|
18-10-2008, 17:39
|
מנהל צו"ב
|
|
חבר מתאריך: 02.05.02
הודעות: 7,828
|
|
|
תחזית צה''ל לחורף הקרוב: חם ברצועת עזה
מאת עמוס הראל
על רקע העימות המסלים בין חמאס לפתח, חוששים בצה"ל מהתלקחות מחודשת של הרצועה בתחילת 2009, שתחייב פעולה ישראלית. לכולם ברור שחמאס קיבל וייצר בחודשים האחרונים עוד אלפי רקטות, חלקן לטווח ארוך יחסית. "אפשר למגן את נחל עוז. אפילו את שדרות", אומר קצין בכיר, "אבל מה עם אשקלון, שלא לדבר על אשדוד וקרית גת"
תגיות: חמאס, קסאם, שדרות, רצועת עזה
ניסיון העבר מחייב מידה של ספקנות: במרבית המקרים שבהם נערכה ישראל לקראת עימות צבאי ידוע מראש, בתאריך ספציפי, התבדו תחזיותיה. יאסר ערפאת לא הכריז על מדינה פלשתינית עצמאית במאי 1999; האינתיפאדה השנייה פרצה רק כעבור שנה וחצי; גם תקיפת הכור הגרעיני בסוריה בספטמבר 2007 לא הביאה בעקבותיה (בינתיים) מלחמה. אבל בשבועות האחרונים מתגבשת במערכת הביטחון ובדרג המדיני ההערכה כי קיימת סבירות גבוהה לעימות מחודש עם חמאס ברצועת עזה בינואר 2009.
ישראל, לפי שעה, היא הפעם רק שחקן משנה בעימות פנים-פלשתיני, אך היא עשויה לחוש בעוצמה את השלכותיו. 9 בינואר 2009 מסתמן כקו שבר אמיתי. המחלוקת בין פתח לחמאס בדבר מידת הלגיטימיות של שלטון יו"ר הרשות, מחמוד עבאס (אבו מאזן), מתאריך זה ואילך, עלולה לגלוש לעימות של ממש.
בישראל מניחים שאיומי חמאס, שלפיהם לא ישלים עם המשך כהונת עבאס, אמינים. הארגון האיסלאמי צפוי לחתור תחת שלטון הרשות בגדה המערבית באמצעים שונים. הוא כבר החל במסע שיטתי של דה-לגיטימציה לרשות בעולם הערבי. תרחיש קיצוני, אך בהחלט אפשרי, כולל ניסיונות של חמאס להתנקש בחיי ראשי מנגנוני הביטחון של הרשות ואף בחייו של עבאס עצמו.
לפני כחודש דיווח נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות" על מפגש של ראשי המנגנונים עם בכירי צה"ל בפיקוד המרכז, שבו הביעו הפלשתינאים הבכירים חשש לחייהם. הרמטכ"ל הפלשתינאי, הגנרל דיאב אל-עלי, אמר כמה ימים מאוחר יותר בראיון לאבי יששכרוף ב"הארץ" כי פתח צריך להכין עצמו לכיבוש מחודש של רצועת עזה מידי חמאס. זה היה, קרוב לוודאי, איום סרק. לרשות לא נשאר כוח צבאי משמעותי ברצועה והיא תעדיף להתמקד בהגנה על האינטרסים שלה בגדה. ובכל זאת, האיתות נרשם אצל חמאס: גם לכם יש מה להפסיד.
תירוצים להפרת הרגיעה
אין זה סוד שישראל לא מעוניינת בהסלמה ברצועה. שר הביטחון אהוד ברק והרמטכ"ל רב-אלוף גבי אשכנזי, הובילו את הקו שמנע מלחמה עם חמאס בעזה באביב שעבר. ראש הממשלה, אהוד אולמרט, התיישר עם עמדתם. בראיון הפרידה שלו ב"ידיעות" לפני שבועיים, אף הגן אולמרט בהתלהבות על הגישה, שלפיה אין לישראל מה לחפש בפעילות צבאית בעזה.
