13-11-2008, 20:45
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 11.09.06
הודעות: 1,860
|
|
|
הזוג קפלן פוגש את השטן
התנצלותי מראש לכל הקפלנים 
אליעזר קפלן נכנס לבמה, סביבו אש ועשן. הוא מחזיק במפה ומתבונן בה. לפתע, מתוך ענן עשן שחור, מופיע השטן.
השטן: ברוך הבא מר קפלן לגיהינום.
מר קפלן: (מסיר את עיניו מהמפה וצועק בעודו מקרב את אוזנו) מה?
השטן: (מגביר את קולו) ברוך הבא לגיהינום מר קפלן!.
אסתר קפלן נכנסת לבמה, צועקת בקולי קולות את שמו של אליעזר. השטן משתתק וזז הצידה.
אסתר: אה, הנה אתה אליעזר! איפה היית?!
מר קפלן: (בקול מתחנן) אסתר בבקשה אל תפריעי לי עכשיו, אני מנסה להבין איפה אנחנו.
אסתר: אמרתי לך שהיינו צריכים לשאול הנחיות! רק אתה (מחקה באופן לעגני) "אני לא צריך הנחיות, אני לא צריך הנחיות".
מר קפלן: רק לידיעתך ברגע זה שאלתי את הבחור הנחמד (מצביע על השטן) איפה אנחנו!
אסתר: (שואלת בקול לעגני) באמת? אז איפה אנחנו?
מר קפלן: (בקול מהוסס עונה) בגיא בן הינום.
אסתר: (צועקת) בגיא בן הינום?! איך בשם האל הגעת לגיא בין הינום?! הרי היינו בקצה השני של העיר!
מר קפלן: (מתעסק עם המפה בידיו) אני לא יודע! אולי טעיתי ב...
אסתר: (קוטעת את דיבורו) תשתוק עכשיו! (פונה עכשיו אל השטן בחיוך רחב) מיידלע, אולי אתה יכול בבקשה להגיד לנו איך מגיעים לכביש לתל-אביב?
השטן: (רוגז מאי-ההבנה) גברתי, פה הגיהינום! אין שום כביש לתל-אביב!
אסתר: לא צריך להתעצבן! מה שאלנו? מה הדרך לת"א? (מנופפת בידה לביטול) לא צריך אותך, נשאל מישהו אחר.
מחבל מת נכנס, עורו מלא תולעים והוא אוחז באחת מידיו. הזוג קפלן מבחינים בזה.
מר קפלן: (בלחישה) אסתר, אולי אנחנו כבר לא בירושלים.
אסתר: (גם בלחישה) אתה בטוח שערבים לא נראים כך? רבקה מהקומה למטה סיפרה שהם מאוד מלוכלכים.
מר קפלן: יש מלוכלך ויש תולעים האוכלות את העור.
אסתר :אבל אם פה לא ירושלים, אז הרי זה גיהינום, ואם זה גיהינום אז הוא...
שניהם מסתובבים אל השטן המחייך לנוכח אימתם. הם צורחים וכורעים על ברכיהם.
השטן: אני שמח שהבנתם שאתם לא בירושלים או בת"א (מתבונן לרגע בסביבה) למרות שאני מודה שיש דימיון.
הזוג קפלן: בבקשה אדוני, באמת שלא ידענו מי אתה!
אסתר: (לוחשת) ובכלל אליעזר הוא החוטא יותר מבין שנינו.
מר קפלן: (מנסה להתרומם אך מגלה שהגב שלו נתפס) הגב! (נופל לצד ומתפתל בכאב).
אסתר: (מתרוממת ומצביעה) רואה? אתה כבר עכשיו סובל יותר ממני!
מר קפלן מתפתל בכאבים בעוד אסתר פותחת במקצת את חולצתה. השטן מניע את ראשו כלא מאמין.
השטן: לידיעתך הגברת קפלן דווקא אליעזר הוא זה בעל קופת שרצים קלה יותר משלך.
אסתר: (בקול נדהם) אני? אבל במה חטאתי?
מר קפלן: חוץ מזה שניסית להתמודד מולו על תואר "השטן"?
