 |
09-09-2008, 17:08
|
 |
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
|
|
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
|
|
|
|
מאמר פרשנות מוצלח שהתפרסם בטרם נודעו תוצאות הבחירות
מי ישמור על הפצצה הפקיסטנית
מאת בהוקוטומבי ראמאן; מאנגלית: צור ארליך, 01.09.08 מקור ראשון
הנשיא הפרו אמריקני של פקיסטן התפטר בשבוע שעבר רגע לפני שהודח, יריבתו העיקרית נרצחה בפיגוע התאבדות, טרור מוסלמי זולג להודו השכנה באין מפריע, ואוסאמה בן-לאדן מטיל צל לא קטן על מחוזות הצפון של המדינה. לאן הולכת פקיסטן שאחרי מושארף, ומי יפקח על הארסנל הגרעיני שלה
"הוי אללה: פרווז, שריו, יועציו וחייליו עוינים את ידידיך באפגניסטן ובפקיסטן, ובייחוד בווזיריסטן, בסוואט, בבאג'אור ובמסגד האדום; הוי אללה, רוצץ את גבם, פצל ביניהם ופורר את אחדותם; הוי אללה, נגוף אותם באובדן יקיריהם; הוי אללה, היה לנו מפלט מרשעותם ואחוז בהם בגרונם; הוי אללה, הפוך להם מזימתם למוקש; הוי אללה, עשה אותנו כלי למלחמתך בהם כאשר תחפוץ; הוי אללה, השמד אותם, כי לא ינוס איש מפניך; הוי אללה, מנה אותם, הרוג אותם, ואל תותיר מהם שריד".
(מתוך הפתווה של אוסמה בן-לאדן נגד פרווז מושארף וצבא פקיסטן, 20 בספטמבר 2007).
נשיא פקיסטן הפורש, הגנרל בדימוס פרווז מושארף, שיחק משחק כפול במלחמה נגד הטרור. בגלוי הוא גינה את הטרור ואת הקיצוניות הדתית ותיאר את הטרור, כל טרור, כרוע מוחלט; בפועל, הוא פעל באופן שונה לגמרי מול טרור המכוון נגד הודו ואפגניסטן ומול טרור שמטרתו ארצות הברית. הוא ערך מבצעים צבאיים מוגבלי היקף נגד תשתית אל-קאעידה בפקיסטן, שכן אל-קאעידה מאיימת על ארצות הברית, אך נמנע מלנהוג כך כלפי ארגוני ג'יהאד הפרוסים בפקיסטן ומאיימים על הודו, וכלפי כוחות הטליבאן המצויים בפקיסטן ופועלים נגד אפגניסטן.
מושארף ידע לתמרן לטובתו את דעת הקהל האמריקנית. מפעם לפעם ביצע מעצרים מתוקשרים של פעילי אל-קאעידה שפעלו בשטח פקיסטן. בין העצורים היו אבו-זוביידה שנעצר בפייסלאבד שבפונג'ב, רמזי בן-אל-שבה שנעצר בקרצ'י, ח'ליד שייח' מוחמד שנעצר ברוואלפינדי, ואבו פרג' אל-ליבי שנעצר במרדאן הסמוכה לגבולה הצפון-מערבי של פקיסטן. הללו נתגלו כולם בידי הביון האמריקני, כך שלמושארף לא היתה ברירה אלא לעצור אותם, אך מבצעים אלו עשו את הרושם הרצוי על הציבור האמריקני.
דרך נוספת להרשים את הציבור האמריקני היתה לשלוח מדי פעם כוחות למבצעים נגד אל-קאעידה ובנות בריתה, דוגמת התנועה האסלאמית של אוזבקיסטן ואגודת הג'יהאד האיסלאמי. אולם מבצעים אלו נעשו בלב ולב, ונעצרו באמצעות הסכמי הפסקת אש בכל פעם שהכוחות התקשו להתמודד כראוי עם המחבלים.
