השבוע אפשר לשמוע את סיפורו של גיורא רום על נפילתו בשבי בספרו החדש (טרם קראתי) בשם:
"צבעוני 4".
הסיפור מוקלט ברשת ב' רק לשבוע (מצ"ב לינק) בתוכניתו של מושיק טימור "שישי אישי"

http://www.iba.org.il/media/?recorded=radio14

אולי כדאי לצרף את שם הספר למומלצים.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

על גב הכריכה:


צבעוני ארבע היה אות הקריאה של מטוס המיראז' שהטיס גיורא רום בזמן מלחמת ההתשה. באותו אחר צהריים גורלי ב-11 בספטמבר 1969 נפגע צבעוני ארבע במהלך קרב. רום הפעיל את כיסא המפלט וצנח היישר לידי מאות הפלאחים שחיכו לו על אדמת דלתת הנילוס.

גיורא רום, שבמלחמת ששת הימים הפיל מספר שיא של מיגים (ארבעה מצריים ואחד סורי), מספר כאן לראשונה בפירוט מלא את סיפור נפילתו בשבי המצרי ואת סיפור ההתגברות שלאחר השיבה הביתה והחזרה לחיים כטייס קרב וכמפקד טייסת קרב במלחמת יום כיפור. סיפורו של רום הוא סיפור של גבורה, ללא כל ספק, אך הוא גם סיפור של התמודדות אנושית עם אימת אי-הוודאות של השבי ועם החרדות המציפות בחודשים שלאחר השחרור ובשנים של החזרה לשגרת הקרבות.
זהו סיפור כן ונוקב על פחד שאין שני לו ועל מעבר פתאומי ומחריד מחיים מתוכננים שמהלכם צפוי למדי, למצב של חוסר שליטה במתרחש ותלות מוחלטת ברצונם, לחסד או לשבט, של אחרים, אויבים ביסודם. בה בעת זהו גם סיפור מעורר השראה על תעצומות הנפש האנושית.

"ספרו של גיורא רום הגיע אלי 34 שנים לאחר שובו של אבא שלי מן השבי המצרי במלחמת יום כיפור. מצאתי בו פתח לעולם שהיה תמיד קרוב אלי ועם זאת נעלם מהשגתי. בכתיבתו הבהירה והישירה (המשולבת בהומור מפתיע) מצליח גיורא לתת מענה לשאלות קשות ומטרידות. כיצד אפשר לעבור חוויה כה נוראה ולא להתרסק לחלוטין? כיצד אפשר לאחות קרע כה משמעותי במארג החיים, קרע שדרכו מתפרץ הכאוס הממשי במלוא עוצמתו האפלה? כיצד חוזרים לתפקד ולחיות חיים מלאים? גיורא מיטיב לתאר את דרכי ההתמודדות שמצא ויצר לעצמו מתוך אינטואיציה מופלאה במהלך השבי ולאחריו. חוויית הקריאה המטלטלת בצבעוני ארבע לימדה אותי להיישיר מבט ולהתמודד: לעתים אפשר לגדול ואף להתרפא מניסיונם של אחרים." - רנה ורבין


http://bookme.co.il/Books/Item_Deta...arcode=362-3829

http://ybook.co.il/htmls/page_2530....206=13380,13380

בתוכניתו של מושיק טימור, מספר עוד גיורא בקולו השקט והנעים איך עבר עליו השבי ואיך שמר על הכבוד וצלם האדם. פשוט כל מילה מיותרת. אני אקליט את התוכנית למי שלא יספיק לשמוע. אולי אפשר לעשות אצלנו ספרייה של דיסקים או אתרי מורשת לאחרים. חבל שהוא לא הולך לפוליטקה, לפחות אני הייתי מצביע עבורו...

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

באתר אישי של גיורא מופיעות מספר שורת על חייו שרותו בח"א:
בכמה שורות מספר איש הצנוע הזה מה עשה במשך 35 שנה.
יש סיפור איך הוא קיבל דרגת סרן "בטעות" אולי מישהו יכול להוסיף.


