14-08-2008, 16:58
|
|
|
|
חבר מתאריך: 29.10.01
הודעות: 7,439
|
|
|
"אתה יכול לעזור לי לתלות את המדף?"
נענתי מייד.
כשאבא מבקש, יודה עוטה על עצמו את תפקיד השיפוצניק, ומתייצב דום.
לאחרונה המשימות הן בעיקר מטלות אינטרנט.
אחרי שאבי התוודע באופן חגיגי למכשיר הפלאים, המכונה בפי העם "מחשב", שהוצב אחר כבוד בביתם (ושאימי דאגה לסרוג למסך שלו כיסוי תואם  ), הפך ה"מכשיר" לשיאן קריאות החרום מצידו.
"אני שולח מייל והם לא מקבלים".
אבא שלי הוא מהזן המיוחד ששולח אי מייל לקרובי משפחה בחו"ל. ממתין עשר דקות ומייד מתקשר אליהם ("היום השיחות לחו"ל ממש בזיל הזול" הוא מסביר לי) ומוודא שאכן הם קיבלו את המייל שנשלח אליהם.
כל הסברי המלומדים שמשלוח מייל נועד לחסוך את אותה שיחת טלפון, מתרסקים מול הטיעון המנצח שלו -"עובדה. הם לא קיבלו את המייל ששלחתי...".
מה שנכון נכון... צריך לוודא .
ואז הגיע קריאת שרות מסוג שונה.
מהסוג של ה- low-tech -
"יודה אתה יכול לעזור לי לתלות מדף?".
בטח שאני יכול.
ואז אני מתייצב אחר כבוד בביתם, ואבי מצביע על מדף שניצב לו שם כבר שלושים שנה ומבקש ממני אם אוכל לעזור לו לשים את המדף מעט נמוך יותר ("כי זה גבוה... קשה לי להגיע עד לשם")...
ואני מביט על המדף, ונזכר שזהו מדף ביכורי שהוצב שם לפני ים של שנים, ושנראה כאילו זה היה אתמול...
יום אחד הוא בא אלי ואמר לי "בוא תעזור לי. תולים מדף".
ואז ארע תהליך שאני משחזר אותו עד היום עם ילדי שלי. הוא מבצע שלב. מוודא שראיתי והבנתי.
משחרר את הברגים ואומר לי "תעשה את זה עכשיו אתה. לבד".
ואני, כמו תלמיד צייתן, שנרגש ממשימת העל שהוטלה עלי משתדל לא לאכזב.
והוא, אבא שלי,עומד בצד וגאה בהצלחתי....
בשבוע שעבר הזזתי את המדף מעט למטה.
לבד.
בלי עזרה.
וגם הפעם הוא עמד בצד והביט בי גאה בהצלחתי...
_____________________________________
(טליה שפירא)
תפילת הטוקבקיסט הישראלי:
''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
