לא היה דבר בלתי אפשרי. אגב, אני משוכנע שאם תבקש במקרה נקודתי, מפקדיך ישתדלו להקל ולא לפגוע בשום חלק חיוני מלימודיך - משום שגם הם, סביר להניח, היו במצבך ומשום שמילואים הם מערכת יחסים ארוכת טווח.

אגב, אם אתה חושב שאחרי הלימודים יהי לך קל - אתה טועה. עבודה, משפחה, חו"ל - מילואים אף פעם לא באים בזמן נוח. השאלה היא רק איך אתה מתייחס אליהם: כעונש קטנוני או כזכות גדולה.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

ציטוט:

ברגע שאתה מוכן להעלים עין מעבירה על החוק כי "החוק לא שוויוני", אין לזה סוף. מה תאמר לחייל שכבר התגייס

חייל בצבא חייב לבצע את תפקידו. זה בכלל לא דומה. אני כבר לא חייל. החייל יתחיל את חייו אחרי גיל 21 ואז נדבר.

ציטוט:

ואפרופו "עונש": לראייתי, השירות במילואים בצה"ל אינו עונש - להפך, הוא זכות עצומה, שדורות של יהודים היו מוסרים את נפשם בעבורה.

נהניתי כבר מספיק מה"זכות" הזאת. הייתי רוצה לומר שעשיתי את שלי אבל זה לא ישמע טוב ליד אנשים ששרתו במילואים עשרות שנים.

ציטוט:

אגב, אם אתה חושב שאחרי הלימודים יהי לך קל - אתה טועה. עבודה, משפחה, חו"ל - מילואים אף פעם לא באים בזמן נוח. השאלה היא רק איך אתה מתייחס אליהם: כעונש קטנוני או כזכות גדולה

אחרי הלימודים לא יהיה מצב שבו ישקלו להעיף אותי מהלימודים בגלל ציונים נמוכים בעקבות מילואים.
אני לא יודע מה למדת לא תמיד אפשר להשלים הכל.

ציטוט:

חייל בצבא חייב לבצע את תפקידו. זה בכלל לא דומה. אני כבר לא חייל. החייל יתחיל את חייו אחרי גיל 21 ואז נדבר.

אבל אתה כן חייל: חייל ביחידת מילואים. ותפקידך מתחיל בהתייצבות כשקוראים לך. מה לעשות, כך קובע החוק. לא טוב? יש מספיק מפלגות היום שישמחו לשנות את זה - אתה מוזמן להצביע להן בבחירות הקרובות.

ציטוט:

נהניתי כבר מספיק מה"זכות" הזאת.

מי מדבר על הנאה? אם תרצה, נוכל לפתוח שרשור שלם של סיפורי זוועה מהשירות הצבאי,כמה שהוא חרא והצעות לדברים שעדיף לעשות במשך חודש בשנה במקום (מישהו אמר נופש באיי סיישל?). אבל הגישה הזו, של בחינת כל דבר על סמך ההשפעה המיידית על החיים הפרטיים של כל אחד ואחד, תוך התעלמות מוחלטת מהתמונה הכוללת, היא לדעתי איוולת.
אני לא יודע מי אתה ומה הרקע המשפחתי שלך, אבל תפוס כל אדם בן 80+ במדינה הזו לשיחה, ואולי תלמד שיש *איזושהי* סיבה לשירות הצבאי המעיק, הקשה והמעצבן.

ציטוט:

אחרי הלימודים לא יהיה מצב שבו ישקלו להעיף אותי מהלימודים בגלל ציונים נמוכים בעקבות מילואים.

נראה אותך מחפש עבודה כשאתה מג"ד במילואים, או את תגובתך כשהמעסיק שלך ישלח מכתב למשרד הקישור שבו הוא מודיע שיפטר אותך אם תתגייס לתע"מ - ואז נדבר על "פגיעה של המילואים בחיים ועד כמה שלב הלימודים הוא לא משמעותי".

