ת'רד ראשון שלי.. מקווה שלא היה ושאני לא סתם חופר... :

למה צה"ל לא מפתח פגזים ארטילרים שיכולים לחדור בונקרים?

אפשר לדוגמא לקחת את הפגזי 155מ"מ , להפחית להם את הטווח ובמקום , לשים מנוע שמאיץ את הפגז שניות לפני שהוא פוגע במטרה... , אני מניח שיצטרכו גם להוריד מהראש קרב כי יצטרכו שהראש של הפגז יהיה מחוזק...
לא חייבים שנשק כזה יהיה מונחה ומורידים עלויות..
אפשר כמובן להעלות את עובי הפגזים ליותר כבדים..

מה חושבים ?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Ashmedie לא חייבים שנשק כזה יהיה מונחה ומורידים עלויות..

אז איך בדיוק יפגעו בבונקר ולא בבניין ליד?

Never Odd or Even

• חלק מהקונספט של ארטילריה היא עלות תחמושת נמוכה יחסית (ע"ח דיוק) ויכולת ירי מאסיבית. חוץ מזה, לא חסרות פלטפורמות אחרות לשיגור אמל"ח.
• קוטר הפגז לא משפיע בהכרח בצורה ישירה על אפקט הזנק שהוא יוצר.
• אמל"ח הגורם נזק כ"כ גדול (כמו חדירת בונקרים), כמעט חובה שיהיה מונחה (לא משנה באיזה טכנולוגיה), גם בגלל הנזק (שאנחנו רוצים למקד), וגם בגלל העלויות (חבל לבזבז משאבים לחינם).

ציטוט:

חלק מהקונספט של ארטילריה היא עלות תחמושת נמוכה יחסית (ע"ח דיוק) ויכולת ירי מאסיבית. חוץ מזה, לא חסרות פלטפורמות אחרות לשיגור אמל"ח.

התפיסה הזו פחות רלוונטית כיום עם הופעת פגזים מונחים כגון האקסליבר אם-982 וה-IAI Fireball.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.militaryphotos.net/forums/image.php?u=22657&dateline=1169834956&type=profile]

כל מקום, כל זמן, כל משימה

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://gyous.djsgoa.co.il/forum/sign/gal.php?start_date=20/11/2006&end_date=19/11/2009&-=.jpg]

הנושא הזה אינו חדש ויש עליו ספרות עוד מימי מלחמת העולם הראשונה. זה לא כל כך מסובך כפי שאתה מציע. הדבר הפשוט ביותר הוא להתקין על פגז נפיץ רגיל - מרעום השהייה, רצוי כמרעום בסיס. זה לבד פותר הרבה בעיות כגון עמדות מבוצרות למיניהן, בעיקר בירי בכינון ישיר. היו נסיונות רבים בחימוש מיוחד ומחוזק, למשל פגז 203 מ"מ חודר ביצורים רוסי (נעשה בו שימוש בתעלה),פגז ניסיוני 280 מ"מ רוסי, או פגז 175 מ"מ אמריקאי שאפילו נעשה בו ניסוי של כריית מנהרה ע"י ירי רציף לאותה נקודת מכוון בצלע הר. אם התכוונת לביצורים בקנה מידה של בונקר מחופר, מבוטן ומשוכפ"צ היטב - אזי ידרש לפיצוחו יותר מפגז ארטילריה. חיפוש קצר בנושא פצצות חודרות ביצורים יתן לך שפע של מידע.
ואגב - אשמדאי בלועזית זה ASMODEUS.

מה היו תוצאות הניסויים הללו?