קורות חיים
אלוף (מיל') גיורא רום שרת 33 שנה בחיל האויר הישראלי, במהלך שירותו הצבאי החזיק במגוון תפקידי טיסה, פיקוד בכיר ותפקידי מטה.
בין שאר תפקידיו כיהן כמפקד בסיסי חיל האויר ברמון ובתל נוף, שימש כסגן מפקד וראש מטה חיל האויר וכנספח צבאי של ישראל בארה"ב ובקנדה.
ב 11.9.1969 במלחמת ההתשה, הופל מטוסו והוא נלקח בשבי המצרי. למרות הפציעה החמורה ולמרות שהוחזק בשבי המצרי תקופה ארוכה חזר לטוס לאחר שחרורו. במהלך מלחמת יום כיפור פיקד על טייסת קרב.
במהלך שירותו הצבאי הטיס כמעט את כל מטוסי תקופתו,החל בסופר-מיסטר ומיראז' ועד למטוסי ה F-15 ו F-16.
ב 1996 פרש מהצבא ומונה להיות המנכ"ל הראשון של המשרד לתשתיות לאומיות, לאחר מכן ייסד ועמד בראש חברת "כלל טכנולוגיות ומידע".כיהן כיועץ ניהול לאנציקלופדיית בריטניקה וכמנכ"ל הסוכנות היהודית לארץ ישראל.
רום מחזיק ב BA בכלכלה ובמדעי המדינה מאוניברסיטת בר אילן ותואר MBA מאוניברסיטת UCLA בארה"ב.
מבין כתביו "השואה והרוח הישראלית", "שלום במזרח התיכון", "שבי, סיפור חוויתי בזמן נפילתי בשבי במלחמת ההתשה".




http://www.gioraromm.co.il/press.aspx?categoryID=13

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

בכלא בקהיר רוכזו כל השבויים ממלחמת ההתשה ( טייסים ולוחמים אחרים) בחדר אחד , וכולם שוחררו רק בעקבות מלחמת יום כיפור.

האם זה כי הוא היה פצוע?

בכל מקרה ממולץ מאוד לקרוא את סיפורם בספרה של עמיה ליבליך "חוץ מציפורים".

.

הוא שוחרר בעסקת שבויים כעבור מספר חודשים.
השבויים שאתה מדבר עליהם נשבו לאחר ביצוע אותה עסקה.

בחינגת הניצחון של חיל האוויר מספר שבועות לאחר תום המלחמה, כטוב לב הנוכחים בוויסקי, חולקו תעודות על הפלת מטוסים. כשמפקד החייל קרא לרום הוא קרא לו "סרן גיורא רום" ואז תיקן את עצמו.
החברים המבוסמים בקהל החלו לקרוא במקהלה "סרן! סרן!" ואז מישהו הוריד מעל כותפותיו את דרגות הסרן שלו והעבירן למוטי הוד שביצע את ההענקה "על המקום" (יש גם הוכחה מצולמת).

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Hacham_Maimon החברים המבוסמים בקהל החלו לקרוא במקהלה "סרן! סרן!" ואז מישהו הוריד מעל כותפותיו את דרגות הסרן שלו והעבירן למוטי הוד שביצע את ההענקה "על המקום" (יש גם הוכחה מצולמת).

מישהו הוריד?...נו באמת..זה לא היה סתם מישהו..

!Ya Gotta Believe

ציטוט:

במקור נכתב על ידי emile-a מישהו הוריד?...נו באמת..זה לא היה סתם מישהו..

רן פקר הסיר את הדרגות של אשר שניר ז"ל וענד אותן יחד עם מוטי הוד ז"ל לגיורא לקול תשואות הקהל

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Hacham_Maimon החברים המבוסמים בקהל החלו לקרוא במקהלה "סרן! סרן!" ואז מישהו הוריד מעל כותפותיו את דרגות הסרן שלו והעבירן למוטי הוד שביצע את ההענקה "על המקום" (יש גם הוכחה מצולמת).

שמעתי מגיורא רום עצמו איך מוטי הוד היה נבוך כשהבין שטעה בדרגה שלו. לאור הקריאות מהאולם הוא הסתכל על יצחק רבין ז"ל, הרמטכ"ל דאז, שהגיע לטקס כדי לכבד את אנשי חיל האוויר. רבין הנהן לאישור. ורק אז החל טקס ההעלאה בדרגה הלא מתוכנן.

צריך גם לזכור שבחיל האוויר הקטן של ששת הימים, סרן הייתה באופן יחסי דרגה בכירה יותר מאשר היום. לפחות חלק ממפקדי הטייסות היו אז רק רבי סרנים.

כדאי לקרוא:

צבעוני ארבע

מאת גיורא רום

פרולוג


http://www.ybook.co.il/htmls/%D7%A6...206=13380,13380

כמה, מי, מתי וכד'?

יום טוב,

אליהו

להזכירך, סיני דווקא כן היה בידנו למשך תקופה לא מבוטלת, ובמהלכה ממש לא פשטנו רגל...