22-10-2008, 21:39
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 11.09.06
הודעות: 1,860
|
|
|
מר אדמס וגברת ג'ייקוב
ראשית- התנצלותי אם הטקסט ארוך יחסית למה שמפורסם פה אך הרעיון של לפרסם את זה בחלקים לא נעם לי במיוחד. אני מקווה שתיהנו מהסיפור בכל מקרה-
לכולנו יש העדפות שונות בקשר לפרטנר האידיאלי שלנו לדייט. חלקנו רוצים שהוא יהיה נאה במיוחד, בעל תלתלים שחורים או שיער בלונדיני חלק. לאחרים לא אכפת במיוחד מהמראה כל עוד יהיה משעשע במיוחד. אולם כולם בדרך כלל לא מערערים על כל שהפרטנר צריך להיות חי. אבל כאן נכנס מר אדמס ומערער על התפיסה הרגילה של פרטנר לדייט- הוא מעדיף כאלו שנקברו יותר מחצי שנה, עם עור בצבעים שונים ואם התולעים הספיקו לכרסם ולהגיע לעצמות הפנים הוא אף מרוצה יותר (משהו שקשור ליופי שהוא מוצא בצללים הנוצרים על גולגולת כשהיא ליד נר).
בדרך כלל הוא לוקח אותן מבית הקברות המקומי, כשהמיועדת כבר סומנה בפרחים שהניח לה יום קודם. הוא כמובן לא עובר ליד קבר אשתו בלי לעצור לרגע לדבר איתה אך מאז שהיא נפטרה אדמס לא רואה את עצמו מחויב אליה במיוחד. אחרי הכול הנישואין מחזיקים "עד שהמוות יפריד בינינו" ולה כבר הייתה את האפשרות ליהנות מכישורי החברה שלו אף שלושה חודשים אחרי מותה.
כך נהג מר אדמס במשך כמה שנים- הוא היה בוחר את הגבירה שלו לערב, מניח על קברה פרחים, אוסף אותה בערב ומחזיר אותה בבוקר עוד לפני שהקברן היה שם לב. אין צורך לפחד שהוא היה מחלל אותן, זה הגעיל אפילו אותו. הוא פשוט היה זקן בודד שהחליט שהאנשים החיים משעממים ומעצבנים עם כל הדרישות שלהם ומי לא חושב כך? למעט הריח החלש שנשאר אחרי השטיפה המוקפדת ואולי תולעת או אף שנופלים על השולחן מפעם לפעם המתים הם אידיאלים לשיחות שמנהלים אנשים שמעדיפים מונולוגים על פני דיאלוגים. אולם כל זה השתנה שכמר אדמס פגש את גברת ג'ייקוב וחש לפתע את אותה התרגשות נעורים ששכח ממזמן.
הוא לא ציפה שמשהו כזה יקרה אלא הוא חשב שגברת ג'ייקוב הייתה פשוט עוד אישה ברת מזל. אבל ברגע הראשון שפתח את ארון הקבורה הוא חש שהלב שלו עומד להתפוצץ- לבושה בשמלה שחורה נראתה גברת ג'ייקוב כמישהי שישנה, לא מתה. כמובן, היה את חיוורון המוות הרגיל אך חוץ מזה הגופה הייתה במצב מושלם, חסרה כל סימן שהיא הייתה מתחת לאדמה יותר משנה. בעדינות ובזהירות אדמס הוציא אותה מהארון והניח אותה במושב לידו במכונית. שלא כמו את הבנות הקודמות זו התאימה להיראות גם בציבור ולא רק לנסיעה בתא המטען.
כשנכנסו לבית השולחן כבר היה ערוך במפה לבנה וסט כלי כסף וחרסינה. במטבח מרק הפטריות הגיעה לנקודת רתיחה והבקר בתנור הדיף ניחוחות של תפו"א ותבלינים ברחבי הבית. אדמס הניח בזהירות את גברת ג'ייקוב, משעין אותה על הכיסא כך שתיראה כאילו היא שעונה עם מרפקיה על השולחן וידיה על פניה כמביעות עניין במה שהתכוון לספר לה. הוא ביקש ממנה להמתין עוד רגע ונכנס למטבח ממנו יצא עם סיר ובקבוק מרלו.