מושארף גם חזר ושנה באוזני בני שיחו המערביים כי הוא נחוש לערוך רפורמות בבתי הספר המוסלמיים, המדרסות, ולהוציא אותם משליטתם של אנשי הג'יהאד – אך מלבד הצהרת נחישות, הוא לא עשה דבר. בעזרת מילים מרשימות, שלא היה להן כל גיבוי בשטח, הוא הצליח לשווק את עצמו למקבלי ההחלטות במערב כלוחם אמיץ ונחוש בטרור הג'יהאדי. די הרבה זמן עבר עד שבארצות הברית התחילו להבין שמלחמת הגבורה של מושארף בג'יהאד נערכה יותר על המרקע מאשר על הקרקע. עזרתו של מושארף לאמריקנים במצוד אחר בן-לאדן וסגנו איימן א-זוואהירי היתה זעומה. ארצות הברית טענה שהללו פעלו ב'רצועת השבטים' שבצפון מערב פקיסטן, אך מושארף נמנע מלפעול נגדם מתוך חשש מפני התפרצויות אלימות בארצו.
נמסרו לידי ארה"ב ונעלמו
אולם עם כל הביקורת על הפער בין דיבור למעשה אצל מושארף, אין להכחיש שהנשיא הפורש אכן ניסה לסייע לארצות הברית במלחמתה בטרור. כך, לאחר מתקפת 11 בספטמבר הוא העמיד שני בסיסים של חיל האוויר הפקיסטני בחבל בלוצ'יסטן לרשות הכוחות האמריקניים שתקפו את הטליבאן באפגניסטן. הוא גם העמיד לרשות הצי האמריקני את נמל קרצ'י, לצורך העברת אספקה לכוחות נאט"ו שפעלו באפגניסטן, ואפשר לשיירות האספקה לעבור בשטח פקיסטן. ספינות פקיסטניות אף הצטרפו לכוח המשימה הימי של נאט"ו, ותמרנו במימי המפרץ כדי למנוע מאל-קאעידה לפעול בים.
מושארף אף הורה לשירותיו החשאיים לתפוס אזרחים פקיסטנים ותיירים פקיסטנים שהגיעו מארצות הברית, שהאמריקנים חשדו שהם אוהדי אל-קאעידה, ולהעבירם בחשאי לחקירה במתקני מעצר אמריקניים דוגמת אלו שבגואנטנמו, בדייגו גרסיה, בבגראם שבאפגניסטן ובמרוקו. התהליך לא לווה בהודעה לקרובי העצורים, בהעמדתם בפני בית משפט וכיוצא באלו. לפי טענות שנשמעו בפקיסטן, כמאתיים פקיסטנים נתפסו כך והועברו באופן לא חוקי לידי ארצות הברית. מקום הימצאם של רבים מהם לא ידוע גם היום. דרישתו של נשיא בית המשפט העליון, איפתיח'אר מוחמד צ'אודרי, לחקור את המקרים הללו, עוררה עליו את זעמם של מושארף ושל שירות ביטחון הפנים שלו, והם החליטו להדיח את השופט ממשרתו. זהו המהלך שהתגלגל לסכסוך שסופו הדחתו של מושארף עצמו.
עוד אפשר למנות בין תרומותיו של מושארף למלחמה בטרור את ההיתר שנתן להגדיל את סגל אנשי הביון האמריקני השוהים בארצו. משערים שבימי מושארף מספר הסוכנים האמריקנים בפקיסטן היה גדול אף מזה שהיה בה בשנות ה-80, עת פלשה ברית המועצות לאפגניסטן, ומוסלמים שלחמו בכוחות הסובייטים באפגניסטן קיבלו סיוע אמריקני דרך פקיסטן. מושארף נתן לסוכנים האמריקנים יד חופשית בגיוס מקורות פקיסטניים ואפגניים. הוא אף שחרר מן הכלא כמה מבריחי סמים ידועים לשמצה, כדי שהביון האמריקני יוכל להיעזר בהם במצוד אחר בן-לאדן וא-זוואהירי.
