|
הדרקון מהתותחנים מנסה להתאושש (כתבה על גדוד 55 אחרי הפיגוע בי-ם)
נתקלתי הבוקר בכתבה הנהדרת הזו בוואלה שביקרו בגדוד אחרי הפיגוע בי-ם שבו כזכור 15 חיילים נפצעו וסגן אלעד עמר חיסל את מחבל.
נקודה מעניינת בכתבה, זו נגיעה בגדר שהייתה בגזרת הגדוד במקביל לפיגוע. המג"ד יובל בן דב קפץ למקום, השאלה המרכזית היא האם מג"ד חייב באמת לקפוץ לנקודת הנגיעה בכל פעם שיש נגיעה?
מה הנהלים לגבי אחריות מג"ד בקטע הזה?
וחוץ מזה, הנה הכתבה:
הדרקון מהתותחנים מנסה להתאושש
יום שבת, 27 בספטמבר 2008, 7:17 מאת: יהושע בריינר, מערכת וואלה! חדשות
גדוד התותחנים "דרקון", ש-15 מחייליו נפצעו בפיגוע הדריסה השבוע בירושלים, מנסה לחזור לשגרת המחסומים והפעילות ביו"ש
פיגוע הדריסה בירושלים. נהג BMW פגע בחיילים ובעוברי אורח בירושלים (רויטרס)
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://mad.walla.co.il/w/18-200/478312-18.jpg]
מפקד הגדוד סגן אלוף יובל בן דב (יהושע בריינר)
במשרד של סא"ל יובל בן דב המשקיף על קלקיליה היו מכונסים ביום שני בלילה כמעט כל מפקדי הגדוד. הדיונים על תוואי סיור חדש בחטיבת אפרים נמשכו אל תוך הלילה. המירס של בן דב צילצל, על הקו היה אחד ממפקדי הפלוגות. "דחוף?" שאל בן דב בתקווה לחזור לדיון במהירות, "כן, כן כן", אמר לו המ"פ, "היה פיגוע בירושלים, החיילים שלנו מעורבים, לא יודע מה מצבם, אני אעדכן אותך בהמשך".
בינתיים העדכונים המשיכו לזרום. "יש הרבה נפגעים", עדכן אותו סגנו רס"ן גדי דרור ממקום האירוע, "רכב BMW נכנס בחיילים". אלא שאז קיבל מפקד הגדוד הודעה מהחמ"ל: יש נגיעה בגדר המערכת, חשש לחדירה סמוך לאחד הכפרים. בדרך לנקודה בה התקבלה ההתרעה ממשיכים הטלפונים להגיע. במקום שבו התקבל הדיווח על חשש לחדירת מחבל לא נמצאו עקבות, אלא שבמקום החזרה לשגרה מצא עצמו מפקד גדוד התותחנים באחד הימים הקשים בשירותו.
"בהתחלה הייתי בטוח שאנחנו הולכים לקראת מרתון של הלוויות", הוא אומר לוואלה! חדשות, "הדיווחים שקיבלתי בהתחלה היו קשים מאוד. דיברו איתי על שלושים נפגעים, חלקם במצב קשה מאוד. אנחנו כל יום באים במגע עם הפלסטינים במחסומים, בכפרים, אבל לחשוב שדווקא במהלך סיור בירושלים החיילים שלך נפגעים זה קשה מאוד".
פיגוע הדריסה בליבה של ירושלים השבוע סמוך לעיר העתיקה תפס את גדוד 55 (גדוד דרקון) של חיל התותחנים בעיצומן של ההכנות לקראת סוף חודש הרמדאן. הגזרה עליה הם אמונים בחטיבה המרחבית אפרים הפכה לשקטה יחסית בשנה האחרונה. בקבוק תבערה פה, ידויי אבנים שם, אך החיכוך היומיומי עם האוכלוסיה הפלסטינית המקומית עלולה בכל רגע להתלקח.
בינתיים ידע הגדוד כמה הצלחות מבצעיות מרשימות, בעיקר בהורדת מספר אירועי הפח"ע (פעילות חבלנית עוינת) באיזור. זה שלושה חודשים שהם נמצאים בפיקוד מרכז. קודם לכן הספיקו לבצע אימון מוצלח על התותחים ברמת הגולן. ביום שני בערב החליט סא"ל בן דב לשלוח את חיילי הגדוד לסיור סליחות בעיר העתיקה בירושלים.
"יש חיילים בגדוד שעד אז לא ידעו מה זה סליחות בכלל", הוא אומר, "היה לי חשוב שיגיעו לירושלים כאידיאל ובמיוחד לכותל, יראו וילמדו, ויחזרו בשלוש בבוקר לגדוד. אבל דווקא שם, מול החומות של העיר העתיקה, החליט המחבל לפגוע בחיילים".
"אם הם היו עוברים באדום, אולי זה היה נמנע"
"פתאום שמענו רכב מאיץ והדבר הבא שאני זוכר זה דברים ירוקים עפים באוויר" (יהושע בריינר)
15 מחיילי המפקדה של הגדוד נפצעו בפיגוע ועוד שלוש אזרחיות שהיו עימם. הם בדיוק חזרו מהרצאה בבניין סמוך וחצו את מעבר החצייה בדרכם לשער יפו, עומדים להצטרף ליתר חבריהם לגדוד שכבר התקדמו. "אם הם רק עוברים באור אדום אולי זה היה נמנע", אומר בן דב. רכבו של המחבל התנגש בקיר. אלעד עמר, סגן מפקד פלוגת המפקדה שליווה את חייליו הסתער לכיוונו ויורה 11 כדורים אל גופו של הנהג.