הארוחה, כפי שאתם מנחשים, התנהלה כך שמר אדמס דיבר ודיבר על כול מה שעבר על בחייו, על מה שהוא חושב על חייו ומה לימדו אותו חייו בעוד בת-זוגתו לשיחה שמרה על הבעת התעניינות. סביר להניח שאם היא הייתה בחיים היא לא הייתה שורדת את המנה השנייה. אך זה היתרון במתים- הם לא יכולים לקום וללכת אולם בזה גילה אדמס תגלית מפתיעה- בשלב בו קינחו בעוגת תפוחים ותה הוא היה כמעט שיכור כלוט מרוב היין ששתה ויין, עם השפעותיו על המוח האנושי, גרם לו להתקרב אליה בכוונה לנשקה. בצעדים מדודים הוא קירב את כסאו לכיסאה, החזיק בידה וקירב את שפתיו לפיה, אבל רגע לפניה שהצליח לנשק אותה היא סטרה לו והפילה אותו לרצפה.
אפשר רק לדמיין את מידת התדהמה שהכתה באדמס בעודו משפשף את מקום המכה, שכוב על הרצפה בעוד הגופה, או מה שהיה רק לפני כמה רגעים גופה, עומדת מעליו בכעס גלוי. "חזיר!" צעקה, "אני אישה נשואה! איך אתה מעז לנשק אותי?!".
"אבל... איך... הנישואין עדיין נמשכים אחרי המוות?" השאלה הזאת קפצה לראשו במחשבה שאם הנישואין שלה למר ג'ייקוב עדיין תקפים למרות שהוא מת שלוש שנים לפניה לבטח גם נישואיו לאשתו תקפים וזה אומר שיחכו לו צרות עם ירידתו לקבר.
"מה? לא, כמובן שהנישואין בין בני-תמותה לא נמשכים אחרי המוות טיפש!" צעקה שוב וסידרה את שערה הבלונדיני. אולי בשלב הזה כדאי לציין שגברת ג'ייקוב לא מתה בזקנה טובה, להיפך- היא הייתה בת 25 כשמתה בתאונת דרכים ולכן היא לא בדיוק הייתה מה שניתן להגדיר "זקנה ומצומקת" גם אחרי שנקברה.
"אבל אמרת שאת נשואה והרי מר ג'ייקוב מת" אמר אדמס והתאמץ לקום מהרצפה למרות הסחרחורת ממנה סבל.
"אני כבר לא נשואה למר ג'ייקוב" אמרה וניערה את האבק משמלתה.
"אז למי?" המוח של אדמס הסתחרר בצורה מהירה יותר כשנעמד ולכן החליט שעדיף לו כבר לשבת.
"לו" סיכמה במילה והצביעה לדמות גבר שעמדה בפינת החדר. עד לאותו רגע אדמס לא ראה אותו והחרדה התחילה להתגנב באיטיות למוחו. הגבר התקדם לעבר מקור האור היחיד בחדר, הנרות שהונחו על השולחן, ובאיטיות דמותו של עלם צעיר שחור שיער ונאה התגלתה. הוא היה לבוש בחליפת שלושה חלקים שחורה וידיו היו עטופות בשתי כפפות עור שחורות.
"את בסדר יקירה?" שאל הגבר בקול עמוק, ידו האחת חובקת את כתפה והאחרת מרימה את סנטרה כך שיוכל לראות את עיניה.
"אני בסדר. חשבתי בהתחלה שהזקן רק רוצה בן שיחה, כל הבנות אמרו שזה כל מה שהוא עושה, אך לפני כמה רגעים הוא ניסה לנשק אותי!" קראה בקול דרמטי והצביעה על מר אדמס המסכן שעדיין לא היה בטוח אם כל זה באמת קורה לו.
"לנשק אישה נשואה? איך אתה מעז?!" צעק הגבר בניסיון לא מוצלח להיראות כועס.
