<סיפור> חברה שלי הכירה בחור דתי שהיא חיבבה מאוד, הם דיברו כל היום, הסתמסו בלי סוף..
אחרי שבוע, הוא שאל אותה סתם ככה אם היא שומרת נגיעה,
היא אמרה לו שכן ומאז הוא לא החליף איתה מילה. </סיפור>
אז מה דעתכם? האם שמירת נגיעה מגיעה עם "חבילת הדת" או שיש מקום "להתאים עצמנו לרוח הזמן הרווחת בתקופתנו"?
נערך לאחרונה ע"י שחף דרור בתאריך 08-12-2010 בשעה 17:09.
קודם כל,תתכונני נפשית למטר חבטות ומהלומות בסגנון "מה זה,כל אחד פה בוחר מה שבא לו ?!?!?!?!?111",שלא תגידי שלא הזהרתי
דבר שני,אני לא חושב שהיום כבר יש דבר כזה "חבילת דת",וכמעט כל דתי הוא שונה בקצת,אם זה בניואנסים קטנים של גודל הכיפה והכשרים מסוימים,ואם זה בציצית\לא ציצית,תפילות במניין וכו'.
אם שמתי לב,רוב שומרי הנגיעה הם בעצם שומרות,משום שהבנות רואות בעניין הזה את היופי,השמירה על כבוד האישה וכו',והבנים רואים בזה פשוט מגבלה מציקה במיוחד,אם זה מגבלה לקשר הנפשי (למעמיקים יותר) או מגבלה להנאה הפיזית (לרדודים יותר).
לגבי מה צריך להיות-מעולם לא הצלחתי לענות לעצמי על השאלה הזו.......יש צדדים לכאן ולכאן.מה שבטוח,שכשמתחילים,בלתי אפשרי להפסיק,ולכן מוטב לחשוב טוב טוב לפני שמתחילים.
בעיני שמירת נגיעה היא מצווה ככל המצוות.
מצד שני, יש גם בנים דתיים שלא הולכים בימי חול לבי"כ, ויש בנות דתיות שהולכות עם מכנסיים.
אמור להיות מצב שהדברים מתואמים, ולרוב בנאדם שמקפיד על כל המצוות גם ישמור נגיעה, ובנאדם שלא שומר נגיעה - יחפף בעוד דברים. כך שלרוב זה לא מפתיע לגלות פתאום שמישהו כן/לא שומר נגיעה.
נערך לאחרונה ע"י שחף דרור בתאריך 08-12-2010 בשעה 17:09.
גדול
לגבי שמירת נגיעה: בשבילי, למרות שזאת מצווה מדרבנן, שמירת נגיעה היא כן אבן בוחן לרמת הדתיות של האדם. יש דברים שאומרים הרבה יותר על האדם מאשר החומרה ההלכתית שלהם, כמו למשל שמירת הלשון וגמילות חסדים. לכן, אם אדם יאמר לי שהוא דתי אבל הוא לא שומר נגיעה, אני אנטה מאוד לזלזל ברמת הדתיות שלו.
_____________________________________
And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time
בעיני שמירת נגיעה היא מצווה ככל המצוות.
מצד שני, יש גם בנים דתיים שלא הולכים בימי חול לבי"כ, ויש בנות דתיות שהולכות עם מכנסיים.
אמור להיות מצב שהדברים מתואמים, ולרוב בנאדם שמקפיד על כל המצוות גם ישמור נגיעה, ובנאדם שלא שומר נגיעה - יחפף בעוד דברים. כך שלרוב זה לא מפתיע לגלות פתאום שמישהו כן/לא שומר נגיעה.
די מסכים עם ההגדרה הזאת.
ציטוט:
במקור נכתב על ידי הנשר הקטן
דבר שני,אני לא חושב שהיום כבר יש דבר כזה "חבילת דת",וכמעט כל דתי הוא שונה בקצת,אם זה בניואנסים קטנים של גודל הכיפה והכשרים מסוימים,ואם זה בציצית\לא ציצית,תפילות במניין וכו'.
לפי דעתי,
יש הבדל בין הכשרים וגודל כיפה לבין נגיעה.
אם שמת כיפה ו/או אתה אוכל בהשגחה מסויימת - אתה עדיין בתוך ה"מסגרת".
בניגוד לנגיעה שהמחלוקת היא עם זה איסור דאורייתא או דרבנן וכמו שכתבת, כשמתחילים אי-אפשר לדעת לאן זה יגיע.
הדיון של האם זה מחכמים או מהתורה הוא אינו דיון,מה שהחכמים קבעו זה מה שצריך לעשות! ואם קבעו את זה ,כנראה יש סיבה.
במציאות של ימינו שכל העולם (חילוני-מודרני ,מה שתרצו...)