בניסוי סטטי זה נראה מרשים במבט ראשון: אתה יורה 20-30 פגזים בכינון ישיר מטווח של כמאתיים מטר, ומקבל מנהרה באורך כשישים מטר בסלע קשה. הבעיות:

• אחרי שניים שלשוה פגזים - אתה מתחיל לקבל את כל שברי הסלע בפנים כי פיצוץ במנהרה פועל כמו קנה ענק של תותח שיורה עליך חזרה אבנים.
• אחת לכמה פגזים יש לפנות את המנהרה ממפולות אבנים, וזה מאט ומסרבל את העבודה.
• אם אתה מתרחק - הדיוק יורד ואתה מקבל מנהרה לא ישרה.
• מעבר לזה - ציר האורך של המנהרה הולך ויורד לפי מסלול הפגזים, וקשה לתקן את זה.
• המנהרה הנותרת היא מסוכנת מאד בגלל הרבה שברים בסלע היוצרים סכנת מפולת מתמדת.
• יחס עלות/תועלת נמוך מול שיטות איטיות בהרבה, אך מוכרות יותר, כמו קידוח חורים ופיצוץ מבוקר, כמקובל במכרות.
• תומ"ת M-107/M-110 אמנם מסוגל טכנית ליירות בכינון ישיר, אבל זה מאד מסורבל בתנאי קרב דינמי.
• שורה תחתונה - לא אומץ.

קיימים מספר דגמי פגזי ארטילריה רוסיים 122/152 מ"מ שעדיין מבוססים על הרעיון הזה !
בגדול מדובר בתחמושת שפותחה במקור כתחמושת נ"ט וסומנה בשעתו HE.AT שהתבססה על קלע מאסיבי עם כמות חנ"ם קטנה בבסיסו אשר הופעל באמצעות מרעום הקשה בעל השהייה קצרה, הרוסים לקחו את הרעיון ויישמו/עדיין מיישמים אותו בתחמושת ארטילרית שנים רבות לאחר שהתחמושת המקורית שייעודה היה נ"ט כבר לא בשימוש.

המרעומים הנפוצים לתחמושת הזו נקראים :

DBT ו KTD .

זכורני כי בתחילת שנות ה-70 נעשו בצה"ל ניסויים של ירי בכינון ישיר של תחמושת 175 ו-203 מ"מ, על בונקרים מסוגים שונים. נדמה לי שנעשה שימוש במרעום הקשה רגיל (אני כבר לא מסוגל לזכור את מספרו) עם השהיה (באמצעות סיבוב בורג). גם אם הפגז יכול לחדור את הביצור, הרי בפועל השימוש בו בארטילריה, שהינה נשק סטטיסטי, כנגד ביצורים יהיה בלתי יעיל, אלא אם כן יעשה שימוש בכמויות עצומות של תחמושת. שכן, סיכויי הפגיעה הישירה בביצורים קלושים.

.

ולכן יש צורך לעשות שימוש בחימוש ארטילרי מונחה.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.militaryphotos.net/forums/image.php?u=22657&dateline=1169834956&type=profile]

כל מקום, כל זמן, כל משימה

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://gyous.djsgoa.co.il/forum/sign/gal.php?start_date=20/11/2006&end_date=19/11/2009&-=.jpg]

הסורים השתמשו במהלך שנות ה-80 במרעומי השהייה לפצמ"ר 240 מ"מ - השימוש העיקרי היה לא נגד בונקרים אלא דוקא נגד מקלטים אזרחיים בעיר ביירות.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

כדי שפגז יהרוס ביצור, מספיק שיש לו חנ"ם בכמות המתאימה, מרעום השהיה והלך הביצור. הפגז חודר תיקרות ורצפות בתים, יורד מספר קומות לפני שמתפוצץ בתוך מבנה.

כל הצצדים השתמשו בתותחים בעלי קליבר ענק בין השנים 1861 (מלחמת האזרחים בארה"ב, ר' הדיקטטור הקטן) עד ל-1951 (השימוש הקרבי האחרון של הדקון השחור במלחמת קוריאה, בקליבר של 240מ"מ). באוקיינוס השקט, האמריקאים והיפאנים הפגיזו אחד את הביצורים של השני עם תותחי ענק של הצי בקליברים המשתנים שבין 300 עד 450מ"מ.

הגרמנים עשו שימוש מוצלח בתותחי-הרכבת שלהם, בקרב על וורדן, ובקרבות באנזיו, איטליה במלחמת העולם השניה. מולם, פרסו האמריקאים את הדרקונים השחורים, שהיו תותחים מעולים מסוגם.