"לא ידעתי שהיא נשואה. אפילו לא ידעתי שהיא בחיים" הגן על עצמו אדמס בעודו נשען כיסא. משהו בגבר הצעיר נתן לו הרגשה רעה והוא לא היה מוכן להישאר במצב פגיע על הרצפה.
הגבר נדם בעוד אשתו המשיכה לבעור בכעס. אם היה לה דם היא כנראה הייתה דומה לעגבנייה באותו רגע. "נו? אתה לא מתכוון להעניש את הסוטה הזקן?!" הטיחה בציפייה לענישה.
"לא" ענה לה בקצרה ולפני שיכלה להוסיף משהו נקש באצבעותיו והיא נפלה כבובה שנקרעו חוטיה.
"מה לעזאזל הולך כאן?" תהה בקול רם מדי ה"סוטה הזקן" וקירב לידיו את בקבוק המרלו בשביל לבדוק אם הוא לא היה מקולקל. הגבר הושיט את ידו והרחיק את היין מאדמס.
"זה לא היין אדוני" חייך, שוב ניסיון מזויף להפגין רגשות.
"לא היין? אז מה אם כך? השתגעתי וכול זה יצירה של המוח החולני שלי?" עצם המחשבה שהשתגע עשתה לו צמרמורת. הוא מעולם לא חיבב רופאים והרעיון שיהיה מאושפז במוסד סגור מלא בהם החרידה אותו הרבה יותר מתחיית המתים שהתרחשה בביתו.
"גם לא זה" הגבר החווה בידו לכיסא שעליו נשען אדמס. לכמה רגעים אדמס חשד שהוא מתכוון להניח אותו בעמדה טובה יותר לדקירה אך כשגם הוא התיישב החליט הזקן שגם הוא יכול לשבת. "אתה מבין מר אדמס" פתח העלם הצעיר, "אני המוות".
"וואו, עכשיו זה מסביר הכול!" פלט בציניות השיכור הזקן.
"אני יודע שזה נשמע מטורף אבל תקשיב לי עד הסוף- כפי שאתה לבטח מנחש להיות מלאך המוות לא בדיוק מושך חברה למעט כמה שדים ועובדי כת השטן. אז אחרי כמה מיליוני שנים של בדידות החלטתי לבקש מהאל אישור לשאת בת אדם. הוא כמובן לא הסכים אחרי מקרה הנפילים שהיה אך אני הצעתי שבת האדם תהיה כבר מתה ובכך חסרת היכולת להביא צאצאים. הוא הסכים ואני יצאתי למסע חיפושים רומנטי בעולם השאול שהסתיים בפגישתי בגברת ג'ייקוב הנאה ובעלת המזג החם להפליא".
"אז היא הייתה נשואה למוות? עכשיו זה מסביר למה היא לא נרקבה בקבר!" צעק אדמס ברגע מופלא של הבנה. הכול נפל עכשיו למקומו- אי-ההירקבות, הגופה שקמה לתחייה והבחור שלא יכול להביע רגשות נבעו מהיחסים המוזרים האלה.
מר אדמס כמובן המשיך לשאול שאלות שכל אדם היה שואל אם היה פוגש יצור על-טבעי- מהם מספרי הלוטו המנצחים של השבוע הבא? איזה סוס ינצח במרוצי הסוסים שיערכו בעוד כחודש ועוד כל מיני שאלות. מוות, שהיה אז באמצע טיפול של פרויד לשיפור יחסי האנוש שלו, ענה על כולן והפך את אדמס לאדם עשיר מאוד.
ברם, למרות כל עושרו ושיחתו עם המוות לא הצליח מר אדמס להימלט מהפגישה עימו וכשהרגע הגיע הוא ביקש רק דבר אחד- למומקם כמה שיותר רחוק מאשתו בשאול. הצעקות ששמע בדרכו למטה הבהירו לו שגברת אדמס מתכוונת ללמד אותו שאישה כמוה לא זורקים גם אחרי שהיא מתה.
_____________________________________
|
ראשי
צ'אט
)
מצב כלאיים