מקדש את החומר ושם אותו כנושא מרכזי שהכל סובב סביבו, קובע כקביעה מוחלטת שאין אמת מוחלטת,הכל טוב,הכל בסדר.
כל יצר/דחף/וכו' שמתעורר באדם הוא בסדר וחיובי.
אחרי זה עוד מתפלאים למה אנו מתעוררים פתאום לחברה חולה -אונס ,בגידות, קללות,דקירות וכו'..
עצוב מאוד היחס של הבנים בימינו לבנות,הם לא רואים אותם כאל הצד משלים,כאל האדם שאיתו תקים משפחה תביא לך ילדים לעולם.אלא רואים אותן כאביזר הנאה,כאל חפץ,משהו חסר רגשות.
ככה זה שהכל סובב סביב ריגוש ,הנאה, דחפים לא מרוסנים.
ולצערנו כל זה נכנס אל החברה הדתית,דרך הטלוויזה,עיתון ,רחוב, וכו'.
עצם השאלה אצל אדם שומר תורה ומצוות מראה על חוסר הבנה ולמידה של התורה,התורה היא תורת חיים,והתא המשפחתי ביהדות הוא המרכז לבניין העם והאומה.
על מנת לבנות חברה טובה צריך שהתא המשפחתי יהיה בריא.
אך אם לא שומרים נגיעה,הכל נהרס מהיסוד, זה מתחיל בכך שבחרת להתחתן איתה בגלל יצרים בלבד ורגש בלתי מרוסן,המביא לגירושים וכו' ועוד ועוד..
על העניין הזה אמרו חז"ל אבר קטן שבאדם – משביעו רעב, מרעיבו שבע = אבר המין הוא האבר הקטן. אם משביעו – נעשה רעב לקיים עוד יחסי מין, ואם מרעיבו – נרגע (=שבע). הפתגם מופיע בבבלי סוכה נב ע"ב ובמקבילות.
(http://www.uni-potsdam.de/db/wiki/j...%A9%D7%91%D7%A2 מצוטט מפה )
בתגובה להודעה מספר 14 שנכתבה על ידי y o g e v שמתחילה ב "הדיון של האם זה מחכמים או..."
גירושים יש בכל מגזר, גם אלו שלא נגעו לפני החתונה.
התא המשפחתי הוא חשוב מאוד, אבל קשה לי לקבל את הטענה שלך שנגיעה לפני נישואים תקלקל אותו.
כמו שיש דוגמאות הפוכות, כפי שציינתי, של גירושים במגזר שכן שומר נגיע, כך יש דוגמאות רבות לנישואים מוצלחים בקרב אלו שלא שמרו נגיעה (ועדיין לא שומרים, מן הסתם).
לאיסור נגיעה יש את הפסיכולוגיה שלו, ואת הסיבות שלו, אבל צריך לא להתייחס לחוקים האלו כאל תורה מסיני (ביטוי, לא להתייחס להקשר התורני). אתה צריך להבין את ההקשר של דברים ולא ללכת עיוור אחרי אמרות שגויות.
תבין את הסיבות לאיסור ותראה איך אתה יכול לעזור להתגבר על הבעיה האמיתית ולא על הסימטפומים שאולי עלולים לגרום להם.
(בדיחה לא צנועה בהקשר הזה, בתג ספויילר)
זהירות - ספויילר!
אברך מאורס בא לרב, בכדי לשמוע עצותיו לגבי החתונה. בסיום השיחה שואל בהיסוס האברך:
"אני יודע שזה לא מקובל שנשים וגברים רוקדים יחדיו, אבל הייתי שמח אם אוכל לקבל את רשותך לרקוד עם ארוסתי."
עונה לו הרב: "בשום פנים ואופן. זה לא צנוע! גברים ונשים רוקדים לחוד!"
"ואחרי הטקס, כבוד הרב, מותר לי לרקוד עם אישתי הטרייה?" שואל האברך.
"בשום אופן," עונה הרב.
"כבוד הרב, אם מותר לי לדעת את אישתי אחרי הטקס, מדוע אסור לי לרקוד איתה?"
עונה הרב: "מין הוא מצווה! פרו ורבו ומלאו את הארץ. ריקוד מעורב זה תועבה."
מתלהב האברך: "מה, מותר לנו גם לנסות תנוחות שונות?"
עונה הרב: "אין בעיה, זו הרי מצווה."
האברך ממשיך בהתלהבותו: "גם מה שמכנים האפיקורסים - דוגי סטייל?"
והרב מאשר: "ודאי! למטרת הבאת ילדים לעולם, זה מותר ואפילו מצווה!"
ממשיך האברך: "מותר גם בבגדי עור, עם שמן ארוטי, ויברטור ווידאו פורנוגרפי??"
"מותר גם מותר, זו מצווה."
