הינה הסיפור המלא כפי שהוא נלקח מ-YNET. מילה במילה.
לקרוא ולא להאמין- "זה לא היה תלוי בי, וזה יכול לקרות לכולם"

אני אקדמאי בן 34 , נשוי ואב לשלושה ילדים. ב-2005 פתחתי עסק מצליח שעסק בהפקות, שיווק ומועדון לנוער בו אשתי ואני עבדנו. אחרי שנתיים של עבודה קשה שרווח נאה בצידה, הגיע באמצע ישיבת צוות, בחור צעיר בן 19 שהיה מוכר לי כשניסה להיכנס כמה פעמים למועדון ולא אושרה לו כניסה ואמר "אני מציע לך שמירה על המקום". עניתי שיש לי חברת אבטחה מוכרת וטובה והבחור ענה "אני מציע לך שמירה מסוג אחר, אתה צריך לשלם עשרת אלפים שקל בשבוע והמקום יהיה מוגן".
דחיתי את בקשתו. יום למחרת הוא הגיע שוב, בשעה ששוחחתי עם אחד המאבטחים. המאבטח לקח אותי הצידה והבהיר לי שמדובר בדמי חסות - 'פרוטקשיין', מושג שהכרתי במעומעם מהתקשורת. הבחור הוסיף, "אם תשלם המקום יהיה שקט, לא תשלם לא תהיה לך עבודה".
אשתי, שהייתה בחודש השביעי להריונה,נלחצה מהבקשה, ואמרה לי לא לדבר איתו ולסלק אותו מהמקום. משסירבנו לשלם. חבורת עבריינים צעירים, ה'חיילים', עמדו והזהירו את בני הנוער לא להיכנס למקום. הם התייצבו במרחק של חמישים או מאה מטר מהכניסה, איימו על היח"צנים, ש"אם יעבדו יהיו להם בעיות", והבהירו למבלים שלא כדאי להם להיכנס פנימה.
המקום שאירח בקביעות מאות אנשים בערב, נותר שומם לחלוטין, העסק התרוקן. ולנו נפל האסימון, שעלינו לשלם והרבה, בכדי להמשיך ולתפקד.
מספר שבועות שילמנו את הסכום הראשוני שדרשו העבריינים ודמי ה'פרוטקשיין' הועלו לחמש עשרה אלף שקל. החלטנו לערב את המשטרה בנושא, סיפרנו להם הכל ומשטרת ישראל עצרה (ושחררה זמן קצר אח"כ) את השליחים שעסקו בפעולות הגביה ולא את העבריינים הגדולים שעומדים מאחוריהם.
כתוצאה מכך נותרנו מאוימים והמשטרה נאלצה ל'שמור' עלינו. בהתחלה המשטרה התנהלה במקצועיות מרשימה הכוללת זמינות מיידית שלהם אלינו, ובדיקות מסביב לרכב ולבית. הסתובבתי עם מכשיר הקלטה קבוע על הגוף, גז מדמיע וציטוט לטלפון. עם הזמן והטרחה, הפכנו להיות מטרד עבור המשטרה, שאילצה אותנו להתקין מערכות בטחון ומיגון (מעבר לאלו הקבועות בחוק) בעלות של עשרות אלפי שקלים.
בוקר אחד זומנתי 'מעכשיו לעכשיו' לבית משפט, הגעתי והובהר לי שהעסק צריך להיסגר על בסיס "חומר חסוי של המשטרה". המקום נסגר בתחילת 2007, ללא התראה מוקדמת וללא אכפתיות לגבינו, דבר שגרם לנו לאבד סכומי כסף רבים אותם השקענו. כתוצאה מכך נקלענו לחובות, לנושים עצבניים, למעקלים חסרי לב ולעבריינים שעדיין איימו על חיינו. המצב שנוצר היה בלתי אפשרי ולא נותרה לנו ברירה אחרת אלא לאסוף את מעט הכסף שנותר לנו ולברוח לעיר אחרת. במשך שנה שלמה גרנו שם ומשנרגעו הרוחות חזרנו לגור בבאר שבע.
אך המצב הכלכלי שלנו לא השתפר, הרעב בו אנו נמצאים, וצר לי לומר זאת, הפך להרגל, ביתי בת השבע אושפזה בבית חולים כתוצאה מאירוע לב, אני נקלעתי למחלה קשה שפגעה בכבד, בכליות וברגליים שלי. כעת אני מהלך באמצעות קביים ועתיד בריאותי נראה רע ומר, מיותר לומר כי איני לוקח את התרופות שיקלו את כאבי שכן עם כל שקל שיש לי אני רוכש מזון לבני ביתי.
כיום אנו חיים על פת לחם, עליי להשיג עד יום א' בבוקר (31.8.08) סכום של 15.000 שקל במזומן, כדי למנוע פינוי מהבית. אין לי סיכוי להשיג סכום כזה. בראשון לספטמבר יפנו אותי ואת בני משפחתי מהדירה בה אנו גרים, ולא נותר לי דבר מלבד לשים קץ לחיי, דבר שניסיתי לבצע כבר ארבע פעמים. ניסינו לפנות לכל חבר כנסת ולכל שר בממשלה, אך נראה כי ידם קצרה מלעשות דבר, עד לכדי כך שאחד מהמתמודדים לראשות הממשלה הציע לי לפנות לגאידמק.
אני מתבייש שעליי לנסות ולגייס כסף בכל צורה אפשרית, אבל איני רוצה לראות את ילדיי ברחוב, איני רוצה לראות את ביתי בת השנה וחצי ללא קורת גג ומצבי הבריאותי קשה מאוד.
החלטתי להעלות את סיפורי על הכתב, מתוך ידיעה שרבים אחרים באותו המצב לא עושים זאת. חשוב לי שידעו שהמשטרה מנסה לעזור, אולם בערבון מוגבל, והמדינה כאמור - מפנה אותנו לגיאדמק. אני רוצה שאנשים יבינו שגם בישראל של 2008 בחור צעיר, 'בן טובים', איש עסקים מצליח ומלומד, יכול להגיע למצב משפיל של קיבוץ נדבות תוך תחנונים, כתוצאה מאימתם של עבריינים חסרי בושה. הנושא הזה לא נוגע לכולם עד שהוא נוגע, ממש, ביום בהיר אחד, והוא יכול להרוס חיים שלמים כשלמערכת האכיפה והמשפט אין שום פתרון להציע.
אני יוצא בקריאה לממשלה ולחברי הכנסת לחדול מהפקרת אזרחים תמימים לידיהם של עבריינים שהורסים את חייהם וחיי ילדיהם ואין פוצה פה. ואני קורא לכם לנסות ולעזור לי באופן אישי, כי טוב הלב של כולכם הוא הדבר היחיד עליו נותר לי לסמוך.

