 |
22-10-2008, 13:44
|
|
|
|
חבר מתאריך: 23.10.05
הודעות: 186
|
|
|
אשליית "השלום"
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי מדינאי שמתחילה ב "מאחת התגובות ברשת הבנתי שהמאבק הוא לא רק בין השמאל לימין אלא בין המתייוונים לדתיים"
הגיע הזמן שנבין, מי שקובע את האג'נדה במדינה הזו הם לא האזרחים, אלא האליטות הישנות - ששולטים בבתי המשפט, באקדמיה, ומקושרים עם גורמים זרים שחותרים נגדנו,, בעלי ההון - ששולטים בתקשורת, שיש להם אינטרס להציג תמונה שקרית של המציאות שלנו, כי בשורה התחתונה מדובר בכסף.
כשאנחנו מדברים על תרבות "גלותית" שהתפתחה כאן, אפשר להסתכל על האלמנט הכלכלי כאחד ממעצביה העיקריים.
דור החלוצים חלף, לא האידיאליזם מניע את אזרחי ישראל של היום, דור המקימים היה מוכן להקריב את חייו למען מימוש האידיאל והגשמת חלום קולקטיבי - מדינה.
בינתיים הולכת ומתמשמשת המלחמה הבאה, כאשר מבחינת התודעה הציבורית המלחמה הקיומית הקשה האחרונה הייתה מלחמת יום כיפור, אז קיומנו היה מונח על הכף, והתחילו להתפכח.
מאז חלפו יותר מ-30 שנה. סבלנו מפיגועים, היתקלויות, מטעני צד וחבלה,הפגזות קסאמים וקטיושות, ספגנו טילים מעיראק ב-91 והנזק היה מזערי יחסית, ועקב כך היה קל לסמא את עיניי הציבור ולהציג מציאות "נורמלית" לכאורה, כדי ליצור אשליה של "עסקים כרגיל" שכסף ימשיך לזרום, בועות ימשיכו להתנפח, ואזרחי ישראל יהיו בעיקר מוטרדים ממצב המניות בבורסה והסטטוס הכלכלי שלהם.
תוסיפו לכך את תחושת חוסר האונים שיש לאזרחים, שממילא זה לא תלוי בהם, חלק לא מבוטל מהם מאמין שאנו סוג של מדינת בת של ארה"ב, שאנחנו קורבן למשחק כוחות, ונטע זר במזרח התיכון והמסקנה שלהם היא כמובן שאנו נתכופף בפני כולם, כי "אין ברירה", "הזמן לרעתנו" "האמריקאים לא יסכימו" "האירופאים יאשימו אותנו" וכו'.
קשה מאוד לשנות מצב מנטלי לאומי. בדר"כ זה מתרחש בשעת אסון או מלחמה קיומית, הבעיה האמיתית היא, שרוב האזרחים בישראל, רוצים להאמין "שהכל יסתדר", שהשד לא נורא כל כך, הם מטפחים אשליות בכדי שיוכלו להמשיך בחייהם כרגיל, כדי שהכסף ימשיך לזרום, ובכדי שזה יקרה, תרבות הצריכה והתקשורת אצלנו מבליטה תכנים יומיומיים, בידוריים וכתבות צבע, וכמו כן מדגישה את האינדיבידואל ובעיותיו, והאינדיבידואל מבחינתם זה אותו אחד שחי במרכז הארץ, הבורגני, הסטנדרטי, החילוני.
הם מנסים לשקף את המציאות של כולנו דרכו, במקום להציג את כל התמונה, כמו חייו של אותו מתנחל, הפחדים שלו שיפגעו בו או במשפחתו, ההקרבה שלו, כנ"ל התייחסות לתושבים שחיים בפחד יומיום מפחד להיפגע מקסאמים.
התקשורת לא מציגה לנו את פניו האמיתיים של האוייב, לא מציגה לנו את התמונות והסרטונים שכולנו מכירים, את הטירוף, הרוע, קדושת המוות, החינוך לכוחניות, לרצח, להשמדה, ללאומנות, את איראן הם ממעטים להזכיר בזמן שהם הסיכון הכי גדול שמרחף על קיומנו והזמן אוזל.
במקום לשים את אלה על סדר היום, להדגיש בפניינו לקראת מה אנו הולכים, מסמאים אותנו בכתבות שטותיות, בראיונות סתמיים, בתוכניות ריאליטי, בתוכניות בידור, וכמובן בטונות של פירסומות.
מרדימים את הציבור, מעדיפים אותו זחוח ופסיבי מאשר מודאג ואקטיבי בכדי שגלגל הכסף שלהם ימשיך להסתובב באשליה שלא נשלם את המחיר מתישהו.
את המציאות הזו הפוליטיקאים לא ישנו, לצערי גם אלה מהימין שנתנו בהם אמון, הם חלק מאותו משחק.
אזרחי ישראל יתפכחו בזכות המציאות הקשה.
בסכנה קיומית, יצר ההישרדות קובע.
מה שמכעיס בכל הסיפור הוא שבעלי השררה, וטייקוני התקשורת שחיים כאן, מתעשרים בזכות הציבור הרחב, מחזיקים בנכסי המדינה, , עושים זאת במודע, הם מסכנים אותנו, אבל דאגו לעצמם בכל מקרה, הבסיס לעוולות המוסר שאנו חוזים בהם מקורם בתאוות בצע.
וברמת האזרח הבורגני הפשוט, השיעבוד לנכסים, לכסף, לחומר, גורמת לו להתכחש למצב המדינה שהוא חי בה, הוא רואה בעיקר את עצמו.
יהודים רבים בתקופת השואה יכלו לברוח כשראו את הנאציזם תופס אט אט שליטה בגרמניה, רבים מהם לא ברחו כשעוד יכלו, ומדוע כך ? הם לא רצו לאבד את הנכסים, המעמד החברתי, וההון שצברו, ושיכנעו את עצמם שהכל יהיה בסדר, זו המנטליות הגלותית האמיתית, שבהן החלטות גורליות של חיים ומוות נתונות בשיקול כלכלי גרידא, הם קשרו את עצמם בעבותות למדינה שלא רצתה בהם, ללכת כצאן לטבח התחיל משם, עוד לפני מחנות ההשמדה.
אז למה במקום היחידי שהוא באמת שלנו, אנו בוחרים לנהוג כגלותיים ? מחפשים תירוצים לברוח ולא להילחם, ולא משנה על מה מדובר, אם יש קצת בעיות כלכליות - בורחים, אם המצב הביטחוני רעוע - בורחים/יורדים מהארץ, עמוד השידרה הלאומי צמוד לתנודות התדירות של המניות בבורסה, במישור הלאומי הפסקנו לנהוג כקולקטיב, זה צפוי להשתנות, השאלה באיזה מחיר. |
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