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

ציטוט:

במקור נכתב על ידי shlomz נראה אותך מחפש עבודה כשאתה מג"ד במילואים

מישהו מכריח אותו להיות מג"ד?

שמירה בענתות....זה באמת סיוט...

מה שעצוב זה שבלא מעט מקרים בסופו של דבר פשוט גורעים את הבעייתיים הקבועים כדי שלא יתפסו סתם תקן בסד"כ, הם מצידם משוייכים לאיזו תקופה למאגר כללי כל שהוא בלי להיות משובצים או קרואים למילואים ולאחר פרק זמן כל שהוא מקבלים פטור קבוע.

לא מוותרים: יוצרים קשר עם כל אחד ואחד לפני התע"מ, ביום הגיוס ו(במקרה של נפקדים)במהלך התע"מ. בתעסוקה האחרונה הוצאנו חיילים, מלווים במ"צ, עם פקודת מעצר חתומה ע"י המג"ד. הבאנו ככה חלק מהנפקדים, אשר נשפטו (במפקדת הגדוד שבקו) ונשלחו לתקופת מאסר ארוכה מתקופת השירות שהיו עושים ממילא, בזמן שחבריהם עדיין מגוייסים.

אחרי השחרור מהתע"מ - המשיך נדנוד לנפקדים ומתן הזדמנות אחרונה למשפט בגדוד לפני הכרזה על עריקות (הגוררת עימה רישום פלילי בימינו). אלה שהגיעו - נשפטו ונכלאו.

ציטוט:

מה שעצוב זה שבלא מעט מקרים בסופו של דבר פשוט גורעים את הבעייתיים הקבועים כדי שלא יתפסו סתם תקן בסד"כ,

צודק, ולכן חשוב להבהיר לכל חייל שנכלא שהוא חוזר לשירות. יש חייל או שניים אצלי שכבר שמעו ממני שמבחינתי הם יכולים להיות ה"דוגמה הגדודית" ולהיכנס כל שנה כלא ל-28 יום עד לגיל 40 - אני לא אגרע אותם מהסד"כ...

לגבי תחמנים למיניהם, ביטיס ציין את אחת השיטות היעילות ביותר: תע"מ חליפי, רצוי במסגרת גועלית ככל האפשר. חוץ מזה, צריך לדעת איך להפעיל את הקרפ"ג: רוב הגימלים, הניתנים ע"י מי שאינו רופא היחידה, הם ברי ביטול או כפופים לאישור מחדש של הקרפ"ג.

מלבד זאת, אני גם בעד ה"גזר": כמ"פ, הקפדתי להענות לבקשות שחרור של חיילים טובים, המשרתים כל שנה כנדרש בלי להתלונן, גם בלי לשמוע את הסיבה לבקשה.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

ציטוט:

במקור נכתב על ידי shlomz אשר נשפטו (במפקדת הגדוד שבקו) ונשלחו לתקופת מאסר ארוכה מתקופת השירות שהיו עושים ממילא, בזמן שחבריהם עדיין מגוייסים. אחרי השחרור מהתע"מ - המשיך נדנוד לנפקדים ומתן הזדמנות אחרונה למשפט בגדוד לפני הכרזה על עריקות (הגוררת עימה רישום פלילי בימינו). אלה שהגיעו - נשפטו ונכלאו. יש חייל או שניים אצלי שכבר שמעו ממני שמבחינתי הם יכולים להיות ה"דוגמה הגדודית" ולהיכנס כל שנה כלא ל-28 יום עד לגיל 40 - אני לא אגרע אותם מהסד"כ... לגבי תחמנים למיניהם, ביטיס ציין את אחת השיטות היעילות ביותר: תע"מ חליפי, רצוי במסגרת גועלית ככל האפשר. חוץ מזה, צריך לדעת איך להפעיל את הקרפ"ג: רוב הגימלים, הניתנים ע"י מי שאינו רופא היחידה, הם ברי ביטול או כפופים לאישור מחדש של הקרפ"ג. .

