שלום לכולם, יש לי כלב, באסט האונד בן 4 חודשים. ויש לו בעיה חמורה הוא פשוט לא מתפקד עם רצועה. זה פשוט נורא ואיום. אני יוצא איתו החוצה, ובמאתיים מטרים הראשונים מהבית אני מושך אותו כאילו הוא שק תפוחי אדמה ואפילו עוד יותר גרוע הוא מושך בחזרה, לאחר מאתיים המטרים הללו הוא מתחיל ללכת. אך עדיין לפעמים עוצר ומושך אחורה. ואם הוא מתחיל ללכת ואם אני מחליט ללכת לכיוון שונה ממה שאנחנו הולכים הוא שוב מושך לאורך משהו כמו 50 מטרים ואז מתחיל ללכת שוב. ובקיצור אי אפשר לשנות איתו כוונים. חשוב מאוד לציין, אנו נוסעים איתו לטיול ביער עם מסלול של משהו כמו שעה וחצי ואף יותר (כל פעם למקום אחר) והוא רץ קדימה כל הדרך ולא עוצר לרגע לאן שאנחנו הולכים- הוא הולך, ומתפקד מצוין עם רצועה. וליד הבית לאומת זאת הסיפור שונה הוא פשוט לא הולך.

כבר הזמנו מאמן לפני חודשיים והוא הסביר לנו איך ללמד אותו. עשינו זאת במשך חודשיים והינה הוא עדיין מושך אחורה. למרות שיש לציין שיש שיפור פעם הוא בכלל לא היה הולך. אני בטוח במאמן שהוא לא סתם איזה חובבן בגלל כמות הלקוחות שיש לו ובגלל שהכלב של קרובי המשפחה שלנו (לברדור) היה אצלו והכלב מאולף מצוין.

ועוד, לפני זמן מה פגשתי אישה עם כלב שסיפרה שלחברה שלה היה באסט האונד, מבוגר שהיה יוצא החוצה נשכב על הרצפה, קם כדי לעשות את צרכיו וחוזר הביתה. ובעליו שהייתה אישה מבוגרת כבר לא יכלה להזיז אותו מהמקום. אם זה יגיע למצב הזה אני פשוט יתחרפן. אני מאוד אוהב לטייל עם כלבים ואני ממש מתוסכל מזה שאני לא יכול לקחת אותו לטיולים ארוכים ליד הבית בכלל בעיית הרצועה.

אני ממש נואש ומקווה שתעזרו לי הכלב כבר שוקל בסביבות ה 15 קילו ולמשוך אותו כאשר הוא מושך בחזרה זה לא הכי קל בעולם.

נב- חשבתי ללמד אותו עם אוכל, כלומר לתת לו פרס כל פעם כאשר אני מושך אותו אלי וכך הוא ילמד ללכת אבל יש סיכון להוא יפסיק בגלל שהפרסים יפסיקו להגיע מה דעתכם?

כשהוא עוצר, מה אתה עושה? אבל בדיוק מה אתה עושה?

עם איזה קולר אתה הולך איתו?

האם זה ככה עם כולם? ובכל שעה? או משתנה מפעם לפעם?

יש לציין שפעם בפיתאום יש איזה נס והוא מתחיל ללכת כמו שצריך מה שקרה 3 או 4 פעמים בכל חייו.
אני הולך עם קולר רגיל, לא חנק. כל הצוואר שלו כבר אום מכל המשיכות. כם כולם זה אותו דבר ובכל שעה.
כשהוא עוצר היתה תקופה שבה הייתי מושך אותו אלי ומחמיא לו ע"י ליטוף אחרי שזה לא עבד התחלתי למשוך אותו כך מה שאני עושה גם עכשיו- אני הולך ופשוט לא עוצר לא משנה מה קורה. אני הולך ומושך אותו עד אלי כאשר הוא עוצר אם הוא מתחיל ללכת אז אני משחרר את הרצועה ומפסיק למשוך כך הוא אמור להבין כאילו שכאשר הוא עוצר מושכים אותו וכאשר הוא הוא הולך לא מפרעים לא והוא הולך בלי משיכות

כמה דברים:
אולי לא הבנתי נכון, כשהוא עוצר, אתה עוצר ומושך אותו אליך?
אם כן, אל תעשה את זה, מה שכן לעשות, להמשיך ללכת ותוך כדי למשוך.
כשאתה מושך אליך, אתה הגורם המכאיב, כשאתה ממשיך ללכת ומושך, כואב לו כי הוא לא בא.
נסה אולי להחליף לריתמה, אולי הוא ירגיש יותר נוח.
וכמובן, לעודד אותו כהוא הולך לידך.
ניתן לעשות את זה עם אוכל, אבל בצורה נכונה, לא צ'ופר על הליכה אחרי עצירה, אלא על הליכה רגועה לידך,
כלומר, להחזיק את היד רפויה ליד הגוף, עם חתיכת נקניק, ולתת לו לנגוס תוך כדי הליכה, למרות שלא יהיה קל כי הוא נמוך, ככה הוא יבין שכדאי לו ללכת לידך.
אם תצ'פר אותו כל פעם שהוא מתחיל ללכת אחרי עצירה הוא עלול ללמוד ששווה לעצור.

תודה רבה על המידע, אני הולך איתו ומושך באותו זמן.