מנגד, דווקא התיאום הביטחוני המתהדק בין צה"ל למנגנוני הרשות, מהלך ששני הצדדים אינם עושים מאמץ ממשי להסתירו, עלול לשמש לחמאס תירוץ לערב גם את ישראל בעימות שלו עם פתח. זה אינו השיקול היחיד: הנהגת חמאס בעזה (ובמקרה זה, הדברים אמורים גם בבכירי הזרוע הצבאית) אמנם תומכת לעת עתה בהמשך הרגיעה ("תהדיאה"), אבל היא נאלצת להדוף לחצים מקרב פעילי השטח, הסבורים שמדיניות זו מיצתה את עצמה. הזירה יכולה להתלקח מחדש גם כתוצאה מפיגוע ש"ישתחרר" לו, בלא אור ירוק מובהק מהנהגת חמאס - אם באמצעות התקפה על תיירים ישראלים בסיני (התרעה כזאת התקבלה במודיעין הישראלי לפני כחודשיים) או בחידוש ירי רקטות קסאם.
מכיוון שישראל עמדה על כך שה"תהדיאה" תישען על הבנות בעל-פה בלבד, מותיר ההסכם הבלתי כתוב לצדדים מרחב גדול לפרשנות. מדי פעם עולה מצד חמאס טענה, שישראל דוחה, כאילו הרגיעה חלה לתקופה של חצי שנה בלבד, שתסתיים במחצית דצמבר, אלא אם ישראל תסכים להרחיבה גם לתחומי הגדה המערבית. זו דרישה שישראל צפויה לדחות - ויכולה כשלעצמה להוות תירוץ לפיצוץ מחודש.
בינתיים, צה"ל מגיב על שקט בשקט ופועל בגבול עזה רק לעתים רחוקות. בסוף ספטמבר עצר כוח צה"ל שני אנשי חמאס, שהניחו מטעני חבלה בצד הפלשתיני של הגדר. הארגון, שידע כי פעיליו הפרו את הסכם הרגיעה, הסתפק במחאה קצרצרה באחד מכלי התקשורת הפלשתיניים ומיהר לטשטש את התקרית. אבל ככלל, גם ישראל נזהרת מהפרת ההסכם. המטה הכללי - לבד מדעת המיעוט של אלוף פיקוד הדרום, יואב גלנט המזהיר בפורומים סגורים כי ישראל קונה שקט זמני במחיר עתידי גבוה - שלם בדרך כלל עם הרגיעה. אם יש שם ביקורת, היא נוגעת לחוסר הנכונות של המדינאים לדון בשאלה לאן לוקחים את ה"תהדיאה" מכאן.
לא סופרים את מצרים
בחודשיים האחרונים עוסקת מערכת הביטחון במרץ בהיערכות לתרחישים שונים, לקראת ינואר. גורם בכיר במטכ"ל מסביר שעד תחילת השנה הבאה יושלמו ההכנות לקראת אפשרות של עימות מחודש ברצועה. "כרגע, עזה עומדת בראש סדר העדיפויות. ברור לנו שהסבירות לעימות שם גבוהה. ייתכן שזו סבירות גבוהה יותר מאשר בצפון, שם, למרות רצונו של חיזבאללה לנקום את מות עימאד מורנייה, קיימים עדיין יותר חסמים בפני התנגשות".
החשש מהתלקחות בעזה עומד בבסיס אזהרותיהם של בכירים בצה"ל כי הולך ואוזל הזמן להשגת עסקה לשחרורו של גלעד שליט. אף שהדברים אינם נאמרים בפומבי, במטכ"ל חוששים שחידוש הלחימה בחמאס יסתום את הגולל על הסיכוי לשחרר את החייל החטוף - ואולי אף יגרור ניסיון של חמאס להבריח את שליט מתחומי הרצועה.
ישראל אינה תולה תקוות רבות במאמץ התיווך המצרי בין חמאס לפתח, שהתחדש בקהיר בשבוע שעבר. לא רק משום שסיכויי ההצלחה של השיחות אינם ברורים; גם משום שפיוס פנים-פלשתיני אינו חופף את האינטרס הישראלי. אף שישראל אינה מדרבנת את הרשות באופן בוטה "להיכנס" בחמאס, ברמאללה מבינים כיצד נראים הדברים מירושלים.
זה הרקע לנכונות הישראלית להרחיב את פרישת כוחות הביטחון הפלשתיניים בערי הגדה (השבוע סוכם על כניסת 700 משוטרי הרשות לאזור חברון). הרמטכ"ל אשכנזי הבהיר זאת לפני כחודש במפגש עם מפקדי החטיבות המרחביות של צה"ל בגדה. היכן שהרשות פועלת, אמר למח"טים, אנחנו לא נדרשים לפעול בעצמנו. אלה מונחים שלא נשמעו בגדה זה שבע שנים לפחות.
