אני משוכנע שלרבים מכם יש את החבר הזה ש"שוכח" להחזיר חובות...
הוא חבר טוב, מאוד נעים להיות בחברתו, אבל לאט לאט אתה מגלה ש"בדיוק חסר לי כסף, יש לך קצת אחזיר לך בהזדמנות" הופך אצלו למשפט שגור ולדפוס פעולה קבוע.
וכמובן שאת החלק השני של המשפט הוא לא מיישם לעולם...

הדילמה היא מה לעשות עם אחד כזה...
יש לנו את הנטיה להשליך על עצמנו את ה"לא נעים" כאילו אנחנו הם אלה אשר אשמים בסיטואציה ועשינו משהו לא טוב, ולא מזכירים להם את החוב, שמצטבר לו אט אט להרבה חובות קטנים.
נכון. אף אחד מאיתנו לא יפשוט את הרגל בגלל החוב הזה, אבל העקרון הוא מרגיז...

אני אימצתי לי דרך פעולה. קודם כל אני מוצא את הרגע המתאים (ולא דוחה אותו לאין קץ...) ומעביר את האי נעימות אליו, קרי- פשוט "מזכיר" לו את החוב בצורה עדינה. כעת ה"אי נעימות" עוברת אליו...
בד"כ אני מגלה שזה משהו יסודי ועמוק יותר פגום אצל האיש, כי החוב לא מוחזר.
ואז אני מעביר אותו לקבוצת האנשים שלא מלווים להם כספים, קטנים ככל שיהיו. ושוב מעביר את האחריות אליו.
ובניגוד לאחרים- אני לא מפסיק את החברות איתו. רק דואג שתמיד יהיה לי כסף קטן כשאני איתו, וכששולפים את הארנקים, פשוט לומר לו- "מצטער, אין לי להלוות לך"...
שיתמודד לבד.

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

יש לי גיס כזה. (נשוי לאחותה של אשתי)אנחנו גם חברים טובים .
אשתי אומרת שהתופעה אצלו תורשתית ,כלומר גם אביו היה כזה.
מה עושים?
שלבים:
בהתחלה לא היה לי נעים אפילו לספר לאשתי ..
אח"כ ניסיתי את שיטת הבקשה הנגדית. היתי מבקש ממנו הלואה כאילו לי אין.אבל הוא עצמו בחיים לא הסתובב עם אגורה עליו.
בסופו של דבר העליתי את הדברים בשיחה גלויה כשישבנו ארבעתנו יחד.(אני ואשתי והוא ואשתו)
אשתי דחפה לי את הרגל מלמטה עד שכמעט קבלתי נקע -אבל לא ויתרתי .
אמרתי להם שאני מאד אוהב אותם כבני אדם אבל התופעה שאינו מחזיר חובות יוצרת אי נעימות וחוסר אמון.
אשתו הסמיקה ונעלבה ורצתה ללכת והיה לי באמת לא נעים ,
אבל הוא הודה שהוא "נגוע" בתכונה ואמר שיותר לא אלווה לו כסף אא"כ אשתו נוכחת ושהיא תהיה אחראית להחזיר.
אח"כ היתה תקופה שהם לא דיברו איתנו ואשתי כעסה עלי מאד שבכלל העזתי להציף את הדברים .
אני לא מאמין בהסתרה ובהעמדת פנים. אי נעימות קצרת טווח יכולה לנקות " רעלים".
עבר זמן, חזרנו לדבר וחזרנו להיות חברים טובים כבעבר.הילדים של 2 הצדדים חברים נהדרים (הם לא מודעים בכלל לשיחה הקשה שהתרחשה אי שם בשנות ה80) אני בטוח שיש משקעים אצלם אבל לא מענין אותי.
לטמון את הראש בחול לא פותר שום בעיה .העדפתי לנקות את האוירהמאשר להמשיך לסחוב אותה שנים רבות .
מזמן הוא לא "מלווה" יותר כסף..

אין לך אדם שאין לו שעה.

