21-10-2008, 20:48
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 11.09.06
הודעות: 1,860
|
|
|
בן והנמלים
מאז שבנג'מין ידע ללכת הוא היה מסוקרן מנמלים- בעוד בני גילו התרוצצו בגן הילדים, סועדים את לבבם בחול ודבק, בן היה מתיישב בשקט ומתבונן בקן נמלים, לפעמים במשך שעות ללא הפרעה.
כשגדל, נודע בן כ"ילד הנמלים" ורבים צחקו לו ואף הציקו לו עד שאחד הבריונים נמצא מת מעקיצות נמלות אש. המשטרה קבעה שלא בן עשה את זה אך מאז הילדים העניקו לו כבוד ושמרו מרחק. בן שמח מאוד מזה משום שאת ההפסקות היה מבלה בשריפת נמלים בזכוכית מגדלת או הפגשת שתי נמלים משני קנים שונים, דברים שאותם לא נהנה לחלוק עם קהל צופים.
הזמן עבר ובן גדל, עדיין מתבודד ומרותק לנמלים ברמה שהדאיגה את הוריו. הם אף שלחו אותו לפסיכולוג אולם נראה שבן היה בלתי חדיר לחוקר מבחוץ, ואין פלא-עם אי.קיו שהתקרב ל-160 הוא נחשב לגאון רב-תחומי,דבר שלרוע המזל הקנה את כניסתה לפקולטה למשפטים באוניברסיטת הרווארד.
מדוע לרוע המזל? כי ההתעניינות של בנג'מין בהתנהגות ואנטומית נמלים הפכה במהרה לעניין גם בהתנהגות והאנטומיה של האדם. המחקרים הסוציולוגים שהוצגו לו כחלק מהתואר במשפטים חשפו בפניו את החברה האנושית כפי שמעולם לא הסתכל עליה- קן ענק מלא בנמלים הרבה יותר מעניינות מאלו שהיו בגינה שבביתו.
כמובן, ההשוואה לנמלים לבטח תזעזע אותכם, אך לבן זה היה ברור ופשוט- כפי שנמלים פועלות כחלק ממארג גדול יותר שמגיב ביחד לשינויים בחלקיו, כך בני-האדם מהווים חלק מגוף גדול יותר שמגיב לשינויי במרכיביו. ואם אף אחד מעולם לא העיר כשהצית נמלים בזכוכית מגדלת, מדוע שמישהו יעיר כשיחקור אנשים? הוא היה מודע לחוקים של החברה האנושית אך הוא ראה אותם כלא מחייבים אותו, כמשהו שמחייב רק את ה"נמלים".
הדרך מאותו קו מחשבה לרצח הראשון שלו לא לקח הרבה זמן- בלילה חורפי של נובמבר התעוררה האוניברסיטה לקול צעקותיה של סטודנטית לרפואה שעלתה בלהבות בעודה בחיים. מאמצי הרופאים להציל אותה לא הצליחו והיא מתה לפני שיכלה לספר להם מי המצית.
ההצתה הייתה סימן ראשון לגל האלימות שהיה עתיד לשטוף את קיימברידג'- הצתות של חדרי סטודנטים, עינוי של כמה מתושבי העיירה ואף הפעלת פצצות בכמה אוטובוסים בעיר.
הסקרנות של בנג'מין לא ידעה שובע והעיר לא ידעה רגע חסר אימה עד ש"ילד הנמלים" סיים את התואר שלו ואיבד עניין ב"קן" הקטן. עכשיו, עם התואר ביד, היה לו עולם שלם מלא נמלים שונות ומשונות שחיכו שיחקור אותןן.
אולם בתחילת הניסויים שלו בהפגשת אנשים התוצאות היו מאכזבות ביותר- לא היה שום מאבק בין האנשים עד שהבין שעל הנמלים האלה יש להפעיל גם את האווירה הנכונה. אז הוא קנה לו בית פרטי בפרברי ניו-יורק והרחיב את המרתף כך שהיה גדול מספיק לאחסן כמה אנשים ביחד. לאחר שזה נעשה, הוא היה אוסף אובייקטי מחקר מהקן המרכזי ושם אותם בסטיאוציות שונות ומשונות, מחרידות כל כך עד שאעדיף שלא לתאר זאת כאן.
והזמן עבר, ובנג'מין כבר לא היה צעיר וחזק מספיק לטפל בנמלים לבדו. אז הוא החליט לחפש לו עוזר שיהיה מוכן לפעול ביחד איתו להשבעת הסקרנות שלו שהגיעה למימדים מפלצתיים ודרשה יותר ויותר ניסויים להשביע רעבונה, כשמועדפים אצלה אלו שהיו רווי דם במיוחד.
אולם הדבר היה קשה: איפה ניתן למצוא אדם מתאים להיות עוזר בניסויים מהסוג הזה? אבל אחרי כמה חודשי חיפוש הוא מצא את האדם המתאים ביותר- פסיכופת בשם דניאל שעזר להביא לשחרורו. לדניאל לקח כמה זמן להבין מה בדיוק מנהל בן אך מרגע שקלט היה כולו שקוע בעשייה ואף הרחיב את המרתף ושידרג אותו בעוד מיני מכשירים חדשים שיחליפו את הישנים שכבר התחילו לשעמם את "ילד הנמלים" שלנו. והזמן חלף בעודם עוסקים במלאכה.
אך כמו כל מלאכה גם לזו היה סוף וכשזה הגיע מצאו החוקרים את הגופה של בן. שלושה חודשים לאחר שדניאל רצח אותו, הוא כבר היה בתהליכי ריקבון מתקדמים למדי אולם הבעת פניו לא נמחקה, הבעת פניה של נמלה רגע לפני הפגישה עם הסוליה.
_____________________________________
|
ראשי
צ'אט
) על הפרטים הקטנים שסובבים אותנו- 
מצב כלאיים