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

בגלל אזלת יד של רשויות החוק נטש אזרח מהוגן נכה צה"ל , בעל תחנת דלק מצליחה וכל המתקנים שסביבה שהיה נתון לסחיטה ואיומים מצד ארגון פשע .
רשויות החוק עשו קולות של כאילו עוזרים כשבאמת עזבו אותו לנפשו , האירוע האחרון היה קרב יריות בתוך מתחם התחנה בינו לבין נציגי הפשע - למחרת הוא וכל משפחתו היו בדרך לגרמניה (ארץ שממנה ברח אביו מפני משטר האימים של היטלר בשנות ה30.)
כבר כ15 שנה שהם שם ,ויתרו על האזרחות הישראלית וחיים שם בנחת ובהצלחה מלאהכשהוא שב להיות אזרח גרמני וכך כל משפחתו..
התחנה נמכרה באפס כסף לנציגים של משפחת הפשע ושלום על ישראל.
בתגובה קודמת ציינתי שבפני משפחות הפשע צריך לעמוד איתן ולהגיב בנוקשות על סף אלימות .גם בריחה זאת אפשרות . אני לא חונכתי לכך, אבל ידידי היקר א. שברח אמר לי על כך עדיף להיות הכלב החי מהאריה המת.
וכל אחד שיסיק את המסקנות שלו לעצמו.
רק תראו מה עושים לשוטרים בתחנת נהריה שניסו להלחם במשפחת פשע מקומית שאיימה על חיי חלקם והם ניסו להלחם באלימות בחזרה אחרי שהמפקדים שלהם זלזלו בחייהם.

אין לך אדם שאין לו שעה.

מה הקשר בין המקרה המצער של חברך א לעניין השוטרים?

גם אני מכיר מקרה של ניסיון לפרוטקשין שכמעת הסתיים בחדר הקרור שבמרטף בית החולים.
דורש הפרוטקשן נדחה עקב אי המצאותו של בעל הבית במקום ע"י הבעלים בעצמם,
כאשר הוא מזהיר את הגובה על זה שבעל הבית קשה במיוחד ויהיה בשעות הלילה נוכח בסגירה.
וכך באותו הלילה הגיע הגובה עם עוד שני עוזרים נחושים וקיבלו את מכות חייהם עם דרישת פרוטקשיין נגדית.
הם הזמינו עוד חברים לעזרה שמיד נכנסו להסגר וחקירה על מעורבותם,
כאשר זוהה האירגון כמקומי ושולי הוצעה להם חנינה כללית תמורת סולחה.

"הצדיקים האמיתיים, אינם קובלים על הרישעה אלא מוסיפים צדק. אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה. אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה" הרב קוק זצ"ל

הקשר עניני ופשוט לגמרי.

כשהמדינה מסתלקת ממילוי חלק נכבד מחובותה כלפי אזרחיה בתחומים כמו בריאות, רווחה, חינוך וגם בתחום אכיפת החוק .
לואקום הזה נכנסים כל מיני גופים חלקם חוקיים וחלקם לא.
וכאשר בתחום אכיפת החוק אין המדינה ממלאת חובתה לתת לאזרחיה הגנה ראויה ומאפשרת לפורעי החוק לעשות כרצונם -כל דאלים גבר.
אם מישהו שיכול לתת תשובה אישית לאיומים ואלימות כפי שאתה מספר או כפי שקרה לי וציינתי במקום אחר -טוב, אבל בהרבה מקרים המצב לא נפתר בצורה שאני ואתה חושבים שראוי לפתור.

המקרה בנהריה עם השוטרים הוא אחד המקרים שבהם המשטרה לא נתנה גיבוי והגנה מספקת לשוטרים.
הם הבינו שהברירה בידם להכנע או להלחם.
לקחו את החוק לידים כי חשו חשופים וחסרי הגנה. בדיוק באותו מקום שהחבר שלי חש חסר הגנה כי המשטרה לא סיפקה לו אותה (הוא נכה צה"ל קטוע רגל והיכולת שלו לניידות מוגבלת -ועד קרב היריות הוא חשב שהוא יכול וכשהתברר לו שלא -עזב) וכך השוטרים -כשזרקו עליהם רימונים לתוך מרפסות הבתים -קיוו לעזרה מהמעסיקים שלהם -משטרת ישראל -ולא קיבלו -ומחוסר ברירה לפחות בעיניהם באותו זמן לקחו את החוק לידים ועשו כפי מה שעשו.

אני מאד מקווה שהסברתי את הקשר בין המקרים מספיק טוב.

אין לך אדם שאין לו שעה.