הספר כמיטב ספריו של רם אורן עוסק בסיפורים שלכאורה אין קשר ביניהם ואז מגיעה ההצטלבות.
גליה סוכנת מוסד בדימוס מתנדבת לחקור את עברו של סשה פוליאקוב המורה למוזיקה בעקבות שמועות על החדרת מאפיונרים מרוסיה ללב ליבה של ישראל והשתלבותם בפוליטיקה ובמוקדי כוח אחרים.
ואז מגיע הסוף המפתיע

...שרם אורן הוא אחד הסופרים שאני בקושי רב סובלת. הוא עיתונאי מוצלח, אין ספק, אבל סופר הוא ממש לא. כל הספרים שלו נראים כאילו שהיה לו רעיון לסיפור, סקיצה, הוא העלה אותה על הדף כדי לפתח אותה לספר, ואז לא היה לו כוח והוא השאיר את הסקיצה. כל כך הרבה מהעלילות שלו לוקות בתסמונת ה"דאוס אקס מכינה", הפתרון שצץ משמים, ההתאהבות הפתאומית חסרת הסימנים, הגילוי הפתאומי שאין לו שום צידוק עלילתי... האמת? זה כמעט מעליב לקרוא ספר שלו. אין לו שום עומק ספרותי, ואני תמיד מרגישה כאילו הוא אומר לנו - 'אתם אדיוטים מכדי להצטרך עומק סיפרותי, מספיק לכם הכאילו הזה, ואתם תקנו אותו בכל מקרה ואני אעשה עליו כסף בכל מקרה, אז אני לא טורח להתאמץ"...

שקוראים בזמן צום אז זה פחות מעניין

תודה, נוסף לעוגן!