האברך ממשיך בהתלהבותו: "מותר גם לעשות את זה בעמידה?"
ואז מזדעק הרב: "לא, לא, לא!!! זה אסור!"
האברך תמה: "אבל למה??"
עונה הרב: "זה עלול להוביל לריקודים!"
בתגובה להודעה מספר 17 שנכתבה על ידי shira1210 שמתחילה ב "זה ממש עצוב שיש בחורים שלא..."
לא שמעתי מעולם על בחורים שלא מדברים עם בנות ששומרות נגיעה
שמעתי על כאלה שלא נכנסים איתן למערכות יחסים רומנטיות שאינן מחייבות, כי בואי נודה באמת, אם הקשר הרומנטי מראש לא נועד להיות רציני, אז מה יש לו לבחור לחפש אצל שומרת נגיעה?
אם הרומנטיקה לא באה לידי מימוש, אפשר להסתפק בקשר ידידות.
בתגובה להודעה מספר 20 שנכתבה על ידי Narxx שמתחילה ב "ברוב המקרים - לא.
ולהתחתן רק..."
כמו שאני רואה את זה, המטרה של קשר זוגי לפני החתונה היא לא רומנטיקה, או תחזוק משיכה זוגית בעזרת מגע, אלא לבדוק את האפשרות ליצור את הקשר הזה. מקסימום להתחיל אותו ולראות אם יש עם מה לעבוד.
השלב שבו הקשר מתממש ומתוחזק, הוא הנישואים.
משום מה, התקבלה היום ההנחה (שבעבר לא היתה נפוצה) שהחתונה היא שלב מעבר, וצריך להגיע אליה כשהקשר הזוגי כבר ממומש, והנישואים עצמם הם יותר סמליים עבור בני הזוג מאשר מעשיים.
_____________________________________
And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time
נערך לאחרונה ע"י yishain11 בתאריך 02-03-2011 בשעה 14:42.
בתגובה להודעה מספר 22 שנכתבה על ידי stoned שמתחילה ב "את היית מגדירה חתונה כסוג של מערכת רומנטית לא מחייבת?"
למה צריך שזה יהיה לא מחייב? אפשר לשמור על קשר בלי שזה יהיה רומנטי.
ציטוט:
במקור נכתב על ידי Narxx
ברוב המקרים - לא.
ולהתחתן רק בשביל שיהיה אפשר לגעת ורק אז לראות אם זה מתאים - זה לא רציני.
אתה צריך לגעת במישהי כדי לדעת אם אתה רוצה להתחתן איתה או לא? אתה צריך קודם להכיר אותה לעומק ודווקא הקטע של השמירת נגיעה עוזר מאוד כי כשאתה נוגע במישהי זה יכול להיות מאוד מטעה. יש לזה עוד הרבה סיבות שאין לי כוח עכשיו לפרט אז אתה יכול לראות אותן בקישור... http://www.meirtv.co.il/site/conten...551&cat_id=3930
בעקבות קריאת האשכול הייתי מעוניין לומר את דבריי אם יורשה לי..
ראשית, הקומקיס חמוד.
שנית, "שמירת נגיעה" היא גדר שגדרו חז"ל כדי נתרחק כמה שיותר מהעבירה.
כגון איסור "יחוד". שגם הוא גדר שגדרו חז"ל שנתרחק מהעבירה.
גדרים אלו ואחרים קבעו חז"ל כי ראו בעיני קודשם שצריך לתקן פריצות (או להוסיף אבטחה ).
במקומות כאלו ואחרים.
למדנו כלל: ש"גם אם בטל הטעם לא בטלה התקנה".
ומה שנאמר כאן אם הדין הוא מהתורה או לא הרי כבר למדנו:
"עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל"
תלמוד לומר:" אם יאמר לך על שמאל שהוא ימין או ימין שהוא שמאל שמע בקולו".
לחז"ל יש כוח לתקן תקנות כדי שלא נגיע לכדי עבירה וחז"ל השתמשו בכוח הזה לטובתינו (באופן ברור).
שנזכה לתקן את דרכינו ולשוב אל ה' אלוקינו בבחינת "שובה אליי ואשובה אליכם".
כל טוב.
הבאתי כאן שניים מתוך השו"תים באתר "ישיבה".
בעניין חומרת שמירת נגיעה
ציטוט:
שאלה:
מה חומרת העברה של אי שמירת נגיעה?
תשובה:
התורה אמרה: "ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב ..." (ויקרא יח,יט) ופרשו רבותינו לא להתקרב לאשה שהיא באיסור נדה ולא להתקרב לעריות. וכתבו הפוסקים שדין פנויה היום כדין אשה נדה (רמ"א יורה דעה סימן קפג) ובאשה נדה פוסק השו"ע (יורה דעה קצה, ב): "לא יגע בה אפילו באצבע קטנה, ולא יושיט מידו לידה שום דבר ולא יקבלנו מידה, שמא יגע בבשרה". וכן כתב לגבי אשה פנויה (אבן העזר סימן כא): "צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד. ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות. ואסור לשחוק עמה, להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה ..."