אי אפשר לצאת ידי חובה בלי ברטה השמנה (400מ"מ, מלחה"ע I) וגוסטב השמן (800מ"מ) וכמובן, מרגמת הענק דורה. המצאות שרק נאצים יכולים היו לדמיין.
ומעטים יותר מכירים, את דויד הקטן (מרגמה 960 מ"מ, במקור אמצעי לניסוי תחמושת במלחמת העולם השניה, המלחמה ביפאן הסתיימה מבלי שנעשה בו שימוש).

עד סוף שנות השישים, האמריקאים החזיקו את "אנני האטומית" תותח שדה בקליבר 280מ"מ שהיה יותר פגזים אטומיים טקטיים לטווחים יפים. פצצות האטום המשיכו להתכווץ כך שאנני פרשה לטובת פצצות אטום טקטיות מושלכות ממטוסי תקיפה רגילים, פגזי תותחים בקליבר קטן יותר, 203 מ"מ וטילים בליסטיים לטווחים קצרים, כמו הלאנס.

ייתכן והיום אפשר לשגר פצצות אטום טקטיות גם מתותחי 155מ"מ, ומאוסף של רקטות ארטילירה בטווחים בינוניים וארוכים.

בעיות:

• הפגז צריך לקלוע במטרה.
• תותח מצור, הוא כלי ענק, באורך של 20-30 מ', לא נייד במיוחד, דורש לוגיסטיקה מורכבת, ומוגבל למסילות ודרכים מוכשרות מיוחדות.
• ביצורים מודרניים עמוקים יותר, מאלו של מלחמת קוריאה.

חלופות:

• נפל"ם, נשק תרמובארי ופעלולים אחרים.
• פצצות ממטוסים וטילים מודרניים מדייקים. וזולים מאי פעם. עלות הטיל יורדת בהתמדה מאז שהמציאו אותו..
• התפתחויות בתחום הנשק האטומי הטקטי... פצצות גרעין נגד ביצורים, יכולים להגיע לכל בונקר בעולם, בלי קשר לעומקו.

סיכום:
ישראל היתה מסדרת הרבה מ"שמורות הטבע" אם ח"א או הMLRS היה יורה פנימה נפל"ם או פצצות תבערה אחרות. נפל"ם בוער מחלחל לכל מחילה ולא משאיר נקודה לא מטוגנת היטב מכל הצדדים ומוכנה להגשה. אם בדרך הנפל"ם פוגש מצבור קטון של קטיושות, הוא דואג לדווח על כך ברעם שנראה למרחקים.

עדיין יש וויכוח כלשהו בנושא עלות תועלת של פגזים חודרי ביצורים, בעלי קליבר גדול, אופן השימוש ותורת הלחימה. הפעם האחרונה שהיה שימוש בפגזי 400 מ"מ מספינות תותחים מדגם מיסורי, היה במלחמת המפרץ הראשונה, 1991.

אני מאלה שמאמין, שבמקרים מסויימים, כמו במלמת התשה, מלחמת תעמולה, או מלחמה סטאטית מול מערכי ביצורים כבדים במיוחד, כמו אלה שיש היום לסוריה וחיזבאללה, תותחי מצור, ותותחים בעלי קליברים גבוהים יכולים להועיל בנוסף לאמצעים האחרים שצריכים להיות בידינו

אני חושב שיש ייתרון התעמולתי של תותח-רכבת או אוניה בעלי טווח של עשרות קילומטרים, קצב אש ומשקל כביר. נסו לדמיין את "תותח דמשק" שיורה עשרה פגזים בשעה, שכל אחד מהם שוקל חצי טון. או תותחי מצור לאורך גבול לבנון שמפצפצים ביצורי אויב במטח הראשון.

בניגוד לפצצה ממטוס, אתה לא יודע שפצצה במשקל חצי טון עד שני טון ממהרת לעברך, לפני שמאוחר מידי. כשאתה שומע מטוס... אתה יודע איפשהו, שהפצצות בדרך. אבל פגז כבד מגיע מקצה הגזרה לקצה שני בלי התרעה. זה נשק טרור.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

תותחי-רכבת, מרגמות-ענק ושאר מכונות מצור פגיעות להחריד לאש נגד-סוללתית. הם לא ממש יכולים לדלג וגם פורסים די לאט.