כלפי חוץ מושארף אמנם הביע התנגדות למבצעים של כוחות אמריקניים ושל מטוסי הפצצה ללא טייס ב'רצועת השבטים' שבריבונות ארצו – אולם הוא עצם עין כאשר מטוסים אלו הפציצו מקומות מסתור של אל-קאעידה ושל בנות בריתה ברצועה זו. בכמה מההפצצות הללו נהרגו מחבלים, אך באחרות נהרגו אזרחים חפים מפשע – ביניהם, בהפצצה שהתבססה על מידע שגוי, ילדים שלמדו במדרסות.
ושתי תרומות אחרונות ברשימתנו זו: מושארף עצר, באופן בלתי רשמי, שני מדעני גרעין לשעבר, סולטן בשיר-א-דין מוחמד צ'אודרי ועבד אל-מג'יד, שארצות הברית חשדה שהם מנהלים מגעים עם אל-קאעידה, וא?פשר לביון האמריקני לחקור אותם על אדמת פקיסטן; מושארף גם שיתף את ארצות הברית בפיקוח על בטיחות ארסנל הנשק הגרעיני הפקיסטני, כדי למנוע נפילה של חומרים גרעיניים בידי אל-קאעידה וארגוני טרור אחרים.
הג'יהאד ימשיך לרדוף אחרי מושארף
מאז החלה ארצות הברית בפעילותה הצבאית נגד אל-קאעידה והטליבאן בשטח אפגניסטן, ב-11 באוקטובר 2001, שורר בפקיסטן, ובעיקר בקרב שבטי הפשתונים, כעס רב כלפי מושארף בשל שיתוף הפעולה שלו עם האמריקנים. הכעס גבר לאחר מותם של ילדים מבני השבטים בהתקפות אוויריות אמריקניות ובפשיטת הקומנדו על המסגד האדום שבאיסלאמבד, בפקודת מושארף, ביולי שעבר. בפשיטה זו, כך נטען, נהרגו ילדות רבות, תושבות אזורי השבטים, שלמדו במדרסה שליד המסגד. הזעם על מושארף והזעם על ארצות הברית תדלקו זה את זה והובילו, החל ביולי שעבר, לגל פיגועי התאבדות ברחבי פקיסטן, שרובם בוצעו בידי בני השבטים, וכן להתפשטות נגיף הטליבאניזציה ברחבי רצועת השבטים.
מכל מנהיגי פקיסטן, רק מושארף ובנאזיר בוטו הביעו בבירור את חששם מפני האיום שההקצנה הדתית והטרור מציבים כלפי פקיסטן, ורק הם הראו בבירור נטייה לשתף פעולה עם ארצות הברית בצורה זו או אחרת. כשמושארף הורה לכוחות הקומנדו לפשוט על המסגד האדום, בוטו נמנעה מלמתוח ביקורת עליו. לפני הירצחה ב-27 בדצמבר האחרון היא אף הצהירה כי אם תיבחר, ואם יהיה בידי ארצות הברית מידע מדויק על מיקומו של בן-לאדן, היא תאפשר לכוחות אמריקניים להיכנס לשטח פקיסטן כדי לעוצרו או להורגו. הצהרותיה אלו נתפסו בעיני אנשי הג'יהאד כאנטי-אסלאמיות, והובילו להתנקשות בחייה.
גם חייו של מושארף מאוימים, והאיום נותר בתוקף גם לאחר התפטרותו מן הנשיאות. במהלך כהונתו ניצל משלושה ניסיונות התנקשות מצד אל-קאעידה – אחד בקרצ'י ושניים ברוואלפינדי, מקום הירצחה של בוטו. הארגון יגביר את מאמציו לחסל את מושארף, שכן אם יצליח יגרום למנהיגים אחרים בפקיסטן להסתייג משיתוף פעולה עם ארצות הברית אף יותר מכפי שהם מסתייגים עתה.
בעידן שאחרי מושארף מתבלטים בפקיסטן שני מנהיגים: נוואז שריף, ראש הממשלה לשעבר ומנהיג האופוזיציה; והמועמד המוביל לנשיאות - אסיף עלי זרדרי, בעלה האלמן של בנאזיר בוטו. בין השניים אין תמימות דעים בשאלת המשך שיתוף הפעולה עם ארצות הברית במלחמה בטרור.
