לפני הנסיגה מסיני מי שהתנגד לנסיגה של אף שעל מסיני היה נחשב ימין קיצוני. מי שהתנגד לנסיגה מרמת הגולן וירושלים, אבל היה מוכן לוותר על חלק מסיני, היה נחשב למרכז, וכן הלאה.

אחרי הנסיגה מסיני, מי שלא היה מוכן לסגת מעזה, היה נחשב לימין קיצוני. מי שמוכן לוותר על עזה, אבל לא יותר מזה נחשב מרכז.

עכשיו אחרי הנסיגה מעזה, מי שאינו מוכן לסגת מיהודה ושומרון כבר נחשב לימין קיצוני.

הסבה לכל זה היא הבדלנות של המפלגות. כל מפלגה רוצה מותג שיבדיל אותה ממפלגות אחרות. לכן לא מסתכלים כל כך מהי טובת המדינה, אלא רק איך להיבדל ממפלגות אחרות.

הבעייה היא שהנסיגה במושגים של ימין-שמאל עם הזמן פועלת נסיגה גם בשטח. אחרי שמחדירים לעם מה בדיוק נקרא ימין, ימין קיצוני, מרכז, שמאל, שמאל קיצוני. הקהל שמפחד מקיצוניות בוחר משהו שנקרא מרכז למרות שמבחינה בטחונית אובייקטיבית זה אינו ימין כלל.

בתוך כל זה צריכים להזיז את דעת הקהל ולקרוא ימין קיצוני אך ורק למי שדורש לכבוש שטחים מערב הסעודית.

ערב (הסעודית) - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל!

ירושלים של היהודים, מכה של הערבים !

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)