בס"ד

פרשת ואתחנן

רעיונות על הפרשה על פי תורתו של הרב אביגדור נבנצל שליט"א

משה רבינו אומר לישראל "עֵינֵיכֶם הָרֹאוֹת אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּבַעַל פְּעוֹר כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד', ג'-ד') מפשט הפסוקים משתמע שעם ישראל נחלקו לשתי קבוצות: אלו שעבדו לבעל פעור והושמדו "ומי שלא עבד בעל פעור הינו חי" (אבן עזרא) אלו שנשארו בחיים הם "הדבקים בה'". מה שברור הוא שאין קבוצה שלישית, ומדוע? משום שאין דרך אמצעית: או שדבקים בה', מקור החיים, או לחלופין הולכים אחרי בעל פעור או אחרי כל הבל אחר - אין סיכוי להינצל מזה. אומנם הרמב"ם כתב שרק ארבעה אנשים הגיעו לדבקות מושלמת בקב"ה, אבל יש מדרגות ביניים, נמוכות יותר, שמספיק להגיע לאחת מהן כדי להינצל מהליכה אחרי בעל פעור. אפילו ה"רצון" להידבק בה' יכולה להציל אותנו מע"ז.

אדם הדבק בה' הוא חושב כל הזמן עליו - כל צעד ושעל שהוא עושה מתבונן שיהיה ברצון ה'. מי שלא הגיע לדרגה כזו לפחות צריך שיכאב לו קצת שאינו חושב על הקב"ה בכל רגע, צריך שלפחות יצטער על זה שלא יכול ללמוד עכשיו כי מוכרח לאכול או לנוח וכד'. צריך שירגיש שחסר לו משהו בזה שלא יכול עכשיו לקיים מצווה. באופן הזה, מסביר הרב נבנצל שליט"א, יש לאדם כזה שייכות לדבקות בה' למרות שלא הגיע לשלמותה. מספיק שיהיה אכפת לו להידבק לקדושה כדי שרצון זה ימנע ממנו ללכת אחרי בעל פעור או הבלים אחרים. אבל אם לאדם כלל לא מפריע הריחוק ממקור החיים, בוודאות יתדרדר לבעל פעור או לדומה לו. אדם שהגיע למצב של חוסר אכפתיות - מצבו גרוע.

עד תקופת התלמוד הכוח המושך את האדם לעבודה זרה היה חזק מאוד, עד שביטלו אותו חז"ל (עיין סנהדרין קב. כדי להינצל ממנו היה הכרח להיות דבוק בה'.

משה רבינו מסביר מהי סיבת הקללות המובאות בפרשת כי-תבוא "תַּחַת אֲשֶׁר לֹאעָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל" (דברים כ"ח,מ"ז) כוונת הפס': בגלל שלא עבדת את ה' בשמחה ומתוך שפע, במקום זה תעבוד את האויב ברעב ובחוסר כל. אבל אפשר לדרוש פס' זה באופן אחר: "תחת אשר לא עבדת את ה'- בשמחה" זה שלא עבדת אותו אפשר עוד להבין שהרי כבר אמר שלמה המלך "אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (קהלת ז', כ') אבל הטענה הגדולה שבגינה נאמרו הקללות הנוראות היא ש"לא עבדת- בשמחה" דהיינו קיימת בשמחה ובטוב לבב את ה"לא עבדת", שכלל לא הצטערת על שלא עבדת את ה'.