לסלק את הסוכנים האמריקניים
שריף מבקש לערוך שינויים מפליגים במדיניות שהנהיג מושארף, עד כדי ביטולה ממש. הוא אינו רואה בטליבאן ארגון טרור, אלא תנועת התנגדות לאומית נוסח המוג'הידין באפגניסטן בשנות ה-80. משום כך הוא מתנגד לכל חבירה של פקיסטן למבצעיה של נאט"ו באפגניסטן. הוא מתכוון לשקול מחדש את המדיניות המאפשרת לנאט"ו להשתמש בנמל קרצ'י ובשטחי פקיסטן לשם העברת אספקה לכוחותיה באפגניסטן. הוא מצדד בהמשך שיתוף הפעולה המודיעיני עם ארצות הברית במלחמה באל-קאעידה, אך סבור שמי שצריך לפעול בשטח פקיסטן על פי מידע זה הם כוחות פקיסטניים והם בלבד: לא האמריקנים בשיתוף פעולה עם פקיסטן, קל וחומר לא האמריקנים לבדם.
שריף גם מבקש גם לשקול מחדש את נוכחותם, על פי הדיווחים, של סוכני הביון האמריקנים הרבים שנמצאים בשטח המדינה לשם איסוף מודיעין; לדעתו, איסוף המודיעין בפקיסטן צריך להיות מלאכתם של גופי המודיעין הפקיסטניים. אשר לטיפול בארגוני הג'יהאד הפקיסטניים דוגמת ארגון 'טריק א-טליבאן' (TTP) הפועלים ברצועת השבטים, עמדתו של שריף היא שפקיסטן תחליט כיצד לפעול על פי האינטרסים שלה, ולא על פי תכתיב אמריקני.
כמו מושארף, גם שריף אינו מקבל את טענת האמריקנים שמנהיגי אל-קאעידה והטליבאן פועלים משטח פקיסטן. אבל להבדיל ממושארף, הוא סבור שיש להפסיק את הנוהג שלפיו השירותים החשאיים של פקיסטן תופסים חשודים פקיסטנים שארצות הברית מסרה את שמותיהם ומוסרים אותם לידי האמריקנים בלי הליך שיפוטי.
בנקודה זו זרדרי מסכים עם שריף. עם זאת, הוא תומך בהמשך קיומו של מנגנון שיתוף הפעולה עם האמריקנים שפעל בימי מושארף. בסופו של דבר נראה שנקודת מחלוקת זו תוכרע על פי עמדתו של רמטכ"ל צבא פקיסטן, הגנרל אשפאק פרבז כיאני.
לארצות הברית, ולקהילייה הבינלאומית כולה, תהיינה סיבות לדאגה אם נוואז שריף יתמנה לראש ממשלה. עמדתו כלפי הטרור היתה תמיד דו-ערכית. במהלך כהונתו הראשונה כראש ממשלה (1990-1993) הוא מינה את תת-אלוף ג'אווד נאסר למנכ"ל שירות ביטחון הפנים. נאסר היה חבר בארגון האסלאמי ג'מאעת תבליע'י – ארגון המציג עצמו כאילו כל עניינו בעזרה למוסלמים להיות מוסלמים טובים יותר, אך יש לו היסטוריה ארוכה של חבירה לארגוני ג'יהאד. שריף נאלץ להדיח את נאסר בלחץ ממשל קלינטון, ב-1993. בקדנציה השנייה של שריף (1996-1999) נבחר לנשיא פקיסטן חבר נוסף בג'מאעת תבליע'י, מוחמד רפיק טראר. גם אביו של שריף עצמו היה קשור בארגון הזה.
כאב הראש של הודו
בשנות כהונתו השנייה של שריף שגשג באפגניסטן השכנה אוסמה בן-לאדן. טרוריסט-העל עבר לאפגניסטן מסודאן ב-1996, שבועות אחדים לפני תום כהונתה של בנאזיר בוטו בפקיסטן ותחילת כהונתו של שריף. שריף חמק שוב ושוב מבקשותיה של ארצות הברית להתיר לכוחות מיוחדים של צבאה לצאת משטחה של פקיסטן לאזור קנדהר שבאפגניסטן כדי לשבות את בן-לאדן או להורגו. לו? נתן שריף את ההיתר, פעולה אמריקנית מוצלחת היתה מונעת את מתקפת 11 בספטמבר. האמביוולנטיות של שריף לא השתנתה מאותם ימים.
