חשבתי הרבה זמן אם לפתוח בכלל את האשכול הזה, אחרי הכל הדבר האחרון שאני רוצה זה להשמע כמו מישהו מסכן שמתלונן על די ועל דא. למען האמת אני לא אוהב אנשים שמתלוננים כמה רע להם.
אז בואו נתחיל מזה שלא רע לי. כבר טוב. אבל גם לא הכי טוב לי. הכל יחסי כמובן.
אז עם כל אי הוודאות שאופפת את הגיוס הקרב ובא שלי, עם כל הוויכוחים החוזרים ונשנים בבית, עם הסבתא שגוססת (מילה קשה מידי, אבל איך עוד אפשר לתאר סבתא רבה בת 98 שמרגישה זוועה) בבי"ח, עם החברים שיום אחד אתה מרגיש כאילו אין לך מנוחה מהם ויום למחרת אתה לבד, עם בנות (איזה בנות? ), עם כל שאר הדברים שאני סוחב, אני חושב שלא יזיק לי קצת עידוד.

אני לא אכעס בכלל אם לא תגיבו, עצם העובדה שפרקתי טיפה מהמועקה על הכתב כבר עזרה לי.
מקווה לקום מחר לבוקר טוב יותר - וזה גם מה שאני אאחל לכולכם, גם אם הבוקר שלכם כבר עכשיו טוב.


נ.ב. לא קשור- סורי שלא כתבתי כמעט, אבל דאגתי לקרוא לפחות חלק. אני אודה ואגיד שפשוט לא היה לי כוח לכתוב.
דרך אגב, נדמה לי שראיתי את הגר קריספין היום כשעמדתי בתחנה מול עזריאלי. אבל מיילא.

אוקיי אז רציתי להגיד שאני מבין אותך ולהביע הזדהות, גם לי יש בעיות בחיים אם זה במשפחה , אם זה בנות, אם זה חברים שגורמים לך לחשוב שאתה לבד, אם זה הצבא שמשגע אותי ואני לא רוצה ללכת לקרבי ועוד מספיק דברים ...
אבל אני יודע שבחיים כמו שיש מורדות יש גם עליות. אני יודע שהעליות עוד יגיעו ואני באמת מאמין שיהיה טוב כמה שאני מרגיש בודד ורע לפעמים..
וזה מה שרציתי להגיד לך.. אני בטוח שגם לך יהיו עוד הרבה עליות וזמנים טובים בחיים..
תמיר

קודם כל תודה על התגובה.
התקופה הזאת, שבין הלימודים לצבא, אומרים שמתגעגעים אליה. לבטלה, לשעמום.
אבל סה"כ כשאתה לא נמצא תקופה מסויימת במסגרת אפשר להשתגע.
אז נכון, נהנתי לא מעט אחרי הלימודים, אבל גם סבלתי לא פחות.
ולמרות שיצא לי מזמן כבר כל הרעל לצבא, אני כבר מת להתגייס. שיהיה איזה חידוש, מסגרת שתוציא אותי מהבית.
אז בהצלחה אח שלי, מקווה לטוב בשביל שנינו.

אהלן אהלן חמוד...

אני חושבת שיפה ששיתפת אותנו בתיסכולים הקטנים שלעיתים צפים להם מעל פני השטח...
יש כאלו שיכולים להזדהות (עובדה Barista).
השלב הזה של "לפני צבא" מלחיץ, מרגש, מסקרן, לא יודעת...מיוחד כזה...
תלוי איך תיקח את הגיוס שלך.
אם תבוא ביום הגיוס מבאוס מהחיים, תחטוף את שוק חייך ויקח לך זמן להתעורר ולהתאושש ממנו...
קח את היום הראשון בסבבה...הכל תלוי ביום הראשון.
השירות הצבאי יאורר אותך קצת מן המחשבות הכואבות על סבתא (בכל זאת , שיו 98...הלוואי על כולנו).
אני לא אשב ואתחיל לטחון לך את השכל על הצבא, אבל בתור אחת שבכלל לא רצתה להתגייס וכרגע עושה את הכייף של החיים שלה בצבא, הרשה לי לסכם ולומר שצבא פותח בפניך עולמות חדשים.
גם אם תהיה ג'ובניק בקריה וגם אם תהיה לוחם חי"ר...
יהיה כייף- סמוך עליי.

אין לי פה פואנטה, סתם רציתי לעודד...