תיאורטית, אפשר היה להציב תותח היפותטי שכזה בנהריה - יש שם גם פסי רכבת וגם זה קרוב דיו כדי לחלוש על כל בונקרי דרום לבנון. אבל כשיורים קטיושות על נהריה, אני לא בטוח שאני רוצה להיות ליד תותח כזה...

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

הדבר נכון לכל מצבור תחמושת. אולם דווקא זה על המסילה, קל להיכנס ולצאת מתוך מנהרה או האנגר רכבת מבוטן. מעבר לכך שמסילות הרכבת גם מקלות על אספקת התחמושת עבורו. פתרון נוסף הוא להתקין אחד כזה על ספינת סוחר לשעבר, משופצת. אוניה מורגלת במטענים ענקיים ויש לה את היכולת לשנות את מקומה באופן רצוף.

בבריה"מ, הותקנו סוללות טילים בין יבשתיים על רכבות.

הרעיון בשימוש במפלצות כאלה, כגון מרגמות 380 מ"מ, ותותחי רכבת היא עלות תועלת ותעמולה בלבד, כאשר לאויב יש יכולת נ"ס מוגבלת או משותקת, ואין ולאויב אין ח"א ראוי לשמו, והמלחמה סטאטית או בגיזרה מוגבלת. כאשר השאלה היא, בתרחיש לבנוני, מה הדרך הטובה והזולה ביותר להוריד פצצות במשקל חצי טון לטווח של עד 70-0 ק"מ מהגבול. F-16 נראה לי כאפשרות הטובה פחות.

מדובר יותר בדוגמן פלדה, כמו תותח הצאר או התותח המהארג'ה... כמובן שגוש הפלדה הזה לא יהיה שווה כלום עם ישראל תמשיך במדיניות רופסת ומתרפסת לפי כיוון הנאד שבוקע מהאכוז האמריקאי / צרפתי / גרמני הנשיאותי.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

כמובן, כמובן.

התחלת יפה, בסקירה היסטורית די נכונה. אח"כ הלכת לכיוון לא נכון. כבר העירו לך על הפגיעות הרבה של תותחים ענקיים לאש נ"ס, ולמסורבלות הבלתי נסבלת של כניסה לעמדת ירי וביצוע ירי. למרות זאת אתה מפתח פנטזיות על מסילת הרכבת בנהריה, "מנהרות רכבת והנגרים מבוטנים"? אתה מודע לעלות? אתה מודע לעובדה שכל תותח רכבת המכבד את עצמו בעבר הרס את התשתית עליה עבר ו/או הופעל ממנה? תותח סבסטופול, למשל, נזקק לסלילה מיוחדת של מסילה כפולה ומחוזקת על מנת ליירות כמות מוגבלת של פגזים. אתה יודע מה עצמת הרעש של ירי תותח כזה ומה עצמת הלם הלוע שלו? ואתה רוצה ליירות מאיזור עירוני? "להתקין תותח כבד על אניית סוחר, כי היא בנוייה למטען כבד"? יש לך מושג מה כרוך בירי של תותח כזה מאנייה מבחינה של מסה רותעת, וספיגת ההלם במבנה האניה? מהי השפעת התקנת תותח על מרכז הכובד ויציבות האניה?
פסלת כלאחר יד שיגור פצצה ממטוס קרב, כי פגז הוא נשק טרור שלא שומעים את הגעתו? ראשית - פצצה המשוגרת ממטוס בגובה 30000 רגל היא שקטה לגמרי עד הפגיעה. שנית - למה התקינו הגרמנים סירנה על השטוקה? חשבת על זה פעם?