אני פשוט קורא את מה שכתבת והשאלה הראשונה שעלתה לי לראש זה מי האויב שלך?
כי אתה לא רק נלחם באויב, אתה נלחם באנשיך..

התשובה פשוטה - משתמטים.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אוקי הבנתי, תודה על הפשטות.

תגיד, למה לא לשלול למשתמטים את האזרחות ולהגלות אותם? זה יותר קל מלבזבז זמן בלהלחם איתם לא? יש דברים יותר חשובים לעשות.

זה גם רעיון - אבל את זה אני לא יכול לעשות. אני כן יכול לעשות מה שאני יכול בשביל לעשות את זה לא כדאי בצורה כזו, שלא ישתמטו.
מה שמעניין אותי זה איך אתה מחליט שמישהו אחר יעשה את העבודה ואתה תחליט שלא בראש שלך. יש לזה מילה נפלאה בעברית - טפיל

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

איך בידיוק אנשים שלא מגיעים הם "אנשיו"? במה בידיוק הם מועילים?

הם תופסים הקצאה, הם פוגעים בכמות המשימות, הם גורמים לטחינה בקו, הם פוגעים ביציאות הביתה, הם מונעים מסטודנטים ואנשים אחרים שבאמת לא יכולים להגיע לקבל קיצור או דחיה.
אפשר לצרף לזה גם פגיעה במורל (איזה "כיף" להגיע לאימון ולגלות שרק 20% ממי שהיה צריך להגיע הגיע, זה לא גורם לך להרגיש פראייר בכלל).

הגלריה שלי בפליקר

ציטוט:

אני פשוט קורא את מה שכתבת והשאלה הראשונה שעלתה לי לראש זה מי האויב שלך? כי אתה לא רק נלחם באויב, אתה נלחם באנשיך..

ממש, אבל ממש לא מדויק.
ראשית, המשתמטים הם (לשמחתי) חריגים ומעטים. חלק מהטיפול הנוקשה נועד להבטיח שיישארו כאלה.
שנית, ההתעקשות על משפט במסגרת היחידה נועד, בין היתר, להקל על הנפקדים - מאחר ומשפט ע"י בי"ד צבאי באשמת עריקות גורר אחריו רישום פלילי.
שלישית, יש לראות כל יחס אחר (=מקל) להשתמטות כמתן פרס על עבירה על החוק וכזילזול בכל מי שכן ממלא אחר חובתו.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

ומחפש יחידת שריון לעבור אליה חזרה ממילואים בפיקוד העורף לא מצליח להזיז עניינים... איך כתב לי מישהו לפני מס' ימים? אם היה לי קורס פיקודי הדברם היו שונים.... יופי, לך תמצא את המ"מ שהיה לי לפני 12 שנים שהתנקם בי על עניינים אישיים ותדרוש ממנו להוציא אותך לקורס....
*** מעבר לעובדה שלא יצאת לקורס פיקודי לפני 12 שנים אבל נסיון החיים שהיה לך מאז והאישיות שלך שהתפתה מאז שווים פחות מכל מיני אפסים (ואני לא מכליל- יש מפקדים מצויינים בצה"ל) שיצאו לקורסםי כאלה ויכולים להגיש מועמדות לכל תפקיד כמעט כי הם נחשבים יותר.... בסדר....

"לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ"
"ואם כל זה עוד לא נשברת ואתה עוד מאמין שהתקווה לא רק שיר אז רד מיד למילואים"

תרשום לי בפרטי, אולי נצליח לגייס אותך.

אם אתה בא מהמג"חים, אז המ"פ שלי ישמח לקבל אותך.
שלח ה"פ

והם דא"ג, קצינים בסדיר. אז אין סיבה שלא נחזיר, כולל צווים בהתנדבות וכו'.
אני יוצא בקרוב למילואים, היו לי כמה בקשות קטנות והיו איתי כל כך בסדר, כך שאני מרגיש חייב
אישית.
אני יודע שכשתהיה לי בעיה אישית יאמינו לי ולהפך.
אם אתם שואלים אותי, הדרך זה ללכת "בטוב", ולהיכנס בבודדים שמוציאים שם רע לחלטורה.
שמירות בלי לצאת שבת נראה לי יותר גרוע מכלא.

