07-08-2008, 13:18
|
|
מנהלת פורומי הצילום
|
|
חבר מתאריך: 12.04.05
הודעות: 13,089
|
|
אני מסכימה איתך בזה לגבי ה"קו"ניקים, איך שקראת לזה (רגע רגע, אז זה בעצם "הקו"? הגוש וזה? כי חברות שלי ממש ניסו להסביר לי, ואפילו הבנדוד הדוס שלי, וכולם נכשלו). אבל לגבי החרדים אני לא חושבת שזה נכון.
יש דתיים שמפחדים לפגוש את העולם החרדי מחשש שאולי יגלו שיש שם דברים נכונים, אבל הם מאוד מעטים. רוב הדתיים שמתרחקים בכוח מחרדים, או מדברים עליהם רעות, פשוט חשים מהם דחייה, לצערנו. כמו החילונים.
ולמה? זו שאלה טובה. למה להידחות מהחרדים ולא מהחילונים? הרי דרכם של אלה כמו של אלה שונה בעליל משלנו, ובכל מקרה זו לא סיבה לדחייה.
אני חושבת שהחילונים מסמלים אצל חלק מהדתיים קידמה, וחיים שהיו רוצים לטעום מהם לו יכלו (או שטועמים עד כמה שהגבולות האישיים של כל אחד מהם מתירים), ואילו החרדים מסמלים חושך, היסגרות ומנהגים מיושנים (כן כן, אפילו אצל דתיים). מתוך כך נובע איזה כעס כלפיהם, חוסר אפשרות לסלוח. בניגוד לחילונים, שכלפיהם הכל נסלח, או לפחות הרוב.
אישית, אני לא מרגישה כמו שתיארתי לעיל. אני כועסת על החילונים, על התקשורת ועל הפוליטיקה בכל פעם שהם עושים משהו שיש בו כדי להכעיס, ואני כועסת באותה מידה על החרדים כשהם עושים משהו כזה. לפעמים אני דווקא יותר כועסת על החילונים, כי ב"חזית" () שלנו מול החילונים אנחנו במצב הרבה יותר גרוע. כל צעד שהפוליטיקה החילונית (שמבחינתי שווה לשמאל, כמעט בכל המקרים) עושה מדרדר אותנו לתהום קשה מאוד, וכל פרסום כוזב של התקשורת השמאלנית מגביר את השנאה בתוך העם, שגם ככה כבר מאוד עמוקה. איכשהו, ההרגשה שלי היא שבינינו לבין הציבור החרדי המצב פחות גרוע.
וגם מצד האהבה, כבר יצא לי להיות בבית של משפחה חרדית שהכרתי רק כי צילמתי את הילדים שלהם באוטובוס והם הזמינו אותי לבקר, ונשים חרדיות דיברו איתי כבר כמה פעמים באוטובוס (אחת שפכה בפני את כל צרותיה וגם הביעה תקוה שניפגש שוב על אותו האוטובוס...). ואני לא היחידה. יש אולפנות שעושות שבתות ב-100 שערים (כשברור לכל שבשכונה חילונית זה לא יקרה. אבל שם עושים, מן הסתם, מפגשים ביום חול), או מצטרפות לטיש חסידי כשהן בשבת בירושלים. אני מניחה שזה ככה גם אצל בנים.
אישית שמעתי שבשבתות ב-100 שערים רוב המשפחות שולחות את הילדים הגדולים (גם בנות) מחוץ לבית, ונראה כאילו המטרה היא באמת לא להיפתח לציבור הדתי. אבל הציבור שלנו, בעצם זה שהוא שולח לשם את ילדיו, כן נפתח לציבור החילוני, לא מפחד מהמפגש.
בכלל, אני חושבת שמבין שלושת הציבורים המדוברים, הציבור שלנו בכללותו הכי פתוח להידברות ומפגשים.
אבל צריך עוד לעבוד על זה. מזל שיש עמותות וקבוצות שעובדות על זה.
|