אני לא נכנס להנדסת המכונות של תותחי ענק. אין לי את הידע ואני לא כותב על דברים שאני לא יודע.
אולם אני כן יודע שבתחילת המאה העשרים הופעלו תותחים כאלה (כי לא היו טילים, מטוסים ורקטות), ומן הסתם ידע הנדסי, כמו גם המטלוריה של תותחים לא רק שלא אבד, אלא התקדם משהו מאז. גם הסיכונים הקשורים בהפעלת תותחים כבדים לא אבדו מעיני המפעילים הקדמונים, ועדיין בחרו להשתמש בהם, אפילו בתקופת חפיפה לא קצרה עם הופעת המפציצים הרקטות והטילים המונחים. העובדה שבעבר היו תותחים שהונדסו לא נכון, ולא לקחו בחשבון תשתיות או משך פריסה לא מחייב שגם כלים עתידיים יסבלו מאותן מחלות. הרי זה כמו לומר שמפני שהטיטאניק טבעה, אסור לבנות אוניות פלדה גדולות. .

אם היו משתמשים ב"דויד הקטן" מרגמת ענק 960 מ"מ בפלישה ליפאן (מבצע שבוטל), היו לוקח פחות מ-12 שעות לפרוס אותו. להכין את דורה הנאצית לפעולה, היה לוקח שבועיים. הכל שאלה של הנדסה, או תכנון פרוייקטים. לאמריקאים היה ניסיון טוב יותר משל כל אחד אחר.

כחובבן, אני יודע קצת היסטוריה. אני יודע שתותחי ענק פעלו עד 1991. אני יודע שמרגמות ענק עדיין קיימות בצבאות שונים, גם אם במחסן. אני גם יודע, שאת התפקיד של התותחים האלה תופסים היום מטוסים ורקטות כבדות.

לפיכך אני לא היחיד שחושב שלתותח כבד, יכולים להיות יתרונות גם של עלות תועלת בתרחישים מוגבלים לעומת מטוסים (שמתפנים למטרות אחרות או תומ"תים ורקטות שארצה אותם מתמרנים בחזית).
הגדולה של כל נשק היא כשלא משתמשים בו, כשהו מפחיד מספיק כדי למנוע תוקפנות. לפחות שני תותחים כאלה שהוזכרו על ידי, עמדו במשימה שלשמה נבנו והיום הם אטרקציה תיירותית, לאחר שמיצו את הייתרון התעמולתי שלהם.

השטוקות הרכיבו את החצוצרות, שנקראו חצוצרות יריחו, כדי להעצים את הטרור שגרמו בלאו הכי בהפצצות אזרחים ושיירות פליטים. מטוס מודרני, אינו שקט גם אם לא תמיד רואים או מסוגלים להצביע עליו. גם חימוש ממטוסים יכול להיירות מרחוק ולהפתיע. אולם זה לא דומה למטח קטיושות או פגזי ארטילריה, לא מבחינת זמינות ולא מבחינת עלות.

העריץ הטרוריסט הסורי יתנהג אחרת לגמרי אם דרקון שחור, ותחמושת בעלת טווח מוגדל יהיו מכוונים לראשו, פיסית. כל רגע, פגז ענק יכול למחוץ ביניין בכל מקום בדמשק. זה שונה לגמרי מכל דבר אחר, ואין דרך אמיתית להתגונן. מול מטוס, יש מכ"מ, נ"מ, מטוסים אחרים... אבל תותח בצלע הר? כל תותחי הענק הגרמנים שירתו את מטרותיהם, בייחוד באנזיו, ושום הפצצה או הפגזה לא יכלה להם, גם כאשר ניהלו דו קרב עם הדרקונים השחורים האמריקאים והבריטים. חי"ר היה צריך לכבוש את עמדותיהם המבוצרות וסופם שהגרמנים הרסו (ניסו להרוס אותם) במנוסתם.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

בעבר כבר הבטחתי לא להתייחס למה שאתה כותב. כשאתה מאוהב ברעיון - שום דבר לא יזיז אותך. אני באמת כועס על עצמי, שבזבזתי מזמני. לא אעשה זאת שוב.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Gilgamesh הרעיון בשימוש במפלצות כאלה, כגון מרגמות 380 מ"מ, ותותחי רכבת היא עלות תועלת ותעמולה בלבד,

אני חושב שעדיף אמצעי שגם משיג תוצאות ברורות בשטח, שלכשעצמן משמשות כתעמולה.