מלבד כל מה שאמרו לך כאן.
אני כמ"פ הקפדתי תמיד להתקשר אישית לכל חייל לפני התעסוקה. כך שאין הפתעות ביום הגיוס וממי שיש לו בעית מוציאים את מה שיכול.

מעבר לזה ירשתי מקודמי והורשתי לבא אחרי טבלת ימ"מ עתיקה. (כמעט מגדוד נהגי הפרדות ועד ימינו). מי שהיו לו בעיות אמיתיות והטבלה הראתה שהוא טרם את חלקו כל השנים, קיבל שחרור בלי שאלות.

אצלי בפלוגה כל החיילים, גם בוגרי 10 שנות לימוד, ידעו מה זה ממוצע וחציון :-)

טל

נשמע מעניין - אפשר לקבל טיפים ? למה הכוונה?

.

אני אישית מודה לכם על ההשקעה לבטחוננו ומברך אותכם מכל הלב.

לגבי אלה שמשתמטים אני מאמין שמפקדי היחידות בשטח בוררים ומבררים את סיפורו של כל אחד ואחד לאמיתות,היה וימצא אחד שכנראה ו/או כמה שיחקו אותה להם הם יענישו אותם בהתאם.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

העונש היחיד שהם מקבלים זה תעודת פטור ממילואים !

טוב.... האמת שכבר רס"ר ,אבל לא מחליפים "ניק" מנצח!

ציטוט:

במקור נכתב על ידי סמל ראשון העונש היחיד שהם מקבלים זה תעודת פטור ממילואים !

לצערי, אתה צודק במקרים רבים.
מה שמרגיז עוד יותר, זה שנראה כאילו הצבא מוטרד יותר מהמאבק בתופעה מאשר מהתופעה עצמה.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

חברה טובה שלי הייתה מש"קית קישור, ואחד החיילים שלה העביר בקשה לויתור על המילואים הקרובים. חייל בסדר גמור, אגב. שאלו אותו מה הסיבה - הסתבר שהוא מגדל אלפקות, והמילואים הקרובים נופלים בדיוק על עונת הייחום של האלפקות או משהו כזה (עד כמה שאני זוכר סיפור שקרה לפני עשור), והוא לא יכול להשאיר אותן לבדן כי הן נעשות אלימות ועושות הרבה בלגן.
בסוף, אגב, שחררו אותו. אבל "אני לא יכול לצאת למילואים, האלפקות שלי מיוחמות" נותר כתירוץ המקורי ביותר ששמעתי כסיבה לדחיה.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