וכתב על כך הרב עובדיה יוסף (טהרת הבית חלק א, עמוד לד): "אין חילוק בענין איסור נדה, בין אשה נשואה לפנויה, שגם בפנויה יש איסור כרת על הביאה, ואיסור לא תעשה בשאר קריבות, כגון חיבוק ונישוק. והואיל ואין הבחורות הפנויות טובלות עד לערב חופתן... הרי הן בחזקת נדות גמורות מן התורה, ויש להיזהר מלנגוע בהן, או להסתכל בהן". והוסיף בהערות שנגיעה בעלמא היא לכל הפחות איסור דרבנן.
וכדי להבין גם את הרעיון שעומד מאחרי איסור זה הבאתי ציטוטים מדברי הרב ויצן באתר:
"מציאות החיים שאנו עומדים להיפגש עימה היא מציאות חיים שיש בה קשר במסחר ובעוד דברים, קשר בין בנים לבנות. כשאמרו חז"ל "אין אפוטרופוס לעריות" כוונתם העיקרית שאדם לא יעבור על הלכות ולא יביא את עצמו למצב שחז"ל גזרו עליו. מאידך יש מאמרים בחז"ל המשבחים את עם ישראל שברגע שהם מקבלים על עצמם את תקנות חכמים וגזרותיהם, בעצם הנכונות לקבל את התקנות יש סיעתא דשמיא שאדם לא יגיע לכלל כישלון. כך אמרו חז"ל על הפסוק "סוגה בשושנים". הדבר העיקרי הוא לקבל את תקנות חכמים וגזרותיהם שהעיקרית שבהם היא גזירת יחוד.
עוד כלול בדברי חז"ל שבעניני עריות אדם לא יכול לומר אני אגיע למצב של ניסיון שאצליח לעמוד בניסיון. אם אדם מכיר את עצמו שסיטואציה מסוימת גורמת לו להכשל הוא צריך לעשות לעצמו גדר ולא לומר אני אכנס שוב למצב שבו נפלתי והפעם לא אפול. אולם מה הגדרים שהם מעבר למה שחז"ל קבעו זאת יעשה כל אחד באופן אישי מתוך יעוץ עם תלמיד חכם.
ההגדרה של השו"ע להתרחק מהנשים מאוד מאוד היא הדרכה כללית שאינה מפרטת מה כלול מבחינה מעשית כיצד לקיים וראה זו. הפירוט בפועל של הלכה זו מתפרט בהלכות אחרות.האם הלכה זו מחייבת כשמשפחתך מתארחת אצל משפחה אחרת שלא תשב באותו שולחן שיש שם אשת איש? או מקרים אחרים שהם דבר יום ביומו זאת ניתן לתלמידי החכמים בכל דור להורות כיצד ליישם הלכה זו.
עיקר המרחק מנשים הוא ריחוק מלהרהר בנשים ומכך שנשים יתפסו מקום נפשי בליבו של האדם. המרחק לא תלוי במספר המטרים או הקילומטרים שיש בין איש לאישה. יש עצות רבות כיצד להגיע לטהרה בנושא זה. צריך בנושא זה גם הדרכה אישית."
הרב בנימין במברגר
בעניין חומרת יחוד
ציטוט:
שאלה:
ברצוני לידע מהי חומרת איסור ייחוד, ומה הרעיון העומד בבסיסו.
בנוסף, הייתי רוצה עד מאוד לדעת האם יש בכך החטאה של בת מישראל שאינה שומרת על איסור זה, אם איני שומר על איסור זה.
תשובה:
מקור האיסור: יחוד עם אשה נשואה לרוב הפוסקים הוא איסור תורה, ודוד ובית דינו אסרו גם בפנויה, והלל ושמאי גזרו גם על יחוד עם גויה.
טעם האיסור: א. למנוע התבודדות של גבר ואשה שלא יבואו להיכשל בעוון חמור יותר. ב. למנוע את חשד הבריות שלא יחשבו עליהם שנכשלו בעבירה.
חומרת המעשה: בזמן הסנהדרין היו לוקין על כך מכת מרדות אם התיחד עם פנויה, ומלקות אם התיחד עם נשואה.
הרב רואי מרגלית.
_____________________________________
"כמים הפנים לפנים כך לב האדם לאדם"
נערך לאחרונה ע"י roei_om בתאריך 15-03-2011 בשעה 02:39.
ראשי
צ'אט
07-12-2010, 12:04
מצב כלאיים