איך אמר מי שאמר? "לחימה מבוססת אפקטים? תן ליריב נבוט בראש והאפקטים יבואו לבד".

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

אם היו אפקטים במלחמה היה על מה לדבר. לא היה אפילו את זה.
איפה היה הנפל"ם כשהיה צריך אותו?

אם חוזרים לשאלה המרכזית:
בתרחיש לבנוני (סטאטי, אויב מבוצר, טווחים של קרובים של עד עשרות ק"מ), למה יש את יחס העלות תועלת הטוב ביותר כדי להוריד חצי טון מטען נפץ או תבערה על האויב : זאת מבלי לשכוח את טכנולוגיה וההנדסה והחומרים המודרנים שיש היום ולא היו לפני 60 שנה.

א. פצצה ממטוס
ב. פגז ארטילריה בקליבר גבוהה
ג. רקטה כבדה
ד. טיל מונחה כבד

אני שואל, מפני שב-1991 האמריקאים עוד הפגיזו מטרות חוף עירקיות עם תותחי 400 מ"מ. ועד היום אין תחליף של ממש לכוח האש ולעלות הנמוכה של הנשק הזה. (אבל לאמריקאים לא צפויות מלחמות שדורשות אמצעי כזה, לנו יש).

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

..אבל נעשה כבר ניסוי (כולל בתנאי אמת) בריסוס קצף מאד דביק על מתפרעים. זה היה מאד יעיל, עד שמישהו גילה ששמן תינוקות מאפשר או להוריד את הדבק במהירות, או להימרח בו מלכתחילה ולבטל את השפעת הדבק. פרט לכך היו חששות מפני מצב שבו מישהו יחנק. לא הוכנס לשימוש.

למשל GBU-28 שחודר 6 מטרים של סלע קשה, ועלותו רק $145000

לפי מה שאני מבין מכך, אם יש לחיזבאללה 100 בונקרים ידועים מראש או שנמצאו במהלך המלחמה, אפשר לחסלם בעלות של כ-14.5 מיליון דולר בהנחה שדרוש חודר בונקרים אחד לכל בונקר (שאני לא בטוח שהיא נכונה, אבל בכל מקרה מדובר בסכום זעום ביחס לעלויות המלחמה), ובזמן של כמה שעות לכל היותר בגיחות של כמה עשרות מטוסים. יש כבר נשק מונחה מדויק וזול יחסית שניתן להטלה ממטוסים. למה צריך פגזים אם כך?

קישור למקור המידע:
http://www.fas.org/man/dod-101/sys/smart/gbu-28.htm

ישראל הזמינה כ-100 פצצות כאלה ב-2005, והאיצה את האספקה/רכישה כתוצאה ממלחמת לבנון השנייה שבה נתפסה כנראה לא מוכנה וללא התחמושת הזאת:
http://en.wikipedia.org/wiki/GBU-28

כי להכשיר טייסים, לקנות מטוסים, לתחזק אותם, אימוניי ירי, שעות טיסה וכו וכו עולים יותר מ145000$

ואם אתה מגיע למצב שיש לך כמויות מהנשק הזה ולא רק 100 או נגזים, 1000 פצצות כמו שציינת אז לא יחשבו פעמים אם לירות פגזים כאלה על כל גיבעה JUST IN CASE שיש שם בונקר....

אבל העלות של טייסים ומטוסים היא עלות שכבר קבועה וקיימת. ממילא אנחנו הולכים להוציא כסף על טייסים ומטוסים, וכמה שנעשה איתם יותר דברים ככה יותר נרוויח עליהם.

מה שאתה מציע משול לכך שבו אמא עם מכונית משפחתית תקנה עוד מכונית, קטנה יותר, שתפקידה היחיד הוא להסיע את הילד לגן בזמן שהמכונית המשפחתית נשארת ללא-מעש בחניה...