אסתר: תשתוק! (בועטת בצידו של מר קפלן).
תיבות מופיעות משני צידי השטן. הוא פותח את הגדולה יותר וממנה מתחילים לצאת כל מיני שרצים.
השטן: (זורק את השרצים מהתיבה) אם נוריד את אי-שמירת הכשרות, חילול שבת, נידה, לשון הרע, אי-מתן צדקה, נסיעה באור אדום, הלשנה על המחתרת היהודית לבריטים, שיחוד שופט, בגידה והזנחת הילדים נוכל לסכם ולומר (מפסיק לזרוק את השרצים ומתבונן בתיבה שעדיין מלאה עד כדי התפקעות) שיש לך די הרבה חטאים גברתי.
אסתר נדהמת למראה התיבה שלה. מר קפלן, מחייך כולו, מתרומם באיטיות מהרצפה.
אסתר: אני לא מאמינה! איך...
השטן: (קוטע אותה) כן, גם אתיאיזם לא שיפר את מצבך.
מר קפלן: (בקול רך) רואה אסתר? אולי דווקא כן היית צריכה לבוא מפעם לפעם לבית כנסת.
אסתר: תשתוק! אני בטוחה שהתיבה שלך לא פחות מלאה!
השטן פותח את תיבתו של מר קפלן. כמות השרצים בו גדולה אך מחווירה לעומת תיבתה של אסתר.
מר קפלן: (מתבונן בפניה המאדימים של אשתו) אז אחרי שהבהרנו מי פה פחות חוטא (טופח על חזהו) אולי כדאי לשאול מה מחכה לנו ולכמה זמן.
גברת קפלן מתקרבת בזהירות לתיבה שלה ומתחילה לספור את השרצים. השטן מתקדם למרכז הבמה.
השטן: (מחייך מאוזן לאוזן) אה כן, כמובן- איזה מארח אני אהיה בלי לספר לכם מה מחכה לכם? (הוא מוציא מכיסו דף ומחל להקריא) אותך, אליעזר קפלן, דן בית המשפט האלוהי ל50 שנה של טבילה בשמן רותח. לאחר מכן תבלה עוד 50 שנה במדבר יבש בו תתהה על חטאיך ולבסוף תעבור עוד כ100 שנה בין שני גדות של נהר...
מר קפלן: (בקול מעודד) זה לא נשמע כל כך רע.
השטן: כשהרפיות יסעדו על בשרך בכל פעם שתצא מהמים.
מר קפלן: (מאוכזב) אוי...
השטן: כן... ולך אסתר מחכות 100 שנים של טיפול קוסמטי מלא ע"י אפרודיטה בעצמה.
אסתר, שעד אותו רגע ספרה את שרציה, קמה עכשיו מעודדת ושמחה.
אסתר: זה הכול? זה לא נשמע רע בכלל.
השטן: (בחיוך רומז רעות) גברת קפלן, האם אי פעם ראית פסלים יוונים? כלומר הסוג הנפוץ?
אסתר: (מהנהנת) כן, אלו בלי הידיים, נכון?
השטן: בדיוק. והאם ידעת שהאלים מושפעים ממה שעושים לצלמים שלהם?
אסתר: (היסוס בקולה) אתה מתכוון ש....
השטן: (מחייך עכשיו מאוזן לאוזן) כן, הטיפול הקוסמטי יהיה על ידי מטפלת חסרת ידיים! (מחל לצחוק בצחוק מטורף)
אסתר מתעוררת בסלון ביתה. הטלוויזיה דולקת ובעלה לידה, נוחר.
אסתר: (מדברת לעצמה) כול זה היה חלום... סיוט. אלוהים אדירים, אולי זה סימן? סימן שאני צריכה להשתנות?
היא מתבוננת בבעלה הנוחר. לרגע היא מלטפת את פניו וברגע שאחרי צועקת ומעירה אותו. הסצנה מסתיימת כשמר קפלן מובל החוצה ע"י אסתר שאוחזת בצווארון חולצתו.
_____________________________________
|
ראשי
צ'אט
).
.
מצב כלאיים