למ"פ ומגדי"ם יש את הראייה שלהם, ולי, בתור מש"ק וותיק, יש ראייה אחרת. בואו נודה בעובדות: שירות המילואים הפך לשירות התנדבותי דה פאקטו בשני העשורים האחרונים. ובכל זאת מערך המילואים לא נפל. אני הולך עם זה עד הסוף - לחיילים חדשים שמגיעים ליחידה שלי אני אומר שמי שלא רוצה לשרת שיוציא את עצמו כמה שיותר מהר ממערך המילואים (ומהיחידה. אגב, סתם מחלקת 7 בפלוגת חרמ"ש, לא משהו מיוחד) אבל למי שנשאר אני עושה כמירב יכולתי להפוך את השירות לחוויה חיובית. וב"חיובית" אני לא מתכוון רק לבירות וערסלים, (למרות שיש גם את הרגעים האלה) אלא לתחושת ההישג והכבוד העצמי שמפעמת בכל אחד מאיתנו, חיילי המילואים שבאמת תורמים. התחושה שאתה מרגיש אחרי שעשית אימון מוצלח, ולא משנה כמה קשה הוא היה, התחושה שאתה מרגיש אחרי תעסוקה מוצלחת בה התנהגת כגוף צבאי אמיתי.
הפרדוקס שעולה ממה שנכתב למעלה הוא שהחיילים צריכים ל"הוכיח את עצמם" בטרם מתחשבים בהם בשיחרורים, ואילו בתכל'ס, אלה שצריכים את השיחרור הם דוקא החיילים החדשים, סטודנטים וכאלה שעדיין לא התבססו כלכלית (שוב, העובדות הן שהמדינה לא מפצה פיצוי הולם עבור שירות מילואים). בעיני השלמת ימ"מ בכל מיני "כלביות" לא פותרת את הבעיה ורק עלולה להוריד את המוטיבציה לחיילים "טובים".
אל תסתכלו בקינאה במי שלא עושה מילואים. כולנו (משרתי המילואים) יודעים כמה אפשר להפיק משירות משמעותי. תטפחו את גאוות היחידה ותחושת השליחות של החיילים הטובים, תוכיחו להם שאכפת לכם (המגדי"ם והמפי"ם) מהם וממה שהם עושים. תנפו החוצה את החיילים הרעים. שהם ירגישו מחוץ לגדר, לא אנחנו. והכי חשוב - ברגע שאנשים יבינו את הייחוד שלהם, הם יפסיקו להרגיש פראיירים.

נצח זה הרבה הרבה זמן

אני חושב שכל אחד מהמפקדים שכתבו כאן נותן את הקרדיט הראשוני לכל אחד. כפי שגם אני ציינתי - רק כאשר מדובר במתחמק סדרתי נשלף הנשק.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ציטוט:

הפרדוקס שעולה ממה שנכתב למעלה הוא שהחיילים צריכים ל"הוכיח את עצמם" בטרם מתחשבים בהם בשיחרורים, ואילו בתכל'ס, אלה שצריכים את השיחרור הם דוקא החיילים החדשים, סטודנטים וכאלה שעדיין לא התבססו כלכלית

אני יכול לומר לך שכמפקד במילואים, אני מקפיד על הכללים הבאים:
1) להתייחס לכל חייל כאל דובר אמת, עד שלא יוכח אחרת.
2) לעולם לא לפגוע בהכשרה מקצועית של חייל.
3) להתחשב ככל האפשר בסטודנטים - במיוחד בלחוצים של שנה א' (בד"כ משנה ב' ואילך כבר אין בעיה, אלא אם המילואים נופלים על מבחנים).
4) להתחשב "לפנים משורת הדין" במי שבסדר.
5) להיכנס בראבאק של מי שמשתמט.

בסופו של דבר, כמפקד יש לי אינטרס ברור שהחיילים שלי יהיו מרוצים וירגישו שיש מי שמקשיב להם ודואג להם. מה גם, ששירות מילואים הוא מערכת ארוכת טווח בין החייל ליחידה, וחייל ששוחרר פעם פעמיים עדיין תורם לאורך שנים.

מניסיון לא מועט, אני יכול לומר שכמעט ללא יוצא מן הכלל חיילים שפנו למפקדיהם בגדוד קיבלו מענה שהם היו היו מרוצים ממנו. אלה שמגיעים לנפקדות/התחלות/נסיעות חשודות לחו"ל הם, כמעט תמיד, כאלה שהבעיה הספציפית שהם מעלים היא רק תירוץ. אגב, בד"כ מתן מענה לבעיה ע"י ה"מערכת" (אם הם פונים בכלל למפקדים) מעלה מיד בעיה חדשה (למשל - חייל שטוען שיש לו מבחנים, אחרי שנאמר לו שישוחרר בתקופה הרלוונטית פתאום יש לו טיסה חשובה לחו"ל או כאבי גב מסתוריים וכו').