מה שמדהים אותי בתופעה הזו, ש"הם" נעלבים, ש"לנו" לא נעים (ומה שתארת מדוייק להפליא) ואני לא מצליח להבין למה...
הרי מי שלא בסדר זה אותם אלה אשר מנצלים (וזה בדיוק ניצול) את האי נעימות של טובי הלב (והפראיירים...) ואח"כ יש להם את החוצפה להעלב...
ממש לא מובנת לי התופעה הזו... הרי אם הייתי שוכח בתום לב להחזיר למישהו כסף, והוא היה מזכיר לי את העובדה הזו, הייתי טומן את עצמי 10 מטר באדמה מרוב בושה, ולא משחק אותה את הנעלב... ולאלה יש את החוצפה !!!

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

אתה צודק לגמרי.
אבל מסתבר שככה העולם בנוי, מפראיירים ונצלנים.
ובגלל שלא הסכמתי להיות פראייר גם לא היתי מוכן להתבייש עבורו.
במחשבה לאחור , אולי במקום להציף הבעיה בנוכחות הנשים , היתי צריך להמתין לפעם הבאה שהיה מבקש ממני ולומר לו שאני לא מוכן להלוות לו יותר בגלל שלא נוהג להחזיר. ב4 עינים, פנים מול פנים, להעמיד דברים במקומם.

אין לך אדם שאין לו שעה.

אני בכל אופן כאשר מלוה סכומים קטנים רואה זאת כחוב אבוד מראש או יותר נכון כתרומה צדקה או איך שאתה רוצה לקרוא לזה,כך אני נמנע מהמועקה של להרגיש מנוצל וגם עושה מצוה של נתון תתן,ואם אני רואה את הכסף חזרה מה טוב,בכל מקרה אחר אני מלוה את הכסף ע"י שטר חוב או עדים,מה שאומר שהבחור צריך להחזיר את ההלואה תוך שלושים יום אלא אם כן סיכמנו אחרת,עד היום ב"ה לא קרה שמישהו לא החזיר לי את הכסף בתנאים שציינתי.

אצלי זה פשוט מאד, אין לי חברים כאלה, לא מכרים כאלו ולא בני-משפחה כאלו.
אין לי בעיה לעזור כשמבקשים, אפילו ללא חברים ולעולם לא אזכיר את החוב. אבל אם זה הרגל טבוע באדם כלשהו, בד"כ סוג האנשים האלו יחתכו מהחיים שלי הרבה לפני הנצלנות הסדרתית.

"The Nation that draws too great a distance between its soldiers and its scholars
will have its children taught by cowards and its fighting done by fools." Thucydides

"When a true genius appears in the world, you may know him by this sign, that the dunces are all in confederacy against him."
John Kennedy Toole

1. לא ציינת את גודל הסכום ולכן קשה לי לגבש עמדה. זה מהותי ותיכף אסביר מדוע.

2. ככלל, לדעתי, בין חברים אסור שיהיו "עסקות" כספיות. לכן אם חבר מבקש ממני "הלוואה", לדידי הסכום הנכון הוא הסכום שהייתי מוכן לתת כמתנה או עזרה שלא על מנת לגבות. ממילא לא הייתי מצפה להחזר ולא היה נוצר מצב מביך. אז אם ז סכום ששולפים מהארנק - אז תן ושכח. כמובן רק פעם אחת. בפעם הבאה אל תתבייש לסרב (ולא עם תרוצים).

3. אם מדובר בכל זאת בהלוואה של ממש, אז צריך לעשות זאת בצורה הכי מאורגנת ומסודרת. כלומר נתת 5,000 ש"ח? קבל במקום צ'ק דחוי להחזר. לא צריך להיות לא נעים לבקש את זה. בטח לא לך. אם הצ'ק חו"ח יחזור - זאת באמת צריכה להיות אי נעימות של החבר. לא שלך.

בדיוק, אנשים פשוט חוצפנים... זה ממש מגעיל.

כבר קרה לי בעבר שמרוב שניסיתי לא לצאת פראייר, גרמתי לאי-נעימות, כלומר שלא משנה איך הפראייר מנסה לצאת מזה, זה קשה בגלל התכונה המעצבנת הזאת...