נקודה מדאיגה נוספת היא שאלת ביטחונו של הארסנל הגרעיני הפקיסטני, והחשש שייפול בידיים מסוכנות. ספק אם שריף יתיר לארצות הברית להמשיך ליטול חלק באבטחתו של ארסנל זה, כפי שנהג מושארף.
לצד הדאגה לגורל המאבק באל-קאעידה ובטליבאן האפגני, מוטל סימן שאלה גם על מידת נכונותו של הממשל הפקיסטני העתידי להיאבק בארגון הטליבאן הפקיסטני טריק א-טליבאן. ארגון זה, בראשות ב??יתוללה מחסוד, חיזק את אחיזתו ב'אזורי השבטים הפדרליים' ובעמק סוואט, ועתה הוא פועל גם ביתר האזורים בחבל הגבול הצפון מערבי של פקיסטן, ושואף להשתרר על החבל כולו. הרחבת השפעתו לחבלי קשמיר הנשלטים בידי פקיסטן היא עתה רק שאלה של זמן. כשהדבר יקרה, תעמוד הודו בפני בעיה קשה בחבל ג'אמו וקשמיר.
פקיסטן עדיין איננה מהדורה נוספת של אפגניסטן, אך היא עלולה להיות כזו אם ממשלתה וכוחותיה המזוינים לא ישתלטו על אנשי הג'יהאד הפועלים מרצועת השבטים. ההשלכות האפשריות של מצב כזה על הודו, בטווח הבינוני והארוך, צריכות להילמד היטב. הודו ממשיכה לשלם מחיר על כך שלא חזתה את השלכות ניצחונם של המוג'הידין באפגניסטן בשנות ה-80 ושגשוגם שם בשנות ה-90.
הממשל העתידי בפקיסטן ישנה כנראה במידה זו או אחרת את רמת שיתוף הפעולה עם ארצות הברית, אך צפוי שהוא ימשיך במדיניות ההימנעות מפעולה נגד תשתית הטרור האנטי-הודי והאנטי-אפגני. הודו אינה יכולה עתה לצפות לאיזושהי הקלה בבעיית הטרור חוצה הגבולות הבא מפקיסטן. מוטב לה לחדש את יכולת הפעולה הסמויה שלה נגד הטרור המגיע אליה מפקיסטן – יכולת שנפגעה ב-1997, במסגרת 'דוקטרינת גוג'רל' שצידדה במחוות חד-צדדיות כלפי המדינות השכנות. יכולת כזו, גם אם לא תופעל בינתיים אלא תישמר למצב של אין ברירה, תשמש גורם מרתיע.
הגל הנוכחי של גורמי ג'יהאד הפועלים ברחבי הודו, דוגמת הארגון המתקרא המוג'הידין ההודים, פועל כבר עתה במתכונת של ג'יהאד עולמי של האומה האסלאמית, ולא כג'יהאד שמניעיו מקומיים. שילוב זרועות של ג'יהאד זה עם אל-קאעידה ועם גורמי ג'יהאד גלובלי נוספים יחריף מאוד את מצב ביטחון הפנים בהודו. על הודו לזהות כבר עתה כשלים ביכולות הסיכול שלה ולתקנם. אם תוסיף הודו לעצום עיניים כלפי ההתפתחויות סביבה, ותוסיף לשכנע את עצמה שלה זה לא יקרה, לא ירחק היום שהיא תגלה שהיא לכודה כולה ברשת של טרור ג'יהאדי – ממש כפי שקרה לאפגניסטן וקורה לפקיסטן.
המחבר, לשעבר איש מזכירות הממשלה בניו-דלהי, הוא מנהל המכון למחקרים נושאיים בצ'נאי. המאמר יפורסם בגיליון הקרוב של כתב העת India Abroad המופיע בארה"ב
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il
|
|
ראשי
צ'אט
A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph
מצב כלאיים
