קראתי ולא האמנתי.סיפורה של רבקה גרבובסקי, מן המושבה משמר הירדן, אשר איבדה את בעלה ובנה בפרעות תרצח, ובן נוסף בקרבות תשח. ישבה בשבי הסורי, ואיבדה את ביתה ומישקה. ממליץ בחום להשיג את החוברת .אולי שם טמונים הזרעים של מה שאנו קוצרים היום.אסביר עי ציטוט :במחצית שנות ה50, היה שוער בית האבות של מלבן, בדרום נתניה, פותח בשעה 6 בבקר את השער לפועלת ניקיון בת חמישים וכמה, שהיתה מקדימה דרך קבע ובאה לעבודת יומה. היא היתה מדיחה כלים במטבח המוסד, שוטפת ומקרצפת רצפות, רכונה כל היום על עבודתה.זה מה שיכלה המדינה הצעירה להציע לרבקה גרבובסקי לפרנסתה ,לאחר שובה מן השבי, לאחר שהקריבה הכל...

משמר הירדן

אבל מי שמתמצא בתקופה יודע כי מקום עבודה קבוע, גם כמנקה ומבשלת, היה ממש מציאה.
אנו מדברים על תקופה בה אדם היה שמח אם קיבל מלשכת עבודה 15 ימי עבודה בחודש.

אנשים הצטרפו להסתדרות בגלל שרצו באיגוד מקצועי חזק נחוש ונקי כפיים, ולא בגלל שבלי הפנקס, החיים
היו ה-ר-ב-ה יותר קשים...

הנה, אני מכיר שתי דוגמאות מהמשפחה שלי שמלמדות על אותם ימים שיוויוניים ומפוארים:
דוגמא אחת היא אביו של אבי, שעליית משפחתו לארץ ממחנה עקורים בצפון איטליה נדחתה פעם אחר
פעם, כמובן ללא קשר לעובדה שהיה חבר פעיל בבית"ר באוסטריה. למרבה הפלא, ברגע שנציג העלייה,
פעיל מהמפלגה הנכונה, שהתיידד עימו, התערב - נעלמו כל המכשולים, ובקלי קלות עלו לאנייה ארצה...

דוגמא שנייה היא אביה של אמי, שהיה, לא עלינו, לוחם אצ"ל וחבר בקופ"ח לאומית. הוא היה בעל עסק
עצמאי, והסתבר שללא הצטרפות ל"קואופרטיב", ה-ר-ב-ה יותר קשה למכור שמנים וסולר במדינת היהודים...
כמה מעניין הוא שכדי להיות זכאי להצטרף לקואופרטיב, היה עליו להצטרף לאיגוד המקצועי העשיר ביותר
בעולם (האיגוד המקצועי שהיה המעסיק הגדול ביותר בארץ - ואחד מהגרועים שבהם...), הלא הוא הסתדרות
העובדים הכללית. מובן מאליו שעם הצטרפותו להסתדרות, היה עליו לשלם מיסי חבר לקופ"ח כללית, ולשאת
פנקס אדום. רק אז ניתן היה לעשות עסקים כמו בימים שקדמו להקמת המדינה...
ייאמר לזכותו של איש סניף קופ"ח לאומית בדרום ת"א, שהיה מודע להכרח הקיומי של סבי להצטרף
לקופ"ח כללית, ובעצמו הציע לסבי לעזוב את הלאומית, בכדי להימנע מתשלום כפול על ביטוח בריאות...


לספר שבאותם ימים לא הייתה משמעות כלכלית לחברות בתנועה הלא-נכונה, זה לא ממש להתמצא
בתקופה, אלא להתמצא בנראטיב המפא"יניקי על התקופה (עפ"י הנראטיב הזה, שרגא נצר ו"הגוש"
היו מופת של ארגון ונקיון כפיים, ודאגו לחלוקת ג'ובים לחלוטין ללא מפתחות מפלגתיים למיניהם...).

