פרשת שבוע- עקב

בפרשה מתאר משה בהרחבה את המשימות החדשות שניצבות בפני עם ישראל, ובעיקר את יחסם אל העמים האחרים.
משה מתייחס לכמה נקודות בעניין, ואחת מהן היא תוצאות הפגישה בין עמ"י לגויים, בהקשר של תקווה ועבודה זרה:

כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם: לא תירא מהם זכר תזכר את אשר עשה ה' אלהיך לפרעה ולכל מצרים: המסת הגדלת אשר ראו עיניך והאתת והמפתים והיד החזקה והזרע הנטויה אשר הוצאך ה' אלהיך כן יעשה ה' אלהיך לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם: וגם את הצרעה ישלח ה' אלהיך בם עד אבד הנשארים והנסתרים מפניך: לא תערץ מפניהם כי ה' אלהיך בקרבך אל גדול ונורא: ונשל ה' אלהיך את הגוים האל מפניך מעט מעט לא תוכל כלתם מהר פן תרבה עליך חית השדה: ונתנם ה' אלהיך לפניך והמם מהומה גדלה עד השמדם: ונתן מלכיהם בידך והאבדת את שמם מתחת השמים לא יתיצב איש בפניך עד השמדך אתם: פסילי אלהיהם תשרפון באש לא תחמד כסף וזהב עליהם ולקחת לך פן תוקש בו כי תועבת ה' אלהיך הוא: ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמהו שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא:

(דברים ז/יז-כו).

עניין זה של פרשנות מסוכנת בעקבות המפגש עם הגויים מופיע גם בהמשך, בשני מקומות שונים.
הראשון:

כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר: ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש: ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם לא תחסר כל בה ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצב נחשת: ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטבה אשר נתן לך: השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך לבלתי שמר מצותיו ומשפטיו וחקתיו אשר אנכי מצוך היום: פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת: ובקרך וצאנך ירבין וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה: ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים:
...
ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה: וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל למען הקים את בריתו אשר נשבע לאבתיך כיום הזה: והיה אם שכח תשכח את ה' אלהיך והלכת אחרי אלהים אחרים ועבדתם והשתחוית להם העדתי בכם היום כי אבד תאבדון:

(שם ז-יד, יז-יט).

משה מזהיר מפני גאווה של העם, בפשטות מפני שלעם יהיה שפע ומפאת כך הוא יגיע לחוסר אמונה ויישכח את ה', וייחס את השפע שהוא נתון בו לעצמו ולא לקב"ה.
אולם קטע נוסף שמופיע בסמוך מראה על כיוון אחר:

שמע ישראל אתה עבר היום את הירדן לבא לרשת גוים גדלים ועצמים ממך ערים גדלת ובצרת בשמים: עם גדול ורם בני ענקים אשר אתה ידעת ואתה שמעת מי יתיצב לפני בני ענק: וידעת היום כי ה' אלהיך הוא העבר לפניך אש אכלה הוא ישמידם והוא יכניעם לפניך והורשתם והאבדתם מהר כאשר דבר ה' לך: אל תאמר בלבבך בהדף ה' אלהיך אתם מלפניך לאמר בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ הזאת וברשעת הגוים האלה ה' מורישם מפניך: לא בצדקתך ובישר לבבך אתה בא לרשת את ארצם כי ברשעת הגוים האלה ה' אלהיך מורישם מפניך ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב: וידעת כי לא בצדקתך ה' אלהיך נתן לך את הארץ הטובה הזאת לרשתה כי עם קשה ערף אתה: זכר אל תשכח את אשר הקצפת את ה' אלהיך במדבר למן היום אשר יצאת מארץ מצרים עד באכם עד המקום הזה ממרים הייתם עם ה':

(ט/א-ז)

כאן משה מזהיר אזהרה אחרת: אל לו לעם לפרש את הצלחתו ואת עליונותו מפני תכונה חיובית בו, אלא בגלל רשעות העמים וברית האבות.
כלומר, בשונה מהמקרה הראשון, הבעיה כאן היא בתקשורת שבין עם ישראל לה', ולא שכחת ה'.
האם ניתן לומר דבר דומה גם על הקטע הראשון?
אני מבקש לומר כי כן. משה לא מזהיר על שכחת ה' מתוך שפע, אלא על סמיכה על מעשה האדם במקום מעשה ה'. בקטע הראשון משה מזהיר מפני הערכה של הפיזיות: עם ישראל יתמודד עם עמים רבים וינצחם ויזכה בנחלה טובה, ולמרות שיש למעשה האדם חלק בעניין, אולם אל להם לבטל את החלק האלוהי שבעניין. לא מתוך שכחה, אלא מתוך חוסר רצון לסמוך על הקב"ה.
בקטע השני מדבר משה על העדפה הרוחני האנושי על פני הרוחני האלוהי. משה מזהיר את העם שלא יחשוב שעליונותו מגיעה בעקבות מעלה רוחנית שיש בו, אלא מפני סיבות אחרות. אל לעם לסמוך על עצמם ועל מעלתם הרוחנית במקום על הקב"ה.
את המסר הזה: לא להיתפס לסמוך על בני אדם ולא על הקב"ה ניתן למצוא גם במקומות נוספים בהקשרים אחרים. למשל:
אומר שלמה המלך במשלי פרק יא' פסוק כח':