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

ציטוט:

במקור נכתב על ידי עבדול אלהזרד אבל העלות של טייסים ומטוסים היא עלות שכבר קבועה וקיימת. ממילא אנחנו הולכים להוציא כסף על טייסים ומטוסים, וכמה שנעשה איתם יותר דברים ככה יותר נרוויח עליהם. מה שאתה מציע משול לכך שבו אמא עם מכונית משפחתית תקנה עוד מכונית, קטנה יותר, שתפקידה היחיד הוא להסיע את הילד לגן בזמן שהמכונית המשפחתית נשארת ללא-מעש בחניה...

אני דווקא סבור כאשמדאי, שכדאי לפתח פלטפורמות זולות ככול שניתן שתהיינה תחליפיות לחיל האוויר.
טיעון הורסטיליות של כלי הטיס מתאים לעימות מוגבל בלבד, בו (לכאורה) צוואר הבקבוק בהפעלת הכוח הינו מל"מ ולא כמות כלי טיס/ טייסים/ תחמושת אווירית כשירים.

אבל הדעת נותנת כי בזמן מלחמה כוללת, יהיה חיל האוויר עמוס מעבר ליכולתיו בקרבות א"א, דיכוי נ"מ ומרדף אחרי משגרים בשתי חזיתות לפחות (אם נקבל את ההנחה כי מעתה ועד עולם תטפטפנה רקטות מעזה).

בנסיבות אלו חשוב מאוד לפתח יכולות תחליפיות זולות, מה גם שמכפלת הסתברות הפלת כלי טייס בעלות הכלי פר גיחה ישיא את מחיר השימוש בחיל האוויר להפצצה הרבה מעבר לעלויות החימוש האווירי הזול.

יש עלויות משתנות: שעות מנוע, דלק, ירי תחמושת.

יש עלויות קבועות, שישארו אותו דבר גם אם המטוס יעמוד בחניה: הכשרת טייסים ואימונם, רכישת המטוס, אחזקה שוטפת, שימור מלאים.

אם רוכשים תותח + תחמושת יעודיים, אז מוציאים כסף נוסף, שלא מבטל את ההוצאה שכבר הייתה על המטוס והטייס.

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

שינוי תמיד עולה כסף בטווח הקצר. העובדה שהשקענו ממון רב, באמצעי אחד, כאשר ניתן להשיג את המטרה הנדרשת באמצעי אחר זול בהרבה, לא מחייבת אותנו לשוב ולשגות עד עולם.

כאשר מתכננים את בניין הכוח לעתיד, צריך לבחון חלופות שונות לאמור - יתכן ונדרש סד"כ מטוסים קטן ואיכותי במיוחד שמוכשר לעליונות אווירית בשטח האוייב + דיכוי נ"מ ותקיפה בעומק בלבד, כאשר כל מה שניתן להחליף באמצעי זול יותר וזמין יוחלף.

הנ"מ יוגדל ויקבל את עיקר משימת הגנה על שמי הארץ ואף יירוט התקפי (בשטח האויב)

חת"מ + חמ"מ קרקעי + מזל"טים/מל"טים יבצעו את עיקר הירי מנגד בחזית.

חברה אזרחית תבצע טיסות אח"מים ואר"מים שאינן מבצעיות.

מדובר כמובן בתוכנית רב שנתית הדרגתית ביותר, אורך חיי מטוס / טייס (מבצעי) אינו אין סופי וניתן לתכנן שינוי שכזה לצד ובהתאם לפרישת טייסים / מטוסים משירות.

ואם זה נראה מהפכני, מה נגיד על ידידנו האמריקאים הסבורים כי אין טעם בפיתוח מטוסים מאויישים מעבר לדור האחרון וכי הדור הבא יהיה בלתי מאוייש.

היה לא מזמן אשכול כבד בנושא רק"ק וטק"ק כחלופה לח"א.
לגבי יתר הסעיפים שהעלית - בהחלט הגיוני, וסביר שחלקם ייושמו. תחילת ההפרטה כבר נראית בנושא מטוסי ההדרכה בח"א, וחלק ממשימות התחזוקה. אכן, חלקן של הפלטפורמות הלא מאויישות ילך ויגדל, בכל החילות, אך לא נוכל אף פעם לוותר על האדם במערכת. התמהיל כבר היום שונה ממה שהיה לפני 30 שנה, אך השינוי לא יבוא כקפיצת מדרגה.