17-08-2008, 17:40
|
|
אדמין לשעבר
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
|
|
אין ספק שלו פלסטיני היה כותב את הרשימה שלך, היה בה בדל של הגיון...
כאשר היא נכתבת בידי יהודי - היא נראית "קצת" תלושה מהמציאות...
להגדיר מהלכים שאירעו אחרי תבוסות שלו, כהצלחות שלו, זה בערך כמו להגיד שבכך שהפסיד את
הנשיאות ב1980, הביא קארטר את ארה"ב לתקופת ההתעצמות הגדולה ביותר שלה במאה העשרים...
אין ספק שתבוסות פרס היו טובות לעם ישראל, בכך שהרחיקו אותו ממוקד קבלת ההחלטות, ולו לזמן
קצר - אבל ודאי וודאי שלא מדובר בהישגים שלו...
אגב, ה"החזרה" של חברון לפלסטינים (אשמח אם תספר לי מתי בעבר שלטו הפלסטינים בחברון, שהיה
צריך "להחזיר" להם אותה...) בוצעה ע"י ביבי במהלך מביש - אבל הייתה מימוש סעיף של הסכם אוסלו
ב', מסוף ספטמבר 1995, שנדחה באופן זמני לפני בחירות 1996, כי פרס חשב שלא יצליח להעבירו
בציבור.
הסכמי אוסלו א' ו-ב' הם הישגים בערך כמו שההפתעה המלחמת יוה"כ היא הישג, וכמו שמלחמת לבנון
השנייה היא הישג.
ה"התנתקות" היא הישג רק בעיני מי שעבורו כל הרעיון היה לראות מתנחלים סובלים. עבור אותם אנשים
אין ספק שמדובר בהישג. עבור תושבי הנגב המערבי, ושאר אזרחי ישראל, מדובר בקטסטרופה,
שהביאה לנצחון חמא"ס בבחירות בתחילת 2006, להשתלטות מלאה שלו על הרצועה ב2007, ולהפיכת
מלחמה עתידית בהיקף גדול ברצועה, שבה יהיו לנו הרבה יותר נפגעים מכפי שהיו לנו בימי ה"כיבוש",
לעובדץ חיים מעציבה, בדיוק כפי שהבריחה מלבנון ב2000 הבטיחה שבעתיד תהיה שם מלחמה עם
יותר הרוגים מכפי שהיו בזמן הישיבה שם - וכפי שסיום מלחמת לבנון השנייה הבטיח שתהיה מלחמת
לבנון שלישית, שגם בה יהיו יותר הרוגים.
אין מה לעשות, מי שבכל מחיר מחפש לפייס תוקפנים בשם ה"שלום" - בסוף מוצא עצמו נלחם יותר
מאשר כל "שוחרי הכיבוש", וסופג הרבה יותר אבדות. הסיבה לכך היא פשוטה: כשמאפשרים לתוקפן
להתחמק ולהתחזק (ועל אחת כמה וכמה כאשר מחמשים אותו בעצמנו), הוא מבין שהתקופנות
משתלמת.
התפיסה השלומיסטית שסבורה שהערבים הם בעלי אותה תפיסת עולם נאיבית וחסרת לוגיקה (שתגרום
להם לקבל את הויתורים הישראליים כסוף פסוק שאחריו לא יהיו תביעות נוספות), הוכחה בכל פעם
כשגוייה. להגדיר בשנת 2008 את הסכמי אוסלו כהישג, זה אפילו לא מצחיק.
|