03-09-2008, 05:30
|
|
|
חבר מתאריך: 24.09.06
הודעות: 2,222
|
|
ציטוט:
במקור נכתב על ידי ישראל היפה
החזקת רג'ר (איזה יתרון נתן לנו ?) וחוות שבעא, נבע, על פי ההסברים המלומדים שקבלנו מסיבות בטחון. החשש היה שיציאת צה"ל "תמלא את השטח באנשי חיזבאללה.
אם אכן, כוחות יוניפיל יתמקמו בשטח, החש נמוג וניתן להשתחרר מהמעמסה של רג'ר ולאותת לסורים שישראל מוכנה לשחרר שטחים, שנכבשו מהסורים, בגולן.
אגב, היום הייתה הודעה ברדיו שחלד משעל שינה מקום מגוריו, עזב את סוריה והתמקם בסודן. אולי גם זה מעיד על תזוזה בערוץ הסורי.
|
אחת הבעיות הבסיסיות בויכוח הפוליטי בישראל הוא חוסר הנכונות, הן מימין והן משמאל, לבדוק את הנחות היסוד אל מול המציאות.
יש כבר מספיק ניסיון מצטבר כדי לבדוק מה עובד ומה לא עובד.
חלקים ניכרים בימין מסרבים בעקביות להודות ביתרונות העצומים שהעניקו לנו הסכמי השלום עם מצרים (לא נעים כפי שהוא ועדיין...) וירדן.
השמאל לעומת זאת מסרב להודות בפשיטת הרגל של הסכמים עם ישויות מפוקפקות וחסרות שליטה אמיתית על האוכלוסיות אותן הן מתימרות ליצג (עיין ערך הסכמי אוסלו וההידברויות הנוכחיות עם הרשויות הפלסטינאיות) ובחוסר האמינות של כוחות בינ"ל שאמורים לחצוץ בינינו לבין אויבנו (ובאמת, לו היית, נאמר, נשיא צרפת, כיצד היית מצדיק לאזרחיך הקרבת חייליהם למען הגנה על בני עם אחר שאין לו דבר וחצי דבר אם העם שלך?).
באמצע יש לנו את נסיונות ההיפרדות החד צדדיים בלבנון ובעזה, שוב, נסיונות שלא עמדו במיבחן התועלת ולא שיפרו את מצבה של המדינה.
לעניות דעתי (הפרטית) המצב בוא חמישה מיליון יהודים (או, לצורך העניין, בני עם אחד) שולטים בארבע וחצי מליון פלסטינאים (או, שוב, לצורך העניין, בני עם אחר) הוא מצב בילתי ניתן לקיום לאורך זמן, הן מבחינה מעשית (מיספרית, מה שקוראים פה דמוגרפיה) והן מבחינה מוסרית (ללא קשר למיספרים).
למרות האמור לעיל הפיתרון מצידנו לא צריך להיות היתאבדותי, ובשורה האחרונה, אם זה או אנחנו או הם, לטעמי, עדיף שזה יהיה אנחנו.
מה כל זה קשור למה שכתבת? שכבר יש לנו מספיק ניסיון לדעת שהנסיגות היחידות שעובדות הן נסיגות בהסכם ישיר אל מול הצד השני ורק בתנאי שיש שם בצד השני מישהו חזק וסמכותי מספיק לאכוף את החלטותיו ומחויב מספיק (אם גם בלא חמדה) למצב אי לחימה מתמשך, אולי אפילו שלום.
הנוסחה עבדה, בגירסאות שונות, מול מצרים, ירדן וגם סוריה של אסאד האב, כי התנאים המפורטים מעלה נתקימו.
מול הרשות הפלסטינאית, לבנון, החיזבאללה והחמס היו כשלונות כי לא נתקיימו התנעים הללו.
בנוגע לאסאד הקטן... המושבעים עדיין מתדיינים.
הערה אחרונה; תודות ליצחק שמיר לעולם מן הסתם לא נדע, אבל, מאד לעניות דעתי, חיסול הסכם לונדון במחצית השנייה של שנות השמונים היה אחת ההחמצות הגדולות של ישראל להיפטר מהעול הבטחוני מוסרי הזה שנקרא העם הפלסטינאי.
|