מה כל זה? מה נתתי והבאתי לאחר, אשר בפתאומיות הכריז אהבה או שלא הכריז דבר ורק נדמה לי? שאפתי למצוינות הבלתי נדלית הזו בעבודה שאני אוהב כתחביב... מי אני באמת? תמים חסר כל ערך ששמו ייכתב במצבתו כשילך לעולמו. איש אחד מיני מיליונים שמחפש עצמו ובסוף מאבד עצמו אל הדעת. שובר מוסכמות, אנרכיסטי שנכנע לחברה המגוונת, אשר מלאו לה שנים על גבי שנים להפוך לחסרת כל תכלית ומלאת גרסאות כיסוי למקוריות של אחרים. אני זה אני. הבחור הזה שבלית ברירה התחיל לכתוב משיעמום והמשיך כי אין משהו יותר טוב לעשות. אולי זה מה שהוא באמת אוהב? לא חשבו על זה שיש אותו בנאדם אשר חי את חייו במקום אחר ועושה את אותו דבר בדיוק? לא רק שחשבו... אלא ידעו זאת ממזמן!!! הרי אנחנו מי שהיינו ולא ייווצר מצב שבו אנו נהיה מקוריים- אז נכנענו. לתקופה הלא מוסברת הזו. "מישהו אמר לי פעם..." כמה שמענו את זה... אולי לא אמרו לי דבר וחשבתי על כך לבד והגעתי למסקנה, אבל אני לא בטוח בעצמי, אז אני טוען שזה שייך לאחר מפעם. מי יודע? אלוהים? נתתי לו פעם הכל עד שלא היה כלום. הייתי פעם עם חיוך אמיתי ואז הכרתי חברים שעכשיו, לאחר מספר שנים, מבקשים ניתוק כי אנשים משתנים... לא רוצה ניתוק. לא מכולם. התנתקתי מיותר מדי אנשים בחיי. לא שוה את זה. צוברים חוויות חדשות. אפשר לצבור עם אותם אנשים. אז זה לא אותו הכיוון... חייב לנתק? בל זו שיחה חשובה...
צריך ללכת לקבוצה מסויימת שתכריז שהיא אוהבת אותך כדי לשמוע את זה בפה מלא, מאנשים שאתה לא באמת מכיר. צריך לדבר עם פסיכולוג כדי שלא תוציא את זה על מישהו שיספר שאתה משוגע או פסיכופת אמיתי, כמו כל אחד, אגב. צריך לשבת על התחת. צריך לקום. לעשות משהו, כדי שלא תשתגע. צריך לחיות את החיים כמו שהם ללא כל תלונות כל הזמן כדי שלא יירדו על הצורה שבה אתה מציג את עצמך. להבין/לדעת/לרצות משהו...
מזל
מז"ל- מקום זמן לעשות/לממש/לקיים.
לכל דבר את את המקום והזמן שלו, אבל אם לא נעשה כלום, מה זה שווה באמת? מימוש רצונות אישי. הכל קיים מתחת לאף. תחפש ותמצא. לא בא לי יותר.
אתה רוצה לעשות, למה אתה מחכה?
התאבדות- פתרון סופי לבעיה זמנית.
לא שווה לפספס חיים שלמים רק בגלל שמי שאהבת מת. אז תחווה הכל לבד, אז מה? למישהו, באמת אכפת? לא. שב, תרגע. שתה תה. תנוח. תישן על זה. הכל יעבור לך. אתה תראה, בסוף יהיה טוב.
דעה אמיתית- יש דבר כזה? דעות זה כמו חורי תחת וחרא. לכולם יש... מה שיוצא אמנם שונה אבל כולם אוכלים את אותו הדבר מבראשית. חלאס רחמים עצמיים. הגיע הזמן להתמודד עם המציאות. לא הכל טוב. לא הכל רע. הכל אותו דבר. אמר קהלת: "הבל הבלים". שיגיד מה שהוא רוצה. גם לי יש מספיק מה להגיד וזו ההוכחה. אפשר להוסיף, אבל למה? לדכא, לכוונן מציאות אחרת שלא קיימת, לדאוג לתחת של עצמי וזהו. רק אני קיים פה. רק אני אהיה מאושר באמת עם כל השנאה המתגבשת ל"בחוץ". זה מרתק כמו נעל ספורט של כדורסלן מצליח ובאותו אופן גם מסריח.
אהבה לא תהיה קיימת אם לא תאמין בה- כמו כל דבר שאם אין בו אמונה אז הוא לא קיים.
מה לעשות. לא כיף פה.
אפשר לוותר על הכל. אבל שאני יבזבז את החיים ואתן להם לנצח? למה מי הם? כמוני כמוך....

"אינני מוכן להודות בכך, אך אנסה לנסח זאת בבהירות מוחלטת: אנוכי הוא אנוכי. אתה הוא אתה. כל העובדות אשר נוכחות בשטח לא קיימות מבחינתי!"