המכה הקשה שספג גדוד התותחנים דווקא הרחק מגזרת פעילותם הביטחונית השוטפת היכה בחיילים, שראו את חבריהם נפגעים על ידי המחבל הדורס. כבר ביום למחרת הם היו צריכים לחזור לשגרת יומם, למגע עם הפלסטינים במחסום, לאבטחת הצירים ולמעצר מבוקשים. "אחרי האירוע חזרנו באוטובוסים חזרה לגדוד", מספר טוראי אסף ליפמן, "וכל הדרך חשבנו מה יכולנו לעשות כדי לסייע. המג"ד ריכז אותנו ועידכן אותנו במצב הפצועים, אבל הראש שלנו היה עדיין בירושלים. רב הגדוד אמר ברכת הגומל, וכל אחד הלך לחדר שלו".
סא"ל בן דב, שקיבל את חייליו עם כניסתם לבסיס הסמוך להתנחלות צופים, ממנו ניתן להשקיף את כל איזור השרון והמרכז, ראה את חייליו במצב לא קל. "היה נורא שקט באוטובוסים, וראיתי שהם מתקשים להירדם. עד חמש בבוקר הם הסתובבו בבסיס, דיברו בינם לבין עצמם על האירוע, אבל הבהרתי להם שאנחנו מופקדים כאן על שמירה על ישראלים, ושאנחנו כאן בגזרה הזאת על מנת לוודא שאותו אירוע נורא שקרה לנו לא יקרה לישראלים אחרים. גם הם הבינו את זה מהר מאוד וחזרו עוד באותו יום לפעילות".
"היה בלגאן גדול ואי ודאות", משחזר טוראי אילן הושנצקי שהיה בקבוצת החיילים הראשונה שעברה, "פתאום שמענו רכב מאיץ והדבר הבא שאני זוכר זה דברים ירוקים עפים באוויר. ואז התחלנו לשמוע יריות ולא בדיוק הבנו מה קורה, חוץ מזה שחבר'ה מהגדוד פצועים. כולם התחילו לטפל בפצועים, כל אחד הוציא את התחבושות האישיות שלהם וניסה לעזור".
מהפיגוע למחסום, סיטואציה דפוקה
"אחרי האירוע חזרנו באוטובוסים חזרה לגדוד וכל הדרך חשבנו מה יכולנו לעשות כדי לסייע" (יהושע בריינר)
בבוקר שלמחרת החלו השיחות האישיות. קצין בריאות נפש הגיע לשוחח עם חיילים שחוו את האירוע, מפקדי הצוותים קיימו שיחות והחזרה לשגרת המחסומים נמשכה. "האירוע שהגדוד חווה דווקא גיבש אותו", אומר בן דב, "דווקא מתוך הפיגוע הקשה כל החיילים מדברים על הסיוע לפצועים, איך כל חייל סחב את החבר שלו לאמבולנסים ולחובשים, ההכוונה לכוחות הביטחון, אבל בסופו של יום הם צריכים להגיע למחסום ולהעביר את הפלסטינים מצד אחד לשני. ברור שעובר להם בראש איך החברים שלהם נפצעו רק אתמול ממחבל שניסה להרוג אותם, אבל אני בטוח שהם יודעים לעשות את ההפרדה הברורה בין מה שקרה בירושלים לבין הפלסטינים מקלקיליה - למרות שהסוויץ' הזה בראש הוא לא פשוט".
"ברור שזו סיטואציה בעייתית", מסביר אחד החיילים בגדוד, "מצד אחד רק אתמול בערב מחבל ניסה להרוג אותנו ומהצד השני היום אתה צריך להעביר משפחה פלסטינית במחסום. זו סיטואציה דפוקה, בסופו של דבר אתה צריך להגיד לעצמך שאלה לא אותם אנשים ואתה חייב להתייחס אליהם בצורה נורמלית ואנושית".
בחמש בבוקר חזר סגן אלעד עמר לבסיס בצופים לאחר חקירה של שלוש שעות במשטרת ירושלים. באופן צפוי, הסלולרי שלו לא הפסיק לצלצל. אחרי האירוע הוא כבר קיבל כבוד מלכים מהחיילים בגדוד. "הוא נכנס לחדר האוכל וכולם הפסיקו את הארוחות והסתכלו עליו", מספר טוראי הושנצקי, "כל אחד אמר לחבר שלו 'איזה גבר הוא'. אבל הוא נשאר צנוע לגמרי, לא השוויץ ולא אמר מילה".
למחרת הפיגוע, בתום מספר מועט של שעות שינה ואחרי שהוכתר כגיבור על ידי כלי התקשורת, הספיק עמר, סגן מפקד פלוגת המפקדה, לבצע תדלוק לרכבים בבסיס ולוודא כי הגיעו כמויות המזון הנדרשות לחדר האוכל. אחר כך הוא חזר לירושלים כדי לשחזר למשטרה המקומית איך הרג את הדורס.
"צריך להבין", אומר המג"ד, "אף אחד מהחיילים לא הגיע לירושלים שש אלי קרב עם סכין בין השיניים וחדורי מוטיבציה. הם בסך הכל באו לסיור בעיר העתיקה ופתאום מצאו את עצמם בעיצומו של פיגוע, והשינוי הזה בתפיסה שעשה אלעד ויתר החיילים שסייעו בפינוי הפצועים זה הגורם החשוב. אני רק מחכה שהפצועים יחזרו אליי לגדוד כדי שנחזור לירושלים ונלך בדיוק באותו מסלול שבו הלכנו".
http://news.walla.co.il/?w=//1353359 |
ראשי
צ'אט
27-09-2008, 14:06
מצב כלאיים