ההיסוס של שר הביטחון ברק אשר למינוי מתאם פעולות חדש בשטחים אינו נעוץ כנראה רק בתחרות על התפקיד בין שני הקצינים הבכירים בלשכתו, ראש המטה שלו תא"ל מייק הרצוג ומזכירו הצבאי תא"ל איתן דנגוט. נראה שברק לא להוט לשינויים כשהמשרה מאוישת כעת על ידי ממלא מקום מנוסה, ראש האגף המדיני במשרדו (והמתאם לשעבר) האלוף (מיל') עמוס גלעד.
גלעד דווקא נראה כמי שנהנה למדי לחזור לתחום ובאחרונה אף התבטא ש"כידוע אין שום דבר קבוע יותר מהזמני". אין עוררין שגלעד שוחה בחומר הזה. הוא מרבה לבקר בשטח - ובסיור במעברי הרצועה לפני כמה שבועות אף התערב וקיצץ ברשימות המצרכים המועברים לרצועה, בטענה שמדובר במותרות. זה חופש פעולה שהמתאם הקודם, הקבוע, האלוף יוסף משלב, לא הרשה לעצמו.
המשבר נוגס בתקציב
כחלק מהמאמץ לנצל את תקופת הרגיעה בעזה, מציב פיקוד העורף מדי שבוע ביישובי עוטף עזה עשרות "אלמנטים", מרכיבי מיגון - מחדרי ביטחון, דרך מחסות ברחובות ועד מיגון משופר לבתי ספר וגני ילדים. אבל עיקר העבודה מתמקד במרחב שנמצא עד 4.5 קילומטרים מהגדר, ביישובים החשופים לא רק לפגיעת הקסאם אלא גם לפצצות המרגמה המשופרות שקיבל חמאס מאיראן. הבעיה, כמובן, היא שהעבודות נעשות רק בחלק קטן מהמרחב המאוים מהרצועה.
לצה"ל ברור שחמאס קיבל וייצר בחודשים האחרונים עוד אלפי רקטות, חלקן לטווח ארוך יחסית. "אפשר למגן את נחל עוז. אפילו את שדרות", אומר קצין בכיר. "אבל מה עם אשקלון? ובהמשך, מה עם אשדוד וקרית גת? אם חמאס קיבל, כמו שאנחנו חושדים, רקטות לטווח של קרוב ל-30 ק"מ, זה אומר שגם הן בטווח פגיעה. אבל אם נתחיל למגן בניינים רבי קומות באשקלון, לא נצא מזה. מצד שני, אם איום הרקטות לא יוסר, ברור לנו שהאזרחים ידרשו מהמדינה לעשות בדיוק את זה". זו לא רק שאלה עקרונית, אלא גם כלכלית. העלויות של מיגון 120 אלף תושבי אשקלון יהיו כמעט בלתי נסבלות למשק.
ההתבלטות הזאת, שטרם הוכרעה, משתלבת בדאגות התקציביות של מערכת הביטחון. בצה"ל ובמשרד הביטחון עדיין לא עיכלו את משמעויות המשבר הכלכלי העולמי החדש. ברור שמיתון עולמי, שיגלוש לישראל, ישפיע לבסוף גם על תקציב הביטחון. ועם זאת, באותה נשימה קיימות גם דאגות שירדו מסדר היום. רק לפני חודשיים התלוננו בצבא ובמיוחד בחיל האוויר על העלייה העצומה בהוצאות הקיום השוטף לנוכח עליות המחירים, בעיקר בתחום הדלק. עכשיו, כשמחיר חבית נפט ירד משיא של 140 דולר לחבית שפל יחסי של פחות מתשעים דולר, מדובר בפחות כאב ראש אחד להתמודד אתו. מנגד, כשנגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, רומז בראיונות שיידרשו שינויים בתקציב המדינה ל-2009, מערכת הביטחון נכנסת לכוננות ספיגה. הביטחון הוא הסעיף התקציבי הגדול ביותר ושינויים משמעותיים פירושם, כנראה, גם קיצוץ בו. הסיבוב הקודם בעניין זה, חרף הרעש התקשורתי שחולל האוצר, הסתיים לפני כחודשיים בלא נזקים ממשיים למערכת הביטחון. במשכורות ובפנסיות איש לא נגע, אף שהאוצר חזר להדליף את תלושי השכר של הקצינים לעיתונות. הפעם, עשויים לוחות הזמנים, הכלכלי והביטחוני, לשוב ולהתנגש: דיון תקציב מחודש, לצד אפשרות של התלקחות צבאית. אפשר כבר להעריך שבמקרה כזה שוב תואשם מערכת הביטחון בניפוח סכנה צבאית לצורך קרבות התקציב.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/109264.html
|
|