בוטח בעשרו הוא יפל וכעלה צדיקים יפרחו:

את הרעיון הזה - הבעיה שבביטחון בעושר - ניתן למצוא גם בדברי דוד בספר תהילים פרק סב' פסוק יא':

אל-תבטחו בעשק ובגזל אל-תהבלו חילכי-ינוב אל-תשיתו לב:

ומפרש שם המצודת דוד ד"ה "אל תהבלו":

"אל תבטחו בהבל להרבות הון בגזל כי לא יתקיים העושר ההוא"

מה פירוש הדבר?
בפשטות ניתן לומר כי דוד ושלמה מזהירים מפני ההסתמכות על העושר מפני שהוא לא עתיד להתקיים, ובעולם הבא אין משמעות לשאלה כמה עושר היה לאדם בעולם הזה. אפשרות נוספת היא האמירה שבעולם הזה אין לסמוך על העושר, שהרי אין לדעת מה יוליד יום והאם העושר הזה יישאר במקומו או לא.
מדוע אנו סומכים על העושר? ובאופן כללי: מדוע כל כך קשה לנו לסמוך על הקב"ה ואנו מעדיפים לסמוך על האמצעים הגשמיים שברשותנו?
ניתן לומר כי מעצם היותנו בני אדם אנו מעדיפים דברים מוחשיים, ולכן תמיד יש לנו נטייה לפנות כלפי הדבר המוחשי ולסמוך עליו.
במקרה של העושר, לעומת זאת, קצת קשה לומר זאת, שהרי כל אדם מודע לכך שהיום הוא עשיר ומחר ייתכן שעושרו יאבד לו. מדוע, אם כן, אנו בכל זאת סומכים על העושר?
כל אדם באשר הוא אדם זקוק לאיזו נקודת משען בחיים. אף אחד לא אוהב להיות תלוי באוויר, בלי לדעת שיש לו איזה דבר אחד שהוא יכול לסמוך עליו ולדעת שהוא נמצא שם בשבילו. לחלק מהאנשים מדובר באנשים אחרים- משפחה או חברים, לאחרים מדובר בחלקים שלהם עצמם- השכל שלהם, הרגשות שלהם והחפצים הפיזיים שברשותם (הבית שלהם, המכונית שלהם, חשבון הבנק שלהם וכד'). מה משותף לכל הדברים הללו? כל הדברים הללו הם אנושיים, אם בעצמם ואם במקורם. כל הדברים שברשימה הזו הם דברים שנוצרו במציאות והובאו לרשתנו בזכות מעשיהם של בני אדם.
מכך יוצא ששלמה ודוד לא מזהירים אותנו מפני הסתמכות על דברים מוחשיים, שהרי זו נטייה טבעית ורגילה וכשלעצמה אין בה רע. הם מזהירים על בעיה עמוקה בהרבה: הרצון לסמוך דווקא על בני אדם ועל הדברים שבאים מבני אדם ולא מהקב"ה. זו בעיה חמורה יותר מפני שבכל מקרה מדובר על דבר שמבחינה פיזית אין לסמוך עליו לחלוטין: גם דברים מוחשיים יכולים להעלם כהרף עין (כמו הדוגמה של העושר), אולם הרבה אנשים בוחרים למרות זאת לסמוך על כך ולא על מעשי הקב"ה, שתיאורטית אמורים להיות שברירים כמו מעשי בני האדם, ולכן לא אמורה להיות העדפה ברורה בין השנים.
מכאן יוצא שדוד ושלמה מלמדים אותנו כלל גדול: עלינו להתרגל לסמוך על הקב"ה. בכל מקרה אנו מניחים שמה שיש בידינו היום יהיה בידינו גם מחר, ולכן אנו מרשים לעצמנו לסמוך על כך, למרות ששכלית אין שום סיבה לעשות זאת. אולם רוב בני האדם מקבלים את הנחה זו רק לדברים המגיעים מבני אדם ולא מוכנים לסמוך על הקב"ה. עלינו ללמוד ולהכיר באמיתותו ובקיומו של העולם הרוחני ובהשפעתו על חיינו, ואז נוכל גם לבסס את חיינו הגשמיים על העולם הרוחני.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

יישר כוח ותודה רבה.
שבת שלום!