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

הטענה כאילו יש לחץ רק בשנה א' של הלימודים לא נכונה. זה קשור ישירות למקצוע הנלמד.
אני סטודנט לעיצוב אופנה שעושה מילואים בגדחה"ן. כ-ל הקורסים שלי בעלי נוכחות חובה ושלושה חיסורים מקורס
מסוים בכל סמסטר משמעו אחד - נכשל. בכלל לא מעניין את החוג שלי שזה קרה בגלל גיוס ל-23 ימ"מ, משום
שלטענתם את החומר שהחמצתי אי אפשר להשלים עצמאית.

אחרי ויכוחים רבים עם המ"פ והסמ"פ שלי (שבסופו של דבר ראוי לציין את הקשבתם המלאה), קיבלתי הקלות
ויצאתי לאפטרים בזמן המילואים כדי להספיק חלק מהקורסים. זה ייזקף לזכותם, אבל זה גם אחרי ויכוחים.

בשאר הדברים אני מסכים אתכם. יש איתי לא מעט אנשים עצמאיים שהגיעו למילואים מלאים ולא התלוננו, למרות
שהדבר הסב להם הפסדים, חד משמעית. אז בחלק מהזמן הם ניהלו את העסק בטלפון ובחלק קטן מהזמן הם
גם שוחררו לאפטרים כדי לעשות קצת סדר בעסקיהם. השורה התחתונה היא שכולם הגיעו ויש לנו אחוז התייצבות
גבוה, שכרוך ישירות בהקשבה של המפקדים ובהתחשבות שלהם.
על זה אני מודה - שיש לי מפקדים קשובים.

גמר חתימה טובה לכולם

באיזה מוסד לימוד אתה לומד? אלו התשובות שקיבלת רק מהחוג? או גם מדיקאן הסטודנטים ו/או אגודת הסטודנטים?

"The Nation that draws too great a distance between its soldiers and its scholars
will have its children taught by cowards and its fighting done by fools." Thucydides

"When a true genius appears in the world, you may know him by this sign, that the dunces are all in confederacy against him."
John Kennedy Toole

לומד בשנקר.
אלו תשובות החוג. אגודת הסטודנטים אמרו שברגע שתהיה בעיה כלשהי - לפנות אליהם והם יראו מה ניתן לעשות.
הבעיה לא התעוררה בגלל ההתחשבות מצד המפקדים עצמם. התחשבות בחוג שלי קיבלתי בעת דחיה של הגשות
מסויימות, וגם זה הגיע ישירות מהמרצים והמנחים עצמם ולא ממזכירות החוג.

האמת היא שזה עניין קצת "בעייתי", כי אני אחד היחידים שעושה מילואים בחוג שלי, וככה"נ היחיד שעושה מילואים
קרביים. לא קשה לצפות את זה כשמבינים שיש בחוג שלי 90% בחורות
אני כן יכול להגיד שבשנה שעברה צצה בעיה בגלל אימון בסה"כ, אבל בטיפשותי לא פניתי לדיקן, ואת התחשבות מנחה
הקורס לא קיבלתי. יש סיכוי כלשהו שנכשלתי בקורס "בגלל" המילואים (ואם לדייק - בגלל חוסר ההתחשבות).
אבל שוב, בדיעבד זו אשמתי שלא פניתי לערכאות גבוהות יותר.

אני מקווה לבחון את העניין הזה שוב, ולא על בשרי, מול אגודת הסטודנטים.
יש בחוג שלי בעיה עקרונית לעכל סטודנטים שמשרתים במילואים, בגלל אופי החוג.

ישנה אמנת סטודנטים במילואים מול המועצה להשכלה גבוהה. אמנם היא לא מחייבת כחוק מדינה, אך מתפקידו של כל מוסד מוכר לכבד אותה. בשביל זה יש דיקאן סטודנטים ואגודה, ואם תבדוק באתר של כל אחד מהגופים האלו באוניברסיטה מוכרת תגלה שהם עומדים בכך.

הציטוט הבא הוא מהמוסד בו אתה לומד:
למשרתים במילואים

• סטודנט הנקרא לשירות מילואים בתקופה אקדמית קריטית, יוכל להגיש ולת"ם עם המלצת דקן הסטודנטים לדחיית שירות המילואים.
• סטודנטים אשר שבו משירות מילואים ונתקלים בקשיי השתלבות בקורסים יכולים להיעזר בלשכת דקן הסטודנטים לפתור את בעיותיהם.