כמה חבל שכיום לא נשמר אותו מינהל תקין מפואר שהשיתו עלינו שרגא נצר, מזכ"לי ההסתדרות
(וחברת העובדים זצ"ל...) לבון, נמיר, בקר, בן אהרן, משל וכד'.


אסכם במשפט של אריק שרון (שבערוב ימיו חזר לשורשיו המפא"יניקים) שאמר "קיבלתי אלוף משנה
באותו יום שהצטרפתי למפא"י".
אין טעם להרחיב על העובדה שראש השירותים החשאיים והרמטכ"ל היו פעילי מפלגה מובהקים
(הרמטכ"ל דיין היה חבר מרכז...)...

ספרו של עבר הדני בידי, אך,לא הגעתי לפרק המדבר על המלחמה והחורבן.מקריאתשלושה ימים בסיון עולה תחושה שהמקום הופקר. לגבי שוק העבודה בתחילת שנות ה50, יש לי רושם שצטלה עם כיתוב החבר מישלנו, נא לעזור, היה נורמה.

בספרו של דוד יצחקי (יליד יבנאל מצאצאי הקורקינים, שהיה לוחם בחיל הספר, מפקד "טנדר", מ"פ בפו"ש
ובחטיבה 8, ואח"כ איש שב"כ) "לילות כנען", מסופר כיצד האיש (שפשוט לא ידע "לעשות עסקים") הגיע למצב
שבו היה חסר פרנסה בשנות החמישים, ולמשפחתו לא היה היכן לגור.
עם זאת, הוא הכיר את רוב המחליטים, ובהם חברי נפש כמו יגאל אלון, והנ"ל, שר שיכון באותה עת, כתב
פתק למנכ"ל אחת מחברות הבנייה ובו ציין ש"דוד ויפה היו מאלה שבזכותם קמה המדינה. נא לדאוג להם".
מובן מאליו שהעניין עמד להסתדר - אלא שיצחקי לא היה מוכן לקבל דירה במתנה...
בהמשך מתואר כיצד זכה לעבודה בשב"כ: הוא היה בן 45 ומובטל, עד שחברו מילדות, חיימקה לבקוב,
הרים טלפון לדיין, שמצידו התקשר לראש השב"כ, ויצחקי (שנדחה קודם ע"י השב"כ בגללו גילו המבוגר באותה
עת, 45), קיבל עבודה כרכז. חשוב לציין שליצחקי היו כ-ל הכישורים לעבודה בתפקידו בשב"כ (דיבר ערבית
ברמה של שפת אם והכיר מקרוב את רוב החמולות והשבטים שבהן טיפל במסגרת תפקידו), אבל הוא-עצמו
מציין שהטלפון מדיין הוא שנתן לו את התפקיד, אחרי שהופלה לרעה מחמת גילו.

יצחקי הוא אדם שיכול היה, לו ניצל קשריו מההתחלה, להיות בכיר במגזר הציבורי. במקום זאת הוא עבד
כנהג אוטובוס ב"דן", אח"כ היה מובטל ולבסוף עבד בתפקיד זוטר בשב"כ - אבל מערכת הקשרים שהוא
היה מודע לה, ושתיאר אותה (לא בשנאה, אגב, - האנשים הללו היו חבריו במשך שנים), היא-היא מדינת
ישראל של ימי מפא"י העליזים (גם אם יגאל אלון היה באחדות העבודה...)

אני מבין שהגילגול של הצעטאלה בימינו הוא: סדר לי את הבחור, נוסח מרכז הליכוד....נו, אף מיסגרת חברתית לא חפה מהקונץ הזה. אימי, שבילתה את כל נעוריה במחנה עבודה גרמני בחבל הסודטים, זוכרת כיצד מחלקות המרק היו מעמיקות את התרווד ומעניקות נזיד עשיר קצת יותר, לבנות עירן. ככה זה...

ומה לך כי תלין ? עולם כמנהגו נוהג , פעם אתה למעלה ופעם אתה למטה .
אפילו בבית המשפט העליון חבר מביא חבר...

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home