דיברת קודם על שימוש בצ'ופרים, וזה אמור להיות כיוון טוב לנסות.
הכלב בסך הכל בן 4 חודשים אי לך מה לפחד מראש שהוא יתמכר ולא יעשה כלום בלי צ'ופרים עד שלא ניסית.
לימוד עם צ'ופרים מתחיל ב 100% צופרים כלומר כל פעולה מצ'ופרת, ומורידים את המינון לאט לאט.
חשוב מאד לדבר על הכלב ולבחור מילים קבועות שהן יהיו הפקודות שלו.
אם יש כמה בני משפחה צריכים להקפיד על מילה קבועה, ככה יהיה לכלב קל יותר ללמוד.
כל פעולה של הכלב צריכה להיות מלווה בחזרה על הפקודה ובצ'ופר.
עד שמגיעים למצב שהכלב מבצע את הפעולה ללא צ'ופר ואז כמובן יש ללטף ולשבח את הכלב, שזה בשבילו כמו צ'ופר.
כל פעם שהוא הולך בלי שאתה מושך אותו, תגיד לו "בא" למשל ותצ'פר אותו.
כאשר הוא עוצר ויושב, תגיד לו "שב" או "עצור" למרות שהוא כביכול לא תכנן לעשות את זה.
כאשר תתעד כל פעולה של הכלב במילים, אתה מייצר אצלו מערכת של התניות ופקודות, וככה בעצם אנחנו מתקשרים עם כלבים, בעזרת התניות שהן פקודות שהכלב יודע מה קורה באותו רגע.
תנסה עם הצ'ופרים לדעתי, ואם אפשר גם להזמין שוב את המאלף לפחות לפעמיים שלוש שיתלווה אליכם לשגרה שלכם.
אילוף של כלב בסביבה הטבעית של הבן אדם והכלב עוזרת באילוף, עד שאפשר לבצע אותן פעולות ללא המאלף.
בהצלחה

תודה רבה אני מקווה שישתפר..

אני בגדול לא אוהבת עבודה עם אוכל,
מכמה סיבות:
* חייבים לעשות את זה נכון, ככה שהכלב יקבל צ'ופר על ביצוע, ולא שיחוד.
*זה נחמד ללימוד הפקודות ולא ללימוד העובדה שהוא חייב לבצע.
*כל כלב והיחס שלו לאוכל, יש כאלו שזה כל העולם שלהם ויעשו הכל בשביל אוכל ויש כאלו שיעדיפו לעשות מה שהם רוצים, כי אוכל לא מעניין אותם.
*העבודה עם אוכל חייבת ליווי מקצועי, כדי שאפשר יהיה גם להפסיק עם האוכל מתישהו.
*לא תמיד נוח ונעים להסתובב ברחוב עם חתיכות נקניק ביד.

אני מדבר בשם עצמי, ואני חינכתי את הכלבה שלי בעיקר בעזרת צ'ופרים.
היא לא עוברת כבישים היום, באה כשאני קורא לה, עושה את כל ה בייסיקס בקיצור והכל בעזרת צ'ופרים.
כמובן שצריכים להיות רגישים ולהבין מתי זה עובד ומתי הכלב מנצל את הבעלים.
אם מוצאים את האיזון שבו ניתן ללמד את הכלב וגם להציב לו גבולות בעזרת צ'ופרים זה הכי טוב אבל לא הכי קל.
בגלל שכל מה שאני יודע למדתי בעצמי ומהנסיון, אני מסייג את הדברים ואומר שמצריך ידע מוקדם או יכולת ליצור ידע שכזה.

מצפון, שמחה מאוד שהצליח לך.
אבל בינך לבין הכלבה שלך יש עוד שני דברים שחסרים לרוב כלבי הבית:
*תקשורת טובה
*היררכיה נכונה
ולכן היה לך יותר קל, בדיוק באותה מידה שהיה לך קל אם היית עובד גם בלי צ'ופרים.

דווקא לא בטוח שהיה עובד ללא צ'ופרים.
אני לא השתמשתי באף שיטה מסורתית, לקחתי קצת מכל שיטה, התייעצתי קצת אבל בסוף עשיתי מה שנראה לי לנכון.
לקח לי הרבה זמן להיות שבע רצון מהתוצאות שאיחרו לבא.
הכלבה אצלי מגיל שמונה חודשים בערך, ורק אחרי גיל שנתיים שלה בערך יכולתי להגיד שהיא כלבה ממושמעת, לפני כן היא היתה די פרועה ועשתה מה שהיא רוצה.

לי היתה בעיה נוספת, מאחר ושרפו את הכלבה שלי כשהיא היתה גורה, לא יכולתי לאלף אותה בעזרת חגורת חנק בגלל שהיתה לה כוויה רגישה בצוואר, לכן נשארה עבורי רק אופציית הצ'ופרים.

אחרי שביררתי כיצד יש לנהוג, התחלתי לחנך אותה בעזרת כמות צופרים פוחתתת יחסית. פעמיים נותנים, פעם לא וכו'.

אני לא חושב שהייתי מצליח ללא. הגרגרנות שלה עזרה לי להתלבש על אובססית האוכל ואילפתי דרכה ובעזרתה.
כבר מגיל צעיר הצבתי לעצמי מטרות שהראשונה היתה לימוד של הליכה ללא רצועה וישיבה לפני כבישים. לשמחתי אני יכול להגיד שהיו מספר מקרים של ריצה לכביש שנעצרו תמיד על שפת הכביש כאשר היא יושבת ומחכה לפקודה.

מצד שני, פעם הכלבה שלי חשבה שנטשתי אותה בגינה, ורצה הביתה, כולל לחצות מספר כבישים ללא פקודות........אבל זה היה חריג וסלחתי לה כי היא נבהלה שעזבתי וחיכתה לי ליד הדלת כמו שצריך.