פרטים נוספים לזכויות וסיוע מופיעים בידיעון לנרשמים: שירותים מיוחדים לסטודנטים המשרתים במילואים.


ידיעון ה-PDF של שנקר מציין את אותו הדבר בדיוק.


אלו הם הזכויות האמורות להינתן, מצה את האפיקים במוסד שלך קודם כל.

http://www.aka.idf.il/SIP_STORAGE/files/5/24125.pdf
http://www.che.org.il/news/news.asp?newID=2

"The Nation that draws too great a distance between its soldiers and its scholars
will have its children taught by cowards and its fighting done by fools." Thucydides

"When a true genius appears in the world, you may know him by this sign, that the dunces are all in confederacy against him."
John Kennedy Toole

אני מכיר את האמנה ויש לי אותה מודפסת.
גם נשאתי את ההדפסה איתי כשהלכתי לשיחות עם המרצים השונים.
אני יכול לומר לך שחלקם אמרו שאין בעיה וחלקם ביטלו אותה.
בכל מקרה, בסופו של דבר לא התעוררו בעיות כך שלא היה בה צורך.


---------------
עריכה:
אגב, אני לא יודע אם זה מעניין מישהו, אבל גם מתוך אותם סעיפים שלפיהם אמורים לסייע לי, אני יכול
להצביע על אלו הבעיתיים בחוג שלי.

למשל:
3.0 סיוע בהשלמת לימודים
3.1 עזרה בהשלמת חומר לימודים
סטודנט לאחר שירות מילואים רשאי לפנות אל מורה המקצוע בבקשה לקבל עזרה
בהשלמת חומר הלימודים שהפסיד בתקופת שירות המילואים
3.2 שיעורי עזר
(א) סטודנט לאחר שירות מילואים זכאי לקבל הדרכה, חונכות, או שיעורי עזר להשלמת
החומר החסר.
(ב) שיעורי העזר ו/או החונכות יינתנו על-ידי לשכת הדיקן או מאגודת הסטודנטים (בהתאם
לסידור בכל מוסד) .
(ג) מספר שעות העזר או החונכות יגזר ממספר ימי השירות במילואים ומספר ימי הלימודים
אותם הפסיד הסטודנט.
המנחים בחוג שלי נמצאים שם על בסיס חוזה אישי שנתי. בסוף כל שנה החוזה מסתיים והוא מחודש
בשנה שלאחר מכן. אי אפשר לחייב אותם להשאר מעבר לשנת הלימודים (לתוך החופש) או לתת
שעות נוספות לתגבור.


באופן כללי, הרוב הגדול של השיעורים שלי הן סדנאות וקורסים פרונטלים. אין לי כמעט הרצאות.
בנק הרצאות, חוברות קורס ועניינים שכאלו לא רלוונטים לחוג שלי. פה הבעיה.

בכל מקרה, אני לא רוצה להלאות פה אף אחד בפרטים. נסיים בזה.
המון תודה

יש מה לעשות במישור של הכנסת! יש פרטים? מכתבים כתובים? שמות של מרצים?

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ציטוט:

הטענה כאילו יש לחץ רק בשנה א' של הלימודים לא נכונה. זה קשור ישירות למקצוע הנלמד.

לא טענתי שיש לחץ של לימודים רק בשנה א', אלא שמנסיוני אני יודע שרוב הסטונדנטים פחות לחוצים אחרי שהעבירו שנה במערכת והבינו ש(ברוב התחומים)לא חייבים להיות נוכחים בכל שיעור ושיעור.

אני בהחלט מקבל את הערתך לגבי המקצוע הנלמד.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

אני לא הייתי משתמטת כי זה דופק חברים. אפשר להבין. אבל עדיף לסבול מאשר לדפוק אחרים.