הפס' אומר:"וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר" (דברים ג', כ"ט) משה רבינו נקבר מול בית פעור כפי שכתוב: "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (שם ל"ד, ו') אמנם לא ידוע לנו מקום קבורתו במדויק אבל אנחנו יודעים שהוא קבור מול בית פעור. ולמה דווקא שם?אדם לעבודה זרה היה חזק מאוד _לעבודה זרה היה חזק מאוד אחרי בעל פעור או הבלים אחרים. מתבונן שיהיה ברצון ה'.וכי לא היה יכול הקב"ה למצוא למשה רבינו שכנים יותר טובים לקבורה? אלא (מובא בילקוט שמעוני) שבכל פעם שישראל חוטאים עולה בעל פעור לקטרג עליהם, וכיוון שרואה את קברו של משה נרתע לאחוריו. יוצא אם כן שמשה רבינו מגן על ישראל גם אחרי מותו מהקטרוג של בעל פעור. מדייק הרב ממדרש זה שכל פעם שמתגברים כוחות הטומאה ומנסים להחטיא את ישראל זוהי "עליה" נוספת של בעל פעור שמטרתה להוציא את ישראל לתרבות רעה. מה הדרך להתגבר על בעל פעור? התחזקות בתורת משה. כשמתחזקים בלימוד תורת משה ממילא זה מונע את ההתדרדרות לבעל פעור או לכל הבל אחר.

כתב הרמב"ם (הלכות איסור ביאה פכ"ב-הכ"א) "אין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה" אמנם חז"ל אמרו: "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" (סוכה נ"ב אבל כך פסק הרמב"ם - הרהורי עבירה יתכנו רק בלב פנוי מן החכמה.

יוצא אם כן שככל שנחדיר לליבנו יותר אהבת התורה, ככל שנהרהר יותר בדברי תורה, לא יהיה לנו מקום בלב למחשבות של עבירה ולא לע"ז או הבלים אחרים.

מספרים על ה"שאגת אריה" שסמוך לפטירתו עדיין היה עוסק בלימוד הגמרא דף אחרי דף. ברגעיו האחרונים ניגש אליו אחד מאנשי "החברא קדישא" (בימים ההם היה נהוג שאנשי חברא קדישא מגיעים לפני פטירת האדם כדי לעזור לחולה לומר וידוי) וביקש ממנו לומר וידוי. ענה לו ה"שאגת אריה": "אין לי צורך בוידוי שכן לא רק שלא היה לי זמן לחטוא אלא שאפילו להרהר בחטא לא היה לי זמן". כמובן שזה יכול להגיד רק גדול בתורה כמוהו - עליו מסופר שפעם עשה "סיום" והזמין את כל הקהל לסעודה גדולה. שאלו אותו: מה יום מיומיום? הרי זה לא פעם ראשונה שהרב מסיים את הש"ס!! אמר להם הרב: למרות זאת זה סיום מיוחד - זאת הפעם האלף שאני מסיים את הש"ס!!

ל"שאגת אריה" מתאימים דברי הרמב"ם שהחכמה דוחה מהלב את הרהורי עבירה ורק הוא מסוגל לומר שאין לו צורך להתוודות לפני פטירתו. אבל מכאן יכולים אנחנו ללמוד שככל שנעסוק יותר בדברי חכמה, ככל שנחדיר לליבנו אהבת תורה ומצוות, נצליח להתגבר על עבירות שלמעשה הן הגורם המרכזי לצרות שעוברות עלינו. וכשאדם נכשל בעבירה לפעמים נופל לייאוש שקשה לצאת ממנו והוא מביא אותו להתדרדרות רוחנית ר"ל.

חייבים להיות ערניים למנוע מצבים כאלו בעיקר על ידי שנשאף תמיד לדבקות בה' שפירושה חיים אמיתיים כדברי הפסוק שפתחנו בו: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד',ד').

שבת שלום יצחק חלבה



לעילוי נשמת אאמו"ר אברהם (אלברטו) בן מרים חלבה ת.נ.צ.ב.ה. לעילוי נשמת מרדכי בן מרגריטה ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת ר' ישראל בן ר' אלחנן הכהן ארנטרוי ת.נ.צ.ב.ה. לעילוי נשמת אמיליה בת שושנה ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת ראובן סואה בן ויקטוריה ת.נ.צ.ב.ה. לעילוי נשמת טובה חיה בת אסתר ת.נ.צ.ב.ה.



המעוניין לקבל כל שבוע את העלון בדואר אלקטרוני ניתן לשלוח בקשה למייל: jalabe@neto.net.il ללא תשלום לזיכוי הרבים

הקישורים שלי: http://www.drivehq.com/web/yakov/mylink.htm